בחודש יוני 2016 נסענו למונטנגרו - עוד 2 פוסטים על הטיול: כרגיל הרבה מידע שיעזור- תהנו בתאריך ה-11 לחודש מרץ 2011 בשעה 14:46 הכה רעש אדמה בעוצמה של 9 את יפן ובעקבותיו צונמי אדיר ששטף את חופי יפן. מספר תחנות כח המבוססות על אנרגיה גרעינות נפגעו, ובעקבותהם החלה דליפה רדיאוקטיבית. כל מה שכתבתי כתבתי באופטימיות כדי שרבים יצאו בעקבותנו לטיול ביפן. אני מאחל לעם היפני שהיה העם היחיד שסבל מהקרינה הגרעינית שיחזרובמהירות לחיים נורמליים. בספטמבר 2010 יצאנו שרה ואני לטיול עצמאי ביפן. טרום הנסיעה היו לנו חששות כבדים, אך אלו התפוגגו תוך שעות מרגע הנחיתה. אפשר וגם מומלץ לעשות את הטיול לבד, רק כך אתם מתחכחים עם תושבי המקום. אין ספק שטיול מאורגן יש לו את היתרונות שלו, ומי שרגיל ואוהב, בבקשה. מי שרגיל לטיול עצמאי, יכול לקרוא בלוג זה ולקבל קצת מידע על יפן. במהלך הטיול חווינו חוויות נפלאות וגם כמה נפילות. רצינו לשתף אתכם הקוראים בחוויות אלו ביחד עם אזהרות קטנות כדי שלא תפלו במקומות שנפלנו. תהנו - שלמה ושרה קרא עוד

יום ראשון בטיול - שבת ה-18 לספטמבר 2010

צפייה בפרופיל

שליחת הודעה

הבלוג של shstern

shstern

צפייה בפרופיל

שליחת הודעה

הבלוג של shstern

29/01/2011 עודכן: 21/02/2011

19,905

<<לפוסט הקודם לפוסט הבא>>

יום שבת ה-18 לספטמבר 2010 - פוסט 2

נחתנו בנריטה, שדה התעופה הבינלאומי של טוקיו המרוחק כ-65 ק"מ ממרכז העיר, בשעה 08:00 בבוקר עברנו בקלילות בדיקת דרכונים, צילמו אותנו ולקחו טביעת אצבעות, והופ אנחנו ביפן.
הלב חושש מה יהיה? איך נבין? בחוץ עמדת Tourist Information אני שואל אותם היכן משרד JRPass מדברים אנגלית ברורה.

במשרד של חברת הרכבות מחתימים את הכרטיס ויוצאים לדרך. רכבת Narita Express לטוקיו כשעה נסיעה, רכבת מבריקה מקום מיוחד לקשור את המזוודות. מתחנת טוקיו ממשיכים ברכבת תחתית ל-Shinbashi ומשם 5 דקות למלון.

השעה הייתה מוקדמת מכדי לקבל חדר, לכן השארנו את המזוודות בקבלה ויצאנו להכיר את הסביבה.
קודם כל קפה. נכנסנו לבית קפה הנקרא Pronto איטלקי ושתינו את הקפוצ'ינו הראשון שלנו ביפן. די בינוני ולא זול כ-18 ₪ לספל.

רשת מסעדות-בתי קפה פרונטו

רשת חנויות אלקטרוניקה LABI
נכנסנו לחנות אלקטרוניקה של 7 קומות ונבהלנו מהמחירים. ואז לאחר שיטוט בסביבה נחתנו לתוך מקדונלד לארוחה מוכרת.

חזרה למלון החלטנו לוותר על גינזה, מקלחת ולישון. אנחנו כבר 48 שעות ללא שינה. השעון צילצל והעיר אותנו כמו מתוך חלום.
קמנו ויצאנו לרובע שינג'וקו. (Shinjuku) עכשיו המעבר ברכבת התחתית כבר קל לנו,

אתר לוטוס הזהב מתאר את הרובע כ"טיימס-סקוואר" של טוקיו ואי אפשר לתאר זאת טוב יותר. אנחנו זורמים מתחנת הרכבת עם נהר של אנשים. מספרים ששני מליון נוסעים עוברים בתחנה מידי יום.

כל מה ששמענו וקראנו על עומס האנשים, היה נכון אבל כשאתה נתקל בזה בפעם הראשונה זה מדהים. אלפי אנשים צועדים בתוך מנהרות הרכבת, כולם יודעים לאן ורק אנחנו עומדים ומסתכלים מסביב.

לא עוברות 10 שניות, והופ ניגש אלינו יפני שרואה אותנו עומדים, ובאנגלית כבדה הוא שואל אם אנו זקוקים לעזרה? אנו שואלים היכן היציאה לרחוב? והוא מוביל אותנו עד היציאה, כשאנו מודים לו הוא משתחווה קלות אומר תודה ופונה לדרכו. התחלנו בסיור מסביב לתחנה.

המון מסעדות. קטנות לרוב עם מקום ל-8 עד 15 סועדים בלבד. בחלק מהמסעדות בחלון הראווה צלחות עם המנות האפשריות מפלסטיק ועל כל צלחת המחיר.

יש מסעדות שליד החלון עומדת מכונה עם מספרים התואמים לצלחות האוכל. לוחצים על המספר בהתאם למה שרוצים להזמין, משלמים ומקבלים פתק. נכנסים למסעדה עם הפתק, מגישים את הפתק וממתינים בסבלנות. האוכל מגיע. לא צריך להבין יפנית.

הכסף בורח בין האצבעות. חם, קונים 2 בקבוקי מים. הזולים ביותר 110 ין (כ-5 שקלים) קפה 280 עד 370 ין. ארוחות, נשנוש פה ושם.
עשיתי חשבון שאם אוכלים 3 ארוחות ביום 4 קפה, 2 בקבוקי שתיה וחטיף אחד יוצא לזוג ביממה כ- 10,000 ין (כ-215 ₪ לאדם) אפשר כמובן לצמצם את הקפה, וארוחות יותר זולות, אבל לומדים את זה במהלך הטיול.

תוך כדי השוטטות התמקדנו מטבע הדברים בקונדיטוריות (שרה קונדיטורית). ראינו בית מאפה ולחמניות בצורת חיות. צב, דובי וכו'. בחרנו 2 לחמניות שנראו לנו טעימות.
נסיונות בירור עם המוכרת מה הן מכילות לא צלחו, לא מבינה אנגלית, יצאנו ונתנו ביס. הראשונה, תאווה לחיך. מתוקה עם תאנים. ואז שרה נותנת ביס ואני רואה איך זה נתקע לה בפה. מה קרה? יש בתוכו תפוח אדמה מבושל שלם. היה זה ניסיון ראשון מרבים, שיבואו אח"כ, שהוכיח שאי אפשר ביפן להסתמך על מראה עיניים. הטעם בלתי צפוי.

עברנו בסימטה צרה ברוחב 2 מטר בערך ומשני הצדדים בתי אוכל קטנים.