הסנדוויץ' שלי הגיעה לגיל 12, לא ייאמן! אחותה הגדולה קיבלה במתנה לפני כשנתיים טיול בת מצווה ללונדון של 3 דורות: סבתא, היא ואני. למרבה השמחה גם הסנדוויץ' בחרה בלונדון כיעד לטיול. הפעם לא הסתדר עם סבתא 
יום ההולדת של הילדה חל בסוף מרץ וכמו המלכה (את זה למדנו אחר כך) החלטנו לחגוג ביוני (גם בגלל חופשת שבועות בביה"ס וגם בגלל מזג האוויר).
את הכרטיסים הזמנתי ב Easyjet כבר בספטמבר הקודם, הלוך ללוטון וחזור מגטוויק, בשעות נוחות. מזוודה קניתי ברגע האחרון, יום לפני הטיסה (השיקול של הנוחות גבר על החיסכון והוכיח את עצמו, היה מאוד נוח להסתובב בשדות התעופה עם שני תיקי גב קטנים ולא להיסחב עם טרולים).
את המלון, Premier Inn London Blackfriars המצויין, שבו שהינו גם בטיול הקודם, הזמנתי ישירות מהאתר של Premier Inn , עם אפשרות לביטול והמשכתי לעקוב אחר המחיר, שאכן ירד במהלך הזמן ואז הזמנתי במחיר זול יותר וביטלתי את ההזמנה הראשונה (עשיתי את התהליך הזה פעמיים, מאוד פשוט).
לאט, לאט בניתי את התוכנית. היו לנו 5 ימים מלאים, למותר לציין שהילדה לא ממש התעניינה ועזרה בתכנון עצמו והתרומה העיקרית שלה היתה במציאת חנות של קומיקס ומנגה, שבה רצתה מאוד לבקר (הילדה ואחותה הגדולה מאוד בקטע של מנגה ואנימה). מה שכן, היא הואילה בטובה להסכים לבקר במקומות, שבהם אחותה לא הסכימה לדרוך כמו ה British Museum וה Tower. מה שיפה בלונדון הוא ששני הטיולים, שהתקיימו בהפרש של שנתיים היו מאוד שונים זה מזה וכמעט לא חזרנו על מקומות ודברים שעשיתי עם הגדולה.
יום 0 (יום ו') – טיסה ללוטון והגעה למלון
הטיסה יצאה ב 15:00, מטרמינל 3, כי היה תרגיל חירום בטרמינל 1, כרגיל עם Easyjet הכל היה חלק, פשוט ונוח. קיבלנו חלון ומושב אמצעי (בשבילי, איזה כיף!) והאירוע היחיד בטיסה היה של ילדה קטנה ומקסימה בת כשנתיים וחצי, שישבה לפנינו עם הוריה ולא הסכימה בשום פנים ואופן לשבת בכיסא שלה, לפני ההמראה, בטענה שהיא מפחדת ורוצה לחזור הביתה. היא היתה מאוד רהוטה ונחרצת יחסית לגילה ובכלל. ההורים עשו הכל (במגוון שבין תחינה, איומים ושוחד) ובסופו של דבר הילדה התרצתה ויכולנו לצאת לדרך.
הגענו ללוטון לפי התכנון, מילאתי כבר במטוס את הכרטיסים של ה Immigration ורצתי עם הילדה כדי לתפוס מקום טוב בתור (בפעם הקודמת זה לקח המון זמן). למזלנו לא היה תור ארוך במיוחד ודווקא בדרכונים האירופיים היה בלאגן (אולי כהכנה ל Brexit).
קנינו כרטיסים לרכבת, שמגיעה לתחנת הרכבת London Blackfriars, שנמצאת משהו כמו 300 מטר מהמלון. צריך לשים לב, שכרטיס הרכבת, שקונים כולל גם את האוטובוס משדה"ת לתחנת הרכבת.
הגענו למלון בסביבות 20:30 בערב (22:30 שעון ישראל), עשינו Check In באחת העמדות בשירות עצמי (נוח, פשוט ומהיר), קיבלנו מפתח לחדר והלכנו ישר למיטה (אני עוד הספקתי לראות את רוב משחק הפתיחה של היורו, חובבת ספורט איכותי, מודה באשמה 
).
