אז ככה... נתחיל בלהציג את עצמנו – אנחנו משפחה שרק התחילה להכיר את חו"ל, לא טיילנו הרבה בעולם, פעם שנייה שלנו כמשפחה מטיילת (שנה שעברה הולנד). המשפחה כוללת – אבא ואמא בשנות הארבעים המוקדמות, מתבגר בן 17, מתבגרת בת 15, ילד בן 9 וילדה מתוקה בת 6. אנחנו אוהבים לטייל, למרות שזה כבר לא יוצא הרבה עכשיו שהילדים גדלו. והכי חשוב- אנחנו משפחה שממש אלופה בללכת לאיבוד. לא משנה איפה. תמיד תמיד תמיד אנחנו הולכים לאיבוד. גם כשהמסלול ברור, קצר, מובן וכתוב בכל דרך אפשרית – אנחנו נצליח לאבד את הדרך. במקרה הטוב, למצוא שוב את המסלול ולסיים אותו, במקרים הפחות טובים לחזור על עקבותינו.. וכך היה גם בסלובקיה.
אז נתחיל מהסוף – סלובקיה יפיפיה, מתאימה מאד לכל סוגי הטיולים. גם לזוגות רומנטיים וגם למשפחות עם ילדים מתבגרים וקטנים. אפשר למצוא שם הכל מהכל. טיולים למיטיבי לכת, טיולים בסמטאות ועיירות רומנטיות, שופינג ובילויים ליילים, אטרקציות לכל הגילאים, ומסעדות מכל הסוגים – בקיצור, מומלץ ביותר!
אז קנינו כרטיסי טיסה של וויז אייר לקושיצה שבסלובקיה לפני כשלושה חודשים, כרטיסים משודרגים עם כבודה ובחירת מקום. יצא לנו לכל 6 הכרטיסים – 5,000 ₪ !!! כבר התחלה נהדרת...
שכרנו רכב מפנק במיוחד כדי שלא יהיה צפוף, וכדי לחסוך כל מריבה של "היא נגעה בי", "הואנכנס למרחב שלי" במיוחד כשכולם עייפים ורוצים להניח ראש, וגם כדי שיהיה מקום לכל המזוודות- קיבלנו רכב מסוג מרצדס 9 מקומות. עלה לנו כ- 3,000 ₪ ל- 11 ימים. שווה במיוחד.
את עשרת ימי השהות חילקנו בשלושה צימרים, הראשון בהרי הטטרה הנמוכים, השני בהרי הטטרה הגבוהים והאחרון סמוך לקושיצה, שם נחתנו והמראנו. מכוון שהטיסה היתה בשש בבוקר, העדפנו לקום כמה שיותר מאוחר ולנהוג רק 20 דקות בלילה. זה היה מצוין. כל הלינה עלתה לנו כ- 4,000 ₪ בצימרים (אצלנו, בארץ, היו קוראים להם וילות מפוארות במיוחד!) עם לפחות 3 חדרי שינה (שוב, כדי להמעיט חיכוכים).
הטיסה היתה מתוכננת לשבת בשעה 10:00, טרמינל 1. הטיסה התעכבה בחצי שעה, לא נורא בכלל, המראנו והגענו לשדה בקושיצה. שדה קטנטן. הפקיד של יורופקאר הגיע במיוחד מהבית כדי להביא לנו ולעוד משפחה רכבים. תקלה ראשונה – מסתבר שהפקיד הראשי עשה תאונה ולכן נשלח פקיד מחליף, שהגיע בלי מפתח!!! חיכינו שעה בשדה עד שיגיע המפתח לפתוח את הסוכנות רכב ולהביא לנו רכב. קיבלנו את הרכב סוף סוף. השעה 14:00. עיכוב סך הכל של כשעתיים. לא נורא.
