הפוסט הזה הוא על טיול משפחתי של 10 ימים לאזור הצפון מזרחי של טרנסילבניה ובעיקר לשמורת האפוסני. אנחנו ממליצים בחום על הטיול הזה. הטבע באיזור הזה נהדר, כמעט לא נגוע בידי אדם ונוטף מים. האנשים נחמדים ותקשורתיים, המחירים זולים מאד ויש טיסות ישירות ונוחות מנתב”ג לבירת המחוז קלוז'-נאפוקה (או בקיצור קלוז'). לנו היתה חוויה נהדרת.
יום שני 23:10, נחתנו (משפחה סטנדרטית – שני הורים, בן חייל ובת תיכוניסטית בגיל 17) בשדה התעופה הקטן של קלוז'. אחרי כ 20 דקות כבר היינו אחרי ביקורת גבולות ועם המזוודות ביד. ביציאה המתין לנו הנציג של חברת השכרת הרכב Klasswagen שלקח אותנו במיניבוס למתחם החברה המרוחק מספר דקות משדה התעופה. שכרנו דאצ'ה דסטר ידני שיוכל לדרכי העפר של רומניה והוא בהחלט עשה את העבודה. לא היו שום בעיות עם השכרת הרכב, ואנחנו בהחלט ממליצים על החברה הזו.
נסענו, בעזרת וייז (עובדת מצויין ברומניה) למלון הראשון שלנו Diamond Aparthotel בקלוז, והגענו בסביבות 12:30. החדר במלון היה חדש ומאובזר היטב. המיקום של המלון לא משהו אבל קלוז' קטנה וחוץ מזה בסך הכל רצינו מקום להעביר את הלילה. כאן המקום לציין שכל המלונות וחדרי האירוח ששהינו בהם היו זולים להפליא ולא עלו יותר (בד"כ פחות) מ 350 ש"ח לחמישתנו ללילה.
בבוקר (יום שלישי) קמנו מאוחר והלכנו ברגל לקניות ראשונות בסופר הסמוך, שדומה למדי לסופר הישראלי המצוי. קנינו מצרכים בסיסיים, והכנו לנו ארוחת בוקר נחמדה שאכלנו במרפסת של חדר המלון. העמסנו את הפקעלאך על המכונית ויצאנו לדרך, לאסוף את הבת הבכורה (סטודנטית) שהגיעה בצהריים לשדה התעופה. אחרי שאספנו אותה הלכנו לאכול במסעדה הטבעונית היחידה בקלוז' – סמסרה (https://samsara.ro/en). בתור שומרי כשרות עשינו לנו מנהג לאכול בחו"ל במסעדות טבעוניות וסמסרה התגלתה בתור אחת הטובות שהיינו בהן. המיקום שלה מצויין (מרכז העיר, לא רחוק מבית הכנסת הנאולוגי), השירות נהדר, המנות זולות (22-27 ליי למנה) והאוכל מעולה. בייחוד מצאו חן בעייני מנות ה Raw vegan כמו למשל לזניית הקישואים ומחית הברוקולי שבתמונות - יאמי.
אחרי הארוחה נכנסנו למכונית ונסענו לכיוון טורדה (Turda) לתחנה הבאה – Mihai Viteazu. מדובר בעצם בכפר די גדול ליד טורדה, שהיתרון העיקרי שלו הוא הגישה הנוחה לאתרי התיירות כמו מכרה המלח וקניון טורדה מצד אחד והשקט הכפרי המוחלט מצד שני. הגענו לבית אירוח שנקרא Casa Cu Flori, אותו הזמנו מראש דרך אתר Booking. אוגוסטה, בעלת הבית הנחמדה קבלה אותנו בחום והראתה לנו את יחידת הדיור שלנו בקומה השניה. אמנם ביחידה 4 חדרים ואנו שכרנו רק שניים אבל קיבלנו לרשותנו את כל היחידה כולל חדר האוכל והמטבח. השהות שלנו שם היתה נהדרת. בערבים הכנו לעצמנו אוכל ממוצרים שקנינו בסופרמרקטים הגדולים של טורדה, ובבקרים עשינו יוגה מול הבוסתן של בית האירוח. אחרי שהתמקמנו נסענו לראות את הכפרים בסביבה, ובמיוחד את הכפר הציורי Rimetea. עצרנו במרכז הכפר והסתובבנו בו קצת. זו היתה תחילת ההיכרות שלנו עם הכפרים הקטנים של אזור האפוסני, על בתי העץ, דרכי העפר שביניהם, בארות המים שבחצרות, הבוסתנים וגינות הפרחים הקטנות וספסלי העץ שבחזיתות הבתים עליהם יושבים זקני הכפר ומרכלים.
