שבוע במונטנגרו למבוגרים - הטיול עצמו

מונטנגרו – מדינה מדהימה במצב של התפתחות.

מפאת אורכו של הפוסט חילקתי אותו ל-2 פוסטים – הפוסט הזה ומידע חיוני על מונטנגרו

כשאתה יוצא לטיול למקום שלא הכרת קודם, יש תמיד חשש, שמה לא חשבת על הכל, אולי בסוף זה לא יהיה מעניין. מונטנגרו – מדהימה, והטיול היה פשוט מהמם.

את רוב המידע אספתי מאתר למטייל ומאתרים נוספים כמו האתר של גיל חסקין וכמובן הרבה אתרים מהעולם הרחב. – מקורות בסוף הבלוג.

“כחפרן" קראתי הרבה וכתבתי מסמך מפורט לפני הטיול. (מי שרוצה שאשלח לו אותו שישאיר לי בתגובות את המייל שלו ואשלח לו)

בגדול הצלחנו לעשות את רוב המסלול ממש כמו שתכננתי, ולכן היה לי קל לכתוב מסמך זה. רק הוספתי קצת חוויות, תמונות והופ.

והמסקנה טיול חובה – מונטנגרו מדהימה, נופים עוצרי נשימה וכבישים של העולם השלישי :)

הנה לפניכם הטיול שעשינו – תהנו. – שלמה שטרן.

בפוסט הזה תארתי את הנסיעה שלנו יום אחרי יום:

• יום 1 – טיול לאורך החוף
• יום 2 – נסיעה למוזלאום ולפודגוריצה
• יום 3 - יוצאים צפונה
• יום 4 – לולאה בצפון המדינה
• יום 5 – יורדים דרומה למפרץ קוטור
• יום 6 – נסיעה לדוברובניק קרואטיה
• יום 7 - קוטור ומנוחה לקראת החזרה

יום 1 – טיול לאורך החוף – מסלול הטיול במפות גוגול

טיסה ישירה לטיבט במונטנגרו – שדה תעופה קטן. לוקחים את הרכב.

נסיעה לכיוון בודווה Budva 20 ק"מ. יוצאים בכביש E80 או E85 (לא ברור, 2 המספרים רשומים)

מגיעים לדירה: Apartments Vila Andjela,

נוסעים לכיוון בודווה כ-20.9 ק"מ על כביש E65 ובנקודת ציון 42.285954,18.811555 לפנות שמאלה 600 מטר.

קיבלנו חדרים נקיים מאד עם יחס מדהים. ירדנו לבודווה. מצאנו חניה סמוך לעיר העתיקה ויצאנו לטייל בעיר העתיקה. (חניה בבודווה: אין להחנות בעיר העתיקה ברחובות – רק לתושבים מותר.)

בדרך לעיר העתיקה עוברים דרך שוק/רחוב עם דוכנים פאבים ומסעדות הכל מכוון תיירים, ויש הרבה. המחירים לא יקרים. הכל מסתובב סביב היורו – משולש פיצה, ביגלה וכו'.

נכנסנו לעיר העתיקה לסיור בסמטאות. יפה, נעים ושווה. החום קצת מציק אבל לא נורא. מכיוון שהעיר העתיקה שוכנת על חוף הים, יש ממנה יציאות לחוף. שם רואים עשרות תיירים שוכבים פרקדן לשיזוף.

העיר העתיקה בנויה על חצי אי ומוקפת בחומה. בתים, חלונות ומרפסות בנוסח ונציאני. רחובות צרים וסימטאות ציוריות. חופים חוליים ואקלים ים תיכוני נוח.

במהלך הטיול בעיר העתיקה של בודווה הגענו למקום שיש בו עליה למוזאון, תצפית וספריה. עלות 2.5 יורו, נכנסנו. התצפית טובה רואים את כל העיר ואת הים והאיים ליד. מוזאון? לקרוא לזה מוזאון זה לזלזל בנו ובמונח מוזאון – חדר עם כמה מוצגים בודדים כגון ספינת מפרשים שולחנית, כזו שמוכרים כמוה בחנויות בעיר ועוד כמה מוצגים ימיים. ספריה מה יש לנו לעשות שם. מזגן לא עובד. טוב היה להם שרותים.

כשיצאנו מהעיר העתיקה התישבנו לאכול – יש המון מקומות. האוכל? אכיל, לא יותר. קראתי על 7 מסעדות מומלצות במרכז בודווה – לא התאמצנו לחפש. אבל למי שבכל זאת רוצה להלן מה שקראתי באינטרנט.

1. פרל (Feral) – מסעדת דגים, מאכלים מקומים

2. שארל דה גול (Charles de Gaulle) – על טהרת המטבח האיטלקי והצרפתי

3. פיקאסו (Picasso) –מטבח איטלקי

4. העיר העתיקה (Old Town) – מסעדת דגים, מאכלים מקומים

5. גאלב (Galeb) – מסעדת דגים, מאכלים מקומים

6. הונג קונג (Hong Kong) – מסעדה סינית

7. אסטוריה (Astoria) – מאכלים בינלאומיים

[==== קצת על בודווה מתוך אתר למטייל – מקורות בסוף הבלוג

מרכז תיירות במונטנגרו עם רצועת חוף באורך 35 ק"מ. בודווה היא יעד תיירות מרכזי במונטנגרו, והיא ידועה בקו החוף האובלי שבקצהו צוקים תלולים. חופיה החוליים של בודווה נמתחים לאורך 35 קילומטרים ויש בהם מפרצונים ואיים קטנים וכמובן מסעדות ובתי קפה רבים ואווירה ים תיכונית חמימה.

הי – ויש חוף נודיסטים חוף יאז (Jaz) הנמצא במרחק של 2.5 קילומטרים מבודווה.

תחילת התיישבות במקום במאה ה-5 לפנה"ס, העתיקה ביותר לחוף הים האדריאטי. היא הייתה בתחום האימפריה הרומית ונקראה אז Budua וזה היה שמה גם בתקופת שלטון הרפובליקה של ונציה במשך כ-400 שנים (1420 - 1797).

האימפריה האוסטרו הונגרית שלטה בעיר בשנים 1814 - 1918. לאחר מלחמת העולם הראש09:ונה סופחה בודווה לממלכת יוגוסלביה ובמלחמת העולם השנייה נכבשה על ידי הצבא הגרמנית ונמסרה לאיטליה הפאשיסטית. העיר שוחררה ב-22 בנובמבר 1944 וסופחה ליוגוסלביה וב-2006 למונטנגרו העצמית.

ברעידת אדמה שפקדה את מונטנגרו ואלבניה ב-15 באפריל 1979 נפגעו 400 מבנים בעיר העתיקה וגם החומות ניזוקו. לאחר שיקום ושחזור קפדני במשך שמונה שנים, אין כיום סימן לנזק.

אחת האטרקציות בבודווה זהו פסל הרקדנית, הנמצא על סלעי החוף מול מבצר בודווה, כמו פסל בת הים הקטנה בקופנהגן

כ-6 ק"מ דרומית לבודווה שוכן האי סווטי סטפן (סטפן הקדוש, בסרבית - Свети Стефан), שהיה בעבר כפר דייגים. טיטו פינה את הדייגים והפך את המקום למלון יוקרתי בו התאכנסו שחקני קולנוע מפורסמים כמו אליזבת טיילור, סופיה לורן, אורסון וולס ועוד. האי מחובר לחוף בסוללה. אי נוסף, הנמצא כקילומטר מבודווה העתיקה, נקרא סווטי ניקולא (ניקולא הקדוש, בסרבית - Острво Свети Никола, Ostrvo Sveti Nikola). האי בצורת הכף מתנשא לגובה 121 מטר מעל הים עם חופים חוליים. מכונה אצל המקומיים בשם "הוואי".

ווילות מפוארות של מיליונרים, בעיקר מרוסיה, איטליה ואוסטריה מחליפות את הבתים הישנים. בודווה מכונה "כווית של מונטנגרו". יאכטות מפוארות עוגנות במרינה.

====]

יצאנו לאורך החוף על כביש E65 ובדרך עצרנו להביט על האי Sveti Stefan שהפך למלון לעשירים.

המשכנו לאורך הכביש לעיר בר (BAR) העיר עצמה לא ממש מעניינת, להוציא מבנה אחד מיוחד – נראה כמו מסגד, אבל זה מבנה נוצרי עם צלב גדול למעלה. לא ראינו משהו מסעיר.

יצאנו מהעיר לכיוון העיר העתיקה של BAR – Old Bar, Stari Bar

נוסעים על הכביש הראשי עד לכיכר (יש ממול סופרמרקט) פונים שמאלה, עוברים גשר ופונים שמאלה ועולים בהר.

