טיול בין עיירות חוף ומפרצים במפרץ אמלפי

פעם שלישית איטליה!
איטליה הפעם היתה אחרת.
שונה!
מאד שונה!
איטליה הרבה יותר תוססת, עם תושבים בעלי מזג ים תיכוני.
איטליה עם אוכל ללא יותר מדי יומרות ותחכום אבל הטעם הטוב והמשובח היה בפשטות.
איטליה של נופים אחרים. נופים עוצרי נשימה.
איטליה עם נופים עירוניים שונים, שהניקיון לא תמיד משחק שם תפקיד!
מפרץ אמלפי – www.amalfiweb.com

נתחיל?
כרטיסים באל-על נקנו במחיר נהדר 4 חודשים מראש ובמחיר של כ 350$ .

מי טייל? אנחנו זוג שאוהב לטייל, והנסיעה הזו היתה כדי לחגוג 20 שנים ביחד.

בנמל התעופה ליאונרדו דה וינצ'י שבפרומצ'ינו (ליד רומא), נחתנו ב 9 בבוקר.

רכב מקטגוריה D שזה פורד פוקוס הוזמן דרך הרץ אבל בזכות מועדון דאימונד שידרגו לפוקוס יותר גדולה. זוגתי הזכירה שאנו חוגגים 20 שנים ופקיד הקבלה הנחמד הגיב מייד שמגיע לנו משהו יותר מיוחד, וזכינו באלפא רומיאו ג'ולייטה.
מרוצים ושמחים תוך שעה ורבע כבר היינו מחוץ לנמל התעופה, ישובים באוטו המשודרג שזכינו מהרץ.

את 300 הק"מ שמפרידים בין נמל התעופה לבית המלון שממוקם ק"מ אחד לפני העיירה הציורית אמלפי, נסענו בכ- 4 שעות כולל הפסקה ב Auto Grill שזו רשת חנויות נוחות על דרכים ראשיות שכוללות במתחם גם בית קפה ומסעדה.


מהכביש המהיר ירדנו בעיירה Vietri Sul Mare שנמצאת בקצה המזרחי של כביש החוף היפייפה Costiera Amalfitana שנקרא גםSS163 .

לא סתם הוא נחשב כאחד מכבישי הנוף היפים בעולם.

הכביש אינו ארוך מאד, בסך הכל כ 60 ק"מ, אבל הוא סלול לאורך החוף המפורץ של מפרץ אמלפי, מתעקל בין כפרים תלויים עובר תחת חלונות בתי המגורים ודרך מנהרות עתיקות חצובות בסלע, חוצים גשרי אבן שתלויים מעל עמקים עמוקים, וככה הוא מתפתל כשמצד אחד הרים ומצידו השני תהום שבתחתיתה הים. חלקים גדולים מהדרך מתאימים לנסיעה של רכב אחד בלבד, וישנם רמזורים זעירים שמחלקים את התעבורה לשני הכיוונים. במקרים אחרים, צריך לעתים קרובות לתמרן בסיבובים כי שני רכבים לא יעברו באותו זמן, ואם מדובר באוטובוסים, אז בכלל מתחיל סיפור. תוסיפו לזה את הפתיל הקצר של האיטלקים חסרי הסבלנות, ויש לנו חגיגה אמיתית בכביש.

הנהיגה לאורך החוף נדמית לנסיעה בתוך חלום. נוסיף לזה חלום של רכב ואנחנו כבר מדמיינים לנו את החופשה החלומית שמחכה לנו איך שנגיע למלון.

בתום הנסיעה שהתפתלה בכביש צר ובין בתים ועיירות קסומות הגענו למלון, קיבלנו את המפתח, ירדנו 160 מדרגות, נכנסנו לחדר, וזה מה שראינו.

את המלון הזמנתי דרך האינטרנט ללא המלצות מוקדמות, אבל המראה והמיקום שלו עשו לנו את זה והחלטנו להמר.

הגענו אליו בשתיים בצהריים. חיכתה לנו חנייה פרטית של המלון, ירדנו למשרד קטן של הקבלה, בחור צעיר ונחמד קיבל אותנו עם שפע של מידע, ועזר לנו להוריד את המזוודות לחדר.