למחרת (יום רביעי) בבוקר נסענו לקניון טורדה (Turzii's Gorge), המרוחק רק 10 דקות נסיעה מבית האירוח שלנו. בחניון היו לא מעט מכוניות וחששנו שהמסלול יהיה מפוצץ במטיילים אולם התבדינו. רוב האנשים לא התכוונו ללכת ברגל אלא רק לראות את הקניון ואולי גם לגלוש במתקן האומגה שלפני הירידה לחניון. נכנסנו לקניון ואחרי ששילמנו כמה ליי לשומר שישב בתחילת הדרך הלכנו בו עד סופו ללא כל קושי. המסלול היה נחמד, עם נחל יפה שעובר בין צוקים אדירים והיו בו כמה אלמנטים יפים כמו גשר עץ חמוד (בתמונה) אבל הדברים המלהיבים היו רק בהמשך, בדרך חזרה.
בסוף המסלול (בסה"כ שני ק"מ, בסביבות שעה הליכה), הגענו לביקתה של השומר שיושב בצד השני, בין המדרונות הירוקים המשתפלים מההרים המקיפים את הקניון. היה שם עדר כבשים עם רועה וכלב רועים מדהים שהסתובב כל הזמן סביב הכבשים והכווין אותן. המראה היה ממש פסטורלי. השומר הסביר לנו שיש שלש אפשרויות לחזרה: בדרך בה באנו דרך הערוץ (אפשרות שלא עניינה אותנו כמובן), או במסלול מעגלי דרך המדרון הדרומי המיוער או דרך המדרון הצפוני החשוף. בחרנו בחשוף, כדי שנוכל לראות כמה שיותר את הנוף. העלייה במדרון היתה מתישה אבל בכל פעם שנעצרנו לשאוף קצת אוויר נגלה לעינינו חלק גדל והולך של נוף מרהיב של גבעות ירוקות וכפרים קטנים המסתתרים ביניהן. בסופו של דבר הגענו אל רמה גבוהה אותה חצינו ליד המצוק של הקניון, מה שזימן לנו מספר נופים עוצרי נשימה של צוקים ומערות ענק. מהרמה ירדנו בשביל יפהפה בחזרה אל החניון בכניסה לקניון. בדיוק בסוף השביל חיכה לנו בית-קפה שבו ישבנו לשתות לימונדה טעימה ומרווה בייצור מקומי. בקיצור, מסלול מעולה ויפה.
למחרת (יום חמישי) בבוקר יצאנו לכיוון מנזר ראמט (Ramet Monestry) והקניון שלידו. הדרך עברה בין הכפרים הקטנים והיפים של מחוז אלבה שנראו משום מה הרבה יותר מטופחים מאלו שבסביבות טורדה. בשלב מסויים הדרך הפכה לדרך עפר שפתאום נחסמה ע"י טרקטור ענקי שעסק בתחזוקת הדרך. ליד הטרקטור חנתה מכונית. נגשתי אל הבחור שהיה במכונית והוא הסביר לי באנגלית רצוצה ביוצר מלווה בסימני ידיים שצריך להמתין קמעה עד שהטרקטור יעשה הפסקה. הוא היה נחמד מאד. חכינו בסבלנות והטרקטור אכן הפסיק את עבודתו ונתן לנו לעבור. הבנתי שברומניה אצטרך להשליך את התזזיתיות הישראלית ולהתאזר בסבלנות רומנית. במעלה הדרך חיכה לנו מנזר ראמט, המנזר העתיק ביותר ברומניה (סוף המאה ה 14). כשנכנסנו לחצר המנזר המרהיבה (אחרי שהתכסינו כדבעי בבדים המסופקים בכניסה לחצר – שימו לב), נדהמנו מהיופי שלו. מדובר באוסף של מבנים וגנים יפהפיים המוקפים בצוקים ענקיים. בשבילי הגנים מיהרו נזירות חסודות שהזעיפו את פניהן למראינו (כנראה שהן קלטו שאנחנו לא בדיוק "שייכים" למקום). הסתובבנו בין השבילים והבניינים שעה קלה עד שהחלטנו שהגיע הזמן להמשיך הלאה.
