אישגיל- יומן מסע- מרץ 2012

העיירה אישגיל נמצאת כמעט בקצהו המערבי של חבל טירול. אם מפת אוסטריה נראית קצת כמו ראש של פיל הרי שאישגיל קרובה לקצה החדק. ממש על גבול שוויצריה. מרחק הנסיעה ברכב אליה ממינכן ומבאזל כ- 3.5 שעות. טיסה לציריך תחסוך שעה- שעה וחצי של נסיעה אבל היא בד"כ יותר יקרה.

כבר היינו באישגיל לפני כארבע שנים. היינו זה אומר אנוכי, י' בני, בן דודי ר' ובנו ע' -; שני הבנים בני - 14.5 כך שאנו מתחלקים ומסתדרים טוב. ר' (המהנדס) הוא זה שעושה את רוב עבודת האירגון -; ייאמר לזכותו . יש לו סבלנות של פיל וכוח התמדה בלתי נלאה.

אז למה חזרנו לאישגיל? כי ר' השיג טיסות ממש זולות באיזי ג'ט שטסה לבזל. האתר הכי קרוב היה אישגיל. יש גם סנט אנטון ודאבוד אבל זה לא ברמת המחירים שאנו יכולים להרשות לעצמנו.

מצאנו עוד איזה אתר אחר באזור אבל לא הצלחנו לסדר שם מלון בתאריכים בהם יכולנו לטוס.

בכלל חבל טירול הוא אתר סקי אחד גדול. מי שנוסע לאורך ה -;A-12 יוכל למצוא אתר סקי כמעט בכל עמק שאליו יש יציאה מהאוטוסטראדה. רק לבחור.

איזי ג'ט זה זול אבל לא הכי נוח. במטוס אין מקומות מסומנים כך שהתור לעלייה דומה קצת לתור באוטובוס בארץ. קצת דחיפות ודחיקות , הראשונים תופסים את המקומות הטובים ואלו שהתעכבו בקניות כמונו יושבים בסוף המטוס. לפחות מצאנו שני זוגות מקומות קרובים ולא התפצלנו יותר מדי. הטיסה משמימה, מנצלים לנמנום קל, קשקושים ואכילת הסנדוויץ' מהבית -;אין אוכל בטיסה אלא אם משלמים אקסטרה.

השדה בבאזל ( למעשה משרת גם את פרייבורג- גרמניה ומילוז -; צרפת) קטן וקומפקטי ומזכיר את טרמינל 1 הישן שלנו. תהליך היציאה יעיל ומהיר ובעשרה לשש אנחנו כבר ברכב המושכר שופעים אופטימיות. נגיע לפני 10 בלילה למלון ונוכל לארגן בשקט את כל החפצים.

ר' הביא ג'י פי אס מחבר ולי יש הנחיות מודפסות. בכיכר הראשונה כתוב לי לצאת לאוטוסטראדה מסוימת אבל המכשיר אומר אחרת. אנחנו נוסעים איתו מתוך מחשבה שהוא בטח מקצר לנו. נכנסים לצרפת, יוצאים ממנה, ממשיכים לנסוע במה שנראה כמו דרך כפרית. לאחר כ 15-20 דק' ר' מעיר שזה דומה קצת ליער השחור (בו ביקר שנה קודם לכן). בג'יפיאס הרי אין מפה גדולה של האזור כך זאי אפשר להתמצא- רק לראות את הכביש ואלו שלידו. אז אנו מוצאים מרכז מסחרי קטן, אני נכנס לחנות משקאות, מוצא בחור צעיר וחביב שדובר אנגלית ומסתבר שאנחנו בגרמניה.... חוזרים אחורה ועד שמגיעים בחזרה לאוטוסטראדה הלכו לנו איזה 45 דק'. תחי הטכנולוגיה. חבל שלא השתמשנו בהוראות המודפסות...

בכניסה לאוסטריה צריך לשים מדבקה על החלון. זה מעין תשלום על שימוש באוטוסטראדות שלהם.