תקלה שניה – קראתי שאני צריכה להשיג אישור לאוטוסטרדה וגם רציתי לקנות סים לנייד. לא ידענו איפה ולמה... אז חיפשנו... וחיפשנו .. וחיפשנו... חלפה עוד כשעה של התברברויות, בסוף לא מצאנו כרטיס סים (לאחר יומיים דווקא קנינו ואז לא הצלחנו לתפעל אותו, התייאשנו וזרקנו. – זה היה ממש מרגיז) אז לא היה לנו וויז (הסתפקנו ב GPSהמעצבן של הרכב). בתחנת הדלק בדקו ואמרו שיש לרכב אישור לשנה. הנחמה היחידה עד לרגע זה.
נוסעים לצימר קרוב לשעתיים, בדרך קצת גשם, נכנסים למנהרה ארוככככככככה וכשיוצאים ממנה מגלים שהגשם פסק והשמש במיטבה. מגיעים לצימר "PRIVAT BUBO" שנמצא בליפטובסקי מיקולס, החצר מטופחת, נדנדות, טרמפולינה, פינת ישיבה. מקבל את פנינו הבן שדובר קצת אנגלית, כולנו מגמגמים ומנסים להבין את הבקשות של כולנו, חולצים נעליים ועולים לקומה השניה בבית (בקומה הראשונה מסתבר גרים הוריו). הצימר נקי, קצת מיושן/מסורתי בעיצוב, שלושה חדרי שירותים-מקלחת, שלושה חדרי שינה שניים מהם עם מרפסות, מטבח מאובזר (כיריים, סירים, שני מקררים, מיקרוגל) עם שולחן לשישה.
הנחנו את החפצים, בחרנו חדרים, וירדנו לרכב... לא מפסידים את היום הראשון אפילו שהשעה כבר 18:00!!! החלטנו להתחיל במגלשות הריםFun park ב Ziarce שנמצאות כ- 20 דק' מהצימר. אבל זה אנחנו... 20 דקות הפכו ל 40 דקות של התברברויות, נסיעה בשטחים לא ברורים ולא סלולים שאליהם הביא אותנו ה GPS. כמעט התייאשנו ובסוף החלטנו לנסות שוב, הפעם בעזרת המפות של גוגל שהורדתי מבעוד מועד למסך בנייד שלי (אני כמעט בלי סוללה, אבל שאלוהים יעזור לנו). הגענו למגלשות הרים. פעם ראשונה שלנו. נהננו ממש!! המגלשות מאד מאד מהירות, הייתי קצת היסטרית על הקטנה איך תשרוד את הפחד. ירדה וביקשה עוד פעם. הילדים עלו שוב, אנחנו ויתרנו. היה כיף.
ממשיכים לאגם Vrbickepleso דווקא הגענו בלי סיבובים חריגים, טיילנו, הצטלמנו, האכלנו ברווזים, מקום מהמממממם . מושלם לתמונות. אני נהניתי ממש, הילדים ציפו ליותר אז לא הבינו מה ההתלהבות שלי. היה קל לדמיין אותי ואת בעלי מטיילים בנחת בין העצים, המים באגם, השקט, השלווה והנחת שהמקום משרה.
נוסעים לטסקו להצטיידות. מעמיסים ומעמיסים ומגיעים לצימר לאכול ארוחת ערב.
הספקנו הכל בסופו של דבר!
ביום השני מתעוררים, ואני שומעת רעש אדיר של מים מבחוץ. מבקשת דרך המייל הסברים לפשר הרעש מהבן (הוא לא גר שם), והוא מבקש מאימו לקחת אותנו להבין מה מקור הקול המדהים הזה. בפנטומימה היא מסבירה לילבוא איתה לבית השכן, שם ישנה חצר מפוארת במיוחד עם בריכת דגים במרכזה, ואז אנחנו גם חוצים את החצר הזו לכיוון שטח "ציבורי" שמפרידה בינהם גדר עם שער קטן. והגענו לנהר הדמנובקה העצום!!! משהו בלתי יתואר. יופי עוצר נשימה ממש מתחת לבית שלהם. הם הניחו שם כסאות נוח, שולחן קטנטן, ונהנים מגן עדן פרטי. כמעט כמו אצלנו...היא הסבירה שזה הבית של הבן שלה, ושמהצד השני של הבית שלה גרות בשני הבתים הסמוכים שתי הבנות שלה. בקיצור כל המשפחה השתלטה על הרחוב. תענוג ממש.