יום 1 (שבת) – מומיות, גלידה והרבה מנגה
קמנו בבוקר מאוד מוקדם בגלל פער השעות (אני מתכוונת מוקדם 4 בבוקר!) ראינו המון דיונים בטלוויזיה על Brexit וגילינו שבסוף השבוע הזה, המלכה חוגגת יום הולדת 90 (ואנחנו בלי מתנה...) וזאת למרות שיום ההולדת האמיתי שלה חל באפריל. אף אנגלי, שפגשנו לא הצליח להסביר לנו מדוע החגיגות מתקיימות ביוני... אנגלים.
אכלנו ארוחת בוקר במלון (10.5 פאונד לשתינו, ילדים אוכלים חינם במלונות הרשת). הילדה התלהבה מארוחת הבוקר האנגלית עם השעועית והבייקון, אני שמחתי להיזכר שיש גם גרנולה ויוגורט יווני. בסה"כ ארוחת בוקר טובה מאוד ומשביעה, שהחזיקה אותנו יפה עד שעות הצהריים.
הלכנו לתחנת הרכבת, שאליה הגענו ביום הקודם, שבה יש גם תחנת Tube ולקחנו 2 Oysters, שאותם טענו ב 15 פאונד כ"א (היינו צריכים להוסיף עוד, במיוחד לשלי, בעיקר בגלל הנסיעה ל Watford Junction, בהמשך). לילדים בגיל 11-15 ניתן להגדיר ב Oyster הנחה של 50%, שנקראת: Young Visitor discount, הסידור הזה טוב לשהייה של עד שבועיים. למזלנו היה בתחנה בחור חביב (שנראה קצת כמו Hagrid מסידרת הסרטים של הארי פוטר), שעזר לנו עם המכונות האוטומטיות וסיפר, שביקר בירושלים בשנת 95' ומאוד התלהב, התחלה נחמדה וחיובית של היום.
כאמור, הילדה הסכימה ללכת לBritish Museum וציפתה בקוצר רוח לראות מומיות אמיתיות. היא גם אוהבת את סידרת סרטי "המומיה", שכמה קטעים מהם צולמו במוזיאון. נסענו באוטובוס הדו-קומתי אל המוזיאון (זה היה אמצעי התחבורה המועדף עלינו בטיול הזה, זו דרך מעולה לראות את העיר, במיוחד מהקומה השנייה!). הגענו מעט לפני שעת הפתיחה, הסתובבנו לנו בחנות המוזיאון ונעמדנו מול אחת הדלתות, די במקרה. כשנפתחה הדלת ראינו מולנו את אחד ה Highlights של המוזיאון, אבן הרוזטה. הסברתי לילדה את החשיבות של האבן, ששימשה לפיענוח כתב החרטומים המצרי; על האבן מופיע טקסט זהה ב 3 שפות, מצרית עתיקה, דמוטית ויוונית וע"י כך יכלו החוקרים לפענח את הכתב העתיק, שעד אז היווה תעלומה גדולה.
המשכנו לתערוכת המומיות ולמרבה הפתעתי, הילדה, שרואה מפחידונים ונראית קשוחה למדי, נלחצה קצת מהמומיות והמשכנו הלאה.
ב British Museum יש הרצאות חינמיות של מתנדבים, שנקראות Eye Openers. ההרצאות הללו מתמקדות בחדר או שניים של המוזיאון ונמשכות כ 30-40 דקות. ראיתי מראש באתר המוזיאון שיש הרצאה על יפן ב 11:00 והילדה אישרה (זוכרים, מנגה, אנימה...). הסתובבנו קצת בחדר לפני ההרצאה וב 11:00 הצטרפנו לסיור עם עוד 3-4 אנשים, שהיה מאוד מוצלח ומעניין (שכחתי לומר שהילדה דוברת אנגלית מצויינת והבינה כל מילה, מאוד שימושי בטיול הזה ובכלל). לא ברור לי מדוע יותר אנשים לא באים לסיורים האלה... בסיור כזה המדריך מסב את תשומת הלב לדברים, שלא היינו מתעכבים עליהם באופן רגיל אבל הם מאוד מעניינים ומיוחדים.
יצאנו מהמוזיאון בסביבות 12:00. ב 14:00 מוזמן סיור גלידה, של חברת Chocolate Ecstasy Tours באזור סוהו, כך שהיה לנו מספיק זמן לעבור בחנות Forbidden Planet (קומיקס, מנגה ועוד) לפני כן (מרחקי הליכה רגלית). הילדה היתה בעננים בחנות ואף רכשה 3 ספרי מנגה במבצע של 3 במחיר 2 (עד סוף הטיול מספרם יגדל ל 9!).