יצאנו מהמנזר והמשכנו לנסוע בדרך העפר שהלכה ונעשתה משובשת יותר ויותר עד שהגיעה לחניון עפר גדול. החנינו את המכונית, נעלנו נעלי טיול ויצאנו לדרך. ירדנו בדרך בוצית דרך מדרון מיוער אל ערוץ הנחל שמתחתינו ועלינו במעלה הנחל, שהיה יפה מאד. במהרה נעשה הערוץ צר יותר ויותר והדרך הפכה להיות מאתגרת יותר כשבחלקה יש צורך לאחוז ביתדות מתכת הקבועות בקירות הסלע.
בשלב מסויים הבנות כבר לא הצליחו להמשיך ונשארו במקום. אנחנו (אני והבן) המשכנו ללכת בערוץ עד שהגענו למקום שבו הערוץ עובר בתוך שער אבן יפהפה, כמו בשר הטבעות. פלג קטן גלש לתוך הערוץ מימין ומעבר לשער האבן היה נראה שקירות הערוץ הולכים ונסגרים למין צינור גדול וגבוה. המשכנו והערוץ אכן נסגר והיה צורך לטפס לאורך הקירות בסיוע יתדות אבן וכבלי ברזל שנמתחו לארכן. בשלב מסויים היינו צריכים להכנס עד ישבננו למים השוצפים ולעבור מקיר תלול אחד לקיר תלול שני. היתה הרגשה של אקסטרים. בסוף נמאס לנו לטפס לאורך הקירות ללא מטרה מוגדרת וחזרנו על עקבותינו. פגשנו את הבנות מבלות בערוץ וחזרנו למכונית. בסך הכל היתה חוויה נחמדה, אבל מעבר למנזר, לא היה בה משהו מיוחד לרומניה. בכל אופן מי שמחפש מים וטיפוס, המסלול הזה בדיוק בשבילו.
ביום שישי בבוקר קמנו בנחת, ארזנו את החבילות, שילמנו לבעלי בית האירוח הנחמד ויצאנו לדרכנו לכיוון קלוז'. לפני הכניסה לעיר עצמה הלכנו לקניות בקניון ענק (Polus Center, מכונה גם VIVO!) שנמצא על כביש 1 מערבית לעיר. בקניון נכנסנו לחנות דקתלון והצטיידנו בציוד ספורט מסוגים שונים, במחירים מצויינים. אחר-כך נסענו למרכז קלוז' ונכנסנו לדירה שהזמנו באתר Airbnbhttps://www.airbnb.com/rooms/21482824?euid=e22eb369-ff87-9dc4-41c8-dbb5717f0a64). הדירה שכנה בבניין חדש, עוד לא גמור לחלוטין והיתה נחמדה מאד, עם הרבה טעם. אחרי שפרקנו את הפקעלאך וסידרנו קצת יצאנו לסיבוב בעיר. אין יותר מדי מה לראות בעיר למרות שהיא נחמדה ויש בה הרבה פוטנציאל. הבעייה היא שהרומנים טרם גילו אותו ולכן הרבה בניינים יפים נותרו מוזנחים מאד. יש את הכיכר המרכזית עם כנסיית מיכאל הקדוש המרשימה מאד במרכזה ויש עוד כמה מבנים נאים מאד במרחק של כמה דקות הליכה זה מזה, אבל לא הרבה יותר מזה. גם המוזיאון, שדווקא הציג כמה יצירות אומנות מעניינות של ציירים רומנים נמצא בבניין מוזנח למדי. בסוף הסיור פנינו למסעדה הטבעונית שלנו (Samasara) ןאכלנו ארוחת צהריים. הזמנו כמה מנות כ take away ולקחנו איתנו לשבת. בדרך לדירה עברנו בסופר והצטיידנו, כך שהיינו מסודרים.