ארוחת בוקר. שוב טסקו ללחמניות טריות (4 דקות מהצימר). ויוצאים לכיוון מלון דיירי. מגיעים לחניה, ישר קופצת עלינו הטרולית של החניה ורגע לפני שאנו משלמים לה פונה אלינו תייר אחר ומצביע ש10 מטר בהמשך אפשר לחנות בחינם. תודה. חנינו, נכנסו והתחלנו את המסלול כפי שהומלץ כאן. -BielyPotok- מסלול מהממממם! נוח לילדים הקטנים עם טיפטיפה עזרה, מרגש את הילדים הגדולים, מעולה לתמונות שלי, בקיצור, מסלול מושלם! יופי, אקשן, מים, הרים, גשרים, סולמות. כיף.
סיימנו מרוצים ורעבים, ונסענו לפיצריה נטליה (PizzeriaNatalia ) הסמוכה (5 דקות) הזמנו פיצות טעימות וגדולות, עם השוקו הסתבכנו (לא היה לטעמם של הקטנים. הם רצו שוקו יטבתה).
משם נסענו לרוזמברוק, התכנון היה כדורים במים, אומגה ופארק חבלים. בפועל – גשם! הגענו לשם, ראינו את כל הדברים מולנו אך את המפעילים סוגרים את המקום. התבאסנו ממש ונכנסנו לרכבים...
יום שני – התכנון פארק מים כל היום. הפארק נמצא 10 דקות מהצימר אבל אנחנו עדיין בתחושת אכזבה על הפספוס של אתמול. אז החלטנו בכל זאת להרחיק שוב לכיוון רוזמברוק ולעשות לפחות את הכדורים והאומגה, את החבלים נשאיר לפארק אחר. היו פקקים מעצבנים, בזבזנו כמעט שעה. 3 מהילדים והבעל נכנסו לכדורים. היה מצחיק ממש. נהנו מאד (הקטנים רצו עוד אבל ויתרו בסוף) ועלינו לאומגה. 300 מטר מעל אגם מהמם!! הגדולים ואני עשינו אותה. היה כיףףףףףף!
לפני העליה לאומגה צריך להרשם ולחתום על טופס. 90% מהשמות בדף היו של ישראלים. הגדולים נכנסו לסרט שאולי יש כאן איזה חיסול חשבונות, במיוחד כי הם שמעו את המדריכה אומרת בקשר למדריך בצד השני שאנחנו ישראלים.... וזה בהמשך לנאומים שלי בדרך על כל יהודי סלובקיה במלחמת העולם השניה. עבר בשלום. מומלץ ביותר!
חזרנו לכיוון טטרלנדיה, מעונן ולא ממש חם, אבל היה חבל לוותר כי הקטנים ממש רצו. השעה היתה קצת לפני 13:00. פארק עצום בגודלו. מתאים לכל הגילאים. רוב המתקנים במינימום גובה של 1.20. התורים לא ארוכים במיוחד. מתקנים בחוץ, בפנים, בריכות מחוממות וכאלה שלא, אבובים, מגלשות, סתם בריכות, היה כיף מאד. בהמשך היום ירד גשם אז נכנסו פנימה לבריכות המקורות. מים חמים ונעימים, לא מרגישים את העומס (למרות מיליון המכוניות שחנו בחוץ), היו אנשים גם בבריכות המחוממות בחוץ שירד עליהם גשם (נראה מגניב, ויתרנו). היינו שם עד השעה 20:00.
בדרך חזרה עצרנו לתמונה ליד הבית ההפוך, ירד גשם אז לא יצאנו מהרכב וחזרנו לצימר להתקלח.
מאוחר יותר יצאנו לטייל בליפסטובסקי מיקולס, ארוחת ערב ברות 66 (במקרה גם פגשנו שם חברים) –היתה מוצלחת במיוחד (וחזרנו שם למחרת שוב), מדרחוב מקסים.
