בפורים 2020 ו-2021 בוטלו לנו חופשות הסקי. אחרי שבוטלה לנו גם הנסיעה שתוכננה לחנוכה 2021 לואל תורן (לאחר ששוויץ אסרה על כניסת ישראלים באותו שבוע, שבו התגלה האומיקרון, והטיסות שלנו היו לג'נבה), התחלתי לחשוב על חופשה נוספת בפסח. כיוון שחשבתי שניסע בהרכב משפחתי אז בדקתי את ההצעות של קלאב מד.
בפסח השבוע הרלבנטי היחיד מבחינתנו היה השבוע של חול המועד ובשבוע זה הקלאב הכי זול היה Peisey-Vallandry ובהפרש מחירים לא משמעותי La Rosière. אחרי שהבנתי שרק הבת הקטנה (13) בעניין של שבוע סקי נוסף השנה, החלטתי ללכת על פייזי, שם החדרים מאוד גדולים ויש מחיצת עץ בין חדר השינה והסלון וכך אפשר ליצור בעצם שני חדרים, מה שיותר נוח לי כשלא מדובר בלינה עם בעלי. בשלב הזה הטיסה היחידה שהציע הקלאב היה עם איזיג'ט לג'נבה, אלא שהטיסה חזור יוצאת בשבע בבוקר ואני כבר לא בגיל של טרטור באמצע הלילה. החלטתי שאם חברה וביתה יצטרפו אז נזמין. הן התבלטו ארוכות ובסוף החליטו שלא. בשלב הזה נכנסתי שוב לאתר של הקלאב ולשמחתי ראיתי שיש טיסה לגרנובל – אומנם לא בשעות אידיאליות (הלוך 12:30, חזור 17:30), אבל מתאים לי יותר מלקום באמצע הלילה. הצעתי לגיסי לשלוח איתי את אחד הילדים שלו ולשמחתי שניים החליטו להצטרף (בת 21 ובן 16).
3 ימים לפני הטיסה התבשרו האחיינים שהטיסה הלוך היא ב-14:30 ולא 12:30 (אני לא קיבלתי הודעה...). מה שחייב אותנו לשכור ציוד בקלאב, כי לא רציתי להסתבך עם ההשכרה בבוקר של ההדרכה (לא ידעתי באיזה שעה יוצאות הקבוצות. זה אומר ששילמנו יותר מכפול ביחס למחיר בחנויות ההשכרה, שנמצאות במרחק של 3-4 דקות הליכה ברחוב שמתחת לקלאב...
הגענו מוקדם לשדה, כי בקלאב אמרו שלא יכולים להושיב אותנו אחד ליד השני, כי עשינו שתי הזמנות נפרדות (מה שנשמע לי הזוי כי זה צ'רטר של הקלאב) והמליצו לנו להגיע מוקדם וגם כי חששנו מהתורים של פסח. בדיעבד נראה כי זו היתה טעות, כי סתם עמדנו מלא זמן בתור כל עוד היו רק שני דלפקי צ'ק אין פתוחים, כשבהמשך נפתחו עוד. הטיסה יצאה באיחור, אבל שדה התעופה בגרנובל היה ממש ריק, כך שיצאנו די מהר. בדלפק של קלאב מד נאמר לנו שיש לנו הסעה פרטית. החנות היחידה לנוחתים בגרנובל כבר היתה סגורה כשנחתנו, לכן שמחנו מאוד שהספקנו לעשר הדקות האחרונות של ארוחת הערב (חבל רק שפקידת הקבלה לא אמרה לנו ללכת מיד לחדר האוכל ורק אח"כ לעשות צ'ק אין ולקבל הסברים כללים).
האחיינים קיבלו בצ'ק אין פתק עם פרטי הרישום לקבוצה, שעשינו כולנו באינטרנט. אנחנו לא, אז חששתי שהיתה בעיה ברישום. בקבלה נתנו לי את מספר הטלפון של סטפן, האחראי של ההדרכה, ואמרו לי להתקשר אליו למחרת בבוקר לבדוק. על הלוח האלקטרוני היו רשומות השעות שבה מתחילה כל קבוצה, כאשר המתקדמים יוצאים הכי מוקדם (9:10) והמתחילים הכי מאוחר (10:00).
