כל האמת מאחורי מונטנגרו

אשתי ואני טיילנו במשך חודש במונטנגרו – קרואטיה – סלובניה בקיץ 2016, ואלה התובנות שלנו.

ראשית, מומלץ לטייל עם ספר הדרכה. אנחנו היינו עם ספר מסדרת "העולם", שהם למעשה תרגומים של הספרים המוכרים "Lonely Planet". זה בהחלט מוסיף לחוויה, גם הנוחות של התמצאות וגם מעשיר ידע. עם זאת, לעיתים הם מפריזים ביופי ובחיוביות בתיאורים שלהם של מקומות שונים, לכן יש לקחת אותם בערבון מוגבל (כלומר, לא כל "עיר קטנה, שלווה, ציורית ומהממת" היא באמת כזאת ושווה ביקור, פעמים רבות מדובר בחור שאין מה לעשות או לראות בו ולא שווה את הנסיעה אליו).

מומלץ גם לקרוא כתבות נוספות ב"למטייל". יש שם כמה טיפים טובים.

מטרת הכתבה הזו היא להוסיף על המידע שכבר נמצא בספר וב"למטייל", מידע חדש וטיפים יותר מדויקים שלא נמצאים בשום מקום ונאספו רק על ידי הניסיון שלנו בשטח.

מונטנגרו היא מדינה לא גדולה אבל עם שטחים נרחבים ויש הרבה מה לראות. מומלץ לשכור רכב ולטייל לבד, אבל..... ועוד רגע נגיע ל"אבל".

דבר ראשון שחשוב לומר – אין במדינה הזו הנגשה בכלל למוגבלי תנועה.הכול מדרגות, אין מעליות כמעט בכלל, אפילו לא במקומות מאד מתויירים. גם במלונות מפוארים כביכול, אין מעלית. גם בפארקים הלאומיים שהם האטרקציות המרכזיות אין שבילי הליכה נוחים או מסודרים לכיסאות גלגלים או אנשים שמתקשים בהליכה.

(באזור מפרץ קוטור המצב קצת יותר טוב, אבל עדיין יש מקום לשיפור)

בכל המלונות ובתי האירוח יש Wifi.

העונה "החמה" מבחינת תיירות היא אמצע-סוף יולי ועד תחילת ספטמבר. זאת תקופה החופש הגדול של בתי הספר באירופה ולכן האזור מתמלא בתיירים.

שימו לב: יום העצמאות של מונטנגרו הוא ב- 13.7 ולעיתים נחגג במשך מספר ימים. במקומות שונים ישנן חגיגות, פסטיבלים למיניהם, אירועים מסורתיים וכו'. שווה לבדוק על זה מראש! ולשאול במקומות של מידע לתיריים. אנחנו שמענו על זה במקרה ושאלנו, לא סיפרו לנו במקומות המידע למרות ששאלות מה יש לעשות באזור ואילו פעילויות יש.

הצלחנו לראות מעט מפסטיבל מקומי נחמד מאד קרוב לעיירה ז'בליאק, ביציאה מזרחה לכיוון הגשר המפורסם (קצת לאחר היציאה מהעיירה פונים ימינה לכיווןNjegovuda).

לפארקים הלאומיים שווה לבוא מוקדם, בסביבות 8:30-9:00. מאזור השעה 10-11 כבר מתחיל להיות מלא באנשים ופחות נעים להיות שם.

עישון: אנשים מעשנים שם בכל מקום! גם במקומות סגורים וצפופים: בתוך בתי קפה, מסעדות, בארים, על חוף הים וכו'. זאת פשוט מכה שלא ניתן להתחמק ממנה! לנו זה ממש הפריע פעמים רבות לאורך הטיול, אבל נאלצנו לסבול בשקט

לינה:

באופן כללי המלונות יותר זולים מבארץ באופן משמעותי.

המדינה, והאנשים בה, מיושנת ובעלת אופי מיושן, בכל דבר!

המלונות מיושנים, אין באמת משמעות לשיטת דירוג הכוכבים – אל תצפו להיות במלון 4/5 כוכבים להרגיש כמו בלאס וגאס – זה לא המצב!

מזגנים בחדרים יש רק באזור מפרץ קוטור, בשאר המקומות והערים אין.

לפעמים קריר ונעים בלילה אבל גם יכול להיות מאד חם.

מיטה "זוגית" זה למעשה שתי מיטות יחיד מוצמדות. אין להם מיטה זוגית רגילה.

במלונות לוקחים את הדרכונים בקבלה בזמן הצ'ק אין ושומרים אותם עד הצ'ק אווט, אז קחו בחשבון שלא יהיה לכם נגישות לדרכונים במהלך הטיול(אם תרצו למשל להחליף כסף בבנק).

האנשים במונטנגרו כמעט ולא דוברים אנגלית, מלבד לאזורים המאוד מתוירים כמו מפרץ קוטור, אבל הם מאד נחמדים ובד"כ שמחים לעזור בכל.