ירדנו 160 מדרגות בגינה קסומה שבה שתולים עצי לימון שמכסים כמו שיח מטפס את הסוכות שבגינה. המלון יושב כמו זיז על צלע ההר ומעל הים.

נכנסנו לחדר, וזה מה שראינו.

עוד נופים מהחדר

התריסים בצבע הטורקיז השתלבו היטב בצבע המים של הים, שמיים נקיים מעננים, והתחושה היתה גם היא במרומים.

פרטי המלון:

מלון סן מיקלה:

Hotel Villa San Michele

קישור לטיפ שלי על המלון:

המלון ממוקם על צלע ההר ולו סה"כ 12 חדרים שכמעט כולם פונים עם נוף לים.

החדר שלנו פנה גם הוא אל הים, וכל מה שרואים זה את גלי הים, עיירות רחוקות ומפרצים מקסימים. לא צריך להתאמץ כלל, וצלילי הגלים המתנפצים על הצוק שמתחתינו מגיע אל חדרינו.

החדר היה מרווח וצמודה לו מרפסת פרטית ענקית שצופה גם היא אל הנוף הבלתי נתפס.

מהמלון, יש מדרגות נוספות שמגיעות ממש עד לקו המים, עם פינות ישיבה כמעט בכל מקום ברחבי המלון כולל על שפת הים.

המפרצון הפרטי

המלון ממוקם על כביש החוף, ממש מול הצומת הקטנה שמובילה לעליה לעיירה RAVELLO , ובמרחק ק"מ אחד בסך הכל מהעיירה הציורית אמלפי - Amalfi.

בהמלצתו של בעל המלון, צעדנו ברגל לאמלפי ומקפידים כמנהג המקומיים לצעוד רק בצד הפונה לים. אין מדרכה כלל, הכביש צר, ועם כל אוטו שמתקרב, אנו נצמדים לגדר.

Atrani

 אמלפי שהיתה בימי הביניים רפובליקה עירוניתמשגשגת ששלטה בנתיבי הים התיכון ירדה מאז מגדולתה המדינית-פוליטית אבל נשארה מקום מרהיב ביופיו בזכות מיקומה בפתחו שלקניון עמוק, בתיה הלבנים, הקתדרלה המרשימה והנמל הקטן עם הסירות הצבעוניות.

אמלפי הציורית היא היום אולי העיירה הגדולה ביותר מבין עיירות החוף באזור וחיים בה כ- 6,000 תושבים.

אמלפי

 איך שנכנסנו לעיירה הגענו לכיכר הדואומו - Piazza Duomo שבה ניצבתקתדרלת סן אנדריאה Duomo Sait Andrea המצופהבפסיפס. הכיכר מוקפת במסעדות, בתי קפה ובתי מלון. את הביקור באמלפי פתחנו בגלידה איטלקית מעולה שוטטנו בסמטאות הקטנות היוצאותמהכיכר, ישבנו בבית קפה על קאפוצי'נו איטלקי מעולה, וקינחנו בעוגה בקונדיטוריה מקומית בפיאצה המרכזית שליד הקתדרלה המפורסמת.

מזח הדייגים באמלפי


 את הביקור באמלפי סיימנו בטיול על המזח היפה, ממנו צפינו ממרחק בשקיעה שעוטפת לאט לאט את העיירה היפה.

אמלפי בשקיעה ורוגע מקומי

 בדרך חזרה, שוב ברגל, ירדנו לכפר קטן ומקסים, בשם Atrani, וחנכנו שם את השבוע הגסטרונומי במסעדת דגים מצוינת. בכפר, יש עוד שתי מסעדות מעולות, שבאחת מהן Mistral, שהיא מסעדה משפחתית שמנוהלת כולה ע"י בני משפחה אחת והאמא על תקן הבשלנית, הפכנו אותה למסעדת הבית שלנו לשלושה ערבים כשאנחנו זוכים ליחס אישי ומתענגים כמעט על המנות המיוחדות שלהם.