ביום ראשון בבוקר שוב ארזנו, נפרדנו מהדירה היפה והנוחה ויצאנו לדרך. נסענו שוב דרך Turda ואז על כביש 75 עד הכפר Arieseni שממערב לאפוסני. הדרך היתה ארוכה מאד, למעלה מ 3 שעות. בכלל, מי שנוסע ברומניה צריך לקחת בחשבון שהנסיעות ייקחו יותר ממה שהוא תכנן. אין לזה סיבה ברורה, זה כמו חוק טבע. בכל אופו הדרך היתה נהדרת. עברנו דרך המון כפרים קטנים ולאט לאט הנוף שסביבנו הפך הררי יותר ויותר. בשלב מסויים הרגשנו שאנחנו נכנסים לעולם קצת שונה, עתיק יותר. לא היה פשוט למצא את Denisa's Lodge, האכסניה אותה מצאנו דרך Booking. הסתבכנו קצת אבל בסוף מצאנו את שביל העפר שהעפיל בתלילות בצלע ההר עד שהגיע לבית כפרי עם שתי בקתות ומשק לצידו. לא האמנו למראה עינינו. הנוף מחזית הבית היה מהמם ביופיו. צלע ההר שמולנו התהדרה ביופי אלפיני ממש – טלאים של יער מחטני, חלקות אחו מבוראות ובתי חמודים פזורים ביניהם. בחלקות המבוראות בתנוססו ערימות השחת המסורתיות שהמקומיים קוצרים בחרמש ועורמים בקלשון על סנדה מרכזית. בסוף התהליך הם תומכים את ערימות השחת, שנראות כמו כובעים ענקיים, בארבע סנדות צדדיות ונותנים להן להתייבש לפני האיסום.
לפני הבית ישבה משפחה רומנית ואכלה ארוחת צהריים. אלה לא היו בעלי הבית אלא אורחים מקומיים שהסבירו לנו שבעלי הבית יחזרו עוד מעט ויקבלו את פנינו. החלטנו לא לחכות באפס מעשה, עלינו על המכונית ויצאנו למסלול קצר בקרבת מקום.
נסענו למקום שנקרא Lonele's Door Cave. הנסיעה ארכה כעשר דקות ובסיומה הגענו לכביש שבצדדיו היו מספר מקומות חניה, חלקם תפוסים. חנינו ויצאנו מהמכונית. לצד הכביש זרם נחל קטן ואליו נשפך פלג יפהפה בסדרת מפלים קטנים וחמודים, עטופי שרכים, טחבים וצמחים שונים.
גשר עץ קטן הוביל מעל הנחל אל שביל עם מדרגות עץ שהוביל אותנו דרך יער עבות לאורך כמה מאות מטרים עד לפתח של מערה גדולה. הרומנים מאד אוהבים מערות וחבל האפוסני משופע בהן במיוחד אולם היות ואנחנו (בעיקר הבנות) לא חובבי מערות גדולים ויתרנו הפעם על התענוג וחזרנו על עקבותינו. לפני שעלינו על המכונית הסתובבנו קצת מסביב לפלג המדהים וספגנו קצת את האווירה. לא היה קשה לדמיין פיות ומיני יצורים קסומים מסתובבים להם ביער הזה.