בהרבה אתרי תיירות, ובמיוחד בפארקים הלאומיים, השירותים עם "בול פגיעה".

ברוב המקומות מקבלים אשראי (עם קוד PIN), לפעמים במסעדות/חנויות בכפרים ובעיירות היותר קטנות לא מקבלים.

אוכל:

אוכל בינוני. בגדול המסעדות די זולות, אבל גם תלוי איפה ומה מזמינים.

באזורים מתויירים יש יותר אוכל תיירותי ונראה שהתזונה העיקרים של האנשים היא פיצה (שגם לא ממש טובה). לא מתמחים בכלל באוכל מהעולם, למרות שמאד מנסים- זה פשוט לא יוצא להם.

במסעדה זמן ההמתנה הממוצע למנה הוא כ- 35 דק מרגע ההזמנה, אז אל תגיעו כבר רעבים! פעמים רבות גם יש המתנה לא מבוטלת עד שמישהו ניגש אליך לקחת הזמנה או בכלל לתת לך תפריט!

קרה לנו (ולאחרים מסביבנו) מספר פעמים שלאחר ההמתנה למלצר, ההזמנה, והמתנה ארוכה נוספת – המלצר חוזר ומודיע שהמנה חסרה או יש בעיה כלשהי וצריך להזמין משהו אחר.

מחיר נמוך למנה במסעדה – 15 אירו.

מחיר בינוני למנה במסעדה – 20-23 אירו.

מחיר גבוה למנה במסעדה – 30 אירו ומעלה.

המחירים בסופרמרקטים זולים עד סבירים.

נהיגה:

אנחנו טיילנו במשך 15 ימים במסלול יחסית מעגלי. נחתנו בשדה התעופה של העיר טיבאט (Tivat), השדה הקטן יותר של המדינה. שכרנו רכב בקבלה ישירה למלון בעיר בודבה, והחזרנו את הרכב בתחנת האוטובוס המרכזית של העיר טיבאט, וכך לא היינו "תקועים" הרחק בשדה התעופה ויכולנו לנצל את היום להסתובב בעיר טיבאט.

חברה מומלץ מאד להשכיר רכב, עם בעלים ישראלי – חברת "קולומבוס".

היו מאד נחמדים, במחיר טוב כולל הביטוח. קיבלנו רכב חדש ומצויין. קיבלנו ישירות למלון והחזרנו במיקום אחר ללא תוספת תשלום.

מומלץ מאד להוריד ולהשתמש באפליקציית הניווט Map.me. עובדת גם ללא חיבור לאינטרנט או חבילת גלישה ומקלה על ההתמצאות (ממש כמו וויז).

מומלץ גם לרכוש, די בזול, מפת דרכים של המדינה, בקנה מידה של לפחות 1:150,000.

והנה הגענו אל חלק ה"אבל" שבלשכור רכב עצמאית במונטנגרו:

הדרכים מאד מפותלות! ולעיתים מסוכנות. פעמים רבות כביש דו סטרי הוא למעשה חד סטרי, ואז צריך לעשות קצת רברס או לרדת הצידה ולמצוא דרכים יצירתיות כדי שהמכונית ממול תוכל לעבור.

לפעמים כבישים שמסומנים על המפה ככביש ברור, הם למעשה דרכי עפר קטנות וצרות.

הכבישים הראשיים בין הערים הגדולות הם בדרך כלל טובים מאד ומזכירים את שלנו, והדרכים באזורי הצפון וההרים יותר בעייתיות וצריך גם להיזהר משריטות של צמחים שוטים בדרכים צרות.

יש המון שוטרים! אז חשוב להקפיד לנוסע לפי הכללים ובמהירות המותרת (למרות שפעמים רבות המקומיים ממש לא עושים זאת). נהגים מקומיים בד"כ מהבהבים למי שבא מולם כדי להזהיר שבהמשך יש שוטר. זה עזר לנו מספר פעמים.

הדלק קצת יותר זול מבארץ, ותחנות דלק יש בעיקר בערים הגדולות ובאזורן, אז שימו לב לא להיתקע בלי דלק באזור ההרים והכפרים.

אזור בודבה (Budva)

משדה התעופה של טיבאט (Tivat) מחירי המוניות ליעדים השונים מפוקחים וקבועים וישנו לוח במגרש החנייה המראה את המחירים. שימו לב שלא מרמים אתכם. מונית מהשדה אל העיר בודבה עלתה 25 אירו (אם זכרוני אינו מטעה אותי).

העיר העתיקה קטנה ויפה מאד. שווה להקדיש לה כמה שעות באור היום לסיור ועליה על החומות, ולחזור בשעת הערב ולשבת במסעדה או בר ולספוג אווירה. יותר מזה אין מה לעשות בה, היא באמת קטנה מאד.

