כמעט לינץ' בטרק האנאפורנה- נפאל. אזהרת מסע...

חברים וחברות, מטיילים ומטיילות, טרקנים ונסחבות.. הסיפור הבא יכלול בתוכו מידה של הומור כדרכו של הסופר, אך עם זאת מטרתו היא לשמש אזהרת מסע לכל דבר.

זוהי חוויה אמביוולנטית בשבילי שאתם צריכים לקרוא על מנת להימנע ממצבים דומים ומסוכנים כדוגמת הסיטואציה שאליה נקלעתי..

סיפור שהיה כך היה.

היום הוא היום השביעי לטרק האנאפורנה, אותו טרק שזכה לתואר "הטרק היפה בעולם". בכל אופן, נקודת הסיום של היום הזה ממוקמת בכפר מאנאנג. עוד לפני הטרק וגם במהלכו גונבו לאוזנינו שמועות כי תושבי הכפר אינם אוהבים ישראלים, בלשון המעטה. על פי הסיפורים כבר דמיינו שקציני אס אס צועדים זקופים ברחובות מאנאנג ולכל מטייל סטלן ושעיר גוזרים את הזקן על פי מיטב המסורת הנאצית. האמת, זה לא היה רחוק מזה.

אנו מגיעים לכפר כאשר הבנות שהגיעו כמה שעות קודם לכן שמרו לנו חדרים באחד הגסט- האוסים. בדיעבד, בחירה רעה, רעה מאוד. ולא בגלל החדרים או האוכל אלא כמובן בגלל בעל הגסטהאוס.

כבר במהלך השעות הראשונות במחיצת עובדי המקום אנו מרגישים שהיחס כלפינו אינו כמו שהורגלנו וסינונים כמו ״ פאקינג ישראליז״ וכדומה נשמעים ברקע. עוד לא חשדתי.

היום שלמחרת אמור להיות יום מנוחה והתרגלות לגבהים, משמע אנו אמורים לישון שני לילות במקום הארור, שכמובן לא משתף פעולה עם ה״יזראלי- דיל״ המפורסם, כמו גם שאר מקומות הלינה

בעיירה.

שמונה וחצי בבוקר. לא עשר, עשר וחצי. שמונה וחצי בבוקר יוצא חברינו בעל הגסט האוס בהצהרה ״ קחו את הדברים שלכם ועופו מכאן״. ככה, פשוט זורק אותנו לרחוב והופך אותנו להומלסים הכי עשירים במאנאנג. עכשיו אני יודע מה אתם חושבים, ״הם בטח עשו רעש כל הלילה ושרו מזרחית, הם בטח לא הורידו את המים בשירותים״. כלום, נשבע לכם כלום. אחת עשרה בלילה וכולם בלי יוצא מן הכלל מקורבלים בשמיכה שודאי זכתה לניחוחות טובים יותר. ולא אשקר לכם, כמו כל אחד שחווה התנתקות, גירוש, ברקס מבחורה בדיוק לפני הכניסה, גם אנחנו זעמנו וצעקנו וקיללנו. בעשר בבוקר, לאחר ששילמנו עבור כל פתית אורז מסכן וכל דקת שינה עלובה יצאנו למסע חיפושים אחר מיטה טובה ואם אפשר גם יחס חם.

ואני חושב לעצמי, מה כבר המטיילים הישראלים לאורך ההיסטוריה עוללו לכפר הזה שגורם לו להתנהל כמו ברלין ב- 1939? רק במידה ומטייל ישראלי אלמוני אנס את בת ראש הכפר, הכניס אותה להריון שהוביל לילד חצי נפאלי- חצי ישראלי שזה באמת השילוב המכוער בתבל, אני יכול להבין. אך אם זה לא קרה אז אינני מוצא הסבר הגיוני לאנטישמיות שמטפסת עלינו.

בסופו של דבר, לאחר חיפושים ממושכים, מצאנו מקלט. אכלנו, ישנו, קיללנו את הכפר הזה אך התנחמנו בעובדה שמחר הוא יום חדש שבו נגיע לכפר חדש עם אנשים חדשים. שלום ולא להתראות מאנאנג. דבר אחד לא ידענו - מערכת היחסים עם תושבי הכפר רק התחילה..

אני נס על נפשי ודרכוני.

מאנאנג,אנאפורנה. 9.10, בוקר.

שלושה גברים ישראלים חותכים לדרך צדדית ויורדים לכיוון הנהר בתקווה למצוא מחסה. מאחוריהם נשמעות שאגות כמו של פלוגת מג״ב. מסקנה-רודפים אחריהם. מן הנהר השלושה מחליטים לטפס על גבעה אשר תאפשר להם לתצפת על הנעשה מלמעלה ובמקרה הצורך תשמש כנתיב מילוט אל הלא נודע. מישהו אמר ״שבע שנים בטיבט 2״?.  הם מגיעים לפסגה, מביטים אחורה ועיניהם, שעתה נוצצות בפחד מהול באדרנלין, מביטות אחורה ורואות את התמונה הבאה- על הגבעה הראשית עומדים לא פחות מעשרים מבני הכפר, חמושים וכועסים ומן הסתם חרמנים, למרות שזה לא קשור לסיטואציה. או שכן, למה הם מתים לזיין את הישראלים. השליישיה מפנה מבטה ימינה לאזור הנהר ומבחינה בכנופיה נוספת אשר חוסמת להם דרך מילוט אפשרית. הם מגלגלים אישוניהם לשמאל, וגם שם השליחים של אדולף נמצאים ובולמים גם את מעבר הגשר. התיירים מכותרים מכל עבר. מה שנקרא- אין יציאה. כמו כן, יש לציין כי אף אחד משלושתם מחזיק במכשיר סלולרי שבעזרתו היו יכולים ליצור קשר עם המשטרה הנפאלית המקומית שאולי הייתה מסייעת להם, למרות העובדה שהיא נמצאת בסך הכל 150 קילומטרים מהם וידועה ברמת השחיתות הקיימת בה, שגורמת לאברהם הירשזון להיראות כאדם ישר. משטרה - ירד מהפרק. אין ברירה, יוצאים למלחמה. אחד הנמלטים כבר מכין את השטח ודואג לאמצעי לחימה מתוחכם מאוד בצורת סכין מטבח קטלני. אתם יודעים, מהאלה שחותכים עגבניה במכה אחת בלי להשפריץ!. הם מרגישים ביטחון כעת. חצי השעה עוברת, סטטוס קוו, והלחץ בקרבם גוב ר. הם לבד בעולם מול כפר שלם ואנטישמי שמת לשחוט אותם, ומבלי כל אפשרות לקרוא לעזרה. מצד שני, האדולפים לא מתקדמים יותר מדי לעברם, בינתיים.

וברצינות, זו הייתה חוויה לא נעימה. נכון, חוויה אך אני לא מאחל לאף אחד להיתקל בסיטואציה כזו. אני מבקש בכל לשון של בקשה מכל מי שמתכנן לצאת לטרק האנאפורנה בהווה ובעתיד לא לישון במאנאנג, מפני שלעבור שם אתם חייבים, לצערכם. משרד החוץ וסוכנויות הנסיעות בנפאל כברמכירות את הסיפור ומשתפות פעולה עם החרם על הכפר הזה. אנא,הסיקו מסקנות מהסיפור הזה....