מגיעים עד לכניסה אפשר לחנות שם. נכנסנו לחורבות העיר העתיקה. עלות של 2 יורו. אפשר לטפס לאורך חומות העיר ולראות את כל העיר ממול. מתאים מאד למי שאוהב עתיקות.

כשיוצאים מהעתיקות (אם אתם חונים למעלה ליד הכניסה) אפשר לרדת לאורך הרחוב/שוק עם דוכנים ומסעדות. ממליץ שמישהו ירד עם הרכב למטה ויחכה בקצה הזני כי העליה/ירידה תלולה מאד.

יש כמה תמונות פנורמיות נהדרות באתר המפות של גוגל תמונה 1  תמונה 2

חזרנו לבודווה ומשם לדירה למנוחה אחרי יום ארוך, ארוחת ערב/לילה מהמצרכים שקנינו בסופר ונפלנו.

###################

יום 2 – נסיעה למוזלאום ולפודגוריצה – הערכה 200 ק"מ – מסלול הטיול במפות גוגל

יצאנו לכיוון העיירה ההררית Cetinje שהייתה בירתה ההיסטורית של מונטנגרו ונמצאת על גבול הפארק הלאומי לובצ'ן (Lovcen) הדרך לעיירה מדהימה, אבל זה כלום לעומת הקטע הבא. כשמגיעים לעיירה מגלים עיירה שכאילו עצרה מלכת חנויות קטנות כמו שאנחנו זוכרים מלפני 50 שנה. חנות ירקות שהיא בעצם כוך שבצדדים עומדים ארגזי ירקות ובקצה בפנים יושבת המוכרת. מנגד, רואים לאן המדינה הזו הולכת. באותו הרחוב התאורה מתקדמת כשעל כל עמוד יש תאים סולאריים.

ממשיכים בנסיעה ועוצרים במסעדה/בית קפה (Kod Pera na Bukovicu) על אם הדרך, אי אפשר לפספס. על קיר המסעדה כתוב שהיא נוסדה ב-1881. שווה.

שתינו אמריקנו עם חלב חם. די דומה לקפוצ'ינו שלנו. היה טוב כך שהזמנו עוד אחד. קנינו קצת גבינה מיצור מקומי לנישנוש.
 ממשיכים בנסיעה לכיוון העיירה Njeguši ועוברים נקודות בכביש עם הנוף המקסים. בעיירה עצרנו בכיכר המרכזית (כיכר? רחבה של כורכר) עם דוכני תיירים שמוכרים מפות רקומות, שמן זית, דבש, ריבה וכל מיני מזכרות קטנות.

ממשיכים לנסוע לכיוון המוזילאום על שם נייגוש, ואז מתגלה הנוף המדהים ביותר עד כה. רואים את כל מפרץ קוטור.

ממשיכים לנסוע ונכנסים לשמורה (2 יורו לאדם) ומגיעים למוזלאום על ראש ההר. (GPS-18.818846;42.399469)

[==== קצת על ההר, המוזלאום והמנהיג נגוש – המקורות בסוף הבלוג

הר לובצ'ן (LOVCEN), המתנשא לגובה של 1,748 מ' נמצא מעל מפרץ קוטור והדרך לפסגה מפותלת ויפיפיה ורצופה נקודות שמהן אפשר לראות את אחד המראות היפים שראיתי – מפרץ קוטור על כף היד. בפסגתו של ההר נמצא המוזוליאום על שם השליט פטר פטרוביץ' השני (לא לבלבל עם פטר השני מנהיג יוגוסלביה) המוכר גם בשמו נגוש (Njegoš) על הישוב שעברנו דרכו נגושי (Njeguši) הנמצא למרגלות ההר.

נגוש הוא המנהיג הנערץ ע"י המונטנגרים והוא נערץ לא רק בזכות המהפכה שעשה, אלה גם בזכות הפואמות שכתב, שאחת מהן הפכה ממש לחלק מתוכנית הלימודים וכמעט כל מונטנגרי מכיר אותה בע"פ.

נגוש נולד בשנת -1813 בכפר ניגושי Njeguši (מכאן שמו) למשפחת הנסיכותית פטרוביץ' ששלטה במונטנגרו. בילדותו היה רועה צאן ובגיל 11 נשלח למנזר בעיר הבירה דאז Cetinje, כעבור זמן נשלח ללמוד אצל משורר מקומי נערץ. בגיל 16 הוא כבר כתב פואמות על אירועים היסטוריים.

את השלטון הוא קיבל בירושה מדודו בגיל 17 והפך לפטר פטרוביץ' השני. בתחילת דרכו הוא חיסול את כל האופוזיציה הפנימית לשלטונו, ואז החל באיחוד השבטים של מונטנגרו והקמה מדינה ריכוזית. הוא החל ביישם שורה של חוקים החדשים בינהם חוק מיסוי אחיד שקומם עליו חלק מהשבטים. הוא הפעיל כח נגד השבטים המתקוממים ולאט לאט הפכה הממלכה למאורגנת.

הוא הקים משטרה, בתי משפט, ואת הסנאט בעיר הבירה. הוא דגל בהשכלה ולשם כך הקים בתי ספר ודאג שצעירים יצאו לסרביה ללימודים ולהביא את ההשכלה למונטנגרו. ניגוש היה חסיד של איחוד ולשחרר את העם הסרבי, והיה מוכן לוותר זכויות הנסיכים שלו תמורת איחוד עם סרביה. הוא נפטר בגיל 38 (1851) ממחלת השחפת.

הוא ביקש להיקבר בקבר פשוט על ההר ורק יותר מ-100 שנים לאחר פטירתו החלו לבנות את המוזלאום. בתוכו יש פסל ענק של ניגוש היושב כאילו בזרועות נשר.

=====]

הגענו עד ראש ההר. יש חניה קטנה. למזלנו הגענו יחסית מוקדם והצלחנו לחנות, השאר חונים לאורך הכביש. המוזלאום נמצא במעלה 461 מדרגות. שרה בכלל לא ניסתה והעדיפה לשתות קפה במסעדה במקום. אני עליתי 200 מדרגות ונשברתי והחברים שלנו עלו עד למעלה להנות מהנוף.

התיישבנו במסעדה במקום. יורדים למטה ונהנים מהנוף. הזמנו ארוחת צהריים. להפתעתנו הארוחה הייתה טובה ובמחיר סביר בהחלט.

לאחר הארוחה והמנוחה יצאנו לכיוון פודגוריצה.

פה גילינו שהמדינה עדיין לא עברה את הקפיצה לעולם המערבי.

בדרך חזרה ראינו פתאום טרקטור מניח אבן ענקית לרוחב הכביש, חוסם אותו מסתובב ונוסע. עצרנו את האוטו ונכנסנו רגלית לראות מה קורה. ראינו טרקטור אחר מרחיב את הכביש. לשאלתנו את המפעיל מה קורה, הוא ציין שהכביש יהיה חסום ל-4 שעות.

הסתובבנו והתחלנו לנסוע בעזרת ה-GPS ו-Google Maps בכבישים (כבישים? אצלנו קוראים לזה שבילים) צדדיים במשך 3 שעות במהירות ממוצעת של 35 קמ"ש עד שיצאנו לכביש הראשי. (ראו תמונה)

[===== בתוכנית המקורית היינו אמורים לעשות את החלק הבא: אבל בגלל העיקוף שנכפה עלינו דילגנו על זה – אז כל מי שעוקב אחרי הבלוג מוזמן לתכנן גם קטע זה.

00 ממשיכים לכיוון פודגוריצה לפני כן נכנסים לעיירה Rijeka Cmojevica, עם גשר מפורסם. בכניסה לעיירה יש צומת T , פונים בה ימינה ומגיעים לפיתול הנהר. מקום קסום של ממש, שלא מוכר לרבים וגם לא מצוין כמקום תיירותי בכלל. מדובר בפיתול נהר שעושה מן צורת U אומרים שמרשים מאוד.

משם ממשיכים לפודגוריצה ונכנסים לעיר העתיקה הבנויה כולה בסגנון טורקי; רחוב הרצגובא'צקה במרכז העיר; ארמון המלך ניקולה, שכיום משמש כמוזיאון וכמובן שנבחין בגשר החדש והמרשים, גשר המילניום. ממתינים עם הארוחה.

חשוב לא להחנות בפודגוריצה את האוטו במקומות שאסור – השילוט לא תמיד ברור והאנשים לא יודעים אנגלית, כך שלא יוכלו להסביר לכם. עדיף לחנות במקומות שבהם אין שילוט כלל, על מנת להימנע מבעיות.