החופים של העיר נחמדים, טובה לקצת בטן גב. בערב העיירה קצת מתעוררת לחיים. מלבד העיר העתיקה ובטן גב, אין מה לעשות בבודבה, אבל אם יש רכב זאת נקודה טובה לצאת לטיול בחצי האי לושטיצה (Lustica).

אזור חצי האי לושטיצה (Lustica)

אזור יפה ולא מאד מתוייר. מכיל הרבה כפרים קטנים ויפים:

• כפר רוסֶה (Poce)

כפר קטנטן יפה ושלו. למעשה אין בו כלום מלבד מסעדה אחת, מלון, ומספר דירות נופש להשכרה. יש בו רצועת חוף קטנטנה מבטון. אין כניסה עם רכב וצריך להחנות אותו בכניסה לכפר. הנסיעה אליו מאד ארוכה ואומנם יפה, אבל לא ממש מצדיקה את הזמן. ליד החוף היה שלט של עמדה שמציעה לכאורה סיורים בסירה לאתרים מסביב, אבל כשאנחנו היינו היא לא הייתה מאוישת כלל.

• חוף זאנייצה (Zanjice): צריך לשלם כמה אירו בכניסה עבור חניה. אנחנו לא רצינו לשלם ולכן המשכנו אל החוף הבא.
• חוף מירישטה (Mirista)

חוף קטן ונחמד עם טיילת מלאה במסעדות ובתי קפה. מומלץ לחנות במשטחי העפר שמשמאל לכביש הגישה היורד לחוף, כיוון שאין חנייה חופשית ליד החוף (אלא ללקוחות אחת המסעדות) וגם הירידה עם הרכב היא צרה ותלולה דבר שמאד מקשה על העלייה חזרה כאשר נוהגים ברכב ידני.

בחוף מציעים שייט לאי מאמולה (Mamula) ולמערה הכחולה - פלאבה שפיליה (Plava Spilja) : 6אva Spiljaיליה אמולה צרה ותלולה מאד שמקשה על העלייה חזרה כאשר נוהגים ברכב ידני.גלים או אנשים שמתקשים בהליכה.מול תוכל לעבור. אירו לאדם. שייט למערה בלבד עולה 4 אירו לאדם. שימו לב היטב לאן לוקחים אתכם וודאו זאת מראש – אותנו בסוף לא לקחו אל האי והתאכזבנו.

המערה הכחולה עצמה היא די נחמדה- לרדת מהסירה ולשחות בה באור עמום. זה הכול. לא חוויה שאסור לפספס.

• חוף פרז'נו (Przno)

חוף יפה ומסודר. ניתן להחנות בחינם בחניון במעלה כביש הגישה, כ- 5-7 דק' הליכה במורד הכביש עד קו החוף. ניתן גם לשלם 3 אירו על חנייה ולהיכנס עם הרכב כמעט עד החוף. יש שם בית קפה אחד עם אוכל בינוני, אבל מלצרים נחמדים ודוברים אנגלית רהוטה. כסא נוח או שמשיה בשביל החוף עולים כסף אך אפשר בכיף לשבת בדשא שמעט מרוחק מקו החוף או לפרוס מגבת/מחצלת על החול הנעים.

סבטי סטפן (Sveti Stefan)

אי קטנטן ומפורסם ביופיו וייחודיותו, המחובר אל היבשה בשביל גישה קצר.

למעשה מדובר בבית מלון אחד ענק שהכניסה אליו אסורה, אלא אם ברצונכם לאכול במסעדת היוקרה של המלון (והמחירים יוקרתיים בהתאם). לא הצלחנו להבין האם יש צורך בהזמנה מראש, מכיוון שבתחילת שביל הגישה יש שומרים שמונעים כניסה אך גם מציגים תפריט של המסעדה למעוניינים.

החוף עצמו נחמד, חוף חצץ קטן וחופשי לרחצה.

בהגעה אפשר להחנות בחינם במעלה הכביש ולרדת במדרגות עד החוף, כ- 5 דק הליכה, או לשלם חנייה ולרדת עם הרכב עד לחוף.

חוף מילוצ'ר (Milocer)

חוף קטן וצפוף. הגענו אליו בטעות כאשר ירדנו ימינה אל תוך העיירה ליד הפארק הסמוך לסבטי סטפן, במקום להמשיך ישר ולהגיע עד סבטי שטפן.

לא שווה הגעה במיוחד אליו.

פטרובאץ (Petrovac)

טיילת נאה מלאה במסעדות ובתי קפה, לאורך חוף חצצי נחמד.

מקום מומלץ לעצירה לארוחת צהריים.

בתוך העיירה ישנו פסיפס עתיק נחמד, כנראה רומי, שהתגלה בשנת 1902 ולא מאד מתוחזק. בספר "העולם" ישנו הסבר ומפה כיצד למצוא את המקום. המפה די טובה אך ההסבר לא מאד ברור. כאשר מגיעים לכנסיה שבפינת צומת הדרכים, כאשר הכנסייה ניצבת לשמאלכם, מצד ימין ישנו דשא עם סימני דריכה של שביל ישן שנראה שהמוביל אל תוך חצר פרטית. זהו הכיוון הנכון! לא להיבהל, לא תגיעו לסלון של אף אחד. ממשיכים ללכת בין עצי הזית, דרך שרידים של קירות וחדרים עתיקים, עד שמגיעים למבנה אבן נמוך עם קירות זכוכית המקיף את הפסיפס ומגן עליו.