כשחזרנו לבית האירוח חיכו לנו בעלי הבית החמודים, ג'טה ודורו, וקיבלו את פנינו בלבביות רבה, ג'טה הראתה לנו את החדרים הנעימים שלנו ואת המטבח והסבירה איפה נמצא כל דבר. התפעלנו מאד מהמרפסת הקטנה שהשקיפה אל צלע ההר המרהיבה מאחורי הבית. אחר כך ניסינו לנהל שיחה עם דורו, שלא ידע אנגלית אבל הביא את הטלפון הסלולרי שלנו והחל להשתמש ב Google Translate. לא הכרנו את האפליקציה הזו קודם לכן אבל חיש מהר התקנו אותה והתחלנו לפטפט ברומנית עם דורו, שהחזיר לנו באנגלית נקיה מכל רבב. הצענו לג'טה ודורו תה צמחים ישראלי שהם שתו בקושי (אבל לא הראו את זה) והם הביאו לנו מצידם מיץ אוכמניות נהדר. השיחה הסתעפה לפסים פוליטיים ודורו הסביר לי שיש ברומניה התמרמרות גדולה על העוני של המדינה ועל כך שהם הפכו להיות חוטבי העצים ושואבי המים של אירופה כולה (לא הזכרתי את העובדה שגם בישראל עובדים פועלי בניין מרומניה). דורו היה נראה כמו אדם עם אישיות של מנהיג. אולי יום אחד היא יהיה ראש הממשלה הרומני, מי יודע.
למחרת (יום שני) קמנו בבוקר ויצאנו לטיול באזור Padis, אולי הלב של האפוסני. שמעתי הרבה על האזור הזה ועוד בקלוז' הצטיידתי במפה טובה (1:40,000) שלו (בתמונה למטה, המסלול שלנו מסומן בלבן).
הנסיעה היתה ארוכה משחשבתי אבל מרהיבה ביופיה. הכביש (מספר 75) עלה בתחילה מעלה מעלה בהר אל אתר סקי בסביבות Vartop ואחר כך ירד בעיקולים אינסופיים אל העמק שמעבר להר. אחר כך נסענו שעה
ארוכה בין כפרים קטנים (בכלל, באפוסני יש רק כפרים קטנים, די מדהים) עד מפגש עם כביש 79 שהוביל אותנו ל Sudrigiu.
שם פנינו ימינה אל כביש 763 שהוביל אותנו לתוך האפוסני בדרך שעברה בהתחלה בטונדרה שטוחה לחלוטין ואז החלה להעפיל לאורך ערוצים מרהיבים אל פסגת ההר. הרגשנו כמו בעלייה לאלפים.
באזור Boga הכביש עזב את ערוץ הנחל ופנה ימינה עד שהגענו למרכז המבקרים של Padis.
האזור הזה מיוחד בתופעות הקרסטיות שלו ויש בו מספר שבילים מסומנים העוברים בין דולינות שונות ומרהיבות (ברומנית הן נקראות Poiana). אנחנו בחרנו בשביל מעגלי המסומן בעיגול כחול ונקרא Cetatile Ponorului (ראו פירוט ומפה באתר http://www.padis.ro/en/padi%C8%99-marked-trails/). אכן לקח לנו כ 5 שעות לעשות אותו, כפי שכתוב באתר. השביל פנה דרומה ועבר בשטח נח להליכה, בין חלקות אחו ירוקות להפליא לקבוצות עצים שהיו שקועות בתוך בולענים קטנים עד שהשביל פנה שמאלה והוליך אותנו דרך היער אל ערוץ נהדר שבקע מתוך מערה קרסטית קטנה והתפצל למספר פלגים שיצרו איים קטנים מכוסי עצים צעירים (ראו תמונה). קראנו למקום – גן עדן ובהתאם עצרנו בו לארוחת צהריים.