קישור לטיפ שלי על המסעדה:

היום השני – ביקור באי Capri ובמערה הכחולה

ניצלנו את היום השמשי לביקור ב- Capri

הנסיעה לסורנטו, עברה גם היא בין מנהרות חצובות בסלע ומעל מפרצים, וכעבור כשעה הגענו למזח של Sorento. חנינו במגרש החנייה הצמוד למזח (2 אירו לשעה), ומשם שטנו 30 דקות בסירה לקאפרי (30 אירו הלוך ושוב לאדם).

בדרך נרשמנו לסיור מאורגן, שבעלות כמעט שווה שעלה 40 אירו לאדם שכללו את השייט מהמעגן הראשי של קאפרי עד לפתח המערה הכחולה - Grotta Azzurra, שלבד עולה 13 אירו, אח"כ מעבר לסירת המשוטים שיחד עם הכניסה למערה עולה גם סכום דומה + 3 קטעי נסיעה באוטובוס. לדעתי, עמלת ההדרכה והארגון היו לא יותר מעשרה אירו.

המערה הכחולה

 לדעתי זה משתלם, במיוחד אם מישהו יגיע לשם בקיץ, שאז בפתח של המערה צריך להמתין לעתים שעתיים כדי להיכנס לתוכה. הארגון חסך לנו את כל התורים ואת ההמתנה לאוטובוסים.

 במבט מהים האי מאד מרשים עם המצוקים האדירים שיורדים עד לשפת הים. האי מחולק גאוגרפית לשני חלקים או לשני הרים כשבצד אחד העיירה אנה קאפרי, שממנה עולים בעזרת רכבל כסאות להר Monte Solaroובצד השני העיירה קאפרי.

לאחר הירידה במזח מהסירה איתה הגענו מסורנטו, עוברים לסירה יותר קטנה עם עוד כ 20 מטיילים ולאחר שייט קצר, מגיעים לפתח המערה, שם מחכות בכניסה סירות משוטים, אליהם עוברים 2-4 אנשים ורק בהם אפשר להיכנס לתוך המערה בגלל הגובה הנמוך של פתח המערה.

המקום אמנם מאד מתוייר, ומשיט הסירה, כל שמעניין אותו זה לקבל את הטיפ בסוף, אבל הזדהינו לחלוטין עם אמירתו של חכם סיני קדום שאמר: "העובדה שהמון אנשים רוצים לראות דבר יפה, אינה הופכת אותו לפחות יפה, וכדאי שגם אתה תראה אותו".

המקום מיוחד ומרשים, המים מקבלים בעזרת קרני השמש שחודרים למערה החשוכה צבע כחול עמוק, על גבול הזרחני, והקיר של המערה והמגע עם המים מקבל צבע כתום חזק.

שמעתי הרבה דעות האם כדאי ושווה להגיע לשם. הביקור במערה אורך כחמש דקות בסך הכל והעלות של הביקור בקאפרי מאד יקרה, אבל אם יש זמן ואפשרות, אני ממליץ לבקר בה.

לאחר הביקור במערה טיפסנו במדרגות לרחבת החנייה שם חיכה לנו מיניבוס קטן, שפותח במיוחד לכבישים הצרים של האי, שהסיע אותנו בדרך הצרה שמתפתלת לאנה קאפרי. מהפיאצה המרכזית של אנה קאפרי עולים בפחות מרבע שעה ומעל לצמרות עצים ברכבל כסאות אל פסגת האי (10 אירו לאדם), להר Monte Solaro ומשם זכינו בנקודת תצפית מדהימה ופנורמית על כל האי ומצוקיו .

הנוף מ Monte Solaro

באנה קאפרי ידועה גם בזכות הסופר אקסל מונתה שבנה בסוף המאה ה-19 את ביתו - Villa San Micheleעל חורבות מקדש רומי באחתהנקודות היפות באי ושם כתב ב 1929 את ספרו "מגילת סן מיקלה" שבו תיאר את היופיוהאווירה הייחודיים של קאפרי ותושביו.