פארק לאומי אגם סקאדר (Skadar)

מקום יפה אבל אפשר להקדיש לו יום או אפילו חצי יום. אין באמת מה לעשות שם!

מלבד שייט מודרך בסירה, שייט קאנו קצר או רכיבה על אופניים בדרכים שסביב לאגם שבהן ניתן גם לעבור עם הרכב.

וירפאזאר (Virpazar) היא העיירה על שפת האגם ומהווה נקודת "הכניסה" אל הפארק- אין באמת שער כניסה אל הפארק. למעשה מרבית משטח האגם, ואת הנהר שנשפך אליו ניתן לראות בצורה נפלאה לאורך הדרכים המובילות אל העיירה.

וירפאזאר היא עיירה קטנטנה ויפה אך שוממת. אין מה לעשות בה. יש שם סופר וכספומט (למרות שבספר כתוב שאין), כמה מסעדות ובתי קפה.

שייט מודרך באגם שאורך כשעתיים עולה 25 אירו לזוג, פלוס 4 אירו לאדם תשלום על "כניסה" לפארק הלאומי. "כרטיס כניסה לפארק" צריך לשלם רק במידה ועושים אטרקציה באגם (שייט, קנו, אופניים). ניתן גם לעשות שייט באורך של 5-6 שעות שעולה מעט יותר.

בשייט שווה לוודא היטב, גם מראש וגם במהלך השייט! לאן לוקחים אתכם, ואף להזכיר למשיט הסירה שקבעתם להגיע לנקודות מסוימות. לנו הובטח שנעבור ליד אי עם כנסייה עתיקה ומסיבה לא ברורה זה הושמט מהמסלול.

*בכניסה אל עיירה אנשים בכל פינה יקפצו עליכם ויציעו את שירותם. אל תתביישו לשוחח עם כמה מהם! לשאול מה מציעים ומה המחירים ולבחור מה מתאים לכם, למרות שבאופן כללי המסלולים והמחירים די תואמים.

*מהעיירה אפשר גם לעשות מסלול נסיעה יפה לאורך הכרמים שבאזור, אך היא ארוכה וקצת מסוכנת לפעמים ולא באמת מובילה למקום מסוים. ניתן להגיע עד לכפר מוריצ'י אך לא מומלץ.

מוריצי (Murici)

אל תלכו לשם!

חוף חולי, רחב ויפה שבעיקר משמש את קבוצות הנופשים ששכרו את מספר בקתות העץ שנמצאות במקום. יש שם רק מסעדה אחת ששייכת למפעילי הבקתות, אבל גם מבקרים יכולים לסעוד. כאשר אנחנו היינו כמעט כל התפריט היה חסר ובסוף הסתפקנו בסלט קטן, פלטת נקניק, ויין לאחר שעות של נסיעה ארוכה!

הדרך מוירפאזאר למוריצ'י ארוכה מאד ומפותלת, לא סלולה במלואה, ולעיתים אף מסוכנת.

אם בכל זאת החלטתם (מסיבה לא ברורה) לנסוע בדרך הכרמים מוירפאזאר עד מוריצ'י, והצלחתם לאחר נסיעה ארוכה ביותר להגיע עד הכביש היורד אל הכפר – הקשיבו טוב: כאשר תגיעו לצומת הדרכים פנו שמאלה, כאילו אל תוך חנייה פרטית. המשיכו ישר עד משטח חנייה קטן מעפר. שם עומד איש ודורש תשלום על חנייה, 2 אירו. אל תשלמו. המשיכו הלאה עוד כ-100 מטר בדרך המתעקלת שמאלה ותגיעו אל קו החוף והבקתות והמסעדה. שם תוכלו להחנות חופשי בצד הדרך.

רייקה צרנוייביצ'ה (Rijeka Cronjevica)

עיירה קטנה ושוממה, שיש בה גשר אבן נחמד וזה הכול.

הכניסה לעיירה מכיוון וירפאזאר (דרום-מזרח).

מומלץ להגיע אל תצפית הפרסה, שחושפת נוף מרהיב של האגם והנהר. התצפית לא מוזכרת בספרי המטיילים.

כדי להגיע אליה כאשר באים מכיוון וירפאזר צריך לעבור את הגשר הקטן בעיירה, לפנות ימינה, לכיוון עיר הבירה פודגוריצה (Podgorica).