ב 14:00 התייצבנו בנקודת המפגש של סיור הגלידה. קצת לפני שיצאנו לטיסה ביום הקודם, קיבלתי מייל מבעלת החברה של הסיור, שאנחנו היחידות שנרשמנו ושהיא מוכנה להחזיר לנו את הכסף או להעביר ליום אחר. לא יכולנו לשנות את הלו"ז ולא רצינו לוותר על הסיור ולכן אמרנו שנעשה אותו רק שתינו והיא הסכימה. הסיור היה חביב ביותר, המדריכה (שזו היתה הפעם הראשונה שהיא הדריכה את הסיור הזה) היתה קצת יבשושית ולא מספיק כריזמטית, אבל לקחה אותנו ל 5 חנויות גלידה טעימות ומעניינות באזור הסוהו ואכלנו כמויות של גלידה, שכיסו גם את ארוחת הצהריים וגם את הערב.
הסיור הסתיים באזור קובנט גארדן ואחרי שהסתובבנו קצת, הילדה רצתה לחזור לחנות המנגה, לרכישת 3 ספרים נוספים. לאחר מכן, חזרנו למלון ובערב, מאחר שלא היינו מאוד רעבות בגלל הגלידה, קפצנו לסניף ה Tesco Express הקרוב (דקה הליכה מהמלון) וקנינו לנו סנדוויצ'ים, אותם אכלנו בחדר בשילוב תה וקפה, שמסופקים ע"י המלון באופן סדיר (יש גם קומקום חשמלי וכוסות, מאוד נחמד ונוח).
אנגליה ורוסיה סיימו בתיקו 1:1
יום 2 (יום א' – (הדאנג'ן, הגשם מתחיל ונפסק בדיוק בזמן
לאחר ארוחת בוקר במלון, נסענו אל ה London Dungeon, כרטיסים הוזמנו מראש לשעה 10:00 והודפסו בבית (מאוד נוח, פשוט מגיעים ונכנסים). לא השתמשתי בהנחות ה 1+1 המפורסמות, משום שרציתי להזמין כמה שיותר דברים מראש וגם עשיתי חישובים וראיתי שהחיסכון לא כזה משמעותי. בהזמנות מראש יש הרבה פעמים הנחות מהמחיר בקופה וצריך כמובן להוסיף את מחיר כרטיס הרכבת, בקיצור לא השתלם לנו.
באותו יום גם התחיל הגשם הלונדוני המפורסם (זרזיף אבל קבוע) וליווה אותנו בהפסקות מסוימות (אבל קריטיות) כמעט עד סוף הטיול. בד"כ מטרייה פתרה את הבעיה הזאת, משום שהגשם לא היה חזק ולא נרשמו רוחות רציניות.
הביקור ב London Dungeon נחמד, לא אתר חובה אבל בהחלט מתאים ליום גשום ואורך כשעה ורבע מהרגע שנכנסים. הילדה התלהבה הרבה יותר ממני, כך שזה באמת מתאים לבני עשרה דוברי אנגלית טובה; השחקנים מדברים לפעמים במבטא שקצת קשה להבין. לא הייתי ממליצה להכניס ילדים קטנים, מתחת לגיל 9-10 נניח, הם גם לא יבינו הכל וזה עלול להיות מפחיד עבורם.
ב 14:00 הוזמן שייט על התמזה בסירת מרוץ של חברת London RIB Voyages, עד אז הרגנו את הזמן בסיבוב באזור, אבל בגלל שהיה גשם נכנסנו בעיקר לחנויות של מזכרות ולאכול צ'יפס בברגר קינג. ב 13:40 התייצבנו ברציף, שממנו יוצאת הסירה. מדובר בשייט של כ 50 דקות, שבמהלכו יש חלק רגוע יחסית של שייט על הנהר מה London Eye לכיוון מזרח, שכולל הסברים ובדיחות של המדריך. אחרי שמגיעים לנקודה מסויימת בנהר, הקפטן של הסירה לוקח פיקוד ומתחיל להגביר מהירות ולעשות סללומים במים, כיף אדיר! למזלנו, היתה הפסקה בגשם בדיוק לפני שהתחלנו, למרות שהשייט הזה מתקיים בכל מזג אוויר. שתינו נהנינו מאוד, החברה מומלצת, הם מאוד נחמדים והמדריך (טריסטאן) היה מעולה.