בד"כ אנחנו קונים מדבקה בתחנת דלק כלשהי אבל אין תחנה קרובה מרכז הקניות ממול שומם וחשוך. ממש עם מעבר הגבול משוויץ יש מעין אוטומטים, לידם עומדים רכבים וקונים מדבקה . אנחנו קונים מה שנראה לנו כמו כרטיס מעבר ל-24 שעות שעולה שני יורו.

מסתבר שטעינו ובגדול. זה כרטיס עד ליציאה 24 באוטוסטרדה ולא ליממת נסיעה כפי ששיערנו. מיד אחרי היציאה, במקריות "מדהימה" יש מחסום משטרה או פקחים שעוצרים כל רכב ומבקשים את מדבקת האוטוסטראדה. אנחנו מראים בגאווה את הכרטיס וחוטפים, כמו שאר התיירים הפראיירים באזור, קנס של 120 יורו!! (+ השניים ששילמנו על הכרטיס). אין מה להתווכח עם השוטר המניאק. הכי משעשע שהוא מפנה אותנו לכיתוב בגב בכרטיס, ובשיא הרצינות מדקלם ש "חוק זה חוק". הכיתוב זה משהו שגם שען יתקשה לקרוא ובכל מקרה הרי קנינו כבר כרטיס. התעצבנו, קיללנו, הקאנו ושילמנו בדלית ברירה. עוד עיכוב של 10 דקות, חור בכיס וממשיכים בנסיעה בתקווה שנגמרו ההרפתקאות. הג'יפיאס מפנה אותנו ליציאה הקרובה. אנחנו רואים שלט סילברטה (שזה שם העמק), רואים אפילו שלט לקאפל. הכיכר ביציאה מעוטרת בפסלים, לא משהו שזכרנו אבל לך תדע עברו כמה שנים.אולי הם קישוט אותה. מתחילים לטפס במעלה ההר, מחכים לראות את זי (SEE) האתר הנמוך באזור. אחרי זמן מה ר' ממלמל שלדעתו כבר היינו צריכים לראות את זי אבל לך תדע. אחרי 20-25 דקות של טיפוס מגיעים ל.... ערימת שלג!! הכביש חסום ואין מעבר ושוב מסתבר שהג'יפיאס המחורבן הפנה אותנו לכביש שפתוח רק בקיץ (ואז מקצר את הנסיעה בלפחות חצי שעה). אנחנו מנתקים את המכשיר וחוזרים אחורה. ב- 11.30 בלילה אנחנו נוחתים סוף סוף במלון אלפינה בגלתור ומתנצלים בפני הבן אדם שחיכה לנו בשביל להראות לנו את החדרים. אנחנו נוחתים רצוצים למיטה בתקווה שבכך נסתיימו תקלותינו לטיול.

יום 1 -; קאפל

בבוקר אני פותח את הוילון ורואה מראה מדהים של שדה מכוסה שלג ומעבר לו הר יפיפה (הבלון שפיץ- יש להם שם לכל פיסטין שם). העיירה גלתור היא פשוט מקום מדהים, בקצה עמק בינות להרים ולאן שלא מסתכלים רואים נוף פשוט מהמם.

אנו יורדים לקאפל כי שם ר' מצא את חנות הסקי עם הדיל הכי טוב. עניין של חצי שעה מגלתור. לשמחתנו מסתבר שהחנות נמצאת בדיוק ליד הכניסה לאתר כך שאפשר כבר להחנות בחניון של האתר (סקי פס כבר קנינו במלון בבוקר) לקחת את הציוד ולעלות ההרה. אגב, סקי פס רק לאתר של אישגיל ניתן לקנות רק באישגיל עצמה. בשאר המקומות בעמק סילברטה אפשר לקנות רק את זה שטוב לכל האתרים/ כל העמק.