המשכנו עם הנחל והגענו לדולינה הנקראת Poiana Ponor, שהיא בעצם עמק גדול שבתוכו זורם נחל, הנבלע באורח פתאומי במערכת בורות קרסטית בקצה העמק. אחרי שעינינו שבעו לראות את המים המעלמים באורח פלא אל מתחת לפני האדמה, המשכנו בדרכנו דרך יער עד שהגענו אל דרך עפר. השביל חצה את דרך העפר והוביל אותנו אל ירידה תלולה ודי מתישה בתוך היער שהסתיימה בדולינה ענקית בקוטר ועומק של כ 100 מטרים, שבתוכה זרם נהר מעמקים. בתחתית הדולינה היתה מערה גדולה שכשהתקרבת עליה ניתן היה לראות אד של נתזי מים עולה ממנה ולשמוע מפל מים אדיר בתוכה, אבל הנהר עצמו לא נראה. מעל המערה התנשא צוק ענקי ומרשים ביותר. היה זה מראה מיוחד ביותר. את כל העומק הזה היינו צריך כמובן לעלות בצד השני בשביל תלול ביותר שהמשיך אחר כך לאורך שפת המצוק וחזר אל דרך העפר. המשכנו כברת דרך על למחנה קמפינג גדול שהיה סמוך ל Poiana Ponor ואחרי מנוחה קצרה ושתיה חזרנו בדרך יפהפיה מלאה בחלקות אחו ואשוחים למרכז המבקרים של Padis.
לסיכום היום הזה, האזור כולו יוצא מן הכלל, מלא מערות, דולינות וערוצים הנבלעים באדמה ומגיחים ממנה במפתיע. היער וחלקות האחו מרהיבים ביופים. שווה לבוא ל Padis לשבוע שלם של טיולים. אנחנו בכל מקרה ממליצים על המסלול שעשינו. היה אמנם מתיש, אבל שווה כל מאמץ.
הדרך חזרה ל Arieseni היתה ארוכה כפי שהיתה גם הדרך הלוך ואת חלקה הגדול עשינו בחושך. חזרנו ל Denisa's Lodge בשעת לילה מאוחרת, מלאי חוויות.
למחרת (יום שלישי) החלטנו לעשות טיול קרוב יותר שלא ידרוש מאיתנו נסיעה של שעות רבות. בהמלצת דורו, המארח שלנו, יצאנו לטיול ב Varciorog Waterfall, מרחק של 10 דקות נסיעה מבית האירוח. נסענו לאורך כביש 75 והגענו עד מהרה למגרש חניה בוצי. חנינו, התארגנו ויצאנו לדרך. בתחילת השביל המסומן בנקודה צהובה חיכו מספר כירכרות רתומות לסולים והציעו לנו נסיעה למפלים. סירבנו בנימוס והמשכנו בדרכנו. השביל היה נח מאד ועבר בתחילתו דרך מספר משקים ובתי אירוח ואחר נכנס אל יער ועלה במתינות לאורך הערוץ תוך שהוא חוצה מספר פעמים את הנחל הרדוד על גשרי עץ מאולתרים. לאחר כשעה ארוכה הגענו למפל שהיה באמת יפה מאד ומרגש.
באופן עקרוני המבקרים במפל אמורים לחזור באותה דרך בה באו, אבל אנחנו הנחנו שישנו שביל הממשיך מהמפל לכיוון פסגת ההר. איתרנו את השביל, שלא היה מסומן, ועלינו בו במשך כשעתיים מתישות של עלייה תלולה דרך היער. פה ושם חלפנו על פני פלג מקסים ולאורך כל הדרך היו פזורים שיחי פטל בר שסיפקו לנו ממתקים טבעיים בכל עת שהיינו צריכים חיזוק. בשלב מסויים נפתח היער ולפי המפה הבנתי שאפשר לחתוך לכיוון הפסגה. עלינו במדרון והגענו לשטח פתוח יפהפה עם מעיין גדול שבקע באמצע המדרון והזין פלג מקסים. מהמעיין עלה שביל קטן וחמוד במתווה חכם ביותר במתינות לאורך המדרון עד שהגענו לפסגת השלוחה והתחברנו לדרך העפר ההולכת לארכה (מסומנת בקו אדום). ההליכה על גב השלוחה הגבוהה היתה מדהימה, עם נוף הררי יוצא מן הכלל לכל הכיוונים ועננים מעובים ששטו מתחתינו בערוצי הנחלים. מרחוק ניבטה הפיסגה הגבוהה ביותר באזור (1848) שעליה ניתן היה להבחין באנטנה וגם, כמקובל באזור, בצלב גדול.