בפודגוריצה מיוצר יין ווראנץ, יין אדום ויבש, שניתן להשיג בכל מונטנגרו. הוא נחשב לאחד מהינות האדומים הטובים במדינות יוגוסלביה לשעבר. ישנם מספר סוגים והמשובח נקרא פרו קאורדו (Pro Corde) המחירים נעים בין 5 – 7 אירו לבקבוק.

אם רוצים להרגע או לקנות משהו שחסר אפשר ללכת לקניון דלתה סיטי. קניון מלא בחנויות ומתחם מזון. חניה ענקית חינם.

Cetinjski Put bb Podgorica, Montenegro

[======

לאחר שהפסדנו זמן רב, דילגנו על פודגוריצה ונסענו לכיוון הכפר Rakića Kuće, כביש E762 למפלים. בכניסה לכפר, יש מסעדה מקומית שנקראת ניאגרה (Niagara). עצרנו לצהרים. ירדנו בשביל ליד המסעדה בערך 50 מטר. מדלגים קצת על האבנים ומקבלים את המפל.

מפלים אלו הם חלק מהנהר צייבנה (Cijevna), שכונו בידי המקומיים כ”מפלי הניאגרה של מונטנגרו”. אלו הם מפלים עוצמתיים, וירדנו ממש קרוב אליהם ממש פינת חמד.

התייישבנו במסעדה במקום על שפת הנהר, והזמנו דגי פורל (trout). המחיר – 7 יורו לדגים מהמקרר, 10 יורו לדגים מהנהר. מסתבר שיש להם בריכת דגים בתוך המסעדה, ואם אתם מבקשים דגים מהנהר הם מוציאים מהבריכה מכינים ומגישים. קיבלנו כל אחד 2 דגים, אחד גדול אחד קטן, +צ'יפס בתוספת בירה במחיר מגוכך. פשוט תענוג.

בכלל בהמשך גילינו שבהרבה מקומות מחיר הדגים בתפריט הוא לפי 1 ק"ג. למשל 14 יורו לקילו. ואם הם מגישים לנו בסך הכל 2 מנות של 400 גרם כל אחת הם מחשבים את המחיר היחסי של כל מנה.

מפעת השעה הפעלנו GPS וחזרנו ישירות לבודווה. נסענו הפעם בדרכים ראשיות (כביש סלול היטב, מסלול לכל כיוון מהירות ממוצעת 60 קמ"ש) כשהערב יורד ומראה השמש המשתקפת בעננים מהפנט.

בבודווה נכנסנו לסופר המקומי קנינו מצרכים ומשם לצימר לארוחת ערב/לילה.

[==== התוכנית המקורית: 15:00-17:00 חוזרים לכיוון פודגוריצה ומשם מדרימים בכביש M2 או E80 לכיוון Petrovac – בהתאם לשעה להחליט אם לבלות בבודווה בערב. משם חוזרים לצימר. =====]

#######################

יום 3 - יוצאים צפונה (כ-220 ק"מ) – מסלול הטיול במפות גוגל

אחרי ארוחת הבוקר נפרדנו מהמשפחה החמודה שאירחה אותנו ויצאנו לכיוון היעד הבא: מחוז Zabljak לבקתה של טניה.

התחנה הראשונה הייתה מנזר אוסטרוג Manastir Ostrog (75 ק"מ) יוצאנו לכיוון פודגוריצה וקצת לפני העיר פונינו לכיוון Danilovgrad על כביש E762 עצורנו לקפה (ממש לפי התכנון) ולאחר מנוחה קצרה המשכנו למנזר.

הדרך מפותלת אבל לא מפחידה כלל (כפי שכתב מישהו במטייל) בשלב מסוים על הכביש יש מחסום עם שומר המפנה את כולם לחניון התחתון. נכים וזקנים יכולים לעלות ברכב עד לחניון העליון.

מהחניון התחתון מטפסים בשביל מדרגות עד למעלה. כ-200 מדרגות.

עלינו למעלה ועמדנו מול המנזר. מרשים ביותר. ממול נוף ההררי מדהים ושקט שלווה. נכנסנו למבנה השני החצוב בסלע. עולים כמה מדרגות ומגיעים לחלק העליון ממש ליד הפעמון.

היה חם נורא והמים במקום היו קרים וטעימים.

יש לשים לב ללבוש לבוש צנוע. מכנסיים קצרים או נשים עם חולצת גופיה מקבלים כיסוי כתפיים.

כשעולים למבנה הקטן לכיוון הפעמון, לא חייבים לעמוד בתור. יש מדרגות קטנות שעולות עד למעלה.

חשוב מאד!!! שימו לב בדרך חזרה ירדנו בשביל ומבלי להרגיש פיספסנו את החניה. השביל יורד עד לתחתית ההר ואפשר בקלות להמשיך לרדת. אנחנו פיספסנו את השלט "חניה" והמשכנו לרדת עוד כברת דרך עד שהגענו למסקנה שטעינו ואז נאלצנו לעלות חזרה. בחום שהיה זה היה ממש לא נעים.

[===== קצת על המנזר: מתוך למטייל – (המקורות בסוף הבלוג)

מנזר אוסטרוג (Ostrog) הבוהק בלבנו שנבנה בתוך הסלע ממש. כשמגיעים מגרש החניה התחתון צרכים להרים את הראש גבוה למעלה כדי לראות את המנזר תלוי בין שמים לארץ. אין ספק שהמצוק התלול והמיקום המרוחק היו קריאת תיגר לאדריכלים, לבונים ולמממנים והתוצאה בהתאם. המנזר תלוי גבוה על הצוקים, כמו קן נשרים, עד שקשה להאמין שיד אדם בנתה אותו. מקום זה הוא אתר העלייה לרגל המרשים והחשוב במונטנגרו. במנזר יש אוצרות אומנות ובעיקר סיפור מדהים על בנייתו במאה ה-18. למקום נוהרים מאות מקומיים מדי יום, חלקם הולכים על בירכיהם ועומדים בתור כדי לנשק את האיקונין הקדוש.

מנזר אוסטרוג (סרבית Манастир Острог; Manastir Ostrog) הוא מנזר השוכן בגובה של 900 מטרים מעל פני הים במישור ביילופאווליץ' (Bjelopavlić) שבעמק נהר זטה במרכז מונטנגרו. חלקו העליון של המנזר היא מצודה הקבועה על צוק סלעי כמעט אנכי, ובעמק שלמרגלותיה שוכנים מבנים נוספים השייכים למנזר ומספר כנסיות.

קיומו של יישוב ספר באתר בשם קסטרום (Kastrum) נזכר לראשונה ב-1441, ונראה כי הוא נהרס בפלישות העות'מאניות בסוף המאה ה-15. מועד הקמתו המדויק של המנזר אינו ידוע, והוא מיוחס למטרופוליט של הרצגובינה, בזיליוס הקדוש מאוסטרוג (Свети Василије Острошки, Sveti Vasilije Ostroški;‏ 1610-1671), אשר נקבר במערה באתר. במקום שכנה כבר כנסייה שבזיליוס הרחיב, והוא הקים את מוסדות המנזר מכספי תרומות בשלוש מערות - בראשונה הקים את כנסיית ואוודנייה (Vavedenja), בשנייה חדר אירוח ואחסון ובשלישית מקום אחסון לאוצרות המנזר. המצודה שבמנזר העליון נבנתה לאחר מכן וב-1824 נבנתה כנסייה טרויין הקדוש בחלקו התחתון של המנזר. במשך השנים שמשה המצודה במנזר העליון כמעוז במספר קרבות, בהם שני קרבות נגד העות'מאנים ב-1853 וב-1877. המנזר זכה למראהו הנוכחי בין השנים 1923-1926, לאחר שריפה אשר כלתה את חלקו העיקרי וחלק גדול מאוצרותיו.
 קברו של בזיליוס הקדוש בכנסיית המערה ואוודנייה נחשב למקום הקדוש ביותר במונטנגרו ובהרצגובינה[1], והוא הפך לאתר עלייה לרגל פופולרי בבלקן, במיוחד בקרב נוצרים אורתודוקסים, אך גם עבור קתולים ומוסלמים. העולים לרגל עושים את דרכם מהמנזר התחתון לעליון כשהם יחפים, ויש העושים זאת על ברכיהם. האתר זוכה לביקור במשך כל השנה ובמשך כל שעות היום והלילה, אך במיוחד בפנטקוסט וביום חגו של הקדוש - 29 באפריל. לפי המסורת תפילה במקום היא סגולה למרפא ולניסים.
=====]
המשכנו בנסיעה צפונה עד לעיירה Niksic (ניקסיק) פה שוב נתקלנו בטוב ליבו של האיש הפשוט במונטנגרו.
חיפשנו חניה ומצאנו חניה בצמוד למדרכה. הלכנו לתחילת הרחוב וראינו שהחניה מתבצעת ע"י שליחת SMS. בכניסה לבית ליד המכונית ישב אדם זקן והסתכל עלינו. ניסינו לשאול אותו איך משלמים חניה – הוא לא דיבר אנגלית, אבל חייך סימן לנו לבוא אחריו. הוציא את הטלפון הסלולארי מהכיס. טלפון נוקיה עם מקלדת שהיה לי לפני 15 שנים. הוא סימס את מספר המכונית למספר שהיה רשום בשלט וסימן לנו שהכל בסדר ושנוכל ללכת. ניסינו בכל הכח לתת לו כמה יור אבל הוא סרב בתוקף. למרות שלפי המראה והבית שישב לידו, הוא היה זקוק לזה.
טיול קצר במדרחוב של העיירה די הספיק לנו והחלטנו לשבת במסעדה. בתי הקפה במדרחוב נראו בסדר, אבל בכל זאת שאלנו בחורה מקומית היכן יש מסעדה טובה. היא הצביעה על מין פתח בין הבנינים שנראה ממש לא הגיוני.
א ב ל – כשנכנסנו פנימה ראינו מסעדה מעולה שהמקומיים מכירים ויושבים בה. עם אוכל נפלא מוזיקה נעימה וכיף אמיתי.
בחיפוש באינטרנט גילינו שמדובר ברשת מסעדות טובות בכל מונטנגרו. Konoba Portun Nikšić
להלן הפרטים: כתובת: Njegoševa bb, Nikšić , Montenegro טלפון: 040-212336 מייל: [email protected]
 כך נראה המקום מבחוץ ומבפנים – מאד מומלץ.