בחוץ חם. משהו בין 13-15 מעלות ואנחנו מתבשלים במעילים אבל גולשים. אלא מה. השלג קצת רך אבל גבוה. אנו מתאקלמים מחדש ומתחילים לחרוש את האתר. מסלול חמש באורך בינוני טוב לחימום. מסלולים 7 ו- 9 הם ארוכים משמעותית. 9 -; לקראת סופו גם די חרוש. ממנו אפשר להמשיך למסלול 4 ולרדת עד למטה. בגדול המסלולים היותר ארוכים ויותר מעניינים נמצאים בצד הימני של האתר (כשעולים). צריך רק להיזהר כי אחה"צ, די מוקדם, השמש שוקעת וההר מטיל עליהם צל ואז מהר מאוד הם מקריחים. לני הפסקת הצהריים ע' מתלונן שהנעל לוחצת לו אז אנו גולשים למטה ונכנסים חנות. הוא מחליף נעליים ואנו חוזרים לארוחת צהריים שימשית ולהמשך יום גלישה. יש יתרונות לחנות ציוד שנמצאת "על המסלול". בערב גם אני אחליף את נעלי.

לקראת סוף היום המסלול שיורד למטה כבר חרוש כולו, השלג נוזלי ובמקומות מסוימים כבר רואים אדמה (מסוכן מאוד לגולשים כי אפשר להתקע שם). יוצא שמי שגולש מלמעלה עובר מקרח, למוגולים לשלג רך.

סה"כ יום טוב שבמהלכו כבר הרגשנו מספיק טוב, עלינו מדרגה ועשינו את שני השחורים ( 8 ו- 3). למס' 8 יש כמה " הרים" באמצע כך שצריך לתפוס תנופה בשביל לא להיעצר בו באמצע וכמובן להיזהר לא להחליק הצידה כתוצאה מהתאוצה...

בסוף היום חוזרים למלון ולסאונה. גם ר' וגם אני סובלים מצמרמורות קלות (אצל ר' התחיל חום אח"כ) בתחילה אנו מייחסים זאת לעייפות אבל רק למחרת קולטים שכנראה חטפנו מכת שמש קלה. היינו בשמש כל היום ללא כובע. די מביך בתור ישראלים.

יום שני גלתור-

עוד יום שימשי ואני מבקש לעלות לגלתור כי שם חלק מהרכבלים פתוחים וביום חורפי זה לא נעים. אני רוצה לנצל יום נעים שכזה. האתר נמצא חמש דקות באוטו מהמלון ואין בעיית חנייה. רוב רובו מסלולים אדומים, אחד כחול ושניים שחורים. כל המסלולים באורך בינוני -; אידיאלי לגולשים ברמה סבירה כמונו. בגדול ניתן לחלק אותו לשלושה איזורים: מסלולים 5,11,13, 8 בחלק התחתון בהם לא ביקרנו כי יש בהם טי ברים. לאחר מכן יש חלק עליון קרוב -; ורחוק שמקושרים באמצעות מסלולי מעבר (9 ו-14 לצד אחד 17 בחזרה). בכל אחד מהם שלושה ארבעה אדומים ושחור. מסלולי המעבר קצת שטוחים אז צריך לתפוס תנופה בעיקר בסוף ה-14.

השחורים לא קשים מדי והאתר באופן כללי לא עמוס, לא ממוגל ולדעתי מבחינת נוף אולי האתר הכי יפה שראיתי עד כה. מצד אחד הבלון שפיץ אותו ראינו מהמלון ומשאר הכיוונים רואים את גלתור, אגם מלאכותי וסכר או סתם נוף שופוני. בחלק הרחוק (10 ו-12) יש רכבל זוגי פתוח שלוקח לו 10 דק' "לעלות" כך שאנו גולשים למטה ב-10 דק' ועולים חזרה באותו זמן. מי שעושה את 12 שחור שיזהר- באמצע יש חלק קצר אך קשה עם שיפוע של 70 מעלות. מי שזה כבד עליו יכול לעשות שני דברים- "לחתוך" למסלול 10 (מצד ימין כי הם מצטלבים) או להיצמד לצד שמאל של המסלול וליד תותח השלג הירוק לגלוש לתוך מין HALF PIPE שהוא יותר פשוט, לטעמי אפילו יותר כיפי.

