20/08/12 - (יום ב') - האי טסל
כדי לעשות טיול איכותי באי טסל חייב להיות מזג אוויר מעולה, מינימום רוח ובלי גשם. אחרת, התפספס היום. ומכיוון שהיינו בשבוע אולי החם ביותר בהולנד השנה, לא היתה סיבה שלא לעשות את המסלול המופלא הזה. אז מה בתכנון? נסיעה לדן הלדר, משם במעבורת לאי טסל משם למעגן שממנו יוצאות סירות דיג השרימפסים, משם בחזרה למעבורת והביתה. מסלול רחוק של יום אחד.
כבר בערב לפני, כשהיה ברור שמזג האוויר יהיה טוב, התקשרתי למשרד של סירת הדייג כדי להזמין מקומות לשייט של השעה 1400. בקיץ יש דייג 3 פעמים ביום. בשעה 1000, בשעה 1400 ובשעה 1630. למי שמגיע מרחוק כמונו, השעה 1400 היא אופטימלית אבל צריך לתזמן את כל המסלול כך שנגיע בזמן, וזה כל העניין כאן. אז מזמינים מקום מראש כדי לחסוך מבוכה וזמן. רק מסרתי את השם וכמה אנשים מגיעים והובטח לי שהכרטיסים יחכו בקופה.
בבוקר יצאנו לכוון העיר הצפונית דן הלדר. הדרך לא כל כך ידידותית לנהג הישראלי, ולמה? כי בחלקים גדולים ממנה המהירות המקסימלית המותרת היא 60 קמ"ש או 80 קמ"ש. ובכלל שתדעו, בהולנד יש המון שינויים לאורך כל הכבישים במהירות המותרת. מ 130 ל - 100 ועוד יותר ל - 80 ולעיתים הרבה פחות. וכל הכבישים מרושתים במצלמות!! אז אני ואתה ואת הנהגים הישראלים, צריכים לנשום עמוק כשעולים על כבישים בהולנד. אחרת, יצלמו אותנו והקנסות יגיעו בדואר. ובכן, מגיעים לדן הלדר למזח של המעבורת. בשבילי, זו הייתה חוויה ראשונה מסוגה בחיים, לעלות עם הרכב על אונייה. מגיעים לתור לקופה, טור של מכוניות, אחד אחרי השני עולים לתוך האונייה. אחרי שמחנים, יוצאים מהרכב ועולים לסיפון לשרותים או להנות מהנוף או לאכול משהו (כמו שאנחנו, כפי שתארתם לעצמכם, עשינו). לאחר כ 15 דקות נשמע צלצול וכולם צריכים לחזור לרכבים. המעבורת מגיעה ויוצאים בצורה מסודרת ממנה ומשתלבים בכביש.
הגענו לאי טסל ומשם עוד 15 דקות למזח של סירות הדייג. כל הכתובות הרלוונטיות לגיפיאס רשומות בתכנית שמצורפת כאן בתמונה. ושם, שימו לב, אפשר לחנות בחנייה לפי שעה ולשלם מראש במדחן שנמצא במרכז החניון, ואפשר גם לחנות בחינם, אם עוקפים את המזח בכמה מטרים ומגיעים מלמטה מהכוון שבו יש בתים. יש שם המון מקום וזה לא עולה כלום. כדאי לנסות שם קודם כמובן.
הכרטיסים חיכו לנו בקופה, שילמנו ועלינו לסירת הדייג שהיא ממש סירת עבודה. ריח של דגים, פתוחה. קיבל את פנינו המלח/דייג פטריק, שאח"כ גם הציג את הדגה שעלתה ברשת והדריך אותנו צעד צעד בנושא השרימפסים. אחרי שהוא קלט שאנחנו ישראלים הוא תמיד הכניס הסברים באנגלית כדי שנבין. הנה פטריק:
הדייג ארך כשעתיים והיה חוויה שלא מן העולם הזה!! ראשית, השייט עצמו היה כיפי, רוח נעימה, שחפים שלוו אותנו לאורך כל הדרך. בשלב מסויים הרשת המיוחדת נזרקה למים, והקברניט הסביר שמדובר ברשת שתוכננה ע"י פרופסור באונ' תל-אביב !! כי יש לה פטנט. ובאמת ראה שמדובר בקונסטרוקציה מורכבת ומיוחדת. הראש היהודי, אותו יהודי שאסור לו לאכול שרימפסים :) בכל מקרה, השייט התקדם, הרשת ירדה ואחרי זמן קצר החלה לעלות. השחפים הבינו שהנה מגיע אוכל והתגודדו סביבנו. הרשתות הועלו לספינה וכל התכולה שלהן נשפכה למיכל ענק במרכז הסירה. מאותו רגע, כולנו היינו במעגל סביב פטריק והוא הסביר על כל מה שעלה שם. דגים כאלה ואחרים, מדוזה, שרימפסים וכד'. בסוף, כל מה שלא שרימפסים הוחזר לים, הילדים עזרו לפטריק לזרוק הכל מים, והמכונה שנמצאת על הסיפון הפרידה את השרימפסים משאר היצורים שעלו ברשת. אח"כ השרימפסים הועברו למיכל מים רותחים לבישול, ואחרי מספר דקות קיבלנו כמות אדירה של שרימפסים מוכנים לאכילה. פטריק הסביר והדגים כיצד נכון לקלף את השרימפסים כך שבסוף יישאר לנו הבשר (דומה קצת לתהליך של ללמוד איך לקלף גרעין שחור, או יותר נכון גרעין אבטיח). אני שמח לציין שאני והילדים שלי שאוכלים הכל, קלטנו מהר מאוד את הטריק ואכלנו, ואכלנו ואכלנו שרימפסים שהיו מתוקים מאוד (מעניין!). ככה, נטוראל, בלי כלום. אחרי שהשייט נגמר, כל משפחה קיבלה שקית מלאה שרימפסים כדי להמשיך לאכול גם מחוץ לסירה. עוד לפני שהסתיימה ההפלגה, הספקנו לראות גם כלבי ים ששחו בקרבת הסירה - מחזה נהדר.
