1.יוצאים לדרך
לפני כחצי שנה ראתה בת אחותה של אשתי בתוכנית "מאסטר שף" את ההורים של תום פרנץ (הזוכה בעונה השלישית) בביתם בגרמניה. בעקבות התוכנית היא החליטה לנסוע לביקור בברלין. מספר שבועות לפני הטיסה שלהם היא הציעה לאורנה (אשתי) להצטרף אליה. אורנה הסכימה, וכך אנו מוצאים את עצמנו נוחתים בברלין ב 17.5.2013 בסביבות שעה 11:00. את הדרך לברלין החלטנו לעשות ברכבת, גם מכיוון שהמחיר יותר זול (3.1 אירו לנוסע). בהגיענו אל הטרמינל ראינו תורים ארוכים ליד המכונות האוטומטיות. לאחר כעשר דקות של המתנה חיפשנו אפשרות מילוט. מוכר הנקניקיות שבטרמינל הפנה אותי למדרגות שהובילו למשרד מכירות של כרטיסים. בשעה שבאולם ההמתנה עמדו מאות ממתינים בתור, במשרד הכרטיסים לא היה איש. לקח בערך דקה לקנות כרטיסים, ולקבל תדריך (שהיה נחוץ) מאיזה רציף יוצאת הרכבת למרכז ברלין.
חמש דקות המתנה ואנחנו על הרכבת. חצי שעה של נסיעה ויורדים ברציף ב Zoologrish garten, שם עולים על קו 100 לכיוון המלון. מכיוון שקנינו כרטיס לרכבת (Zone C) , כל קווי האוטובוס והרכבת התחתית (A+Zone B) יהיו חינם למשך שעתיים, כך שהנסיעה באוטובוס חינם.
ברלין היא "עיר ללא הפסקה", גדולה מאד בממדיה, ומאפשרת חופשות מכל סוג. סוף שבוע מאפשר רק "נגיעות" קלות במרכז העיר. אין אפשרות להכיל בביקור אחד את שלל הכיכרות, השכונות, המוזיאונים, או אתרי הבילוי / סיור השונים.
2.המקורות
ברלין נוסדה לפני כ 1,250 שנה לאחר אחוד של שני כפרי דייגים שנמצאו על גדות נהר ה"שפר". מאוחר יותר, ובמשך מאות שנים התאחדו כפרים / עיירות נוספות, וכך נוצר הכרך הגדול בשטח של 900 קמ"ר בו גרים כיום כ 3.5 מיליון תושבים.
מקור שם העיר נובע מהמילה ביצה (בגרמנית עתיקה) עליה ממוקמת העיר. ברבות הימים הוחלט בעיר לבחור ב"דב" (Bear) כסמל העיר (הביצה פחות אטרקטיבית).
הביצות ממשיכות ללוות את ברלין גם כיום. מרכז ברלין ממוקם על ביצה. לאורך כל העיר מתנוססים צינורות ניקוז ורודים / סגולים המסייעים בניקוז מי הביצה ממנהרות הרכבת התחתית, ומאתרי בניה. לא ניתן לבנות מבנה בברלין ולצקת יסודות לפני הכנת תשתית מתאימה של יבוש השטח, שתעמוד בשטח לפחות שנה מיום חפירת הבור ועד יציקת היסודות.
3.איך לטייל
בפני המטייל עומדות אפשרויות רבות לטיול: טיולים על גבי אוטובוסים, טיולים חינם באמצעות חברת החולצות האדומות (נק' מפגש בשער ברנדנבורג) , כשבסופם משלמים טיפ למדריך (חלק מהטיפ מועבר לחברה המארגנת), טיולי אופניים מאורגנים, או בכרכרות...... שימו לב שיש לסוסים התקן שתפקידו למנוע פיזור גללים ברחובות העיר......
אנחנו בחרנו בטיולים בעברית שמארגן ישראלי לשעבר בשם נדב ( berlin Hebrew. Com). לחברה זאת מספר טיולים מעניינים, פרטים באתר האינטרנט. השתתפנו בשלושה טיולים (המיטב, ברלין האלטרנטיבית ובילויי לילה), היה מאד מהנה. מחירי הטיולים 5-12 אירו למשתתף לטיול. הטיולים מעניינים ומאפשרים הבנה טובה של ההיסטוריה המעניינת והתהליכים החברתיים בעיר ברלין - מאד מומלץ. לא צריך להירשם מראש לטיולים אלו. פשוט מגיעים לנקודת מפגש.