לאחר הארוחה הדשנה והמעולה המשכנו בדרכנו צפונה. נסיעה רגועה העוברת בכבישים מפותלים ולאחר כמה שעות הגענו לעירה וירק לבקתה של טניה.
 Virak village in the municipality of Zabljak. GPS=+43° 7' 12.759",+19° 6' 31.3842"

קיבלנו את הבקתה לעצמנו. בקומה התחתונה סלון ענק עם טלביזיה גדולה לשם שינוי. מקלחת מבריקה מניקיון, מטבח מאובזר חדיש ביותר, החל בכיריים חשמליות, קומקום, סירים, מחבתות ועד לצלחות וכוסות ושולחן אוכל גדול.בקומה העליונה 2 חדרי שינה. בקיצור כמו בבית.
טניה, בעלת המקום קיבלה אותנו בחיוך ומיד הביאה צלחת גבינות תוצרת מקומית.
 לא פלא, כשמביטים מהחלון מה שרואים זה פרות או כבשים. ורועה צאן שמוביל אותם.

קיבלנו הדרכה מטניה איך להגיע לאגם השחור ויצאנו לדרך.
 כשיוצאים מוירק אחרי כ-5 ק"מ בכביש צר מגיעים לעירה זביאק (Žabljak). עיירה מאד חמודה עם המון בתי מלון ותיירים בלי סוף. סופר קטן ונחמד ובתי קפה. אפשר לטייל בעיירה. אנחנו העדפנו כרגע להמשיך לעבר האגם השחור כי השעה כבר הייתה שעת בן הערביים וחששנו שלא נספיק. כעבור עוד כמה ק"מ של נסיעה בתוך יער מגיעים לגבול הפארק הלאומי דורמיטור (Durmitor National Park) שילמנו כניסה ותשלום 3 יורו חניה לרכב. צועדים כ-10 דקות ומגיעים לאגם השחור. שווה!! מכיוון שהגענו אחרי הצהרים, השמש נטתה בזווית שהפריעה לצילום. אומרים שעדיף להגיע מוקדם בבוקר – כי אז הראות והשמש המשתקפת במים יפה שבעתיים.

[===== קצת על האגם השחור – המקורות בסוף הבלוג
האגם השחור (במונטנגרית - Crno jezero) הוא אחד מ-18 אגמים קרחוניים בפארק הלאומי דורמיטור במונטנגרו. אגמים אלה נקראים "עיני ההר" והאגם השחור הוא היפה, הנגיש והמתוייר ביותר. הוא נמצא בגובה 1,416 מטר, כ-3 ק"מ מהעיירה ז'אבליאק (Žabljak).
האגם ניזון מנחלים רבים הזורמים אליו ומהפשרת שלגים מפסגות הרי הדורמיטור. הוא מוקף ביערות עצי מחט המטילים בחלק מהיממה צל אפל על האגם ומכאן שמו אם כי גוון האמרלד מתאים יותר. מדובר למעשה בשני אגמים המחוברים בתעלת מים צרה המתייבשת בקיץ:
- האגם הגדול (Veliko jezero) בשטח של 0.338 ק"מ ובעומק 24.5 מטר.
 - האגם הקטן (Malo jezero) בשטח 0.177 ק"מ ובעומק 49.1 מטר.
=====]
 חזרנו לעיירה Zabljak (זאביז'ק) לטיול רגוע במקום וכשהחשיך חזרנו לבקתה. (לראות כדורגל – יורו, איך לא:)

#####################

יום 4 – לולאה בצפון המדינה (220 ק"מ לערך), מסלול הטיול במפות גוגל.
 אחרי ארוחת הבוקר יוצאנו לכיוון ((Kolasin – התוכנית המקורית שנלקחה מאתר למטייל הייתה להגיע לנקודת התצפית הגבוהה על הנהר: Curevac (צ'ורבאץ'). GPS 43.201513, 19.092934 אבל כמה ק"מ לפני הפסגה הכביש שהיה עד כה אמנם צר, אבל אספלט, הפך לכורכר. זה מתאים למי שלוקח ג'יפ. אנחנו החלטנו לא להמשיך והסתפקנו בנוף מהנקודה הזו, כל הדרך בשמורה זו נסיעה רגועה מלאה בצמחיה עשירה בפרחים ובעצים ואנו נוסעים בתוך היער. מחוץ לשמורה הנוף הוא נוף של שוויץ. עם בתים פזורים בין השדות והרים גבוהים ברקע.

באתר למטייל מצאתי את ההסבר הזה איך להגיע לצ'ורבאץ' – אנחנו השתמשנו במפות גוגל עם GPS.
[====== הגעה לתצפית Curevac – מתוך אתר למטייל – מקורות בסוף הבלוג
ההגעה לתצפית: עת נכנסים לז'אבליאק מכיוון מויקובאץ', כמאה מטר אחרי מלון פלנינקה (הגדול), כלומר לפני צומת ה- T המרכזי של הישוב, יש לפנות ימינה בכביש קטן היורד במדרון.
אחרי עוד 30 מ' יש לפנות שוב ימינה. מכאן יש לנסוע כל הזמן עם הכביש. אחרי כמה מאות מטרים הכביש פונה ימינה (אפשר להמשיך ישר עם כביש צדדי שמטפס בגבעה, אך אין לעשות כן).
עוברים ע"י בתים בפאתי ז'אבליאק, וממשיכים עם הכביש. אחרי עוד כברת דרך יש פניה שמאלה-להתעלם ממנה, ולהמשיך ישר.
עת מגיעים למזלג כבישים, ובו שלט עת המפנה שמאלה, לכיוון ה- Susicke והמסעדה באתר הסקי, יש לקחת את הכביש הימני (כלומר הכיוון הלא משולט).
נוסעים עם הכביש לא מעט. בשלב מסוים הכביש פונה שמאלה. מצד ימין, על עץ, תלויים שלושה שלטים. התחתון והמזערי(!) ביניהם (שנקל לפספס) אומר Curevac.
מכאן מתחיל שביל ברור אשר סימונו בין דהוי לגרוע, אך זו לא בעיה. משך ההליכה כשלושים דקות בעליה מתונה (ועוד שלושים דקות בחזרה).
 הנוף מהתצפית מאוד יפה: הנהר זורם עמוק מתחת. בתים הפזורים די עמוק מתחת, ותצפית לכיוון הכפר Tepca.
=====]
 המשכנו לכיוון Mojkovac – המשכנו על כביש P5 כ-23 ק"מ עד ל- Đurđevića Tara Bridge (גשר על נהר טארה) עצרנו פה גם להנות מהנוף וגם להנות מהחברה שעושים אומגה. הגשר נמצע בגובה עצום מעל הנהר והחברה שעושים אומגה חוצים את העמק בצרחות. מי שאוהב אקסטרים – זה ממש בשבילו.

לאחר מנוחה קלה, וצילומים, ממשיכים לנסוע לאורך הנהר. הכביש יורד ממש צמוד לנהר ומתפתל איתו. בשלב מסויים ראינו מתחם לרפטינג, נכנסנו רק בשביל לשבת ולאכול כריך – לא משהו – ולנוח.