מנזר מוראצ'ה (Moraca)

מנזר חמוד לצד הדרך צפונה, עם גינות פרחים צבעוניים. שווה עצירה. יש באזורו כמה דוכנים קטנים של אוכל ומזכרות. הירידה אליו לבאים מכיוון דרום היא פניה ימינה, ממש מהכביש הראשי! יש מעט שילוט אבל קל מאד לפספס, צריך לשים לב היטב ולעקוב עם מפה או אפליקציית ניווט.

קולאשין (Kolasin)

עיירת סקי שבקיץ נטושה בחלקה. פעילה בעיקר בערב. בקיץ לנים בה בעיר בגלל קרבתה לפארק הלאומי "ביוגרדסקה גורה". יש בה מספר מצומצם של מסעדות. ניתן לעשות סיור קטן ברחבי העיירה עם האוטו ולבקר באנדרטה, כנסייה עתיקה, תחנת מים שהפכה למסעדה, וגן בוטני. במרכז העיר בכיכר המרכזית ובמקומות נוספים ישנה מפה מאויירת שמראה היכן ניתן למצוא את המקומות האלו.

למרות מה שכתוב בספר, לא מצאנו שם שום "מלונות מפוארים"! ישנו מלון-ספא אחד שנראה יוקרתי, מספר מלונות פשוטים והרוב דירות להשכרה.

ליד הכיכר המרכזית ישנה חברה שמציעה סיורים באזור וטיולי יום בג'יפים. טיול בג'יפ עולה 150 אירו לג'יפ עבור שני אנשים ואורך כ- 5-6 שעות, כולל ארוחת צהריים. כל אדם נוסף שמצטרף לג'יפ משלם 5-10 אירו עבור הארוחה בלבד, ומחיר הג'יפ מתחלק בין הנוסעים.

פארק לאומי "ביוגרדסקה גורה" (Biogradska Gora)

פארק יפה עם אגם יפיפה ולא גדול במיוחד. ניתן להקדיש לפארק יום או חצי יום למי שממהר. ישנו מסלול הליכה היקפי מסביב לאגם, יפה ונוח להליכה ומשולט. אורך כשעה-שעתיים, תלוי בקצב ונינוחות ההליכה.

בפארק יש שירותים אחד באזור הכניסה ליד אתר הקמפינג- זהו שירותים "בול פגיעה" ולכן גם מלוכלך מאד.

בכניסה ישנו דוכן אינפורמציה ומזכרות- העובדים שם דוברים אנגלית בסיסית מאד ולא מצליחים לספק מידע מועיל של ממש.

מעבר לאזור הקמפינג מתחיל מסלול הליכה הררי יפה, שמגיע עד פסגת הר קטנה המשקיפה על נוף מרהיב של העמק שסביב. שם גם נמצאת בקתת עץ קטנה ואוטנטית שבה מתגוררת אישה מבוגרת יחד עם חיות המשק שלה (פרות, חזירים, תרנגולות) ומוכרת גבינה ביתית. עליה עד הפסגה אורכת כשעתיים, והירידה חזרה כשעה.

בדרך למעלה ישנו פיצול עם שילוט המכוון לשבילי הליכה ארוכים יותר לכיוונים שונים

שאורכים מספר שעות. גם מבית הזקנה ישנו שילוט שמכווין ליעדים נוספים מרוחקים יותר לעוד כמה שעות של הליכה.

אין נקודות שתייה לאורך המסלול ולכן חשוב להצטייד במים רבים. השביל עובר בסמוך לנהר וניתן ממנו למלא מים נקיים לשתייה בעת הצורך, אך רוב הזמן הגישה אל הנהר מהשביל לא אפשרית.

בדוכן המידע שבכניסה ניתן לשכור אופני הרים ולבצע את השבילים ברכיבה, אך היה נראה כי הדבר דווקא קשה יותר. ניתן בדוכן גם לשכור סירות משוטים קטנות לשייט באגם.

מויקובאץ (Mojkovac)

עיירה קטנה ושוממת. אין מה לעשות שם וחבל אפילו על זמן העצירה במקום.

גם הכיכר והאנדרטה המוזכרות בספר לא מרשימות ולא שוות את הכניסה אל העיר.

ז'אבליאק (Zabljak)

כמה קילומטרים לפני העיר, בכביש הראשי מכיוון מזרח (כיוון מויקובאץ) מגיעים לגשר גדול וארוך מצד ימין. שווה לעצור בו. הנוף על הנהר וערוץ "הטארה" מרשים ביותר.

במקום יש שתי חברות שמפעילות אומגה מצד אחד של הערוץ אל הצד השני. אומגה ארוכה לכל אורך הערוץ עולה 20 אירו לאדם, ואומגה קצרה יותר ובגובה נמוך יותר עולה 10 אירו לאדם.

ז'אבליאק היא עיירה יחסית גדולה ונוחה לתיירים. בסיס מעולה ללינה ויציאה מוקדמת ל"פארק לאומי דורמיטור". בעיירה יש מספר מסעדות טובות, סופר גדול, בנק, ומגוון מקומות לינה ברמות שונות של איכות, נוחות ומחיר.