יום שלישי – אורזים את הדברים כי היום מחליפים צימר. התכנון היה יאסנה (פחות מחצי שעה מהצימר), בפועל גשם. שוב הפארק חבלים התפקשש.... הכל היה סגור . אז החלטנו לשנות מסלול ולהגיע למערת הנטיפים, מערת החופש. קנינו מעילים חד פעמיים ונכנסו לתור. אלף איש בערך היו שם. לא נורא. חיכינו רק רבע שעה ונכנסנו פנימה. מערה מהממת, עצומה, מלא מדרגות, קר נורא, מיליון תמונות צילמנו, היה מהמם. מומלץ ביותר. כשיצאנו לאחר סיור של שעה (שהיה קצת יותר מידי לנו בגלל הקור) היו בערך 5000 איש בחוץ. מזל שהיינו שם כבר לפני 10 בבוקר.
משם לכיוון הצימר השני שנמצא קרוב לפופרד. בגלל שהיה מוקדם אז החלטנו לטייל קודם בפופרד, אולי קצת קניות ואוכל קל. היה אכזבה... עיר משעממת, לא יפה ולא קנינו כלום. נכנסו לקניון, קנינו פיצה ב 8 יורו. פיצה ענקית שלא נראתה כמוה. לא נכנסה למקרר ולא נאכלה עד הסוף.
הצימר השני נמצא בהרי הטטרה הגבוהים בעיירה STERA LESNA(780 מטר מעל פני הים) ונקרא CHATA ELISKA. מבודד מהכל. לטוב ולרע. שקט, בלילה מיליון כוכבים כי הכל חשוך מסביב, הכל מסביב רק שלנו, החצר בלי דשא אבל עם שולחן, מנגל, בור למדורה קטנה עם מתקן להניח סיר לבישול מעל המדורה, ערסל. בצימר יש 2 קומות. בקומה הראשונה: שירותים, סלון גדול, מטבח מרווח ומצויד (מקרר, תנור, מיקרו, כיריים גז, סירים וכל הדברים שצריך), פינת אוכל (עם שתיה חריפה וקלה שהושארה לכבודנו על השולחן) , משחקים (קלפים, כדור נוצה, שבץ נא, כדורים), טלויזיה, 2 חדרי שינה. אחד להורים עם מקלחת סופר מפנקת (זרמים בכל כיוון אפשרי, תאורה, מוזיקה),שירותים, פינת ישיבה וארון.ואחד לילדים (מיטה זוגית, מקלחת גם כן עם זרמים ועניינים, טלויזיה וארון. למעלה עוד 2 חדרי שינה זוגיים, עם מקלחת מפנקת , פינה ישיבה מרווחת עם ווי-פי מעולה. הגדולים קיבלו את הקומה למעלה ולא ראינו אותם כמעט... הצימר סבבה לגמרי, למעט העובדה שהטריפה אותי במהלך כל השהות. ריח של סיגריות שלא הצלחנו להתפטר ממנו גם לאחר חמישה ימים של חלונות פתוחים והמון מטהרי אוויר. הילדים הכי אהבו את הצימר הזה, אני כבר חיכיתי לברוח משם. אבל – מיד כשיוצאים מהצימר לכיוון הכביש, הרי הטטרה קרובים כמעט במרחק נגיעה. טטרנסקהלומינקה נמצאת פחות מ 10 דקות נסיעה. הנוף לא ניתן לתיאור בכלל. מינוס נוסף – הסופר הכי קרוב שאנחנו מצאנו היה בפופרד, 20 דקות נסיעה לכל כיוון. מתיש לפעמיים ביום.