לאחר כחצי שעה הליכה על השלוחה הגענו לשביל רחב ומסומן היורד בחזרה אל העמק. ירדנו בו במשך שעה ארוכה עד שחזרנו אל מגרש החניה הבוצי. בסך הכל המסלול היה מתיש, אבל יוצא מן הכלל. היו בו הכל – יער ונחל ומפלים והעפלה ותצפית פנורמית, בקיצור מומלץ ביותר. המפה של במסלול (מסומן בלבן) מצורפת.
ביום האחרון של הטיול שלנו (יום רביעי), התארגנו ונפרדנו מדורו וג'טה המקסימים, נכנסנו למכונית והתחלנו לנוע חזרה לקלוז'. בדרך החלטנו לעשות מסלול קצר שנקרא Izbucul Tauzului.
המסלול מתחיל מדרך עפר, לא רחוק מ Garda de Sus (5 דקות נסיעה).
לא היה פשוט לאתר את תחילת המסלול המסומן בשלט קטן בלבד אבל בסיוע Google maps עלינו על הנקודה. בהעדר חניון, החנינו את המכונית במפרץ חניה קטן כמאתיים מטרים לפנינו הכניסה למסלול. המסלול המסומן בנקודה כחולה עובר בשביל בוצי למדי, משופע בנביעות של מעיינות קטנים, היורד אל ערוץ נהדר מלא במפלונים קטנים. לאחר הליכה קצרה בתוך הערוץ מגיעים אל גשר עץ חמוד ועוברים לצידו השני של הנחל. אחרי הגשר יש עוד מעבר על גשר עץ מאולתר לצידו השני של פלג קטן הנשפך לנחל ואז אפשר לגשת אל מקורו הלא יאומן של הפלג. מגיעים לבריכת קטנה בצבע טורקיז עז ולא מובן שממנה נובעים מי הפלג. כשהמבט מחפש את מקום כניסת המים לתוך הבריכה הוא לא מוצא דבר. הבריכה הזו היא עוד אחד מפלאי הקארסט של האפוסני. למרות קטנה היא עמוקה ביותר (למעלה מ 80 מטר) וניזונה למעשה ממים המגיעם ממעמקים ולא מבחוץ. כשמסתכלים היטב רואים שפני הטורקיז של הבריכה נעים באדוות קטנות כל הזמן בגלל המים הבאים מלמטה. מימין לבריכה ישנו שלט נחושת קטן, זיכרון לחוקר מערות שצלל לעומק של למעלה מ 80 מטר בבריכה ולא שב בחיים. המראה הקסום של הבריכה יחד עם השקט שממלא את היער מסביב הינם חוויה מכשפת וממלאת מחשבות על פלאי הבריאה.
אחר ששבענו ממראות הבריכה שבנו על עקבותינו וחזרנו למכונית. בדרך עברנו על פני צינור מים קטן מעץ, כמו רבים הפזורים בדרכי העפר של הפוסני. הצינור הזה מוביל מים מנביעה כלשהי ביער אל הדרך ומאפשר לכל עובר דרך ליהנות משפע המים המקיף אותו ללא מאמץ. יש בצינור הזה משהו המסמל את האזור כולו – שפע מים ופשטות אנושית.
שבנו אל המכונית ונסענו אל קלוז', הפעם לא בכיוון מזרח דרך טורדה אלא בכיוון צפון דרך Horea ו Belis. מדובר בדרך הררית יפהפיה העוברת בין נופים מהממים וכפרים ציוריים. הנסיעה הזו, שלקחה כ 4 שעות, הבהירה לנו שראינו רק חלק קטן משכיות החמדה של האפוסני ושיש עוד הרבה מה לראות. הבטחנו לעצמנו לחזור לשם יום אחד.
