שבת התעוררנו לבוקר בהיר שטוף שמש (וקר). אחרי ארוחת בוקר התייצבה ליד המלון שלנו שיירה של 5 טוסטוסים ו6 אנשי צוות (בנוסף לקון)-נהגים, חברים ומלוים מוכנים לצאת למסע בין כפרי ה Pa-O, אזור שלם שהתיירות עוד לא גילתה.
על הבוקר החמרתי את יכולות התיעוד שלנו כששמטתי את המצלמה מאופנוע בנסיעה (השלמה אחרי שבוע שלא שברתי אף כוס או צלחת).
תחנה ראשונה - המערה. פגודה בנויה בראש צוק (שבתוכו המערה) בגבה מאות מטרים. הטיפוס התחיל במדרגות חצובות בסלע, המשיך בסולמות מתכת תלולים והסתיים במספר סולמות בנויים מענפי במבוק מיובש שחלקם כרסו תחתינו בדרכנו למעלה...נוף מדהים מלמעלה - עשרות קילומטרים של יער טרופי.
תחנה שניה - המפל. עוד מפל פראי בטבע - שונה מאד ממפל הר בו היינו כמה ימים קודם לכן. הפעם כולנו התרחצנו, קור מקפיא. גם כאן היו רק טוסטוסים בודדים עם כמה בני נער מקומיים, ושאר הטבע העוצמתי כולו שלנו.
בעלייה מהמפל החלו תקלות בטוסטוסים שהשאירו אותנו עם 3, ו2 אנשי צוות. נסיעה בשבילים מקסימים בשטח,נופים פראיים של יערות ופרחי בר ומדי פעם שדות אורז ותה ירוק.
די מהר עמוס וגלעדי כבשו את כסא הנהג בטוסטוסים שלהם. גלעד התמודד בהתלהבות עם האתגר, קון מאחוריו, ותוך כדי לימד אותו שיעור בשפת הפאו. שניהם נראו מאד מרוצים.
קון חברותי בצורה יוצאת דופן - יכול לתקשר עם כל אחד, שטותניק עם המון חוש הומור. עוצר בדרך לעזור לזקנה שסוחבת עצים כבדים, לקשקש עם ילדים חולפים או ללמוד מהאיכרים על תהליכי עבודת השדה. נוסע בשבילים, מעלה לכולם חיוכים - ולנו מסיבה רציפה כל היום.
בשעות הערב כשכבר היה חשוך וקר מאד הגענו ליעד - הבית של קימג'י ומשפחתה. קימג'י וחברתה קמתין (שגם אירחה) הן מורות בנות 20 שהיו תלמידות של קון לאנגלית.
התארחנו בסלון - אולם גדול במרכז הבית שהרהיט היחיד בו הוא שולחן עגול קטן שמונח בצד ומובא למרכז החדר רק כשיש אורחים. המארחים יצאו מגידרם כדי שיהיה לנו נעים. עטפו אותנו בחום וחיוכים. לטענתם - מעולם לא היו בכפר תיירים וההתרגשות היתה גדולה. אחרי ארוחת ערב ישבו איתנו כל בני המשפחה לדורותיהם, וערכנו שיחה עם תרגום של קון. המיאנמרים שהכרנו בינתיים מאד צנועים ולבביים. מאד ביישנים, מדברים בשקט מדי פעם מצחקקים במבוכה (ילדים ומבוגרים). וכל הזמן מחייכים. דברנו על בית ספר במיאנמר ובארץ, על מקצוע ההוראה, על שירות בני הנוער הישראלים בצה"ל. פעם בכמה משפטים ביקשו מקון להגיד לנו שנבוא שוב, שנשאר יותר, שאנחנו מוזמנים לביקור ממושך יותר.
החלק היחיד הקשה יותר לעיכול עבורנו הוא האגוז המר עטוף עלה אותו הם לועסים. לועסים בפה מלא, שהופך כולו לאדום וכל פעם יורקים. בטבע, או לתוך מרקקה בבית. פיכס.
אחרי בוקר בכפר, ופרידה מרגשת מהמשפחה יצאנו בדרכנו למעיינות החמים - המקום בו אנחנו עכשיו, תיכף הולכים לישון. היום מסיבת הפרידה מקון וחבריו. התחלנו ברחצה במעיינות החמים (מלווה בשירה משותפת של שירים מקומיים וישראליים והמון צחוק).
ואז - הלכנו כולנו (שוב יש פה 5 מלוים) למטבח והכנו יחד ארוחת ערב ישראלית בתנאי בישול מאתגרים. חומוס שעמוס הכין (יצא מעולה), צ'פאטי וסלט ירקות ישראלי גדול. המצרכים נקנו בדרך לכאן, עם אילתורים קלים שיותאמו למצאי. נר ראשון, מעוז צור במקהלה וארוחת ערב מושלמת.
