29/2/2016 – הו צ'י מין סיטי
אוספים מהמלונות ומסוכנויות הנסיעות (יש מלא) עוד ועוד מטיילים עצמאיים כמונו . פנינו למקונג – בדרך עוברים בכפרים שכוחי אל ..לכיוון הדלתא. עוברים בשייט בסירת מנוע גדולה אל העבר השני ומשם התפצלנו לסירות קטנות – דמויי קיאקים – משיטים אותנו בן השאר נשים קשישות במיומנות של מי שגדל ושייט כל חייו בנהר המפותל בינות לבמבוק לעצי הקוקוס ולצמחיה הטרופית הסובבת אותנו.
חםםםםםםם ולח !! אנחנו כמובן זוכים לסאונה על הדרך… מזיעים ומזיעים דבר שלא ניכר על השייטת הקשישה שלנו. הפוגה בכפר הראשון...תעשיית הקוקוס במיטבה...אגוז הקוקוס מנוצל עד תום כולל הקליפות המשמשות לבעירה (הידעתם: שמן הקוקוס הינו שמן יחודי בעל תכונות נהדרות הוא אחד השמנים בעל חדירה לעור בגלל מבנה המולקולות שלו).
הכפר השני הינו כפר דייגים – התרשמנו מחייהם הלא פשוטים...ולא הפסקנו לערוך השוואות לנוכח החיוכים והצחוקים שהלכו שם. שם גם אכלנו ארוחת צהריים – שהיתה חגיגת טעויות במיטבה… הביאו משהו עם דג...הסברנו שאנחנו מעוניינים רק בירק ..אז הביאו משהו עם בשר….השתדלות אמיתית..בהמשך היינו בכפר של דבוראים..רדינו דבש ...למדנו וטעמנו….בכל מקום, כמובן משדלים את התיירים לקנות….אנחנו לא קנינו כלום...גם ככה בקושי סחבנו את עצמנו…חם, כבר אמרתי?
שווה….מלמד….מאלף….המדריך שלנו היה מצויין – בכלל בויאטנם המדריכים מאוד רציניים למרות שיש פה ושם קושי להבין את האנגלית הטובה שלהם (או לא טובה) במבטא ויאטנמי מתנגן
חזרה למלון בהו צ'י מין….מתרעננים ושוב יוצאים...מטיילים ומכירים ברגליים...מצטיידים בלחמניות ובגבינה משולשת...משלמים ימ כסף ...זה אוכל מערבי והוא יקר שם...ואוכלים תוך כדי הליכה….