יום רביעי – החלטנו להתפצל. הגדולים והבעל הלכו למסלול הסוחה בלה בגן העדן הסלובקי, והקטנים נשארו איתי בצימר. אז נהננו מפעילות בצימר וליד. הלכנו במסלול הליכה מסודר מהצימר לכיוון הרי הטטרה הגבוהים כשעה בערך. מלא תמונות עם נוף מהמם. הקטנים זרמו לכל פוזה אפשרית. לאחר מכן נשארנו בצימר לשחק ביחד בכל המשחקים שהושארו בצימר על ידי בעלי הצימר. קצת כדורגל, קצת כדור נוצה, קלפים וערסל להתפנק. הכנו ארוחת צהריים טעימה לחוזרים מהמסלול , וחיכינו.... הם חזרו מבואסים. הבן רצה לרוץ את המסלול, הבת רצתה יותר תמונות והפסקות. ובסוף המסלול הבן רצה כל כך אופניים אז הם השכירו אופניים (5 יורו לזוג) ואחרי מטר אחד הבת עפה מהאופניים וסרבה לעלות עליהם שוב. הם הלכו עם האופניים לאורך כל הדרך, הבן כעס על הבת שלא הסכימה לנסות שוב. וחזרו בהרגשה ממש לא טובה.
בערב כדי ליישר את ההדורים עלינו להרי הטטרה, טטרה בוב, מגלשות ההרים – היה מעולה, הילדים עלו שוב ושוב ושוב. (5 דקות נסיעה מהצימר).
כשסיימנו החלטנו להמשיךולטייל לכיוון LEVOCA – הגענו יחסית מאוחר, אז הכל היה שקט ורדום. אבל העיירה מהממת, ציורית, שלווה ורגועה. מיליון תמונות, גלידה, והרבה רוגע.
יום חמישי – הבוקר החלטנו לשנות תוכניות מקוריות וללכת לפארק פנייני לשיט על הדוניץ'.
זכרתי את האזהרות לגבי השעמום, לגבי אורך המסלול, לגבי הסירות לעומת השיט, וכן על כך שהיו כאלו שתאמו מראש. אבל לא באמת זכרתי הכל... רק במעומעם כי פסלתי את האופציה בגלל הדיס המלצות שלכם.
אז לא נכנסנו לתחנה הראשונה (וקיווינו שזו לא האחרונה) וגם לא בשניה (כי היתה עמוסה במטיילים) ופתאום ראינו לימיננו את רפטינג פנייני, שזה סירות גומי בכלל, שונות מיתר המקומות שראינו. התלהבתי כי זכרתי שעליהם דווקא היתה המלצה. ירדנו, בררנו פרטים, ואז היא שאלה – הזמנתם במייל ??? נפלו פניי. אמרנו שלא, אמרה אוקיי, אתם רוצים לשוט היום? אמרנו: רוצים עכשיו. אמרה: תחתמו ותעלו...לא היתה מאושרת כמוני! בקיצור, מדריך מקסים ממש, צעיר וחייכן, מלא אינפורמציה על כל האזור, מדבר ומסביר אבל לא מעיק, ובעודנו ממשיכים בשיט נתקלנו בסירה נוספת מאותה החברה והמדריך שלהם התחיל להשפריץ עלינו מים. מה אגיד? שמחה והילולה! מלחמת מים!!! כולנו משפריצים ונרטבים בכל חלק מהגוף. אבל כיף אמיתי. שעה שעברה בהנאה מוחלטת, בלי רגע של שעמום, המון צילומי נוף משגע, שלימיננו סלובקיה ומשמאלנו פולין.
סיפרנו למדריך שמחר מתוכננת לנו זקופאנה... טעות. אמר שאם אנחנו רוצים קניות, זאת לא הכתובת. שם יש רק אנשים ואין חנויות. לכו לקרקרוב. וכך עשינו למחרת... טעות איומה.
יום שישי – קמים, מתארגנים ונוסעים 3 (!) שעות לקרקוב, בדרך היה נחמד, כולם ערים וצוחקים. מצאנו קניון עצום בגודלו ושם "בילינו" 7 שעות. יותר נכון נגררנו אחרי שני מתבגרים שהחליטו שהם פושטים על כל חנויות הקניון. הבן שלי ספורטאי, ובסלובקיה 50% מהחנויות הן חנויות ספורט. היינו בכולן. סיוט, כבר אמרתי? סיימנו את היום הזה עם מלא שקיות, בפיצה האט. ובשעה 22:00 נטשנו את המקום. הדרך חזרה היתה נוראית. חשוכה, מפחידה, מלחיצה ומאד מאד מאד ארוכה. בתחושה של נס אמיתי הגענו ליעד בסביבות 00:30. יצאנו מהרכב, הרמתי את ראשי וראיתי שמיים עם טריליונים של כוכבים. הערתי את כולם והכרחתי אותם להתפעל מהשמיים הנדירים והקסומים שנגלו לפנינו. הם פחות התלהבו....