את אחד הימים העברנו בטיול אופניים עצמאי ברחבי העיר.
4.מעט הסטוריה
בשנות המהפכה התעשייתית צמחה העיר באופן משמעותי. בעיר קמה תעשיה מסורתית. המפעלים הוקמו לצד בתי המגורים. הרוח בברלין נושבת בדרך כלל ממערב למזרח, כך שהאוכלוסייה החזקה יותר בחרה להתגורר במערב, והחלשה יותר במזרח (אליה נושאת הרוח את זיהום האוויר). ערב מלחמת העולם השניה מנתה אוכלוסיית העיר כ 4.2 מיליוני. במהלך המלחמה נהרסו כליל כ 40% מבתי העיר, אזורים בהם היום מפקדות נאציות או גרו בהם פקידי ממשל, נהרסו כמעט כליל.
לאחר מלחמת העולם השניה התפצלה גרמניה לארבעה חלקים: אמריקאי, גרמני, אנגלי ורוסי, לצורך מניעת מצב של התאגדות מחדש של העם הגרמני שחולל שתי מלחמות עולם באירופה. העיר ברלין שהיוותה את עיר השלטון הנאצי, למרות שישבה במרכז השטח שניתן לשליטת ברית המועצות, חולקה אף היא לארבעה רבעים. בשנת 1949 החליטו אנגליה צרפת וארה"ב לאפשר לגרמנים לאחד את הרבעים, כלקח מ "הסכם הכניעה" שלאחר מלחמת העולם הראשונה. הסובייטים לא הסכימו לכך וכתואה מכך נוצרו שתי מדינות:
·גרמנה המזרחית, בחלק שקבלה לאחריותה ברית המועצות בתם המלחמה.
·גרמניה המערבית, בחלקים שקבלו לידיהן בריטניה, צרפת וארה"ב.
בין המזרח למערב נבנתה גדר, בה נשאר פתח אחד בעיר ברלין. בין חלקה המערבי של ברלין לבין מערב גרמניה קישרו רכבת, כביש מגודר ושדה תעופה.
עד הקמת החומה היה גשר אחד פתוח, באופן שתושבי המזרח והמערב היו יכולים לעבור בין שני צידי העיר. הגשר הפך לזירת מסחר ענפה. המוצרים שנמכרו בהיקפים ביותר על הגשר היו גרביונים לנשים (קנו במזרח) ובננות (קנו במערב) בשנת 1960, עקב הסלמה במלחמה הקרה בין המערב למזרח, הוחלט על ידי שלטונות מזרח גרמניה לסגור את המעבר, ולבנות חומה אשר תמנע מעבר של אזרחים בין הצדדים. לצד החומה הוקמו גדרות תיל, מגדלי שמירה, הוצבו חיילים וכלבים, באופן שנוצרה רצועה ברוחב של 50-150 מטר, שתקרא לרבות הימים "רצועת המוות".
חומת ברלין הוסרה בשנת 1990 במסגרת אביב העמים שבמדינות מזרח אירופה. החומה נפרצה על ידי המון גרמנים מהמזרח, לאחר ששר החקלאות (ויקטור שובובסקי) הקריא בטעות מזכר פנימי בו הודעה עתידית על פתיחת החומה. תשעה חודשים לאחר פריצתה נערך במזרח גרמני משאל עם בו החליטו תושבי המזרח להתאחד עם המערב ולקבל על עצמם את שלטון המערב. מהחומה נותרו שני קטעים. האחד באזור הנהר (תמונה מעלה), והשני במרכז העיר בסמוך למוזיאון הטרור. את התוואי ההיסטורי של החומה מסמנות שתי שורות של אבנים, ראו מטה.
לאחר האיחוד של שני חלקי גרמניה חלה ירידה באוכלוסיית העיר המאוחדת (הגירה ממזרח ברלין לאירופא) וכיום חיים בעיר כ 3.5 מיליוני איש. העיר מצויה בתנופת בניה, עיקרה במזרח.
5.עיר כפולה
כשאומרים מזרח ומערב ברלין, לא מתכוונים בהכרח לכיוון גאוגרפי, אלא לגבולות החומה שהוסרו. כאמור ברלין המערבית היתה בצורה של מובלעת, כך שקיימים בעיר אזורים רבים שנמצאים ממערב לברלין המערבית אך הינם חלק מברלין המזרחית.
