התעוררנו עם אנרגיות חיוביות וירדנו למטבח לארוחת בוקר טובה. פרנק אופה כל בוקר לחם מסוג אחר, מכין ריבות ומשקיע מאוד בקפה ובשוקו לילדים. זה הזמן אולי לקצת תמונות של הבית שבו התגוררנו. אפשר בתמונה לראות את החזית של הבית (עם הצמחייה) ואת דלת הכניסה.
את התכנית המלאה של הטיול הדפסתי לי מראש עוד בארץ ונוצרה ממש חוברת קטנה. לא היה טעם לקחת אותה כל יום איתנו בתיק ולכן אימצתי שיטה שאני ממליץ עליה לכל מי שלוקח איתו סלולאר או מכשיר דומה אחר. פשוט, לצלם את העמודים הרלוונטים ולהביט בהם בהתאם לצורך במהלך היום. אז הנה המסלול שתוכנן ליום בבריסל:
אז בוודאי שמתם לב שהתכנון היה להגיע למרכז העיר באוטובוס וטראם הנמצאים ממש ליד הבית, אבל פרנק אמר שמכיוון שמזג האוויר הוא נדיר, חייבים ללכת ברגל למרכז העיר כדי לספוג את מקס' בריסל. וכך עשינו. בהליכה מתונה הגענו לאחר כחצי שעה, עם מפה שפרנק נתן, לאזור התיירותי של מרכז העיר. כמו שאמרתי בתיאור היום הקודם, התחלנו את הטיול בבזיליקה הגדולה של בריסל, שהיא גדולה גם בקנה מידה אירופאי. מבנה מרשים עם שדרת עצים ודשא ארוכה שמושכת אליה מקומיים לפעילות ריצה, הליכה, וסתם בילוי. אין טעם לשלם ולהיכנס אליה, כי כמו שאבי אמר "זה כמו בית כנסת, אבל גדול" . מבחוץ זה מספיק מרשים. הנה תתרשמו:
והנה אנו מגיעים לכיכר הגדולה של בריסל, אבל לפי כן התחשק לנו לטעום קצת את בריסל ולכן נכנסנו לבית קפה נחמד ברחוב לפי הכיכר ושם אכלנו מקרונים מדהימים ביופיים וטעמם, שתינו קפה אספרסו שהוגש בצורה כל כך יוקרתית ויפה והבנו שהתחלנו את היום כמו שצריך. בית הקפה נקרא jean philippe darcis ממש ליד ה grandplace.
נכנסנו לכיכר, ראינו את הארמון, בכיכר יש משרד מידע לתיירים, ושם שאלתי איך להגיע בדרך המהירה ביותר למוזיאון כלי הנגינה (MIM) שאותו סימנתי כאתר חובה לאותו היום. הסבירו, אבל לא כל כך היה ברור. אחרי שמיצינו את הכיכר, יצאנו לכוון המוזיאון. הבן הקטן פתאום התלונן על כאבים ברגליים כי הנעליים החדשות פצעו לו את הרגליים, ולכן חיפשנו ומצאנו בית מרקחת שם קנינו פלסטרים שלוו אותנו עד סוף הטיול. המלצה - הגיעו מראש מוכנים עם פלסטרים בתיק. הליכה מתונה ברחבי העיר (לא כך כך פשוט למצוא את המוזאון במפה שקיבלנו במשרד וגם בזו של פרנק). עד שהגענו למוזיאון, מבנה בן 4 קומות שבו מגוון רחב ביותר של כלי נגינה קדומים וחדשים, מתרבויות שונות ומקומות שונים בעולם. עבור מרבית הכלים יש אפשרות לחבר אוזניות שמקבלים כבר בכניסה, ולשמוע קטע נגינה המתאים לאותו הכלי. מאוד מהנה, למרות שחלק מהשקעים לא כל כך עובד (ואמנם בכניסה נכתב כי מתקיימים שיפוצים באודיו של המוזיאון). למרות הכל, כל מה שרוצים לשמוע, ניתן לשמוע באיכות טובה ולהנות מאוד. מה בכ"ז הייתה הבעיה? שהילדים היו רעבים מאוד כבר בכניסה למוזיאון, ואחרי זמן לא רב הרעב כבר שלט בהם, ויצאנו לחפש אוכל לפני שממש מיצינו את המוזאון. המלצה חמה - לא להיכנס למוזאון רעבים. אז ראשית, הנה תמונה מהכיכר:
וכמובן, אי אפשר בלי ללכת עוד כמה מטרים מהכיכר ולראות את הילד המשתין. סה"כ פסל נחמד, המון ישראלים סביבו וגם חנויות של וופל בלגי. כמובן, לא וויתרנו וקנינו וופל בלגי אחד לכולנו, מלא קצפת ושוקולד. גם אתם, אל תוותרו, זה חלק מהחוויה.
