בתוך טיול מוצלח מאוד, אני עדיין חושבת שארבעת הימים שלי בבליז היו הטובים ביותר.
הדרך לשם, כרגיל אצלי בטיול הזה, לא הלכה חלק. אני לא חושבת שסיפרתי את זה קודם, אבל מקסיקו, כמו מרבית מדינות מרכז אמריקה, מלאה במחאות. הם מוחים על הקרטלים, על המים שקנו מהם בזיל הזול ועכשיו אין להם מה לשתות. כשהם מוחים הם סוגרים כבישים, וכשהם סוגרים כבישים, אוטובוסים לא יכולים להגיע ליעדם. כך קרה שהנסיעה שלי התחילה בעיכוב של שעה וחצי ועוד אוטובוס כדי להגיע לאוטובוס. 17.5 שעות קצרות לאחר מכן (באוטובוס לא נהדר עם תינוק שחשב שזה נורא מצחיק לצרוח פעם בעשר דקות לצלילי הצחוק של כל המשפחה שלו, עד 3 לפנות בוקר), הגעתי ב6 בבוקר לצטומל. שם חיכיתי ארבע שעות למעבורת (שהתעכבה בשעה וחצי נוספות בגלל הגשם). אחרי שעתיים וחצי הסירה עצרה לביקורת דרכונים באי קטן , שם עמדנו כולנו בתור, החתמנו עד הדרכון וחזרנו באותה דרך לסירה. הסימן החזק ביותר לכך שעזבנו את מקסיקו היה איש הביטחון בכניסה שעישן ירוק בנונשלנטיות והסביר לנו איך הוא לא יכול לשרוד את היום בלי זה. אנחנו מדברים על איש הביטחון בכניסה לביקורת דרכונים, כן?
מהרגע שהגעתי לקיים קולקר נרגעתי. יש שם המון חול והמון ים, בתים קטנים צבעוניים, אבל אין בו חופים בכלל אלא רק מסעדות עם מזחים פרטיים. חוץ מזה יש אוכל ממש מגניב במחירים שאפילו בישראל היו קצת מתביישים לבקש, והמון בליזיאנים שיכורים שמתחילים עם כל בחורה שעוברת. בסך הכל, לא נשמע כמו היילייט, וקשה לי לניח על זה את האצבע, אבל פשוט היה טוב. האווירה מעולה, הכל קורה על האי לא יותר מעולם האמנתי, תוך יום וחצי אתה מכיר את כל המטיילים באי ויש איזה חוזה שבשתיקה שכולם חברים עכשיו. אין מסיבות ויש בר אחד לא מוצלח אבל כולן שותים גם ככה במשך רוב היום. בדרך כלל יש לי FOMO מטורף, אבל הפעם אפילו לא היה אכפת לי לאכול כל יום באותן שתי מסעדות את אותן מנות. חוץ מזה שהכרתי אנשים טובים ותוך רגע נהיינו חבורה והסתובבנו ביחד בקטע לא מעיק. זה המקום הראשון שממש הרגשתי בו בבית, והייתי קצת עצובה לעזוב.
באופן פרקטי-
- באי יש למעשה שלושה "חופים"- הSPLIT (איפה שהאי נחתך לשניים) שהוא האהוב עליי אישית, הIGUANA REEF שם מאכילים סטינג ריי בערב, יש ערסלים בתוך המים ואם יהיה לכם מזל תצליחו לראות סוס ים, והkoko king שהוא חוף שיש בו אך ורק ישראלים וצריך להגיע אליו במעבורת של 5 בליזי (2.5 דולר אמריקאי) אבל הוא אכן החוף החופי ביותר מכולם.
- יש אי נוסף שנקרא סן פדרו, ההבדל שאני ניסיתי לברר מראש ולא הצלחתי, הוא שבסן פדרו יש מלונות וריזורטים והוא הרבה יותר גדול, וקיי קולקר הרבה יותר תרמילאי ורגוע
- מה אוכלים- my aunts kitchen ליד הבנק מכין fried jack (משהו מטוגן בשמן עמוק וממולא במה שתרצו) לארוחת בוקר בלבד וזה מצוין. Ice n 'beans עושים אחלה קפה במחיר של בית קפה בטיילת בתל אביב, וכולם מכינים לובסטרים וקארי לארוחת ערב וזה תמיד טעים. יש המון סופרים ואני השתדלתי לאלתר לפחות ארוחה אחת ביום.
- כל הישראלים ישנים בtraveletes. אל תשנו שם. הוא רחוק מהמרכז (באי כזה קטן זה מרשים). וכל הישראלים ישנים שם.
- שתי דרכים להגיע- מעבורת מבליז סיטי ושאטל או מעבורת מצטומל במקסיקו. עשיתי את שניהם והמעבורת מצטומל הייתה נעימה בהרבה וגם קצרה יותר אבל קצת יותר יקרה, לשיקולכם. ואם שאטל- אל תסגרו מראש עם כל אלה שמארגנים ישראלים, הם יקרנים ואפשר לעשות הכל עצמאית. השאטלים כולם באיכות דומה
- אה כן, אז מה עושים- שנורקלים (לי הספיק חצי יום, לשיקולכם) לראות כרישים קטנים, סטינג רייטינג, שונית קצת מתה. יש שמועה על פרת ים (מאנטי, חפשו בגוגל) שאני לא ראיתי אבל נשבעים בקיומה. אפשר לצלול כשהאטרקציה הגדולה היא הבלו הול, ויש גם קורסי צלילה שכנראה טובים מאוד אבל בהחלט לא זולים. לא לדאוג, אפשר לנסוע לקי קולקר גם בלי לדעת לצלול. אישית לא צללתי וביליתי שם ארבעה ימים עם חשק לעוד. יש סירות שעושות סיורי שקיעה עם אלכוהול חופשי וקפיצה למים ומוזיקה.