במשך שנים רבות התקיימו שתי ערים, האחת לצד השניה, המזרחים (הפחות מפותחת) לצד המערבית המפותחת יותר. כך קרה שהוקמו מוסדות כפולים בעיר, אוניברסיטאות, מוזיאונים, תזמורות, וכדומה. על רקע חוסנה המשמעותי של ברלין המערבית, ניתן לקבוע בפסקנות שבכל התחומים "ניצחה" מערב גרמניה, למעט אחד. עיר המוזיאונים הממוקמת במזרח העיר עולה עשרות מונים על מקבילתה המערבית.
6.הנצחה
בעיר קיים מפעל הנצחה גדול: לצוענים
לנפגעי המלחמות:
וכמובן שגם ליהודים. האנדרטה לזכר היהודים היא המרשימה ביותר, משתרעת על שטח רב במרכז העיר, בו פזורים כ 2,770 גושי שיש שחורים, להלן תמונה.
לא פחות מרשימה הינה הדרך בה בחרה ברלין להנציח את היהודים כפרטים. על המדרכה בכניסה לכל בית בו נספו יהודים בשואה שולבו במסגרת המדרכה ריבועי נחושת בגודל 10*10 ס"מ עבור כל ניספה, להלן תמונה המנציחה שלושה יהודים.
7.הרייכסטאג / בונדסטאג
בשנת 1933 הוצת ונשרף הרייכסטאג על ידי חולה רוח הולנדי, ארוע ששימש את היטלר לצורך שינויים שלטוניים. הבניין נשאר עזוב ושרוף עד שחוברה לה העיר יחדיו בשנת 1990. לאחר שחוברה העיר, והתאחדו מחדש גרמניה המזרחית והמערבית, החליטה גרמניה להעביר את מוסדות השלטון בחזרה מבון (אליה הועברו המוסדות של מערב גרמניה לאחר החלוקה) בחזרה לבניין המקורי. הבניין שוקם מחדש, ונוספה לו תוספת שקופה במרומים המסמלת את השקיפות של השלטון הקיים, ומבהירה שמה שקרה בעבר לא יוכל להיות בעתיד. ביקור ברייכסטאג מחייב הרשמה באינטרנט לפחות יומיים לפני הביקור.
מגג הרייכסטאג ניתן לצפות בפארק ענק הנמצא במרכז ברלין – ה" Tire-garten" (מטה).
מדובר באזור ששימש לצייד עד המאה ה 19 ובתחילת המאה ה 20 היה לפארק המרכזי של ברלין. לאחר מלחמת העולם השניה נגדעו כל עציו למעט אחד לצורך חימום בתים, על רקע מצב כלכלי רעוע של התושבים. 70 שנים אחרי, הפארק פורח במלוא הדרו.
8.מוזיאונים
בעיר פזורים מאות מוזיאונים, חלקם גדולים אחרים קטנים יותר. בעצם כל מרכז העיר הינו מוזיאון אחד גדול בו שלובים מבנים הסטורים, לצד אנדרטאות ופסלי הנצחה.
אני ממליץ לבקר בארבעה מבניהם:
א.המוזיאון היהודי שנמצא בשכונת קרויצברג:
ב.מוזיאון פרגמון באי המוזאונים בצד המזרחי של העיר.
ג.מוזיאון הטרור, בסמוך לשער ברנדנבורג, במקום בו שכנה מפקדת הגסטפו שהופצצה והוחרבה (הכניסה חינם), בסמוך לקטע ששרד מהחומה:
ד.המוזיאון לאמנות מודרנית במערב העיר – מבנה ארכיטקטוני מקסים וריק, מתחתיו מצוי המוזיאון עצמו.
9.תחבורה
התחבורה הציבורית בברלין מאד יעילה. במהלך כל שהותנו בעיר לא הרגשנו עומס על הכבישים או בתחבורה הציבורית.
העיר מרושתת ברכבת תחתית של שתי שחבורת (U ו S ) , חלקן עיליות וחלקן תחתיות, אוטובוסים וחשמליות. כולם מקושרים ביניהם, באופן שכרטיס אחד מספיק לשעתיים לכל אמצעי התחבורה שבעיר. בכל תחנת אוטובוס או רכבת תחתית לוח אלקטרוני בו מוצג מתי יגיעו האוטובוס / רכבת לתחנה.