מזג האוויר מעונן חלקית , קריר יותר מיום אתמול, בלי סכנת מכת שמש ואנחנו גולשים בכיף לאורך כל היום. אפילו ראינו מטפס שעולה את כל ההר על מחליקיים (גם לחלק בו אין מסלול) ומשם גולש מטה. החיסרון היחיד של גלתור הוא שאין ממש איפה לדפוק איזה גלו-ווין בסוף היום. גולשים הולכים. אבל כאתר הוא נפלא. מתאים מצוין לגולשים "בינוניים" ולא עמוס מדי. בכלל העיירה גלתור היא קצת עם אופי של בית קברות. בלילה אין נפש חיה. מקסימום כמה זוגות שמטיילים הלוך ושוב כדי לחלץ עצמות אחרי האוכל. אבל היא יפיפיה. מקסימום מי שחושק בחיי לילה יכול להכנס לאוטו ולהגיע לאישגיל ב- 10 דקות.

יום שלישי- אישגיל

היום- לאחר יומיים של מתאבן מגיעים ל-"דבר האמיתי". אישגיל (אגב, המקומיים מבטאים אישגל -; ללא היוד). בזמן ארוחת הבוקר אנחנו מתכננים את המסלול. זה הזמן להתעכב קצת על האוכל הנפלא במלון אלפינה. בבוקר יש בופה עשיר מכרגיל : 5-6 נקניקים, כמספר הזה גבינות. ריבות ביתיות שמכינים במקום, לחמים. מאפים פשוט מעולים ועוד. גם בערב לא נרשמה ולו נפילה אחת. אמנם בכל ערב מציעים רק שתי מנות לבחירה (במקום הארבע המקובלות) אבל כל מה שמגישים פשוט מעולה ולא סתם באתר האינטרנט של המלון מתהדרים באוכל הביתי שלהם. תמיד יש בר סלטים טעימים ומרק מעולה.

אנחנו מחליטים לעשות את מה שנקרא "מסלול המבריחים" (smuggler's run ) שפחות או יותר מקיף את האתר הענק של אישגיל וגם כולל את הירידה הבלתי נמנעת לשוויץ (לכפר סמנאון SAMNAUN) בו ניתן לקנות מזכרות. דרך טובה למי שלא מכיר את האתר להתאקלם ולהתמצא בו.

עשר דקות נסיעה מהמלון ואנחנו בחניון הענק של אישגיל. סדרנים מכוונים אותנו לחנייה (כמו בחתונה) הליכה קצרה ומצטרפים לתור הארוך של הגולשים. היום יש לנו מזל רק 10-15 דקות עד שמגיעים לרכבל. בייקורנו האחרון לפני כמה שנים יצא שהמתנו פעם יותר מחצי שעה.

הכניסה לאישגיל מרשימה. המוני רכבלים לכל פינה ומי שמגיע לראשונה חייב להיות נדהם. זה אתר ענק פיזית שקל מאוד ללכת בו לאיבוד. תמיד רצוי שתהיה עליכם מפה ואיזשהו תכנון מוקדם. בעיקר אחה"צ כשצריך לחזור בחזרה. בעיקרון צד ימין זה אוסטריה ולכיוון שמאל מגיעים לחלק השוויצרי.

אנו מוצאים את תחילת המסלול שלנו (לפי ההוראות שהורדתי בבית) ומתחילים לגלוש. אנחנו גולשים בצד האוסטרי במטרה להגיע למסלול 80 המפורסם שיורד לסמנאון. לאחר כ- 4 מסלולים יפים ודי ארוכים אנו מגיעים וגולשים למטה לכפר. מי שלא מכיר, זה מסלול (מס' 80) מאוד יפה מבחינת נוף אבל בסוף הוא די שטוח אז כדאי לתפוס תנופה. פחות או יותר אחרי המקום בו גולשים מתחת לאיזה סלע ענקי ועושים מין סיבוב בצורת S.