חזרנו לאזור המלון בהליכה (כאמור היתה הפסקה בגשם) שלקחה אותנו לאורך הגדה של התמזה ועד ה Millennium Bridge המפורסם (לפי טריסטאן, בניית הגשר חרגה בתקציב ב 2 מיליון דולר, היה איחור של כחודשיים בסיום העבודה עליו ואחרי יומיים הוא נסגר, משום שהיה נכנס לתהודה, כשהיו עליו הרבה אנשים). הגשר היום יציב למדי ועברנו עליו פעמיים במשך הטיול. באזור הגשר ועליו יש כמה מוכרי בוטנים מקורמלים, שמריחים מעולה, אבל לא קנינו משום מה והמשכנו לאזור St. Paul's, שמאוד קרובה למלון שלנו ובדקנו כמה חנויות מעניינות באזור.
בערב, הלכנו לחפש מסעדה, אבל התברר לנו שביום א' בערב, הרבה מסעדות סגורות באזור. הילדה לא הסכימה ללכת למסעדה הודית, שיש עליה המלצות לא רעות ב Tripadvisor ושהיתה פתוחה ולכן מצאנו את עצמנו אוכלות ארוחה גרועה במלון.
גרמניה מנצחת את אוקראינה החלשה 2:0
יום 3 (יום ב' – (הגשם מפריע לביקור ב Tower, אושר בצורת M&M ואיך אפשר בלי עוד מנגה
התעוררנו לבוקר גשום ואחרי ארוחת הבוקר במלון נסענו, שוב באוטובוס קומותיים, אל ה Tower of London. כרטיסים הוזמנו מראש (הם טובים לכניסה אחת במשך שבוע מהתאריך אליו הוזמנו), היינו צריכים לאסוף אותם בקופה מיוחדת, שמתברר שהיה בה תור גדול למדי. ה Tower מאוד מרשים ומעניין, אבל הגשם היה בעוכרינו וגם הסיור המפורסם של ה Beef-Eaters קוצץ משעה לחצי שעה ובעצם התקיים בתוך כנסייה במתחם, במקום להסתובב בחוץ. יצאנו די מהר, למרות שבאותו יום תוכנן קרב דמה לכיבוש ה Tower ועוד כמה דברים נחמדים אבל הגשם, הגשם...
נסענו לכיוון לסטר סקוור, כדי לבקר בחנות ה M&M's World המדליקה והיקרה למדי. הילדות שבבית ביקשו בקשות (וקיבלו הכל, כמובן), נרכשו מתנות גם לחברות ואמא יצאה עם חור בכיס
הילדה נהנתה מאוד!
מלסטר סקוור הלכנו שוב (!) לחנות המנגה ורכשנו עוד 3 ספרים במבצע וגם כמה מתנות. בדרך חזרה לקחנו לדרך Fish&Chips, מחנות/מסעדה בשם Rock & Sole Plaice, שנמצאת בקצה אחת הזרועות של כיכר ה Seven Dials. את המקום הזה גיליתי לפני שנתיים בטיול עם הגדולה, לאחר שקיבלנו המלצה מאחד העובדים בתיאטרון ה Cambridge הסמוך, שבו ראינו את המחזמר Matilda (המצויין!). ה Fish&Chips הגיע בקופסת קרטון די גדולה וקצת נוזלת (חומץ) וסחבנו אותה עד שהגענו לכיכר קטנה, שבה יכולנו לשבת ולאכול (הגשם התחשב והפסיק לכמה דקות).
חזרנו באוטובוס למלון ובערב הלכנו לסניף של מסעדת Hare and Tortoise, היפנית, הקרובה מאוד למלון ושגם אותה גיליתי בסיבוב הקודם עם הגדולה. מדובר במסעדה שנמצאת בקומת מרתף ויש בה מגוון גדול של מנות יפניות כמו סושי, ראמן ונודלס למיניהן. בגלל ה Fish&Chips מהצהריים לא היינו ממש רעבות והסתפקנו ברול סושי אחד ובמנת נודלס עם ירקות וטופו, שהיו טעימים מאוד. המקום עצמו מאוד נעים וחי עם אנשי סיטי מעונבים והרבה צעירים.
