אז לכל מי שמדבר איטלקית, וכל מי שמכיר קצת איטליה יודע שהשפה הרישמית היא איטלקית, אבל בכל חבל ארץ, איזור באיטליה המקומיים ידברו שפת ביניים שנקראת דיאלקט( שזה למעשה וריאציה על השפה האיטלקית עם תוספות מקומיות של מילים, ניבים, מונחים שקשורים למקום).
סרדיניה היא שונה מכל חבלי הארץ בתוך איטליה כיוון שהיא קודם לכל אי במרחק של 45 דקות טיסה מאיטליה עצמה. רבים מהסרדים לא רואים את עצמם איטלקים, אלא שואפים לעצמאות משל עצמם. השפה המקומית נקראת סרדית וכולם מדברים בה. הסרדית משתנה בהתאם למיקום . באיזור קאליארי מדברים סרדית שנקראת Campidanese בסאסארי מדברים סרדית שונה (Sassarese, Nuorese etc) .המרחק בין הערים המרכזיות נע בין 3 שעות ויותר. למעשה גודל סרדיניה הוא גודל מדינת ישראל. רק שריכוז האוכלוסין שונה. יש באיזור מיליון אנשים בכל האי הסרדי ואם תטיילו בה תראו המון שטחים לא מיושבים ואפילו ערי רפאים.
עבור מי שמטייל בחודשי הקיץ – החופים בין היפים בעולם ובצבעי ירוק וכחול. הטמפרטורה של המים די קרה, במיוחד אם אתה ישראלי ורגיל לטמפרטורה של ים התיכון. ועדין, עם קצת אומץ נכנסים למים ונהנים מכל רגע. למעשה כל החופים בסרדיניה מוגדרים כשמורות טבע. מעבר לכך – אם תחפצו לקחת לכם “סוביניר” קטן מהחוף יש סיכוי מאוד גבוה שמשטרת הגבול תחרים לכם אותו ביציאה מהארץ יחד עם קנס נחמד שיכול להגיע לאלפי יורו. ראו הוזהרתם.
סרדיניה בשל היותה אי ולכן יחסית מבודדת מכל שאר העולם שימרה על התרבות הייחודית והשפה המקומי ולא “התערבבה” עם שאר אוכלוסיית העולם (סרדיניה נכבשה ע”י הערבים והספרדים באיזור המאה ה-15 אבל מאז לא הרבה השתנה...) למעשה ישנם חוקרים אנטרופולוגים אשר עורכים מחקרים גנטיים על האוכלוסיה שלא השתנתה כמה דורות טובים.. הסרדי המקומי הממוצע נמוך יחסית לאוכלוסיה סטנדרטית.
משפחות שלמות ממשיכות מאב לבן את המסורות השונות כמו ייצור מקומי של גבינות, חלב עיזים, רועי צאן או עובדי אדמה, וחקלאים למינהם.
הבישול המקומי גם כן הוא נושא בפני עצמו: הסרדים אוכלים המון בשר כשדרך הבישול/צלייה הוא די מינימלי (על שיפוד מעל האח או בתנור אצל הסרדים האורבנים). הבשר בדכ מוגש כפי שהוא בלי הרבה תוספות - אפשר לומר שהמטבח הסרדי הם פשוט ומינימלי אבל בזכות זאת טרי ומודגש (בלי רוטבים מיותרים, או מידי תבלינים שמסתירים את הטעם המקורי). הסרדים משתגעים על ירק השומר, וקונים כמויות ממנו בעונה שלו. את הארטישוק לא מבשלים , אלא אוכלים אותו כפי שהוא טרית עלה אחר עלה (את הקצה) עם מעט שמן זית ופלפל שחור. עוד דוגמא לירק מוערך ואהוב זה הצנון (הם מקלפים אותו ואוכלים אותו ככה טרי אחרי הארוחה, בלי שום תוספת לימון או כל דבר שאנחנו הישראלים משלבים כשאנחנו חושבים על "סלט").
מיותר לציין באשר למינהג האיטלקים בכללותם, ואולי הרבה מהאירופאים, שכל מנה אוכלים בנפרד, ולא מערבבים חס ושלום כמנהג הישראלים.
למתעניינים במוסיקה ואמנות: בשהותי בסרדיניה למדתי להכיר שני כלים מוסיקלים שלא הכרתי בעבר. הראשון נקרא לאונדס (launeddas). זה כלי שדומה לחמת חלילים אבל מפיקים ממנו צליל בצורה שונה. יש לו צליל מאוד מיוחד,אפשרויות נגינה אמנם מצומצמות אבל המוסיקה שלה הוא מנגן היא עשירה וקיצבית שמיועדת בעיקר למחולות הסרדים. הכלי השני שגם כן משתמשים בו לריקודים נקרא Organetto שהוא מעין אקורדאון קטן
יש המון מה לכתוב ולספר וקצרה היריעה. אשתף אתכם לקראת סיום הפוסט בתיאור משחק סרדי מקומי שהשתמר לאורך הדורות - SA MURRA. משחק למבוגרים שמבוסס על 2 אנשים או יותר שמתחרים בינהם בניחוש מספרי היריב. למען האמת גם אחרי מספר הסברים – עוד לא הבנתי איך משחקים!!
עוד תופעה ייחודית בתחום המוסיקה הם מה שנקרא tenores sardi - מקהלה שמורכבת מ4 גברים בצורה המקורית שלה, ששרים בסגנון אופייני למקום. הרכב יחסית ידוע שמופיע הרבה גם מחוץ לסרדניה נקרא : Tenores di Bitti.
כיוון שכיום אינני מתגוררת עוד בסרדיניה לא אוכל לתת טיפים עדכניים, אבל בנושא שאלות כלליות אשמח לעזור.