האוטובוסים / רכבות הגיעו תמיד בשעה מדויקת, למעט איחור של חצי שעה ברכבת....... בנסיעה חזרה לשדה התעופה, ביום חג ה"שבועות" הנוצרי, חג המציין את עליית ישו לשמיים, ומצויין 40 יום מחג הפסחא.
ביום הראשון נסענו למרכז העיר, שילמנו 4*2.4 אירו לכל כיוון. ביום השני למדנו שקיים "כרטיס קבוצתי" לעד 5 נוסעים. כרטיס כזה עולה 15.5 אירו ומאפשר לנסוע בכל רחבי העיר (אזורים A ו B ללא הגבלה באותו יום, מאד מומלץ.
דרך נעימה מאד לטיול בעיר היא שימוש באופניים. לאורך כל העיר פרוסים שבילי אופניים לרווחת המשתמשים. בכל רכבת, תחתית או עילית, קיים קרון אליו מותר להעלות את האופניים, גם אם אינם אופניים מתקפלים. ניתן לשכור אופניים בשיטה של תל אופן בתל אביב: ב 15 אירו ליום, או לנסיעות קצרות במחיר של 8 סנט לדקה. גם במלונות ובחנויות נוספות ניתן לשכור אופניים במחיר של 10-15 אירו ליום. העיר שטוחה כמעט לחלוטין, כך שבימים בהם לא יורד גשם הרכיבה מהנה. הר אחד בכל זאת קיים בה: אזור אליו הובאו הריסות הבתים לאחר מלחמת העולם השניה. ההר שימש כנקודת תצפית ומודיעין לגרמניה המערבית על מזרח העיר לאחר המלחמה.
10.מה לאכול
ניתן לגוון את התפריט בין אכילה במסעדות , ודוכנים. ארוחה לזוג במסעדה לא מפוארת יכולה לעלות כ 40 אירו. לא פחות טעים או מהנה יהיה לאכול בדוכנים / מסעדות טורקיות. ב 10 אירו לזוג אפשר לשבוע מארוחה טעימה. כך אכלנו ביום השלישה בשווארמה בגדד, 500 מטר מגשר המעבר בין המזרח למערב (הגשר שנסגר בשנת 1961).
ברלין מצטיינת בשפע של בירות, ביניהן הבדלים דקים. מכיוון שאינני שותה בירה אביא בשם אומרם את המלצת בת אחותה של אשתי על בירה "ברלינר". בשונה מהמצב בארץ, מותר בגרמניה לבגירים לשתות בירה ברחוב ולהסתובב עם בקבוקי בירה פתוחים בכל שעות היום.
ואם יש אתכם ילדים, רשתות המזון המהיר האמריקאיות פרוסות בצורה אינטנסיבית בכל מרכז העיר.
במהלך חודש מאי מתקיים פסטיבל האספרגוס, במהלכו מוגש אספרגוס טרי במסעדות העיר.
11.מה לקנות
כמו בכל עיר גדולה ניתן למצוא בברלין הכל, כולל הרשתות הרב לאומות המצויות בארץ. על פי התרשמותנו המחירים בחנויות הרב לאומיות זולים בכ 10% מהמחירים בארץ. הסתובבנו בקניון "אלקסה" הממוקם ב"אלכסנדר פלאטס".
ביום ראשון נסענו לשוק הפשפשים שב"מאוור" פארק (פארק החומה). אפשר לוותר ולנסוע לשוק הפשפשים שביפו.
12.שרותים ציבוריים
ברייכסטאג, בסטארבאק קפה, במקדונלד ובמוזיאונים – בחינם. בד"כ בתשלום של 0.3 אירו עד אירו. להלן תמונה של כניסה לשירותים ציבוריים.
13.מזג אוויר
מזג האוויר בימים בהם היינו היה הפכפך. לצד שני ימי גשם חווינו בשני ימי שמש, בהם יוצאים הגרמנים (בעיקר הגרמניות) להשתזף בפארקים הציבורים בבגד ים או בחלק מהמקרים גם בלעדיו. הנודיזם פופולרי יותר במזרח גרמניה. מדובר היה באחת החרויות המשמעותיות שהיתה שם לתושבים, ערב האיחוד עם המערב.
מומלץ להצטייד במטריות (אפשר לקנות גם בגרמניה) ולשים לב שהתחזית משתנה כל מספר שעות, ואינה יציבה.
14.אופי הבניה
בעיר ניתן להיווכח בסגנונות בניה רבים. מבנים עתיקים ומרשימים, לצד מודרניים. מבנים משופצים, לצד מבנים שטרם שופצו (במזרח).