בסמנאון אכזבה: מסתבר שביום ראשון בגלל "קדושת השבת" החנויות נפתחות רק בצהריים ואנחנו לא מתכוונים לבזבז שעתיים בהמתנה. מחליטים להמשיך. החלק המבאס בסמנאון הוא שהרכבל חזרה "למעלה" נמצא מחוץ לכפר ויש צורך לגלוש אליו. נו לגלוש. למעשה זה מסלול/ שביל שטוח שצריך כל הזמן ללכת עליו או לדחוף עם הידיים. בשלב מסוים יש גם טיפוס קצר שמחייב הורדת המגלשיים. אנחנו הולכים /גולשים במשל כרבע שעה מקללים ומגיעים מותשים לרכבל. העלייה למעלה נעשית ברכבל מדהים שתלוי באוויר בגובה רב על שלושה כבלים (באמת משהו מיוחד).
מחליטים לזנוח את המסלול המתוכנן וסתם לגלוש בצד השוויצי. מזג האוויר מעונן בעננות גבוה ויש רוח קרה שחודרת מתחת למעילים. אף אחד מאיתנו לא חשב על שכבת ביניים כי בימים הקודמים היה חם. זה מחייב גלישה כמעט נון סטופ אחרת נהיה לנו קר. המסלולים רחבים וארוכים, די רחוקים זה מזה כך שתמיד יש אווירה של בדידות מסוימת. למרות ריבוי הגולשים. מרשים במיוחד הוא עמק ALP TRIDA שבקצהו יוצאים זה ליד זה ארבעה רכבלים לכיוונים שונים ובו מתרכזים מאות גולשים. מין בית חרושת לסקי כזה. לאחר שחרשנו את כל מסלולי הצד הזה (השישים והשיבעימים) אנו עולים לגרייט שפיץ הנקודה הגבוהה באתר- (2872 מטר) וממנה גולשים באופן ישיר עד לעיירה. עניין של 11 ק"מ

מתחיל במסלול שחור וממשיך באדומים. רק לבעלי כושר ומיומנות. . בשלב זה יש פתיתי שלג קלים באוויר.

אני מאוד אוהב את הירידה מאישגיל לעיירה (מסלול 1) זה לא מסלול קל והוא מלא מוגולים אבל החוויה של לגלוש ביחד עם מאות אנשים את כל ההר היא ייחודית ומיוחדת. שימו לב, ממש לקראת סוף המסלול (בערך 200 מ' לפני הסוף ) יש מעין מזלג עם שילוט. כל צד מפנה לאחד משני הרכבלים שעולים להר ונמצאים בריחוק מה זה מזה כך שחשוב לזכור מאיזה רכבל עליתם בבוקר!

המסלול נגמר ממש במרכז העיירה וכל מה שנשאר לעשות זה להעמיס את ציוד הגלישה על הכתף, לצעוד כמה מטרים ולבחור באיזה בר לשבת ולהצטרף לעשרות הגולשים הצוהלים בעליזות על כוס יין חם/ שנאפס/ שוקו עם קצפת (לילדים) או כל אלכוהול אחר שעולה על דעתכם!

יום רביעי -; גלתור

במשך שלושת הימים הראשונים מזג האוויר הלך והתקרר (כזכור לכם התחלנו מחום אימים לגלישה) ור' ואני היינו מודאגים מאפשרות של ירידת גשם (כפי שצפתה התחזית). גשם זה הרוצח מס' אחת של שלג.

לאחר ארוחת הערב השופעת אני שוכב לי במיטה. ר' וע' חזרו מחדר המשחקים ומהמחשב (במלון יש מחשב חינם איטי לשימוש הלקוחות, אין WIFI חינם). וראו שיורד שלג, אפילו כבד. מכיוון שצפו חזית קצרה אני לא מודאג. בבוקר אנחנו קמים לעולם אפוף שלג וערפל. ממראה עיניים מסתבר שירד שלג כל הלילה והוא לא מראה סימני החלשות (בדיעבד ירדו 20 ס"מ שלג בכ- 24 שעות!).