יום שבת – צריכים להחליף את הצימר, מתארגנים ועולים לכיוון הרי הטטרה הגבוהים, למסלול המפלים (StarySmokovec–הרביוניק) . אז כנראה שלא הבנתי את ההנחיות וההכוונות שלכם כראוי. ציפיתי למצוא את עצמי ברכבל, רכבל אמיתי כמו שאצלנו. בפועל זאת היתה מעין קרון של רכבת / מיניבוס שהעלה אותנו לתחנה הבאה. חשבתי שהמסלול ייקח אותנו מהתחנה של הרביוניק לכיוון המפלים עד לרכב. זה לא מה שקרה. והכי חמור – אמרתי שאנחנו אלופים בללכת לאיבוד. אז מסלול של 3 שעות לקח לנו קרוב ל-6 שעות, המון חזרה על עצמנו, חיפושים, צבעים שונים שלא קשורים, מסלולים בלי צבעים, עליות קשות ומיותרות, ולבסוף חזרה על הדרך ממנה הגענו ולא במעגל. המפלים מהממים, בדרך גם ראינו סנאי שרץ על עץ (ברור, רק אנחנו היינו בכל היער העצום הזה אז הוא הרגיש חזק) הילדים קיטרו בלי סוף, ואני צילמתי בלי סוף. בסוף המסלול הילדים הקטנים עלו על האבובים היבשים, נהנו מאד ועשו שוב.
בתכנית המקורית היינו אמורים להמשיך לאגם Strbskopleso
אף אחד לא הסכים לשמוע על עוד מסלול... גם אני מיציתי ליום זה. היינו מעולפים בעיקר וגם רעבים.
נכנסנו למסעדה האיטלקית במתחם של קניית הכרטיסים לרכבל, היתה מסעדה מעולה!!!! מנות טעימות, יפות וגדולות, מגוונות, תפריט מובן וברור, המסעדה הכי טובה שהיינו בה במשך כל הטיול. והמחיר מגוחך ממש! 150 ₪ ל- 8 מנות פסטה-פיצה-סלט-מנות ראשונות והמון המון שתיה.
נוסעים לכיוון הצימר כשעתיים. כולם רדומים וגמורים. בסוף מגיעים לעיירה לא מדהימה בכלל, קצת מוזנחת, מתבאסים, אפס ציפיות, מקווים לטוב. שוב הולכים לאיבוד כחצי שעה סביב הצימר בלי להצליח להגיע אליו. אוף. מה יהיה איתנו כבר??? בסוף מגיעים. צימר משגע! נקי וריחני (!!!) בעלת הבית מקסימה ממש, הכל מעוצב בטוב טעם, סלון עצום עם מטבח מאובזר וחדר ילדים בקומה הראשונה, בקומה השניה חדר שינה ועוד חדר שינה עם סלון בתוכו. כולם שמחים ומרוצים. בחצר ישנה בריכה קטנה וטרמפולינה. הגענו לנחלה. הילדים התבאסו שיש לנו רק 2 לילות בצימר הזה.
והכי חשוב – יש מכונת כביסה. הפעלתי 5 מכונות, מחר מתוכנן יום חם במיוחד לכבודי ואני מתכוונת להגיע לארץ עם כמה שפחות בגדים מלוכלכים. ההחלטה הכי חכמה שעשיתי!!!
בלילה הלכנו לטייל בקושיצה המדהימה. יצאנו בשעה מאוחרת יחסית, אז הגענו למזרקות במדרחוב רק 10 דקות לפני סוף המופע. היה מושלם. החלטתי שנגיע גם מחר ובשעה נורמלית וטובה.