בעודנו משוטטים בבריסל, פתאום שמענו קול רחוק של מגאפון והנחנו שמדובר בתהלוכה או הפגנה. לאט לאט התחוור לנו כי מילה אחת חוזרת באופן ברור, גם מרחוק, והיא ISRAEL. החלטנו להתקרב ולראות במה מדובר. ומצאנו על מדרגות של מבנה ציבור כלשהו, בכיכר קטנה, קבוצה של פלסטינים, חלק נשאו דגלים וחלקם עם מגאפון, צועקים בקולי קולות שצריך להחרים את ישראל. מי שנתן את הטון היו 2 נשים שצעקו לאוויר הפתוח, קבוצה קטנה עודדה, והיו עוד כאלה שישבו שם וכנראה תמכו אבל בשקט. בסה"כ, קבוצה לא גדולה שעושה המון רעש, והציבור הבלגי כמעט ולא התיחס, למעט פה ושם מכוניות שצפרו כאות הזדהות. הילדים - הם נתקלו לראשונה בחייהם בשנאה אליהם מאנשים שהם לא מכירים. הארוע הזה השאיר בהם חותם. ואנחנו, הסברנו להם מה הם בעצם רואים, אפילו העצמנו את זה כדי שיבינו שאין ליהודים מקום אחר למעט מדינת ישראל.
אחרי הביקור במוזיאון ומיצוי המרכז וסביבותיו, עלינו על מטרו שלקח אותנו לאזור שבו נמצאים 2 מוזאונים חשובים בבריסל. מוזיאון הצבא שהכניסה אליו בחינם, ומולו מוזיאון המכוניות, שעולה כסף. בחרנו להיכנס למוזיאון המכוניות והיה יפה מאוד. יש שם תצוגה של כלי רכב, החל מהתקופה שכרכרות היו הבסיס ורק הוסיפו להן מנוע, ועד ימינו עם מכוניות היברידיות. צריך זמן למוזאון הזה וסבלנות, וההנאה מובטחת. כשיצאנו ממנו רצינו להיכנס למוזאון הצבא אבל היה כבר אחרי 1700 והכל היה כבר סגור. אגב נסיעה במטרו, השיטה הטובה ביותר לזוז בעיר, אם נמצאים בה יום אחד ולא יותר, היא לקנות כרטיסייה של 10 נסיעות. וכך, בנסיעה הראשונה למוזאון מעבירים את הכרטיס 4 פעמים בכניסה לתחנת המטרו, גם בחזור שתכף אפרט קצת יותר, ובסוף נשארו לנו 2 נסיעות שנתתי מתנה לפרנק.
אחרי שסיימנו את הביקור במוזאון המכוניות, התחלנו לחשוב על חזרה לצימר. רצינו לנצל עוד את האור ולספוג אווירה ולכן עשינו דרכנו ברגל לאורך הרחוב שיוצא מהמוזאון לכוון מרכז העיר ובו למעשה ממוקמים מרבית המבנים של האיחוד הארופי. בריסל היא הרי המרכז של האיחוד/הפרלמנט הארופי ולכן היא גם מלאה בדיפלומטים זרים. כמה כסף שמו שם על בניינים, וכל בניין יש בו מליון משרדים לנושאים הכי איזוטרים בעולם הקשורים לפעילות הפרלמנט. בתכנון היומי היה לנסות להיכנס למרכז המבקרים של הפרלמנט, ואמנם עברנו לידו אך השעה כבר הייתה מאוחרת וגם לא היה כל כך כוח, ולכן המשכנו עד למטרו שלקח אותנו בחזרה לאזור הבזיליקה, משם המשכנו ברגל לכוון הצימר.
והנה עבר לו היום הראשון בבריסל, והרעב תקף אותנו. וברקע, הידיעה כי בריסל מפורסמת בגלל המולים שלה. ובאמת, ממש ליד הבזיליקה, במרחק 5 דקות מהצימר, מצאנו מסעדה שהציעה לארוחת ערב תפריט של 1 קילו מולים בסיר, ביחד עם צ'יפס. הזמנו 2 מנות כאלה עם שתייה, והיה טעם גן עדן. עלה לנו משהו כמו 70 יורו. המשכנו לצימר, אמרנו לילה טוב לפרנק, תאמנו שעה לארוחת בוקר, והלכנו לישון.