 ר' וע' לא נלהבים לצאת אבל י' ואני לא מותרים על גלישה בשום מצב. מחליטים לא לנסוע לאישגיל כמתוכנן. הם מקפיצים אותנו לגלתור -; זה גם קרוב יותר וגם אתר קומפקטי שכל להיפגש בו. אנו קובעים פגישה לצהריים במסעדה בשעה אחת. . האתר יחסית ריק, לגלוש בסופת שלג זאת חוויה אבל לא לכל אחד. מכיוון שהשלג יורד המסלולים לא מיושרים. על האדומים עברו כנראה בלילה אבל על השחורים לא כך שגלישה בהם היא כמו אוף פיסט. השלג מגיע לגובה ברכיים ולא רואים את המגלשיים או את תוואי המסלול. זה גם קשה מאוד פיזית. באדומים השלג "נמוך" יותר כך שיש תחושת מסלול. אנו גולשים לאט ובזהירות מה שלא מונע לפעמים יציאה אקראית מהמסלול. היתרון בסופה- אם נופלים זה תמיד על שלג רך! אבל אם המגלש יוצא מהרגל זה סיפור מההפטרה להלביש אותו בחזרה. לאחר כשעתיים אנחנו חותכים לצד הרחוק של האתר וגולשים במסלול 14 בבדידות מזהרת עד לצד השני בו יש כמה עשרות מטורפים כמונו.
איפה ששלשום ראינו נוף מדהים של הרים רואים רק עננים. למזלנו אנו מצוידים במשקפות, כובעים, מגיני צוואר ושכבת הגנה כפולה. בצהריים מצטרפים אלינו ר' וע' שעלו לאתר ב- 11 אבל לר' אירעה תאונה קלה ויש לו כאבים במפשעה. הוא מחליט לא להסתכן בהחמרת פציעתו ולוותר על המשך היום. אנו קובעים שיאספו אותנו ב-15.30. בכל זאת לא נעים להשאיר אותם לבד וגם לנו קשה. הגלישה בשלג עמוק מאוד מאמצת. לקראת סוף היום יורד על ההר ערפל כבד ובחלק העליון של המסלולים יש ראות של מטרים ספורים קדימה. גולשים יותר מזכרון של תוואי המסלול מחפשים את שלטי ההכוונה בצדדים.

כל עוד אנחנו ביניהם אנחנו על המסלול.

אנו מנצלים את הסיום המוקדם לנסיעה לקאפל לחיפוש מתנות. לא מוצאים כלום אבל קאפל היא כפר יפיפה שבנוי על צלע הר. מקום רומנטי להחריד שכיף לטייל לאורך סמטאותיו הציוריות והמתפתלות, בינות לחלק מהמלונות אנו מזהים את מסלול הגלישה שיורד "למטה". מקאפל חותכים חזרה לאישגיל. רק שתבינו, כל ההוא- הא של אישגיל מסתכם ברחוב ראשי שצעידה לאורכו תיקח לכם כרבע שעה. אם תתמזמזו לפני כל חלון ראווה ייקח לכם 45 דק'. 85% מהמבנים הם מלונות והשאר פאבים, מסעדה או שתיים וחנויות במחירים של כיכר המדינה. חולצות ב- 20-30 יורו וסווטשירטים ב- 50-60. לא קנינו כלום אבל טיילנו לאורך העיירה הציורית וכמובן שלקינוח שתינו משהו!

יום חמישי- אישגיל

אנו קמים לבוקר שטוף שמש מרהיב, האוויר צלול מכרגיל, העצים מכוסים לבן . יום של אחרי הסערה הוא תמיד יום מופלא.
התור לרכבל ארוך מכרגיל אבל המכה הגדולה מתגלה למעלה. האתר עמוס בצורה בלתי רגילה, למרות גודלו העצום. כמעט לפני כל רכבל משתרך תור של גולשים ובשעה תשע וחצי בבוקר רוב המסלולים ממוגלים בצורה אימתנית- כאילו שזה סוף היום. קשה למצוא מסלול בלתי חרוש לעייפה ולמען האמת במקום כיף אנו חווים תסכול. כל מאמצי הגלישה הם בלהימנע ממוגולים ולהיזהר מגולשים שכנים. המסלולים עמוסים לאללה. אנו יורדים שוב לשוויץ והפעם מוצאים מתנות! מישיון אקומפלישד J . בכפר יש שילוט לאוטובוס שמוביל לרכבל המרוחק. אנחנו לא ממש מצליחים למצוא אותו -; אף אחד מהנופשים במקום לא יודע בידוק איפה הוא ובדיעבד מסתבר שהוא ביציאה המרוחקת מהכפר מה שלא חוסך הרבה מאמץ. העיקר ששומעים אגדות על היעילות השוויצרית.