 מאנאקאפרי ירדנו באוטובוס המקומי הקטן, בכביש תלול ומפותל, אל העיירה התחתונה, קאפרי. הקדשנו זמן לשוטטות בסמטאות הציוריות, כולל ביקור בגני אוגוסטוס. בגנים עצמם אין משהו מיוחד ששווה להגיע אליהם, אבל מהם נראים היטב צוקי הים המוזרים.

הסתובבנו בסמטאות של קאפרי, עוברים על פני בתי מלון שנראים כמו ארמונות, וליד חנויות יוקרה כמו פראדה שנפתחות רק בקיץ עבור עשירי אירופה שיגיעו להתארח בארמונות.

אהבנו מאד את כל שלטי הרחוב, כולל מספרי הרחוב ושמות המשפחה על הבתים שכולם מצוירים בעבודת יד על קרמיקה.

 את הביקור בקאפרי סיימנו בבית קפה על המזח על בירה קרה, וממתינים לסירה האחרונה שתעזוב את האי.

היום השלישי – אוטובוס ל Ravello וצעידה ל- Minori ול- Maiori

נסענו ל- Ravello באוטובוס כשכמעט כל הנסיעה עוברת גם היא בכביש צר מאד לאורך 5 ק"מ, ובמהלכם עוברים ליד פרדסים שופעי לימונים שיהפכו אח"כ ללימונצ'לו המעולה של האזור.

הכיכר בראוולו

 מהכפר הקטן יש נוף מרהיב על כל הסביבה, ב Piazza Duomo יש בתי קפה ובמרחק הליכה קצר גם 2 וילות שפתוחות למבקרים. אנחנו בחרנו לבקר ב Villa Rufoloשהיא עצמה לא משהו, אבל הגנים והנוף שנשקף ממנה מרהיב.

וילה רופולו

לאחר שמיצינו את הביקור בכפר כולל שיטוט קצר בסמטאות, המשכנו במסלול רגלי שבמהלכו ירדנו בערך 3000 מדרגות מראוולו עד לכפר הדייגים מינורי.

את המסלול מצאנו באתר: מסלולי הליכה קלילים בראבלו

המסלול התחיל בכניסה לעיירה, היכן שירדנו מהאוטובוס. משם הולכים מזרחה כ 100 מטר עד שנראה מבנה אבן בצבע לבן מאד גדול שמשמש להופעות מוזיקה. מהכביש שלידו יש ירידה דרך שער קטן למסלול שרובו מדרגות עתיקות וכל הדרך עוברים סמוך לכפרים ובין פרדסי לימונים, עצי חרובים ועצים נוספים. המסלול אורך כשעתיים, בדרך מאד יפה, אבל למי שיש מגבלות הליכה שייקח בחשבון שיש שם כאלפיים מדרגות עד שמגיעים למינורי ומשם המשכנועל הכביש עוד כ 500 מטר לעיירה מאיורי. במינורי, אכלנו ארוחת צהריים באחת המסעדות הקטנות והיה נחמד לשבת מול הים על כוס בירה. לטייל על שפת המזח ולחזור באוטובוס לנק' ההתחלה.

עבורנו זה היה אחד הימים המקסימים בטיול במפרץ.

שמנו לב שבשעות הצהריים כשכל המאמות מבשלות עם חלונות פתוחים לילדים שתיכף חוזרים מבית הספר, זה אחד המעשים הכי מזוכיסטיים שקיימים שמריחים כשרעבים. הריחות שיוצאים מהחלונות פשוט מטמטמים את כל החושים. באחד המקומות כמעט ודפקנו על אחת הדלתות כדי שיזמינו אותנו לארוחת צהריים..

עם בוקר נצא לדרך לכיוון העיר פומפיי (Pompeii) והר הגעש הפעיל ווזוב - Monte Vesuvio

הר הגעש ווזוב שעדיין חי, מעשן ומאיים שוכן מזרחית לעיר נאפולי על המפרץובולט בצורתו בנוף. ההר מוכר בעיקר בשל התפרצותו בשנת 79 לספירה, אז כיסה אפרולחלוטין את העיר פומפיי וכיום הוא מהווה אתר תיירות להמוני תיירים מרחבי העולם, המבקשיםלטפס עליו.