 המשכנו עד לעיירה Mojkovac, עיירה מנומנמת. התיישבנו בבית קפה בכיכר המרכזית לקפה בינוני ולבירה קרה.

כשיצאנו מהעיירה המשכנו עוד כ-6.5 ק"מ על כביש E65 (נקרא גם כפי הנראה כביש 2) ופונינו שמאלה לשמורה Biogradska gora (שמורת ביוגראד) מדובר בכביש מאוד צר, העובר מעל הנהר. לצדי הכביש (הגשר) מעקה מתכת ירוק, המהווה סימן טוב למדי כדי לא לפספס את הפניה. בכניסה משלמים מס שמורה – (כרגיל :) ואז מגיעים לפינת חמד. אם תכננתם מראש כדאי לבוא לכאן עם הציוד לפיקניק.

הקפת האגם, אכן, מומלצת. היא לוקחת שעתיים בהליכה נינוחה, מומלץ לבצע הקפה שלמה.
 הגעה מוקדם יחסית בבוקר (שמונה לערך) תתרום לסיכוי טוב יותר להשתקפות העצים במים.
[===== קצת על השמורת ביוגרדסקה גורה– מקורות בסוף הבלוג
 אשוח, אלון, אדר, אשור, אורן. כמאה מיני עצים, חלקם בגובה חמישים מטר ובני 500 שנה מתנשאים ביער עבות, אחד משלושת היערות הבתוליים האחרונים באירופה. כל אלה מציגים הבטחה גדולה ומעוררים ציפיה עצומה. שמורת ביוגרדסקה גורה בלב מונטנגרו עוטפת את המבקר בעולם ירוק. סבך העצים חוסם את אור השמש ואפלולית שולטת בסביבה. היער הנהדר של שמורת ביוגרדסקה גורה (Biogradska Gora) אינו יער רגיל. כל קוראי אגדות האחים גרים יזהו אותו מיד כדבר האמיתי. כך זה צריך להיראות. כאן יכולות להתחולל העלילות המסתוריות והאפלות ביותר.

בשנת 1872 גילה ניקולה מלך מונטנגרו חזון בלתי רגיל. הוא הגן בחוק על אזור היער כשמורה למען הדורות הבאים וקבע שאסור לגעת בו, לכרות את עציו או לגרום לו נזק כלשהו. כיום נחשב היער של ביוגרדסקה גורה אחד משלושת היערות העבותים והבתוליים האחרונים באירופה. בחלק מן הפרסומים מכנים אותו "ג'ונגל" וגם אם הקביעה הזו מעט מוגזמת יש בסבך השרכים שנכרך על עצי היער העתיקים כדי ליצור על המטייל רושם גדול.
השמורה, שגבולותיה בין הנהרות טארה (Tara) ולים (Lim), היא רק אחת מבין שמורות הטבע היפות במונטנגרו.
 לצד האגם יש לשכת מידע למבקרים, עם מפות של האזור וסימון השבילים. הפקחים במקום לא מדברים אנגלית או שפה זרה אחרת. אפשר להמשיך בדרך העפר הנכנסת לפארק ביוגרד, ומטפסת בהר. היא חולפת על-פני האגם מצפון, לכיוון מזרח, ומטפסת בפיתולים. הדרך עבירה גם לרכב פרטי. היא עולה לקאטון (כפר הררי לעונת הקיץ). הדרך מתחילה ממש צמוד לאגם, במקום בו חונים כדי להקיפו, פונים שם שמאלה איפה שחניון הקמפינג.
=====]
חוזרים לכביש E65 ונוסעים עד Kolasin (קולשין).
נכנסנו לקולשין ומצאנו חניה מיד לאחר הכיכר בשמאל. עיירה נחמדה עם מדרחוב רגוע. לא מרשים במיוחד.
ישבנו לאכול במסעדה במדרחוב Planinar . כהרגלנו בימים האחרונים דגי פורל. היו טובים וקינחנו בבירה צ'כית טעימה Niksicko
 להלן תמונת קולשין פנורמית מעולה, שצילם מישהו והעלה לגוגל טובה מאלו שצלמתי: תמונה פנורמית
[===== קצת מידע על קולשין  – מקורות בסוף הבלוג.
 עיירה בת אלפיים תושבים, שנותרה קומוניסטית באופייה. יש מסעדה קטנה וחמודה עם טחנת קמח, שנמצאת ליד הנחל והמפל, המגישה גבינות, דגים, בשר כבש-חזיר, סלט קטןויין קליל ונחמד. מסעדה 'פלנינה' במדרחוב של העיר (2.5 יורו לאדם לארוחה דשנה) בצמוד ללשכת המודיעין לתיירים יש מסעדה עממית עם תפריט מגוון. הסופר נמצא בקצה המדרחוב.
=====]
 המשכנו בנסיעה על כביש E65 כ-7 ק"מ ממול (בצד שמאל של הכביש) ראינו את מסעדת Crkvine היושבת מעל נהר Tara בנקודה הדרומית ביותר שלה. ישבנו במרפסת המשקיפה על הנוף ולשתות קפה. מנוחה אמיתית.

ממשיכים לנסוע על כביש E65 עד לצומת עם כביש R18 –חזרנו דרך כביש R18 נסענו בערך 66 ק"מ עד לעיירה Savnik (סבניק) שאין מה לעשות בה ומשם לבקתה. בתחילה הנסיעה הייתה יפה כשנהנים מהנוף, אבל כעבור זמן מה הפכה הנסיעה "לארוכה" מידי. ולא נעימה. סיבובים רבים, עליות, ירידות ונסיעה במהירות איטית. לקח לנו כשעתיים עד שהגענו למגורים.

[===== בתוכנית המקורית כתבתי: עם נשאר זמן נוסעים למנזר – לקוח מאתר למטייל – מקור בסוף
 פונים שמאלה ל- E65 נסיעה של כ-7 ק"מ מגיעים למנזר Morača Monastery (מוראצ`ה), שנמצא בצד שמאל של הכביש. מתחת למנזר יש מפל. מעט דרומה למנזר יש בית קפה עם רחבה ממנה יוצא שביל (ע"י שלט פרסומת) היורד לנהר, ממשיכים עם השביל לאורך הנהר (חולפים על ביתנים) עד שרואים את המפל מתחת למנזר.
=====]

########################

יום 5 – יורדים דרומה למפרץ קוטור – כ-280 ק"מ מסלול הטיול במפות גוגל

יצאנו מוקדם בסביבות 8:00 לכיוון מקום הלינה האחרון בקוטור (Kotor)
נכנסנו לשמורה דרך כביש P14 – לפי מה שאמרה טניה, בגלל שיצאנו מוקדם לא נדרשנו לשלם. מי שיש לו לב חלש, שלא יסתכל למטה. נסיעה בנוף מדהים שמתחלף מעמק להר. נוסעים בכביש צר ללא שוליים. יש תנועה דלילה, פה ושם רכב. הנסיעה מאד איטית. יש בדרך חוות סוסים מי שרוצה לרכב. כעבור כ-40 ק"מ הגענו לעיירה קטנה בשם Trsa.
אפשר לעצור פה לקפה. אנחנו ויתרנו. באחד הכתבות באתר למטייל היה כתוב שטיפוס קצר במכונית של כמה דקות ויש נוף נפלא – לא מצאנו. אבל – המשכנו לנסוע בכביש P14 וכעבור כמה ק"מ החלה הירידה לכיוון העיירה Pluzine ואז נגלה נוף מדהים – אחד היפים שראינו בטיול הזה.
הכביש עצמו מתפתל ויורד וכל כמה סיבובים, עוצרים בצד להתפעל מהנוף ולצלם. מוט הסלפי עובד שעות נוספות.
הכביש יורד ומגיעים לגשר מעל הנהר.
למרות שבתוכנית המקורית היינו אמורים לפנות ימינה, החלטנו שהגיע זמן אוכל. מה לעשות היינו רעבים. חצינו את הנהר לעיירה פלוצין.
בכיכר הראשונה פנינו ימינה, ואז שוב ימינה סמוך למלון פיבה (Piva Hotel) ונסענו 400 עד הסוף. שם מצאנו מסעדה מעולה Socica. אכלנו כראוי, מנוחה, וקדימה ממשיכים.
 חזרנו וחצינו את הגשר ופנינו צפונה לאורך קניון/נהר פיבה (Piva)

הדרך שעוברת בצמוד לנהר מצד אחד ולמצוק מצד שני, עוברת דרך עשרות "מעברים" או יותר נכון חורים בסלע – מנהרות קטנות של 5 עד 10 מטר. נהר Piva , הנמצא בצד שמאל, הופך מפעם לפעם לאגם, שנוצר בגלל הסכר בהמשך, נגלה חליפות בצבעו הכחול טורקיז העמוק.