איטליה הנהדרת מנצחת את בלגיה 2:0
יום 4 (יום ג' – (הארי פוטר, Hamleys ותגלית המסעדה האיטלקית
היום נוסעים לאולפני Warner Bros, שבהם צולמו כל 8 סרטי הארי פוטר. הכרטיסים הוזמנו מראש לשעה 11:30, אבל בגלל שלא הייתי בטוחה כמה זמן תארך ההגעה למקום, יצאנו מוקדם (לפני 9:00). נסענו ב Tube לתחנת Euston ומשם לקחנו רכבת ל Watford Junction. אפשר לשלם עם ה Oyster על הנסיעה הזאת ולא צריך לרכוש כרטיס רכבת בנפרד. הנסיעה הלוך וחזור עולה משהו כמה 10 פאונד למבוגר (הדרך הלוך עלתה קצת יותר כי נסענו בשעת העומס של הבוקר). כשמגיעים לתחנת הרכבת של Watford Junction, יש שילוט והכוונה לאוטובוס Shuttle, שעולה 2.5 פאונד לבן אדם הלוך וחזור ומגיע לפתח האולפנים (נסיעה של כ 10-15 דקות).
כאמור הגענו מוקדם (קצת לפני 10:30) והלכנו לאסוף את הכרטיסים בקופה. ביקשנו להיכנס לפני הזמן ונענינו בחיוב. זה אפשרי, כשאין עומס מיוחד במקום.
נכנסים לאולם כניסה, שבו שומעים הקדמה לסיור מאחד מאנשי הצוות ולאחר מכן עוברים לאולם קולנוע לצפייה בסרט קצר. בתום הסרט נפתחות הדלתות אל חדר האוכל של Hogwarts ומתחילים את הסיור העצמאי.
הסיור היה מקסים גם עבור הילדה, חובבת סרטי הסידרה וגם עבורי (ראיתי פחות את הסרטים ויותר קראתי את הספרים). כמות הפריטים, שנבנו ויוצרו עבור סידרת הסרטים עצומה ומרשימה. התיכנון, השרטוטים, המודלים שנבנו, התלבושות והאביזרים פשוט מהממים במורכבות ובעושר שלהם. סיור מאלף!
באמצע הדרך מגיעים לאיזור של שולחנות ובית קפה, שבו אפשר לשתות Butter Beer, כמובן. היינו חייבות לנסות והמסקנה היא שזה משקה די דוחה. הילדה אכלה גם וופל בלגי עם בייקון ומייפל, שהיה מוצלח ומפתיע בשילוב הטעמים של המתוק והמלוח. המחירים לא זולים, אבל לא נורא. אפשר כמובן להביא אוכל מהבית ולערוך פיקניק במקום.
לאחר ההפסקה ממשיכים בסיור ובסוף מגיעים לחנות המזכרות היקרה בטירוף! אנחנו לא קנינו דבר שם, אבל אנשים בהחלט נצפו יוצאים עם שקיות.
התחלנו במסע חזרה למרכז לונדון והחלטנו לנסוע לחנות הצעצועים Hamleys, שנמצאת ב Regent St.. למי שלא מכיר מדובר בחנות גדולה בעלת 6-7 קומות, שמוקדשות לצעצועים וגאדג'טים מסוגים שונים. הסיבוב בחנות מהנה מאוד, יש הדגמות של כל מיני צעצועים ונראה שהמוכרים מאוד נהנים מעבודתם. רכשנו מספר פריטים נחמדים וחזרנו עייפות אך מרוצות למלון.
בערב, הלכנו למסעדה איטלקית, בשם המשעשע Harry's Bar Pizzeria (באחריות אין שם אף הארי, יותר כמו לוקה או ג'ורג'יו). המסעדה הזאת קרובה גם היא למלון (אזור מעולה, כבר אמרתי) וקראתי עליה ביקורות טובות ב TripadvIsor. מדובר במסעדה מעולה, עם תפריט לא ארוך במיוחד, שמורכב מפיצות מקמח רגיל ומקמח מלא עם שלל תוספות, שאפשר גם להרכיב בעצמך וכן מספר מצומצם של פסטות, ריזוטו, לזניה ורביולי. יש גם מנות ראשונות, שלא ניסינו ומנות מיוחדות שמופיעות על הלוח. הילדה בחרה לזניה, אני בחרתי פיצה מקמח מלא עם בייקון, פטריות ובצל סגול. המנות היו מעולות וענקיות. לקחנו גם טירמיסו אחד לקינוח, שהיה אמנם טעים אבל לא באותה רמה של המנות העיקריות ויצאנו שבעות ומאושרות. המקום מעוצב בפשטות יחסית (הבעלים החדשים רוצים לעשות שיפוץ אבל טרם הספיקו) אבל מואר, חמים ופשוט מקסים. השירות ניתן ע"י מלצרים איטלקיים, מקצועיים (וחתיכים), פשוט קסם של מקום!
פורטוגל ואיסלנד מסיימות בתיקו 1:1.