פופולרי מאד מבנה ה"חצרות". כל הבניינים בחזית לרחוב מחוברים זה לזה, כשגם לעומק המגרש יש מבנים מחוברים. באופן זה קל יותר לשמור על חום הבתים בעיר בה בחורף הטמפרטורה יורדת עד מינוס 20 מעלות.
מבנה מרכזי הפונה לרחוב בו מתגוררים אזרחים יותר מבוססים, צמוד אליו פנימה מבנה נוסף הפונה לחצר פנימית, עבור אזרחים בעלי פחות אמצעים, ובפנים חצר שניה שבעבר היו בה בתי מלאכה / מפעלים, אך כיום רובן הופכות גם כן לצרכי מגורים. גודל כל חצר נקבע לפי קוטר סיבוב של כבאית אש.
15.התפתחות העיר לאחר נפילת החומה
ברלין המערבית מפותחת, ומטופחת יותר מהמזרחית. במערבית, למעט רובע קרויצברג אין כתובות גרפיטי, ובמזרח יש בשפע. החלק המזרחי פחות הומוגני. חלקו נראה לא פחות טוב מהמערב, למשל אזור "אלכסנדר פלאטס" או אזור "הארקשייר מרקט". אזורים אחרים נראים מוזנחים יותר. לדוגמא במאוור פארק (פארק החומה הצמוד לשוק הפשפשים של יום א'). זבל וזוהמה מפוזרים בכל הפארק, כתובות גרפיטי מסביבו. אנשים נחים באין מפריע בין הררי הזבל, בדומה לחוף הים בתל אביב, או גן סאקר בירושלים ביום העצמאות.
16.שכונות
קרויצברג (הפלורנטין של ברלין)
לאחר המלחמה היה מאמץ גדול ליישב את מערב ברלין שהיתה מובלעת הרחוקה כ 200 ק"מ ממערב גרמניה. בפרט התמקד המאמץ בשכונת "קרויצברג" אשר היתה ממוקמת בקצה "שפיץ" החומה, מוקפת בחומה משלושה צדדים. לצורך עידוד ההתיישבות בשכונה הממשלה קבעה מספר תמריצים:
·פטור ממס הכנסה.
·טיסות חינם למערב גרמניה בסופי שבוע.
·קליטת מהגרים ללא הגבלה (השפיע בעיקר על הגירת טורקים)
כיום גרים בשכונה צעירים, אנרכיסטים, אמנים וחסרי יכולת כלכלית, חלקם במאהל מחוסרי דיור. האווירה בשכונה צעירה, ולמעט במספר פינות אין חשש לנוע בדרכים.בשכונה מתקיימות הפגנות רבות, להלן תמונה מאחת הרעשניות בהן צפינו:
רמת המחאה בשכונה על רקע העדר פתרונות דיור הגיע לשיא בשנת 1985. בשנה זאת היו בשכונה מקרים רבים של אלימות, ומחאה אלימה כנגד המשטרה. בעקבות המחאה, החלה העיריה במספר תוכניות של פינוי בינוי ודיור בר השגה (לא פטנט ישראלי). להלן דוגמא של בניין שנבנה על ידי העיריה עבור מעוטי יכולת.
לשכונה הגיעו מהגרים רבים מטורקיה. בשנת 1990 החליטה המדינה לדרוש מהמגרים הטורקים לבחור בין אזרחותם הטורקית לאזרחותם הגרמנית. רב רובם של המהגרים בחרו באזרחות הגרמנית.
האקשר-מרקט
"הארקשייר מארקט" היתה במשך שנים רבות שכונה מוזנחת במזרח העיר, חיו בה אמנים לצד מעוטי יכול. בעשור האחרון חל בה מהפך והיא הפכה לאזור תיירותי מפותח. הרחובות מלאו בחנויות "מפונפנות" ובתי קפה. הרובע היהודי מצוי באזור זה. ניתן למצוא בו פלאפל אצל עזרה" וגם בית הכנסת הגדול של ברלין מצוי בו. מבנה בית הכנסת מזכיר במעט כנסיה.