הגענו עד לסכר ואגם גדול, ולצערי הסחף הביא איתו לאגם די הרבה לכלוך.

[==== קצת על תחנת הכח. (תרגום מתוך שלט שמוצב שם)
תחנת הכח מופעלת מים של פיבה
אגם פיבסקו (Pivsko) הוא אגם מלאכותי שנוצר ע"י הסכר. אורכו 42 ק"מ והוא מכיל 800 מליון מטרים מעוקבים של מים.
האגם הוא למעשה מאגר המים לשתיה הגדול ביותר בבלקן.
סביב האגם יש כ-1,500 סוגי צמחים, כ-300 סוגים של בעלי חיים מוגנים. אגם פיבסקו, ביחד עם האגמים הטבעיים והנהר הציורי, נותנים את אחד מאזורי הדיג הנחשקים בבלקן לדגים, הפורל החום, פורל קליפורניה והדגים - grayling, huchen & chub (לא יודע איך נקראים בעברית).
בנוסף, זהו בית גידול עבור דובים, יעלים, זאבים, איילי הכרמל, ארנבים, חזירי בר, מרטן וסמור ויותר מ-170 מינים שונים של ציפורים הכוללים בן השאר שכווי, בז, נשר הזהב והנשר המצוי.
נתונים טכניים:
 (Hydro-Power Plant) - HPP תחנת הכח מופעלת מים של פיבה היא בעלת הספק יצור מקסימלי של 360 מגה וולט אמפר, החל לפעול בשנת 1976. היצור הממוצע השנתי הוא 860GWh. הסכר בנוי מבטון בצורת קשת בגובה של 220 מטר, אחד הגבוהים באירופה. אורך הקשת הוא 268.8 מטר או 40 מטר בנקודה התחתונה. תחנת הכח ממוקמת מתחת לקרקע.
======]
לאחר שהגענו לסכר פנינו חזרה עד לעיירה Pluzine ונכנסנו שוב למסעדה מקודם. הפעם לשתות קפה החיוני לנו :)
(לפי ההמלצות באתר למטייל אפשר להמשיך עוד כמה קלומטרים עד גבול בוסניה לעיירה Scepan Polije עם בקתות עץ קטנות. פה אפשר לעשות רפטינג.)
המשכנו ל- Niksic כ-60 ק"מ. למנוחה קלה וסיור בעיירה שוב. נכנסנו למרכז העיירה. אין מה לעשות שם חוץ מקפה נכנסנו לבית קפה עמוס במקומיים הקפה היה על הפנים.
מכאן המשכנו בנסיעה רצופה עד למלון.
Hotel Pana, Sveti Eustahije 253, Kotor, 85330, Montenegro Phone: +38232333306
 קיבלנו 2 חדרים בקומת קרקע (חדרים 11 ו-12) עם חניה צמודה ובחדרים מטבחון, וכלי בישול. ממול על שפת האגם שולחנות של המלון והשפה מסודרת כבריכה עם סולמות שאפשר לרדת למים ולשחות. פשוט כיף אמיתי.

ואיזו שקיעה!

יצאנו לסיור קצר בקוטור.– וחזרנו להתארגן ליום המחרת.

###########################

יום 6 - נסיעה לדוברובניק. מסלול הנסיעה במפת גוגל

וידוי אישי. כשלקחנו את הרכב בשדה התעופה שילמנו 20 יורו כדי לקבל אישור מעבר. הפקידה הקפידה והסבירה שהמסמך חשוב ביותר. וצרכים אותו במעבר. רצה הגורל וכשהגענו לגבול התחלנו לחפש את המסמך ולא מצאנו אותו. צלצלנו לשלמה סיקס לפקידה – והיא שלחה אותנו לנקודת פגישה ואיש שרות שלהם הגיע והכין מיידית מסמך חדש. יש מקום לפרגן. מכיוון שגם התעכבנו בבוקר ביציאה, ופה התעכבנו עוד כשעה החלטנו לחזור לאחור ולשנות את התוכניות. להחליף את הימים ולעשות את התוכנית של מחר, ולהפך. התאור פה הוא לגבי היום שנסענו לדוברובניק.

הפעם יוצאנו מוקדם בבוקר צפונה אחרי כ-700 מטר עולים על E65 לעקוף את אגם קוטור (יש אפשרות לעלות על מעבורת) נסיעה של כ-42 ק"מ. יש 2 מעברי גבול. המעבר הראשי שיש בו מספר מסלולי נסיעה ובימי שבת וראשון הם עמוסים (מסיפורי חברים באתר למטייל) או מעבר קטן עם מסלול אחד, אבל אנחנו עברנו תוך 10 דקות. (תוספת של 11 ק"מ) קצת אחרי Igalo מצד שמאל יש תחנת דלק EURO אחריה פונים שמאלה על כביש 516 לכיוון Njivice חוצים את הגבול וממשיכים עד דוברובניק.
לפי מה שקראתי ממליצים להמיר למטבע המקומית. (קונה 1€=7.5 (Kunaכשנכנסים לקרואטיה, אז קצת אחרי שעלינו על הכביש הראשי מצאנו בית מלון נחמד בצד הכביש. התישבנו לקפה, אפילו טוב. המחיר כפול ממונטנגרו. אבל פקיד הקבלה סרב להחליף לנו יורו למטבע המקומי וציין שאפשר להחליף בשדה התעופה.
כעבור כמה ק"מ נכנסנו לשדה התעופה וירדתי בנסיון להחליף מטבע. כשגיליתי את התור ב-Change ברחתי והחלטנו שנסתדר. בפועל הסתדרנו. בדוברובניק אפשר לשלם ביורו. והום מחזירים עודף ביורו. יחס המרה "מעוגל" לטובתם, ולפעמים הרבה. אבל –אם הם מגזימים אפשר בדרך כלל לשלם בכרטיס אשראי – (ואני לא בטוח שיחס ההמרה של הבנקים שלנו יותר טוב ) אנחנו שילמנו ביורו בדוברובניק בלי בעיה. וחניה, שציינו במפורש שמקבלת רק קונה, אנחנו שילמנו בכרטיס אשראי. חנינו במקום מסודר עם מכונה – כשחונים עם מדחן חייבים מטבע מקומי.
ועכשיו – דוברובניק ..
 את רוב החומר על דוברובניק אספתי מאתר למטייל, אבל גם מהמסמך המעולה הזה:

המדריך של תומס על דוברובניק

יש במסמך בעמוד 11 מפה מצויינת של העיר העתיקה עם 3 מסלולי הליכה (ירוק, צהוב, אדום). הלכנו לפי המפה.

מצאנו חניה ממש קרוב לשער פילה. היה חם נורא. ומראש וויתרנו על הליכה על החומות. בכל המסמכים שקראנו כתוב שמומלץ לעשות את זה בשעות הבוקר המוקדמות או בערב.

נכנסנו לעיר בשער פילה והלכנו לפי המסלול הירוק המשכנו בצהוב וקינחנו באדום מבלי לעלות לחומות. מפעם לפעם גלידה לקירור הנשמה. עברנו את רוב הנקודות המצוינות במסלול. בכנסיית Saint Ignatius הממוקמת בראש גרם מדרגות צפינו במיסה באנגלית כשהכנסייה מלאה בתיירים. בהמשך יצאנו לנמל הישן מחוץ לחומה חזרנו והתישבנו לאכל במרכז כשממול רקדנים בלבוש מסורתי שרים ורוקדים.

העיר מאד תיירותית, מאד נקיה ומעניינת. בחנוית, הכל מעוצב בצורה יפה ומושכת. הסיפור בתמונות.