בקיצור- אם אתם לא ממש חייבים אל תרדו לסמנאון. המחירים במסעדות יקרים ביותר אז אנו עולים חזרה להר לצהריים. לאור מצב המסלולים אנו נשארים בצד השוויצרי שמצבו פחות רע אבל מתפתח קונסנזוס שאת יומנו האחרון נבלה בגלתור ולא כפי שתכננו באישגיל- עד כדי כך תוסכלנו ממצב המסלולים. בכל זאת,באנו לההנות מהגלישה ולא למאבק סיזיפי.

בערב הפתעה- פעם בשבוע יש במלון ארוחת גאלה . ידענו שזה מגיע כי לא קיבלנו תפריטים לבחירה ערב קודם . במשך כל השבוע ר' ואנוכי התבדחנו על הנושא שלא יעשו במקרה ערב ים תיכוני עם חומוס ופלאפל...אני פינטזתי על ברביקיו ענק. אנו יורדים לחדר האוכל מוצאים בר של מנות ראשונות מדהימות: קרפצ'יו, שוקרוט, פטריות ופלפלים ממולאים, ברוסקטות, קלמרי ועוד ועוד. רק מהבר הזה אפשר לשבוע אבל אז מגיעה המנה העיקרית: פונדו סיני- על כל שולחן מוצב סיר ובו מרק סיני (על פתילייה) ולידו מגש עם כל מיני סוגי בשר נא. כל אחד לוקח לעצמו חתיכת בשר, מבשל אותה בעזרת מזלג במרק לדרגת העשייה הרצויה ואז טובל אותה באחד מארבעה רטבים. בצד מגשי צ'יפס שמתמלאים מחדש על פי כל בקשה שלנו. זה לא רק טעים זאת גם חוויה "חברתית".

יום שישי ואחרון- גלתור

כאמור לאור המצב באישגיל אנחנו מחליטים לבלות את היום האחרון באתר יותר שקט. החלטה נבונה. האתר לא עמוס ואנו גולשים בכיף על כל המסלולים כולל בסנו פארקים קטנים ובלתי משמעותיים למי שחובב את הז'אנר. מזג האוויר שימשי ונעים.
 בסיומו של היום אנו גולשים עד לחניון ובזמן שאנו מצטלמים למזכרת ליד הרכב איזה אחד שדפק כנראה שנאפס או שניים נוסע אחורה בג'יפ הב.מ.וו שלו, לא ממש מסתכל ודופק קלות את האוטו שמאחוריו. לדעתי הייתה שם בקושי שריטונת אבל זאת אוסטריה. במשך 20 הדקות שאנחנו שם החבר'ה מחליפים פרטים, מצלמים את הפגושים במצלמות דיגיטליות, מלטפים אותם או מורידים אבק, לא ברור בדיוק ולך תדע מה עוד. בארץ זה היה נגמר בשתי דקות של החלפת פרטים (אם בכלל) -; כשאנחנו עוזבים הם עדיין בשלהם.

ב 9.30 אנחנו במיטה כי בחצות וחצי יוצאים בחזרה לשדה התעופה. את הרכב תדלקנו (כי בטירול הדלק זול יותר) וגם קנינו מדבקה (וינייט ) שהברי אנו למודי ניסיון....

בדרך חזרה הג'יפיאס מכפר על כל עוונותיו- ליד באזל הכביש לשדה התעופה סגור במחסום ואין שילוט מכווין. בלית ברירה אנחנו נכנסים לעיר ולמזלנו/ שמחתנו המכשיר מדריך אותנו בדיוק מרשים עד לשדה!

הטיסה חזרה ארצה מהירה מהטיסה הלוך (אולי כי זה בירידה...) וחופשתנו מסתיימת מהר. מהר מידי. בארץ חוזרים מהר לעניינים. התור לדרכונים אורך כמעט חצי שעה -; חוסכים בעמדות ובנוסף לכך באחת מהם מתקלקל המחשב. דרך טובה לאבד לשווה שנרכשה בשבוע. י' ואנוכי נפרדים בנשיקות מר' וע' בתקווה להתראות בשנה הבאה!