יום 5 ואחרון (יום ד' – ( מזג האוויר משתפר, המחזמר Wicked וביקור נוסף במסעדה האיטלקית
את היום הזה חשבתי להתחיל בביקור במוזיאון ה Natural History, אבל לאור העובדה, שמזג האוויר השתפר והשמש יצאה וכן שהילדה עשתה קולות של "מוזיאון זה משעממממם", החלטנו לשנות את התוכנית ולבקר ב Borough Market. ויתרנו על ארוחת הבוקר במלון וצעדנו לנו בנחת אל ה South Bank ואל השוק. בדרך ראינו כמויות עצומות של רוכבי אופניים (רגילים ולא חשמליים) שנכנסים אל הסיטי, ממש מאות מהם, הילדה התייאשה מהספירה ב 400. מחזה מאוד מרשים.
עברנו ליד מוזיאון ה Tate Modern ואפילו חשבנו להיכנס לסיבוב קצר אבל באותו יום היתה כניסה למוזמנים בלבד עקב פתיחת אגף חדש, אז ויתרנו והמשכנו אל Borough Market. מדובר בשוק מאוד אסטתי, שנעים להסתובב בו (יש בו אפילו שירותים נקיים למדי ובחינם). בשוק נמכרים גם חומרי גלם (פירות, ירקות, בשר, דגים, גבינות ועוד) וגם מאכלים מוכנים. אנחנו טעמנו בורקס עם תרד וגבינה, כריך עם בשר ושטרודל תפוחים ולקחנו להמשך היום בראוני שוקולד וקראמבל תפוחים. הכל היה מאוד טעים וטרי. בהחלט מקום נחמד, שאפשר להסתובב בו גם ביום גשום (הבנתי שצפוף מאוד בסופי שבוע, ביום רביעי בבוקר היה רגוע).
חזרנו לנוח קצת במלון דרך ה Millennium Bridge, מיודענו. יש לנו כרטיסים למחזמר Wicked ב 14:30. מגיעות מוקדם (כהרגלנו) ונכנסות למבואה של האולם (Apollo Victoria הצמוד לתחנת הרכבת של Victoria). באולם יש המון ילדי בי"ס עם מורים ומורות ואנחנו חושבות איזה כיף להם, שאפשר ללכת מטעם ביה"ס ל Musical בלונדון.
ההופעה מתחילה בדיוק בזמן, המקומות מעולים (השתמשתי ב Theatremonkey.com) ולמרבה הפליאה יש המון מקומות פנויים מעולים במרכז האולם (ב Stalls). המחזמר עצמו נפלא וראוי לכל שבח. השחקנים ובמיוחד השחקניות, שמשחקות את גלינדה ואלפבה, מעולים, התפאורה מרהיבה והמוזיקה מצויינת. החלק הראשון מסתיים ב Wow וההפסקה חולפת במהירות. החלק השני טיפה פחות טוב אבל עדיין מקסים ומרגש. הילדה ואני יוצאות מהאולם Trying to defy gravity ומרחפות קצת מעל הקרקע. לפני שנתיים ראיתי, כאמור עם הגדולה את המחזמר Matilda שהיה אף הוא מקסים עם ילדים שחקנים וזמרים, שבהחלט גנבו את ההצגה, שתי ההופעות מומלצות ביותר! שוות כל פאונד (וזה ממש לא זול).
חוזרות למלון באוטובוס הדו-קומתי ומתלבטות בין היפנית של שלשום לבין האיטלקית של אתמול, לארוחת הערב האחרונה בלונדון. בסופו של דבר הוחלט ללכת למסעדה האיטלקית (יש!!!) ושוב הנאה גדולה, הילדה שוב הלכה על הלזניה ואני על מנת היום (פנה עם חצילים, עגבניות, מוצרלה ובזיליקום), מעולה! הפעם קיבלנו את הטירמיסו על חשבון הבית, כי בעל הבית זכר אותנו מאתמול 
צרפת גוברת על אלבניה 2:0.
תם הטיול ומחר חוזרים לארץ, למרבה המזל (והתיכנון המוקדם) חוזרים הישר לשישישבת.
לסיכום:
לונדון יפה, מעניינת ומגוונת מאוד ובהחלט יכולה לספק חומר למגוון רחב של טיולים. התחבורה הציבורית המצויינת והעובדה, שכולם מדברים אנגלית הופכת את החוויה לנעימה עוד יותר. חבל שעד הבת-מצווה הבאה צריך לחכות כמעט 5 שנים...