כפי שכתבתי בהתחלה, את רוב העבודה עשיתי לפני הטיול – אז הנה מה שאספתי על העיר ממקורות אחרים.
[===== קצת על דוברובניק – מתוך אתר למטייל כתבה של יוסי בן עמי "דוברובניק – מסלול יום"
אין כניסה לכלי רכב לעיר העתיקה לכן יש להחנות את הרכב בחניון עירוני ענק (התשלום רק בקונות) וממנו יורדים במדרגות לכיוון השער המערבי של העיר העתיקה, שער פילה. על הסיור בעיר העתיקה אסור לוותר, כל מה שנכתב על העיר נכון ושווה. שלוש הערות: להשתדל לעשות את הסיור על החומות או בבוקר או לקראת הערב, כאשר לא חם. לקנות כרטיסים: יש שתי נקודות ביקורת לאורך החומה. ואז נכנסים לסימטאות הציוריות והצרות שבין החומות וסיור בשוק המקומי, מומלץ לא לוותר על הביקור בבית הכנסת הפורטוגלי-ספרדי של דוברובניק. החזרה לחניון זה טיפוס לא קל אחרי כל ההליכה בעיר העתיקה. אפשר לעלות עם הרכבל למעלה או לנסוע לעיירה בדרך צאבטאט.
  חניון בקרבת העיר העתיקה. מצורף אתר של החניון - מיקום בקאורדינטות 42.645995,18.102345, כתובת- Zagrebačka ulica.
מסיירים לאורך החומה
 נתחיל וניכנס למתחם העיר העתיקה דרך שער פילא (Porte Pille) המעוטר בפסלו של פטרון העיר סנט בלייז. בכיכר שנפתחת בפני המבקרים אפשר לראות צעירים רבים שבחרו במזרקת אונפריו כמקום מפגש חברתי. במבנה המזרקה יש כיפה המקרה אותה ממעל. המזרקה נבנתה באמצע המאה ה15 על ידי האדריכל האיטלקי אונפריו, לכבוד חגיגות השלמת פרויקט הספקת המים לעיר. בעבר חויבו כל באי העיר להתרחץ טרם כניסתם אליה. ממתחם השער עצמו נעלה לסיור על החומה. נצא במסלול הליכה קל ונוח המקיף את העיר העתיקה כולה. הסיור הזה מזמן תצפיות נפלאות על כל חלקי העיר, על המפרצים הרבים שבסביבתה וכן אל עבר העיר החדשה שמצפון. נקודת התצפית הגבוהה ביותר לאורך החומה היא מגדל מינצ`טה (Minceta) הממוקם בפינה הצפון-מזרחית של החומה. אלה הבוחרים לקצר את המסלול יוותרו על הטיול לאורך החומה ויתחילו את הסיור במנזר הנשים סנטה קלרה (St. Clara), פירוט בהמשך. החומות האדירות הן ללא ספק המבנה המרשים ביותר בדוברובניק, ואולי בקרואטיה כולה. הן נבנו החל מהמאה ה11- ומהוות סמל לתקופת השיא התרבותי והכלכלי של עיר המדינה רגוזה - היא דוברובניק, שתוכננה על בסיס שיטות ונציאניות מאותה תקופה. לאורך החומה משובצים חמישה מבצרים, שלושה מגדלים עגולים, 14 מגדלים מרובעים ושני מבצרי פינה. החומות שרדו במשך מאות שנים פגעי טבע, וכן מתקפות רבות שהחמורה שבהן הייתה התקפת התותחים הסרבית בשנת 1991 שבמהלכה נורו כ2,000 פגזים על העיר. החומה שרדה מתקפה זו יותר מכל האתרים האחרים בעיר, ובכך היא מסמלת את עקשנותם של בני העיר לשמר את צביונה. מתקפה כבדה זו פגעה קשות במבנים רבים בעיר, ונדרשו שמונה שנות שיפוצים כדי להחזיר את העיר למצבה הקודם.
בתוך העיר העתיקה
 בסיום המסלול על החומה נשוב אל שער פילא ונצא לסיור בעיר עצמה. נתחיל בהצצה אל מתחם המנזר הסמוך - מנזר הנשים סנטה קלרה. המנזר נבנה בסגנון הרומנסק בסוף המאה ה13 והוא אחד המבנים הייחודיים בעיר. בשנת 1434 הפך חלק מן המנזר לבית היתומים הראשון בעיר ומאות שנים אחר כך הוא שימש את הצרפתים, שכבשו את העיר בשנת 1801, כמחסן תחמושת וכארווה לסוסיהם. נשוב אל הרחוב הראשי של העיר, הוא הסטרדון או בשמו הרשמי פלצה (Placa) זהו מדרחוב רחב שתוכנן ונבנה לאחר רעידת האדמה הגדולה של 1667, והוא תוסס ומלא חיים בכל שעה של היום. הרחוב חוצה את העיר מצפון לדרום ולאורכו מסעדות ובתי קפה. בכל שלב של הסיור תוכלו "לחתוך" אל אחד מבתי הקפה ולנוח מעט. בחלקה הצפוני של הפלצה (ליד שער פילא), מול מנזר סנט קלרה, נמצא המנזר הפרנציסקני. מנזר מרשים זה הוא מהמאה ה14.הביקור במנזר כולל שניים מן החשובים שבאתרי העיר - הספרייה ובה אוסף של כ- 20,000 ספרים ובית המרקחת הפועל מזה כ- 700 שנה ברציפות. חצרו הפנימית של המנזר מוקפת קשתות ועמודים מרשימים (קלויסטר), ובימים חמים ניתן למצוא בה פינות נחמדות ושקטות לנפוש מעט.

בדרכנו אל הקצה הדרומי של הפלצה נפגוש בעמוד אורלנדו - לזכר גבורתו של הגיבור הלאומי שהתנדב לצבאו של קרל הגדול במלחמתו במוסלמים בספרד. בכל שנה ב10 ביולי נערכת במקום פתיחת פסטיבל הקיץ של דוברובניק, ודגל הפסטיבל מונף על ראש העמוד. מעט לפני עמוד אורלנדו נפנה לרחוב ז`ודיאוסקה (Zudioska) הוא רחוב היהודים. במעלה הרחוב הצר נמצא בית הכנסת של קהילת יהודי דוברובניק. הקהילה היהודית קמה עם תום מסעות הצלב בסוף המאה ה14, וקיבלה חיזוק משמעותי עם הגעתם של מגורשי ספרד ב- 1492 - 1502. מאזור בית הכנסת נמשיך למעלה אל עבר מתחם הכנסייה והמנזר הדומיניקני. בשל חשיבותו האסטרטגית נבנה המבצר בהשקעה רבה ובשילוב מעניין עם החומה עצמה. בכנסייה זו נמצאת ספרייה חשובה ובה כתבי יד עתיקים. מהכנסייה נשוב מערבה ונרד אל עבר ארמון ספונזה (Sponza). זהו אחד המבנים היפים בעיר ובו משולבים כמה סגנונות - הרנסנסי, הוונציאני והגותי. במקור שימש המבנה בית המכס עבור השלטון המקומי, אך כיום זהו הארכיון ההיסטורי. מומלץ להתעכב בחצר הפנימית של הארמון, מקום מפגש חשוב עבור סוחרי העיר בעבר. בחצר מופיעה כתובת לטינית שאומרת "משקלנו לא מתיר לרמות ולהיות מרומה, בזמן שאני שוקל את הסחורה, שוקל אותי אלוהים". ביציאה מן הארמון נמצא את עצמנו בקצהו הדרומי של רחוב פלצה. ברחבה עומד מגדל השעון שהוא דוגמה נפלאה למבנה שבו מיושמים כמה מן העקרונות של אדריכלות הרנסנס.

נמשיך בדרך פרד דבורום (Pred Dvorom) ונחלוף על פני בית העירייה בדרכנו אל ארמון הרקטור. ארמון זה הוא מהיפים בארמונות קרואטיה. הוא שימש את מושל דוברובניק וחיל המצב שלו לתקופה של חודש בלבד. בתום החודש התחלף המושל על פי מינויה של מועצת הרפובליקה. בארמון, ששימש גם את הממשלה וגם לקבלות פנים ומסיבות, יש אולמות רבים ועשרות חדרי משרדים. במורד הרחוב מול הקתדרלה של דוברובניק פונה החומה דרומה, ומובילה אותנו אל מצודת איון (Ion) המרשימה ואל המוזאון הימי. מוזאון זה כולל מאות רבות של פריטים הקשורים בהיסטוריה הימית של דוברובניק וסביבתה, ובמיוחד מתקופת שיא פריחתה של העיר במאות ה16-15 (ראו "תרבות").