בבוקר הלכנו לחנות ההשכרה של הקלאב שנפתחה ב-8:30 ושם פגשנו את שאר ששת הישראלים שהגיעו איתנו באותה טיסה והבנו שהיה ואן נוסף שיצא אחרינו. מי שנתן לנו את הנעליים לא טרח למדוד את מידת הרגליים שלנו וכל ארבעת הזוגות היו מידה אחת מעל – להבא אני אבקש למדוד, כי זה פגע לכולנו בגלישה. חדר הסקי עצמו נוח ומספיק מרווח. הלוקר שקיבלנו היה מאוד גדול ולא היתה בעיה לאפסן בו גם את הקסדות והמעילים.
בינתיים מצאתי את סטפן, שאמר שהרישום באינטרנט מספיק. שאלתי לגבי קבוצה לבני הנוער ברמה 2A או 2B והוא אמור שאין מספיק בני נוער. לא נורא, לפחות בן ה-16 ובת ה-13 נרשמו לאותה רמה (בת ה-21 נרשמה לרמה נמוכה יותר, כי יש לה פחות ניסיון גלישה). אני נרשמתי לקבוצה 3B, איתה גלשתי גם בשתי החופשות האחרונות שלנו.
יצאתי ראשונה לגלוש. מחדר הסקי יש מסדרון עם עלייה מתונה ובסופו גרם מדרגות – לא ממש נוח. ברחבה שמכוסה בשבבי עץ ולא בשלג (תנאי סוף עונה...) יש סימון לכל הקבוצות. כשנעמדתי שם קלטתי שכולם מסביבי מדברים צרפתית. הסתבר שאין מספיק דוברי אנגלית בשביל קבוצות נפרדות (סוף עונה...). בהמשך שאלתי ונאמר לי שבאמצע העונה יש בדר"כ 4 קבוצות של רמה זו, שתיים באנגלית ושתיים בצרפתית. בשלב הזה חשבתי שלפחות ישימו את דוברי האנגלית הבודדים יחד, אבל כולנו מויינו (במדרון אדום קרחי) על סמך רמת הגלישה. אני נשלחתי לקבוצה הפחות טובה, עם המדריך פרנסואה. יחד איתי היה אנגלי אחד והשאר דוברי צרפתית, כולל ילד בן 12 שגלש עם אביו וילדה בת 14. כשעה אחרי שהתחלנו לגלוש קיבלתי טלפון מהאחיין (מזל שנתתי להם סים חו"ל), שאמר שהבת שלי מרגישה לא טוב. ניסיתי להבין איפה הם, אבל ללא הצלחה. ביקשתי שייתן לי לדבר עם המדריך, אבל המדריך לא היה לידם. המשכנו לגלוש ובמקרה ראיתי את הבת והאחיין יושבים ליד רכבל כיסאות. לילדה היתה סחרחורת וכאב ראש והיא אמרה שאינה מסוגלת לגלוש. נפרדתי מהקבוצה שלי וחיכיתי עם הילדה והאחיין שהמדריך שלהם יחזור (הוא יצא לסיבוב עם הקבוצה, בתקווה שהילדה תתאושש בינתיים). כשהוא חזר הוא אמר שיש שתי אופציות: ירידה באלונקה עם הסקי פטרול או לגלוש 20 דקות חזרה לקלאב. הילדה, שזכרה שסיפרתי לה שסבא שלה אמר שמאוד מפחיד באלונקה (כנראה לא היה חכם לספר את זה...), העדיפה לחזור בגלישה. המדריך לקח אותה אחריו, גלשנו חזרה לקלאב ואני חזרתי איתה לחדר. בצהרים היא נשארה ואני יצאתי לגלוש. בשלב הזה הצטרף לקבוצה שבה הייתי מישהו שרמתו לא היתה מספיק טובה, כך שכל הזמן חיכינו לו. חוץ מזה המדריך לא הפסיק לדבר בצרפתית ואני התחלתי להשתגע. בנוסף קלטתי שהנעליים גדולות עלי והלכתי להחליף נעליים, יחד עם האחיין, שהנעלים שלו גם לא היו נוחות.