שונברג
רובע "שונברג" מהווה כיום את מרכז הקהילה ההומו-לסבית בגרמניה, ומהווה את המרכז ההומו לסבי הגדול ביותר באירופה. ההכרה בקהילה ההומו לסבית בגרמניה היתה די מאוחרת. עד שנת 1990 היה על פי חוק איסור על קיום יחסי מין בין גברים ו/או עם בעלי חיים. בשנת 1990 שונה החוק. השכונה מלאה בפאבים / מסעדות, חלקם Strate friendly, וחניות למכירת אביזרי מין. שוט מעור עולה באחת החנויות אליה נכנסנו 140 אירו. בתמונה אביזר שנזרק מהחלון בעת שהיינו בסיור:
בתקופה הנאצית נרדפו חברי הקהילה ההומו-לסבית, ובדומה ליהודים נשלחו למחנות השמדה כדי שלא יזהמו את האוכלוסייה. חברי הקהילה סומנו במחנות בטלאי משולש בצבע ורוד, למען ידעו כולם לאיזה קטגוריה שייכים. לא רק הומואים ולסביות הגיעו למחנות השמדה (בנוסף ליהודים וצוענים). השלטונות הנאצי שידלו משפחות לשלוח למחנות הריכוז נכים ובעלי בעיות מנטליות לצורך המתת חסד, שוב בכדי שלא יזהמו את הסביבה.
פוץ דם (עיר הארמון)
רובע "פוץ דם" הוקם באזור הגובל בחומה בצד המערבי, ובשטח שהתפנה (כולל רצועת המוות) בצד המזרחי. עיריית ברלין (המערבית) ניסתה לשווק את חלק הקרקע שבמערב במשך שנים רבות לפני נפילת החומה, אך ללא הצלחה.
שמו של הרובע על שם עיר המלכים (תרגום מילולי), אליה הובילה דרך המלך (ומכאן הביטוי).
עם הפלת החומה, בשנת 1990 נמכרה הקרקע בנזיד עדשם לחברת "דימלר בנץ" (מרצדס) ולחברת סוני. שתי החברות זיהו את הפוטנציאל הרב שטמון באזור והקימו מבנים חדשים ומודרניים על הקרקעות. מחאת התושבים לא הצליחה לשנות את "רע הגזרה" ורק בשוליים הצליחה העירייה לשנות מההסכמים המקוריים שנחתמו עם שתי החברות, ובין השאר לדרוש שימור של שני מבנים ששרדו את ההפגזות.
שינוי נוסף שהצליחה עיריית ברלין לבצע היה לחייב את חברת "דימלר בנץ" לבנות אלפי דירות מגורים, כחלק מהבניה. בפועל, רבות מהדירות עומדות ריקות עוד כיום, על רקע מחאה ציבורית שמופנית נגד הפרויקט ש"הפקיע" את האזורים החדשים מהתושבים לטובת חברות עשירות, שכל עניינן השאת רווחים (מזכיר לנו משהו ?).
האזור שנבנה על ידי "סוני" מאד מזמין ומכוסה מלמעלה בזכוכית.
האזור שנבנה על ידי "דימלר בנץ" גדול יותר, אך פחות "חם".
בימים אלו מנסה חברת "דיימלר בנץ" למכור את המבנים באזור "פוץ- דם", לאחר שהמקום השביח את עצמו, ובמקביל קונה קרקעות ובונה בצד המזרחי של ברלין, בכדי להשביח אזור נוסף. כחלק מהבניה הרסה החברה כ 25 מטר מתוך שרידי חומה שהיו כמוזאון פתוח, להלן הפתח שנפתח בחומה לצורך גישה מהנהר למבנה שהוקם:
פרנצלאור ברג
את אחד הערבים הערבנו בשכונת "פרנצלאורברג", שכונה בצפון מזרח העיר. בשכונה ניכנס ל"גן בירה" . אזור פופולרי בו מתכנסים מידי ערב מאות רבות של גרמנים לשתיית בירה, ולאכילת נקניקיות חזיר, להלן תמונה.
מגן הבירה עברנו ל"קולטור ברוארי" . מתחם הבילוי שנבנה במבשלת בירה שנמכרה במיליארד דולר (שטח עצום מוקף במבנים).
בגרמניה מותר לבגירים להסתובב ולשתות בירה גם ברחוב בכל שעות היממה. גם שעור העישון במדינה זאת הינו גבוה משמעותית בהשוואה לישראל.
בשכונה קיימים מספר בתי ספר לשפה הגרמנית. תייר המעוניין לשהות בגרמניה מעבר לשלושה חודשים יכול להירשם לבית ספר לגרמנית ולקבל ויזה לכל התקופה בה ילמד.
17.סוף דבר
מאד מעניין......