מכאן נשוב על עקבותינו אל עבר הקתדרלה שמעברה הצפוני נמצאת כיכר השוק ההומה - כיכר גונדוליץ` (Gundulic). קתדרלת עליית מרים השמימה (Catedrala Uznesenja Blazene Ojevice Marije) נבנתה במאה ה18 במקום שבו עמדו שתי קתדרלות עתיקות: הקתדרלה הביזנטית מן המאה השביעית ומולה הקתדרלה הרומנית מן המאה ה12-. בקתדרלה עצמה כמה מוצגים בעלי ערך אמנותי ייחודי כגון הציור של רפאל "המדונה עם הילד", כלים רבים מזהב וכסף וציורים רבים. נמשיך בסיור דרך חלקה הצפון-מערבי של רחבת הקתדרלה אל עבר כנסיית הישועים ואל גרם המדרגות וכנסיית סנט איגנציה, הבנויים בסגנון ברוקי. בתום הסיור נשוב אל אזור כיכר פילא וממנה נפנה אל מצודת בוקאר השולטת בפינה הצפון-מערבית ביותר של האי. המצודה המוקפת חפיר מרשים תוכננה על ידי מיקלוצו - מגדולי האדריכלים של פירנצה בתקופת הרנסנס. במצודה נערכים מופעים במסגרת פסטיבל הקיץ. בנוסף לכל סיור רגלי בעיר, מומלץ מאוד לעלות לנקודת התצפית בסרד (Srd). כדאי לעלות לנקודה זו בשעות הבוקר המאוחרות - זמן מצוין לצילום מוצלח של העיר כולה ושל האיים שבקרבתה.
הידעת?
• ב1038 נבנה מבצר לובריאנץ (Lovrjenac) בדוברובניק, שעליו מתנוססת הכתובת הלטינית "חופש לא יכול להימכר בעבור כל הזהב שבעולם".
• בית האבות הראשון ובית החולים הראשון (Domus Christi) נפתחו בדוברובניק בשנת 1347.
• חוק הביטוח העתיק ביותר באירופה נחקק בדוברובניק בשנת 1395. הוא כלל את כל האספקטים של חוקי הביטוח הימי, והקדים בהרבה את חוק לויד הלונדוני.
• בית הספר הציבורי הראשון בדוברובניק נפתח בשנת 1435.
• במרכז כיכר לוזה (Luza) ניצב פסלו של אביר שאורך זרועו הימנית, מקצות האצבעות ועד המרפק, היה יחידת האורך הרשמית ברפובליקת דוברובניק.
 • בקרואטיה כולה יש יותר מ30 חופי נודיסטים רשמיים ועוד רבים לא רשמיים.
=====]
 יש רכבל העולה למעלה ומאפשר תצפית נהדרת על העיר. cable car

איך מגיעים לרכבל – יוצאים ביציאה הצפונית מהעיר העתיקה דרך רחוב Buza שמובילה מחוץ לחומות עולים לכיוון תחנת הכיבוי חוצים את הכביש וממשיכים כמה דקות ורואים את התחנה.

חזרנו למונטנגרו, והפעם חצינו את הגבול במעבר הראשי שלא היה עמוס.
 בדרך עצרנו בהרצג נובי (Herceg Novi) עיירה חמודה כשהעיר העתיקה הבנויה על גבעה ומרכז העיר העתיקה נמצא בראש הגבעה. חשוב לא להסתמך על Google Maps הוא טועה פה בגדול. הוא הוביל אותנו פעמיים למקומות לא נכונים ולכבישים ללא כניסה.

[===== קצת על הרצג נובי -מאתר למטייל, כתבה של דגנית ישראל - "שבוע במונטנגרו המיוחדת"

Herceg Novi (הרצג נובי) העירה הראשונה בה עצרנו לטייל, טיילת ארוכה יפה ומומלצת. העיר העתיקה קטנה ולא מרשימה במיוחד, להוציא מבצר, שמשמש היום כאמפי לאירועים והכניסה אליו בתשלום של 2 יורו.
 מהכביש נראית עיירה קטנה וניתן לדלג עליה בקלות. נסיעה על פי השלט לעיר העתיקה Stari Grad)) מגלה טיילת מקסימה עם מסעדות, בתי קפה ומלונות – מקום מאד נחמד ללינה, עם אפשרות לטיול בלילה. המקומיים המליצו על המסעדה של מלון Conte.

הרצג נובי היא עיירת חוף במונטנגרו הממוקמת בפתח מפרץ קוטור ולמרגלות ההר אוריין. העיירה מהווה יעד תיירותי מרכזי במונטנגרו, והיא ידועה גם כמרכז ספא ובריאות; בעיירה איגלו הסמוכה יש שפע של בוץ ים מרפא הנקרא "איגליסקו בלטו" (בוץ איגלו) ומעיינות מי מינרליים הנקראים "איגליסקה סלטינה (מי מעיינות איגלו). האטרקציות התיירותיות המפורסמות ביותר בהרצג נובי הן טירת פורטה מארה שנבנתה על ידי המלך הבוסני טברטקו הראשון בשנת 1,382, מגדל שעון שנבנה על ידי אוסטרים במאה ה- 19, מגדל קנלי שנבנה על ידי טורקים, והכנסיה הסרבית המלאך הראשי סנט מיכאל (St. Michael Archangel) במרכז כיכר בלאוויסטה.
 בעוד העיירה עצמה לא מהווה יעד עיקרי לרביצה על החוף, ללא חופים חוליים ארוכים לאורך שאר מפרץ בוקה קוטורסקה, חופים רבים נגישים באמצעות סירה. חברות תיירות מארגנות קרוז של יום אחד לחצי האי לושטיצה הנמצא ממול לעיירה. אתרי חופים פופולריים בחצי האי לושטיצה כוללים את ז'אניק, מירישטה ורוסה. לפני מלחמות יוגוסלביה נרשמו בהרצג נובי שליש מהלינות במונטנגרו, אך המצב השתנה מאז לטובת בודווה, קוטור ואתרי נופש אחרים בחלקו הצפוני של החוף.

=====]

סיימנו בטיול בסופר גדול – לא התרשמנו שיש משהו מיוחד.

##########################

יום 7 - קוטור ומנוחה לקראת החזרה

יום רגיעה, מחר חוזרים מגיע לנו קצת לנוח, קמים מאוחר ויוצאים לעיר העתיקה של קוטור.

לדעתי, אחת הערים העתיקות היפות באזור. כמובן, תיירים בלי סוף.

יש חניה ממש מול הכניסה לעיר העתיקה – צמוד לנמל. בנמל עוגנות יאכטות ענקיות וצוות של עובדים ממרק אותן.

צמוד לשער הכניסה עומד ספסל, גבוה מאד וסביבו ילדים ומבוגרים מצטלמים.

מיד בכניסה לעיר מתגלית רחבה גדולה עם מסעדות ודוכני גלידה. מסתובבים בסמטאות הציוריות, חניות בוטיק קטנות, בתי קפה חמודים ומסעדות בשפע. למרות שהיה חם, בגלל שהסמטאות צרות אין שמש קופחת ומאד נעים.

נכנסו לאחת הסמטאות והתחלנו לטייל. התיישבנו בבית קפה שהפקיע מחירים לעומת מונטנגרו והקפה היה על הפנים, אבל האווירה – משהו:). עצרנו פה ושם לבחון תכשיט או מתנה לנכדים, ספל אספרסו לאוסף או סתם מזכרת. עוברים מסמטה לסמטה ושוכחים את הזמן.

התיישבנו לאכול צהרים באחת המסעדות. (שהיה בה מזגן – מצרך נדיר משום מה). היה טעים.

לאחר מספר שעות עשינו גיחה קטנה לקניון הצמוד, לקנות מתנות אחרונות. ולחדר להנות מאחר צהרים של שמש וים.

אחרי הצהרים שחינו בים ונחנו בטן גב.

זהו – תם ונשלם – מדהים ושווה.

#######################

להלן האתרים שנעזרתי בהם:

• למטייל כתבה של ליאת שומן: חובה במונטנגרו – המקומות שאסור לפספס
• מצויין - למטייל כתבה של יורם ביברמן yobiberman : טיול משפחה בן שמונה ימים במונטנגרו דגש על טבע
• למטייל כתבה של דניאל סבג: קרואטיה ומונטנגרו - טיול של שבעה ימים
• למטייל כתבה של דגנית ישראלי: שבוע במונטנגרו המיוחדת
• למטייל כתבה של נורית וגד סלעי: מונטנגרו – טיול מבוגרים עצמאי
• למטייל כתבה של יוסי רובין: טיול במונטנגרו - 12 ימים בהרים ועל החוף
• למטייל כתבה של גיא הראל: מונטנגרו - טיול של שבוע בין נופים מקסימים
• אתר של גיל חסקין: טיול במונטנגרו – מסע להר השחור
• אתר של גיל חסקין: תולדות מונטנגרו
• אתר מסע אחר כתבה של משה גלעד: מונטנגרו – טיול לאורך החוף
• אתר טיולים כתבה של עידו ענבר: מסלול טיול מומלץ לקרואטיה ומונטנגרו. אוכל ונופים על הכביש היפה בעולם
• מצויין - אתר מעולה על דוברובניק (שימו לב לשפה בצד ימין למעלה)
• מצויין – למטייל כתבה של יוסי בן עמי – דוברובניק – מסלול יום בעיר

<חזרה לתחליל הפוסט >

<לפוסט הקודם – מידע חיוני על מונטנגרו>