מטיילים בנפאל עם ילדה בת שנה וחצי

נסענו לנפאל עם תינוקת בת שנה וחצי למשך חודש כולל יציאה ל טרק של 8 ימים. (ספטמבר 2013).

אנחנו חיפשנו בנרות טיפים, ותשובות לגבי מלא דילמות וחששות שהיו לנו, הצלחנו למצוא בסופו של דבר את המידע והנה הוא בשבילכם:

חיסונים- עשינו בירור מסיבי עם מומחי זיהומולוגיה בארץ. יש חיסונים שהיא הייתה צריכה לעבור, כאלה שהיא לא יכלה כי היא קטנה מדי וכאלה שהיא עשתה כבר בטיפת חלב בגלל גילה. החיסונים שהיא לא יכלה לעשות לא הוגדרו על ידם כקריטיים- לא זוכרת בדיוק מה הם היו- התייעצנו במרפאת מטיילים שהתייעצו עם המומחה שלהם)

מלריה: עשינו בדיקה מעמיקה בנושא. לתינוק בגיל הזה צריך מינון מאוד מסויים שאין אותו באף בית מרקחת וצריך לרקוח אותו במיוחד. מצאנו שרוקחי סופר פארם עזרו לנו מאוד להבין מה עלינו לעשות. לבסוף, בשיחה עם אחד המומחים הוא אמר לנו שאין צורך לקחת תרופה נגד מלריה באזור שבו רצינו לנסוע- צ'יטואן. כך שנפטרה לנו הדילמה

מחלת גבהים: מאוד רצינו לצאת לטרק, אך חששנון מאוד מהטיפוס לגובה וממחלת גבהים. גם המבוגרים לוקים במחלת גבהים, עם תינוקות זה אפילו יותר מסוכן, גם כי הם קטנים וגם בגלל שאין להם את היכולת לומר לנו שמשהו לא בסדר. לאחר בירורים מסיבים, הומלץ לנו ע"י מומחה נוסף- לא לעבור את ה3500 מ' בכללי ולעלות בצורה הדרגתית של לא יותר מ200-300 מ' ביום על מנת ליצור הסתגלות הדרגתית.

טרק: אנחנו יצאנו לטרק של 8 ימים ללנג טאנג. זה טרק שלוקח 4-5 ימים, אבל אנחנו לקחנו את הזמן בגלל עניין הגובה (אגב יש טרק נוסף באותו אזור לכפרים הטיבטים, אפשר לשאול את סוויסה) . היתרון העצום של הטרק הוא שלאורך כל הטרק יש כפרים שאפשר לעצור בדרך על מנת לשמור על החוקיות של 200-300 מ' עלייה ביום. ארבל (הילדה שלנו), הייתה על המנשא ברוב שעות היום. תמיד נתנו זמן להתפרקות ולהשתוללות. בנוסף, בגלל קצב ההליכה, יצא מצב שימים מסויימים הלכנו 8 שעות ביום וימים אחרים הלכנו שעתיים, כך שזה אפשר לנו גם זמן של ביחד ושחרור בשבילה.

החוויה הייתה מדהימה, בעיקר שארבל הייתה האטרקציה של הטרק- גם בעיני המקומיים וגם בעיני התיירים- התינוקת הראשונה שהלכה במסלול.. .

בסופו של דבר אנחנו הגענו לגובה של 3800- הואדי העליון שממנו יש תצפית של 360 על הרים מושלגים ויפים ומשם אפשר עוד לטפס בטיולי יום. אנחנו כמובן לא טיפסנו ולנו זה היה מספק לגמרי. ארבל הרגישה מצויין לאורך כל המסע. כמובן שכל בכי היה מוציא אותנו משלוותינו ומעורר בנו ספקות, אך בסה"כ, היא נהנתה, היה לה כיף וגם לנו!! הייתה חוויה מדהימה, בעינינו, אפילו יותר מגניבה מלעשות טרק לבד.

פורטר- הפורטר שלנו היה קומר- בחור אדיר, שהבין את הסיטואציה, שיחק עם ארבל והיה סובלני למדי. מאוד חשוב לראות מראש שמי שמצטרף אליכם, מבין את הראש של הטיול שאתם עושים ומה המשמעות של להיות עם תינוק. הוא סחב את התיק ואנחנו סחבנו את ארבל.

אוכל: אנחנו נתנו לארבל לאכול ה-כ-ל. היא אכל ה בדוכנים הכי מסריחים בשווקים, אכלה עוף, דג, ירקות, אורז.. ממש הכל ולא היה לה שום דבר בריאותי לאורך כל החודש שנסענו (אולי מזל, ואולי לא?)

נסיעות: למעט הנסיעה לטרק שבו השכרנו ג'יפ עם עוד שתי בנות, את כל הנסיעות עשינו באוטובוסים מקומיים (גם 8 שעות נסיעה). כמובן שזה דורש ים של סבלנות ומלא שעשועים לדרך. מסתבר שדווקא באוטובוס, ארבל נרדמה בקלות בגלל הקפיצות. מבחינת שעשועים לדרך- הבנו סטוק מטורף של מדבקות- זה השוס של הטיול, דפים וצבעים, משחקי לוטו, קלפים של צורות וצבעים. וכל מה שנמצא בשטח- אבנים, מקלות, עלים..

 מנשאים: אנחנו הבאנו שני מנשאים- אחד לטרק- ממש מנשא לטיולים והשני - ארגו שאפשר בעזרתו להרדים אותה עלינו. זה שהבאנו את המנשא הקטן, זה היה הדבר הכי חכם שעשינו. כמעט בכל ערב, היינו מרדימים אותה מראש ואז משכיבים אותה באיזה פאב ולנו היה את הזמן שלנו. כמובן שבחלק מהפעמים היא גם הייתה איתנו ושתתה איזה בירה (סתם..).

לסיכום: אחת החוויות המדהימות שהיו לנו. אין כמו לטייל עם ארבל שפשוט שבתה את כולם ואפשרה לנו לגלות את נפאל מזווית אחרת שלא הכרנו (שנינו טיילנו בנפאל קודם לכן). עכשיו אנחנו בדרך לדרום אמריקה בתקווה.. ארבל כבר בת שנתים.. תההנו!

במידה ויש לכם שאלות, נשמח מאוד לעזור [email protected] טל, עמית וארבל