במרכז העיירה נמצא "מלון ז'אבליק", מלון גדול חדש ומודרני המכיל חדרים איכותיים ונוחים שקשה למצוא כמותם במקומות אחרים במדינה, אך גם שם אין מעלית ונאלצנו לטפס עם המזוודות את גרם המדרגות הארוך שמוביל מהכביש אל דלפק הקבלה. כדי להעלות את המזוודות עד לחדרנו שבמקומה הרביעית! ביקשנו בדלפק עזרה והם דאגו שאיש צוות יעלה עבורנו את המזוודות (כמובן שהשארנו לו טיפ יפה על כך).

בחניון הסמוך למלון ישנו דוכן מידע לתיירים ומשם ניתן גם להזמין מגוון של טיולי יום באזור. העובדים דוברים אנגלית מעולה.

אנחנו הזמנו שם טיול ג'יפים באזור שמורת דורמיטור (טיול בשטחים הרחבים שסביב אשר מחוץ לשטח המגודר שאליו מגיעים בכניסה לפארק). ישנן מספר חברות. הטיול שלנו יצא וחזר מז'אבליק (איסוף מהמלון). טיול אורך כ- 5-6 שעות בעלות של 100 אירו לג'יפ (עד 4 אנשים ברכב). לנו נאמר שהמחיר כולל ארוחת צהריים, אבל למעשה זה כלל רק את זמן "העצירה" לאכול באיזו מסעדה מקומית הררית קטנה, ועל האוכל נאלצנו לשלם תוספת בעצמנו (מי שרצה להזמין, כמובן לא חייב והמחירים תלויים במנה אך סבירים). כלומר, שווה לוודא היטב מראש מה מקבלים במחיר ולשאול על האוכל.

אבל: חשוב לציין שאומנם הטיול היה נחמד מאד ומידי סטינו מהכביש ועלינו על שביל עפר או שדה, וגם היו הסברים נחמדים על האזור באנגלית (לבקש מראש מדריך דובר אנגלית), מרבית הנסיעה הייתה בכבישים שסובבים את הפארק, ומי שיש לו רכב פרטי, מפה של האזור וקצת סבלנות יכול היה ליהנות כמעט באותה המידה מהטיול הסובב הזה באופן פרטי ולחסוך את ההוצאה על טיול מאורגן.

פארק לאומי דורמיטור (Durmitor)

הכניסה לפארק ממש בסמוך לז'אבליאק, בקצה העיירה. אין לשם תחבורה ציבורית. ניתן להגיע אליו רק ברכב, אוטובוס תיירים במידה ואתם קבוצה מאורגנת מראש, מונית, או הליכה של כ- 20 דק' מז'אבליאק.

כניסה אל הפארק עולה 3 אירו לאדם. חניית רכב פרטי בסמוך לכניסה עולה 2אירו ליום. מהחנייה ממשיך כביש סלול להליכה בלבד עד האגם, הליכה של כ- 10 דק'.

מומלץ לקנות מפה של הפארק שבה מסומנים בבירור שבילי ההליכה, אגמים באזור, תצפיות וכו. אנחנו קנינו אחת בדוכן המידע לתיירים בז'בליאק עבור 5 אירו.

בגדול שבילי ההליכה באזור מסומנים ומשולטים בבירור.

ניתן בכניסה גם לשכור סירת משוטים לאגם או אופניי הרים לשבילים שסביב (אך קשים לרכיבה).

• שביל ההליכה אל "מערת הנטיפים" לוקח כ- 3 שעות לכל כיוון. השביל מטפס גבוה, הוא הררי וברמת קושי יחסית גבוהה. למי שאינו מיטיב לכת עשוי לקחת אפילו יותר זמן מזה. חשוב להביא הרבה מים ביציאה למסלול!! כי אין מקום למלא בדרך.
• השביל ל"אגם הנחש" קצר יותר, כשעה וחצי לכל כיוון.
• השביל המקיף את האגם השחור, שביל משפחות מעגלי נעים, ויפה עם מעט חלקים מאתגרים. לוקח כשעה וחצי. חשוב: אם מתחילים את המסלול בהקפה משמאל לאגם, כלומר עם כיוון השעון, בנקודה מסוימת לקראת הסוף מגיעים לשלט עץ קטן שכתוב במונטנגרית. על השלט כתוב בטוש שחור בעברית "לבית הקפה". פנו שם שמאלה! לכיוון בית הקפה (כאילו אל תוך היער והרחק מהאגם אז זה בסדר). זה נראה כבדיחה או גרפיטי מכוער, אך זאת הכוונה טובה לסוף המסלול. אם תפנו לכיוון הנגדי תאבדו את השביל שנעלם בפתאומיות ותלכו לאיבוד במעבה היער.

מנזר אוסטרוג (Manastir Ostrog)

מנזר ייחודי מאד החצוב בתוך צוק הר גבוה. יש נוף יפה מאד על העמק והאזור כולו.