לאחר שמחנים עולים ברגל במסלול לא קשה (בתשלום) של כ 45 דקות ללוע ההר. לעתים נושבת בהר רוח מקפיאה אבל התצפית והעשן שיוצא מהסלעים בלוע -מדהימים.

לוע ההר


 אחרי הירידה מההר נסענו לפומפיי, עיר היסטורית שהזמן עמדבה מלכת עם התפרצותו של הר הגעש.

מדובר בעיר שלמה שנחשפה, חלק מהמבנים נשתמרו באופן מלא וחלקם שוחזרו.

תוך כדי ההליכה בתוך העיר, בסמטאותיה ובשבילים אפשר לדמיין את העיר שהיתה פעילה במקדשים רבים שנבנו, חנויות, גנים, אמפי תיאטרון שנשתמר כמעט כולו וכו'.

מאד ממליץ לשכור את מדריך האודיו שנותן הסברים בכל מקום אליו מגיעים.

הגענו לשם בסוף היום, ונשארו לנו פחות משעתיים לסיור, וממש ממש לא הספקנו, ואני חייב לציין שאנחנו לא ממכורי ארכיאולוגיה, אבל זה היה מאד מעניין.

פומפיי

 למי שמתעניין אפשר להתרשם ממרבית הממצאים שנתגלו בפומפיי במוזיאון הארכיאולוגי בנאפולי.

טיפ - ברחוב הראשי שאיתו נכנסים לפומפיי (העיר החדשה), ממש מול הכניסה לפומפיי העתיקה בצד ימין יש שני חניונים. תעברו את החניון הראשון ומייד אחריו תיכנסו לחניון השני. החנייה תמורת 5 אירו ללא מגבלת זמן, והופתענו לגלות שלאחר שאכלנו בפיצריה הטובה שבצד שמאל ביציאה מהחניון, קיבלנו עם החשבון אישור לחניון לחנייה חינם.

היום החמישי - דרךאמלפי: הכביש היפה ביותרוביקור ב- Positanoוב- Sorento,

גם היום נסענו בדרך החוף של אַמָלפי - Costiera Amalfitana.

התחלנו במערת האיזמרגד - Grotta Smeraldo שידועה גם בשם שנמצאת ממש על הכביש כ 20 ק"מ מאמלפי לכיוון פוזיטנו. הירידה למערה במעלית חצובה בסלע, והשייט באגם במערה בסירה יחסית גדולה עם עוד 15 אנשים.

המערה קצת יותר גדולה מהכחולה ולא פחות יפה ממנה.

הצבע שלה גם הוא כחול זרחני, ולדעתי אף יותר מעניינת. כשיוצאים מהמערה ולפני שחוזרים לכיוון המעלית, כדאי מאד לפנות שמאלה, למזח קטנטן ומפרצון יפייפה. אחד המפרצים היפים באזור.

המפרץ של מערת האיזמרגד

את הדרך לפוזיטנו - Positano המשכנו בדרך הצרה, כשעל פנינו חולפות כל העת, המכוניות שאולי הכי מזוהות עם איטליה הפיאט-500. באזור הזה הם מאד נפוצות, כנראה בגלל יכולות התמרון שלהן בין הסמטאות הצרות, שלפעמים נשאר רווח של סנטימטרים בודדים בין הקיר לאוטו.

מפרץ פוזיטנו

לפוזיטנו היפה הגענו לקראת הצהריים.

כמובן שגם היא כאחיותיה שוכנת מעל מפרצון. נכנסנו לעיירה בכביש חד סטרי, ומייד בצד ימין יש חניון במחיר 2 אירו לשעה תוך הבטחה שמגיעים למרכז העיירה תוך 10 דקות.

כמובן שהבטחות פוזיטניות ומציאות מקומית אינן נפגשות והדרך מתארכת.

הדרך יפה, עם נוף בכל עיקול, וממש לקראת ההגיעה לעיר העתיקה כמובן שישנן עוד חניות..