יום ראשון – סוף סוף הגיע הרגע של פארק החבלים המיוחל. הלכנו ל - TARZANIA – ALPINKA (רבע שעה מהצימר). מקום סופר מומלץ!! מקום ענק , לא עמוס בכלל באנשים (ויום ראשון היום) מלא באטרקציות שמתאימות לכל גיל. קליעה למטרה בחץ וקשת, סוסי פוני, קורקינטים מיוחדים, בתי קפה ומסעדות, טרמפולינות ומתנפחים, קליעה לסל, שולחנות פיקניק ומקום להכנת מדורות קטנות, פארק חבלים לילדים קטנים (היה מעולהההה!) ופארק חבלים יפיפה לגדולים. בשנה שעברה עליתי איתם בהולנד, הם נהנו מאד וגם אני. הפעם בעלי רצה לנסות. טעות חייו. האיש מסתבר פיתח פחד גבהים, עלה למעלה והתחיל לבכות ("ראיתי את המוות מול העיניים") אחרי חצי שעה של סבל וייסורים הצליח לרדת משם ולא הסכים להמשיך. הילדים המשיכו עוד שעה ארוכה אחריו , ואני התבאסתי שלא עליתי איתם אלא הייתי עם הקטנים. לא נורא, זה לא יקרה שוב כנראה. הוא נשבע שלא מוכן לנסות אפילו כחוויה מתקנת. הילדים כולם נהנו מאד מאד.
אחר כך עשינו גיחה לדקטלון– נרשמה אכזבה.הציפיות היו גדולות ולא הגיעו לסיפוקן.
המשכנו לקושיצה היפה. בעיניי היא היתה הדובדבן של הטיול הזה. עיר מהממת. הכל בטוב טעם, בניינים יפים ועתיקים, מסעדות מלאות באנשים צעירים, השילוב של עבר ועתיד היה בולט מאד, מזרקות ומדרחוב מהמם. מושלם ממש.
ואז קניות. אוף. נכנסנו שם לקניונים והילדים שוב חגגו. אז גם קניונים יש בקושיצה. ולא מעט.
בלילה (23:30) החלטנו שמשאירים את הילדים בצימר ועושים גיחה קצרה לקזינו (ראינו שיש בקניון). היה ממש ממשממש כיף. קצת להתאוורר מהילדים ולבלות לבד, ועל הדרך להרוויח 160 יורו. מה רע?
יום שני – היום האחרון בטיול. הילדים כבר מתגעגעים מאד הביתה לחברים ורוצים לחזור, אנחנו פחות. מתחילים את היום בטירת ספיש- Spišskýhrad. היה יום חם במיוחד (33 מעלות), העליה קשה מאד, המדרגות לא עוזרות. ואז מגיעים לטירה עצמה, הטירה מהממת, נופים עוצרי נשימה בגובה הרב, רוח נעימה כשעומדים בצל, חדרי המוזיאונים מעוררים התפעלות, היופי הרב שבעיצוב הטירה המשולב באכזריות והרוע שבתוך חדרי העינויים מדהימים בעיניי. לא ירדנו לחצר הטירה העצומה, היה חם מידי. ראינו שישנה אפשרות של קליעה למטרה. ויתרנו וירדנו...
ועוד קצת קניות אחרונות... בקושיצה ישנו טסקו אקסטרה. משהו עצום!!! אי אפשר לתאר את הגודל והמבחר. אז קנינו עוד קצת דברים ומתנות אחרונות גם משם (כולל מזוודה נוספת לכל הרכישות).
חזרנו לצימר לארוחת ערב, אריזה ושינה עד השעה 3:30.
שוב שדה תעופה קטנטן בקושיצה, 2 חנויות בדיוטי פרי, צ'ק אין מהיר, המראה בדיוק בזמן ונחיתה בשעה 10:30 שעון ישראל.
היה מעולה ומומלץ ביותר !!!!
אז לאן בשנה הבאה?