העלייה היא ברכב בדרך הררית ארוכה ומפותלת, לעיתים צרה ומספיקה למעבר של רכב אחד בלבד בו זמנית. בשלב מסוים מעט לפני ההגעה ישנה פנייה ימינה עם שער ודוכן שומר. זאת דרך גישה ישירה עד הכניסה למנזר המיועדת לרכבים המסיעים זקנים, אנשים חולים, נשים בהיריון, ילדים קטנים וכו', אשר לא מסוגלים לטפס את המדרגות (ויש לא מעט כאלה) המובילות מהחניון הרגיל עד לכניסה למנזר. אם מבקשים יפה השומר עשוי להכניס אתכם גם אם אינם "נזקקים" לכך.

החניה היא חינם וגם הכניסה למנזר, למרות התור שעשוי להיות ארוך ומתעתע כאילו מדובר בתור לקופה.

לצד הכניסה למנזר, ישנו חדרון צידי אליו נכנסים קודם והוא מכיל את שרידי "בזיליוס" הקדוש שעטופים בתכריכים. לצד השרידים עומד נזיר אורתודוקסי אשר מברך אתכם בהגיעכם אליו, ובתמורה נהוג לשים מעט כסף לתרומה בקופה הניצבת לידו. יש שנוהגים גם לנשק את השרידים העטופים.

הטקס הקצר הזה עשוי להיות די מביך למי שאינו נוצרי אדוק. ניתן לעקוף את המבוכה ולא להיכנס אל החדרון אלא להיכנס ישר אל תוך היכל המנזר. ניתן גם פשוט להציף בחטף ולפנות מיד שמאלה אל הכניסה למנזר.

הכניסה למנזר בבגדים צנועים – גברים עם מכנסיים קצרים זה בסדר. נשים רבות נוהגות ללבוש כיסוי ראש אך זה לא מחייב. בכל מקרה אף אחד אינו בודק או מעיר.

דאנילובגראד (Danilovgrad)

למרות מה שכתוב בספר, ממש לא כדאי לעצור בה. לפחות לא בשעות היום. מדובר בעיירה קטנה ו"מתה". אין בה שום דבר מעניין או יפה לעין ושום התרחשות. ייתכן שבשעות הערב משהו קורה ברחוב הראשי שבו מעט מסעדות ובתי קפה – אך אנו בספק.

צ'טנייה (Cetinje)

עיר הבירה העתיקה של מונטנגרו.

עיירה קטנה וחמודה שבתחומה יש הרבה אתרים קטנים יפים לראות: מוזיאון, מנזר ייחודי, כנסייה עתיקה. המדרחוב הראשי יפה ונחמד להליכה ויש בו מספר "ארמונות" שהוסבו לבנייני שגרירויות. נחמד לעצירה ללילה אחד, לא יותר. טובה לנקודת יציאה אל "פארק לאומי לובצ'ן" הסמוך. יש מספר קטן של מסעדות, רוב מקומות הבילוי הם ברים. יש סופר ויש בנק. למעוניינים להעביר לילה בעיירה מומלץ להזמין מקום לינה מראש כיוון

שישנם רק שני מלונות, ורוב מקומות הלינה הם דירות אירוח (שגם כאלה אין הרבה).

פארק לאומי לובצ'ן (Lovcen)

כניסה אל הפארק עולה 2 אירו לאדם.

האתר המרכזי הוא העלייה אל "מאוזיליאום נייגוש" ומלבד זאת אין ממש מה לעשות בשטח הפארק.

המוזיליאום נמצא בראש הר, אשר אליו מגיעים בנסיעה מפותלת עד רחבה קטנה שבה ניתן להחנות מספר קטן של רכבים. ככל שמגיעים יותר מאוחר המקום יותר מלא ואז צריך להחנות לצידי הכביש שעולה אל הרחבה ולהתקדם ברגל.

מהרחבה מתחילים לטפס אל המוזיליאום 461 מדרגות מרוצפות ומסודרות, אשר ברובן מקורות בתקרת אבן (כלומר העלייה היא בתוך מעין מנהרת אבן המוארת ע"י אור טבעי שחודר מחריצים בקירות).

בראש המדרגות צריך לשלם כניסה אל רחבת הקבר והתצפית המרהיבה שבה.

כניסה עולה 3 אירו לאדם, 1 אירו לסטודנטים (לא התבקשנו להציג את התעודות שלנו).

שימו לב לא לפספס את התצפית שמאחורי האנדרטה הגדולה (הנוף הפנורמי מרהיב) ואת הירידה במדרגות הצרות המתחיל צמוד לגב האנדרטה (קל לפספס אותן) ומובילות תחתיה אל חלל הקבר עצמו.

במתחם הרחבה התחתונה ישנה מסעדה אחת וחנות מזכרות קטנה שמוכרת בולים, מטבעות עתיקים וכו'.