למחרת בבוקר שאלתי אם אני יכולה לעבור לקבוצה המתקדמת יותר ואמרו לי שכן. הקבוצה הזו היתה משמעותית מהירה יותר. היתה שם בריטית אחת, אבל היא דיברה גם צרפתית. שאר הקבוצה היו דוברי צרפתית. רובם ידעו מספיק אנגלית בשביל לתקשר, אבל הם העדיפו לדבר צרפתית, כך שהיה קצת מבאס ברכבלים. מצד שני אהבתי מאוד את הקצב של הגלישה ולמרות שהיינו בן 9 ל-13 לא היינו צריכים לחכות לאף אחד. שנטל המדריכה העירה הערות אישיות וגם הסבירה ארוכות בצרפתית ובקצרה מאוד גם באנגלית, אבל היא כמעט ולא עשתה תרגילים. אני לא יודעת אם זה בגללה או בגלל הקבוצה שהעדיפה לגלוש מהר וזהו. המדריכה ביקשה שכל פעם מישהו אחר יהיה אחריה וגם הקפידה על זה. היא גם ביקשה שמי שרוצה לגלוש אחריה יהיה בהתחלה ומי שרוצה לגלוש לבד שיהיה בסוף, אבל הצרפתים לא ממש הקפידו על זה והיה אחד שכל הזמן חתך. מה שעוד היה מעצבן היא שדיונים לאן לגלוש או האם לעשות הפסקה התנהלו רק בצרפתית. לשמחתי ביום השלישי והרביעי הצטרף אלינו בחור ישראלי בן 19, כך שלפחות היה לי עם מי לדבר... שאר האנשים בקבוצה היו בגילאי 40-60 להערכתי.
בת ה-13 ובן ה-16 שובצו לקבוצת בני נוער (אחרי שאמרו לי שאין...), כשרובם נראו יותר קרוב לגיל 12 מאשר ל-17. מלבדם היו בקבוצה ילדים בריטים וצרפתים. גם שם ההתנהלות היתה בעיקר בצרפתית. גם הם בקושי עשו תרגילים וזה ממש חבל כי הם בטוח היו צריכים את זה. לדבריהם גם הערות אישיות הם לא ממש קיבלו. בקיצור היתה להם הדרכה עוד פחות טובה מאשר שלי. לפחות הבת שלי יצאה מבסוטית, כי בסוף השבוע נתנו להם תעודה שנותנים לילדים ולה נרשם שהיא סיימה את רמת "גולד".
לבת ה-21 נאמר בסוף היום הראשון שאם היא רוצה היא יכולה לעלות קבוצה והיא בחרה להצטרף לאחיה ולבת דודה. בדיעבד אולי היה עדיף לו היתה עוברת לקבוצה אחרת, כי הקבוצה הזו היתה טיפה מהירה מדי בשבילה והמדריך כאמור לא היה מוצלח. חוץ מזה היתה לה בעיה קשה עם הנעליים: אחרי יומיים של גלישה היא אמרה שכואב לה בעצם. היא חשבה שזה נורמלי ולכן לא התלוננה, אבל הסברתי לה שלא והלכנו להחליף נעליים. בשלב הזה לצערי לא שמתי לב שהיא לא נועלת נכון את הנעליים - שמה קודם את הפלסטיקים ועליהם את הלשונית... רק בסוף היום הרביעי, כשהיא הלכה שוב לחנות התבררה הטעות שלה, אבל בינתיים כבר נוצרה פציעה והיא נאצלה לוותר על גלישה ביום החמישי.
עוד משהו שהיה בעייתי אצל האחיינים ולקח לי זמן לקלוט את זה (כי יצאתי כל יום לגלוש לפניהם) הוא שהם הגיעו עם גרבי סקי קצרות מדי. פעם הבאה אבדוק להם את הציוד יותר ביסודיות.