מזח הדייגים בפוזיטנו


 שוטטנו בסמטאות, אכלנו את הגלידה היומית וירדנו לחוף הים, שגם במקרה צילמו שם סרט ונהנינו מהמוזיקה והריקודים.

יותר מדי אין מה לעשות בעיירה זו, ויופייה בולט במיוחד כשצופים עליה באחד מעיקולי הדרך.

תצפית על סורנטו


לסורנטו אפשר להמשיך בשתי דרכים שיוצאות מהתפצלות שנמצאת קילומטרים ספורים אחרי פוזיטנו.

נופים בדרך

 אנחנו בחרנו בדרך הארוכה יותר, שממשיכה לכיוון ההרים מעל הים, שם גם עצרנו לצהריים בעיירה קטנה ואפרורית בשם SANT AGNELLO, אבל המסעדה המשפחתית הקטנה שמצאנו שם היתה אלוהית ומאד טעימה.

למי שנמצא שם, מאד ממליץ.

שם המסעדה: Ristorante Pizzeria "STELLUCCIA", שאיך לא, מנוהלת גם היא רק ע"י בני משפחה כשהמאמה הגדולה יושבת על הקופה.

זו מסעדה, שבה ישבו אך ורק איטלקים, ובמחירים ממש זולים.

מאד הופתענו שבהרבה מקומות, מחיר של סטייק היה זהה למחיר של פסטה, כ 10 אירו למנה, כשסלט ירקות טריים קטנטן עולה 5 אירו. מה שעוד הפתיע, שהסטייק מגיע עם סלט ירקות, אז יוצא שסטייק עולה רק 5 אירו!!

קישור לטיפ שלי על המסעדה:

לאחר הארוחה המשכנו בדרך הנופית שהובילה לסורנטו הגענו לרחוב הראשי Corso Italia ולכיכר הראשית של העיירה, פיאצה טאסו - Piazza Tasso שהיא מוקד הבידורוחיי הלילה. שם גם ניצב פסלו של אחד מגדולי המשוררים של איטליה במאה ה-16, טורקוואטוטאסו, יליד המקום. בילינו את הערב שהיה גם סוף שבוע וכל הרחובות והסמטאות היו מלאות באיטלקים שיצאו לבלות.

ערב בסורנטו 


 היום השישי והאחרון

הגענו ליום האחרון, וניסינו להספיק עוד קצת מגן העדן הזה.

ירדנו למפרץ הפרטי של המלון, היה כייף לשבת שם בשמש ולהקשיב לגלים הקטנים המתנפצים על הסלעים, ומדמיינים כמה כייף יכול להיות המקום גם בקיץ כשאפשר יהיה להיכנס למים.

אחרי שנפרדנו מבעלי המלון הנחמדים התחלנו את ברכינו הארוכה הביתה, כשבדרך עצרנו למנוחה קצרה בעיירת דייגים קטנה.

בהמשך רצינו לעצור בדרך במרכז הקניות הגדול מרכז קניות קמפניה שנמצא בעיירה Marcianise שליד העיר Caserta, אבל הג'י. פי. אס שהתחיל לשחק איתנו האריך מאד את הנסיעה ולבסוף נשארה לנו פחות משעה.

הקניון הזה הוא הגדולביותר בדרום איטליה ונמצאות בן בין היתר הרשתות: ברשקה, אקססורייז, ביו בריג'יט, סליו, דיסני, פוט לוקר, גאוקס, הוליסטר, H&M, PIMKIE, SEPHORA, בנטון, זארה ועוד.

לנמל התעופה ברומא הגענו כשעה וחצי בלבד לפני הטיסה, מה שאפשר לנו למלא דלק בכניסה וישר להגיע לגייט.

בשעות אחה"צ המאוחרות, תחנות הדלק ליד שדה התעופה כבר אינן מאוישות, וניתן למלא דלק רק במזומן ומסיבה לא מובנת כל ההוראות שם הם באיטלקית בלבד מה שמקשה על המילוי. כל תחנה כזו "נתפסה" על ידי מהגר הודי, שתמורת טיפ צנוע מסייע במילוי הדלק.