• הכפר נייגוש (מקורו של נקניק הנייגוש המפורסם) נמצא למעשה מחוץ לשמורה ואפשר לבקר בו גם מבלי לשלם את הכניסה לשמורה. הוא חמוד ומשרה אווירה אוטנטית ועתיקה, אך אין באמת מה לעשות בו, מלבד לקנות נקניק וגבינה מקומיים "מקוריים" תוצרת יד ולתרום לכלכלה המקומית.

מפרץ קוטור

אזור המפרץ יותר מתוייר, קצת יותר מונגש לבעלי קשיים בתנועה (מעליות, רמפות וכו') ויותר אנשים דוברים אנגלית. מחירי הלינה והמסעדות באזור עולים בהתאם.

לנו היה מעט קריר וגם מספר בקרים גשומים, למרות שהיינו שם באמצע חודש יולי.

חופי הרחצה שם הם למעשה רחבות בטון או חצץ, אין חופי חול יפים ונוחים כמו שאנו מכירים מחופי ישראל.

• פראסט (Perast)

עיירה קטנטנה וייחודית בעלת רחוב ראשי אחד הנמצאת ממש על קו החוף. לאורך הרחוב הרבה מסעדות (יקרות) וממנו נראים מספר איים סמוכים.

לצערנו נתקלנו בגשם כאשר הגענו לשם ולכן לא טיילנו בין הבתים, הסמטאות והכנסיות של העיירה.

אין כניסה לעיירה עם רכב. בירידה מהכביש שלאורך החוף לכיוון העיירה, מגיעים לחניון מוסדר, אשר לכאורה דורש תשלום חניה. מניחים פתק על החלון שאותו אמורים להציג ביציאה ולשלם. לנו לא הונח שום פתק ולכן יצאנו כמו שנכנסנו, אך שימו לב לכך.

• טיבאט (Tivat)

בטיבאט אין "עיר עתיקה" שאפשר להסתובב ולהתרשם מייחודיותה כפי שיש למשל בבודבה. מדובר בעיר קטנה, מודרנית ומשעממת יחסית. האזור החדש אשר נקרא "נמל מונטנגרו" די מטופח ויפה, עם טיילת ארוכה, מסעדות, חנויות אופנה יוקרתיות, ויאכטות גדולות שחונות במרינה. בשעות היום די שומם, בערב מתעורר לחיים.

• קוטור (Kotor)

העיר פקוקה מאד ברכבים.

מונית מהעיר טיבאט עולה כ- 10 אירו (לפי מונה).

הגעה באוטובוס ציבורי היא קצת בעייתית, קשה מאד לסמוך על לוז האוטובוסים שלהם.

נסיעה מקוטור אל העיר "הרצוג-נובי" באוטובוס ציבורי עולה 2.5 אירו לאדם ולוקחת בין שעה לשעה וחצי (תלוי בעומס התנועה).

עדיף להגיע ישירות אל תחנת האוטובוס המרכזית של קוטור ולא לחכות בתחנות ברחוב. יש צורך להידחף אל האוטובוס כדי להספיק לעלות ולתפוס מקום (אחרת לא מעלים ואף מורידים נוסעים אם יש עומס גדול באוטובוס).

בעיקרון צריך לקנות כרטיס בקופה בתחנה, אך פעמים רבות לטענת הפקיד אין כרטיסים לשעה המבוקשת, צריך להזמין מראש, לחכות ולראות מה כמות הנוסעים ועוד שלל תירוצים.

בפועל- כל מי שרוצה עולה בדחיפות על האוטובוס גם ללא כרטיס מראש, ומשלם לכרטיסן שעולה על האוטובוס בתחילת הנסיעה.

העיר העתיקה של קוטור קטנה ויפה מאד. ישנו סיור בתשלום על החומות העתיקות, שנראה קצת ארוך. אנחנו לא עשינו בעיקר בגלל מזג האוויר הלא נוח שפקד אותנו.

לאוהבי חתולים וחיות בכלל, שווה לבקר במוזיאון החתולים! כן זה דבר אמיתי, גם לנו היה קשה להאמין וזמן רב אף חשבנו שמדובר בבדיחה כי גם נתקלנו בקשיים למצוא את המקום. כניסה עולה 1 אירו לאדם. המוזיאון משתמש בכסף בין השאר על מנת לסייע לחתולים במונטנגרו, ובשאיפתם גם באירופה בכלל.

כדי להגיע אל המוזיאון: מהשער הראשי של העיר העתיקה חוצים את הרחבה ופונים שמאלה, לאחר מכן ימינה בסמטה הראשונה. אז אתם כבר אמורים לראות שלט שחור קטן "מוזיאון החתולים" שמכווין ימינה לסמטה נוספת. המוזיאון נמצא ברחבה שבסוף הסמטה, בפינה. כדי לזהות שאתם במקום הנכון תדעו שבמרכז הרחבה הקטנה ישנו עץ בודד גדול. בהצלחה!