השלג היה כצפוי אביבי, עם קרח בבקרים (אבל לא קרח היסטרי, למעט היום הראשון) וסלאש מהצהרים. החל מהיום השלישי הגלישה היתה רצופה, כלומר חזרנו לקלאב לארוחת צהרים מאוחרת בשתיים-שתיים וחצי, לאחר הפסקת שתייה על ההר. אולי בגלל רצון להראות לנו את על המסלולים או בגלל שלמדריכה הסלאש לא ממש הפריע, לא נשארנו רק במסלולים הטובים ומדי פעם עשינו מסלולי סלאש ממש מיותרים.
את הקלאב עצמו מאוד מאוד אהבתי. מעבר לחדרים הענקיים, שכאמור מופרדים לחדר שינה וסלון, הקלאב עצמו מאוד נעים ומרווח. הוא לא היה עמוס ולא היה תור לשום דבר. האוכל היה פשוט מצויין ומאוד מגוון – חוץ מהבייסיק של פיצה, פסטה והמבורגר, שהיו בכל ארוחת צהרים וערב, היו מלא דברים שונים ומגוונים, שהשתנו גם בכל ארוחה, מה שגרם לי לאכול המון, כי רציתי לטעום הכל... יש בקלאב בריכה, שלא ניסיתי, סאונה וחמאם נחמדים, חדר כושר ושיעורים (פילטיס, מדרגות ועוד). אני הלכתי כל יום לשיעור מתיחות וזה היה נחמד. מה שצריך לתקן בקלאב זה את סנכרון המעליות וגם להוסיף כפתור של למטה או למעלה, כי זה היה סתם בזבוז זמן ואנרגיה. המיטות חרקו מאוד בתחילת השבוע, אבל טופלו בהמשך וחרקו פחות.
הקלאב בפייזי נמצא בדיוק באמצע של מרחב הגלישה Paradiski בין La Plagne ו- les Arcs. איך שיוצאים מהקלאב יש את הגונדולה שמובילה ללה פלאן ולידה רכבל כסאות איתו עולים למרחב הגלישה של Peisey-Vallandry שמתחבר ללס ארק. זה מיקום מצויין שמאפשר לגולשים ברמה בינונית ומעלה להנות משני האתרים.
לדעתי פייזי איננו מתאים למתחילים בשבוע הראשון – אין מתחם למתחילים שצמוד לקלאב, אלא יש לעלות ברכבת כסאות למתחם המתחילים וגם שם אין שטיח, אלא חבל, שזה ממש לא נוח. אח"כ יש מסלול עם מעלית כפתור ומסלול עם רכבל כסאות שטובים למתחילים, אבל שאר המסלולים הכחולים הקרובים לקלאב הם יותר שבילים מאשר מסלולים. בכלל יש לטעמי הרבה יותר מדי שבילים באתר (כשבסלאש זה עוד יותר מציק).
ביום האחרון גלשנו יחד והיה ממש כיף. שלושת הילדים גלשו טוב, לא היתה להם בעיה עם הקרח בבוקר וגם לא עם הסלאש אחה"צ. אפילו ירד עלינו שלג, מה שהיה גם חוויה עבורם.
ההסעה לטיסה חזרה יצאה ב-12:30. התלבטנו מה לעשות באותו בוקר. אחרי שקמנו לעיירה מושלגת (לפני זה הכל היה ירוק וחום בגובה של הקלאב), החלטנו לטייל קצת בעיירה. יש שם מין רכבל בעמידה שיורד לעיירה נמוכה יותר וזה היה טיול נחמד. כשחזרנו לקלאב הסתבר לנו שהחדרים נעולים כי היינו צריכים לעשות צ'ק אאוט כבר בעשר. כמובן שפתחו לנו והספקנו גם למקלחת זריזה, לפני ארוחת הצהרים שנפתחת כבר ב-12:00. שאר הישראלים שנשארו במלון ישבו לחכות בלובי, אחרי שפינו אותם מהחדרים בעשר והסתבר להם שהבריכה סגורה בימי ראשון,
הטיסה חזרה עוד התעכבה והגענו מאוחר הביתה, אבל לפחות את תוצאות בדיקות הקורונה קיבלנו מהר, כך שהאחיין הגיע להגיע לבגרות פנימית באנגלית והבת למבחן במתמטיקה שהיה להם למחרת...
