מפגש בשביל-הדייגים בפורטוגל

את חודש מרץ השנה ביליתי בדרום מערב פורטוגל, מתהלך ב"שביל הדייגים" וסביבותיו, בין חופי האטלנטי, מצוקיו וכפריו. היות ולא מיהרתי "להספיק את המסלול", הייתי פנוי לפגישות מפתיעות בדרך. אז הנה אחת מהן:

 בילדותי, אמא שלי דחפה אותי בעדינות ובנחישות ללימודי מוסיקה. במקביל לפרוייקט הנגינה בכינור, קנתה לי ליום ההולדת ה-13 ספר – "קומפוזיטורים מפורסמים". כל פרק הוקדש למלחין אירופאי מהתקופה הקלסית בלווית איור. לכן, כשעלה הבחור עם מזוודת טרולי לאוטובוס בלַגוֹש, דרום-מערב פורטוגל, אמרתי לעצמי "וואלה, איך הוא דומה לשוּבֵּרְט, תלתלים משוכים לאחור מעל מצח רחב, ממש כמו בתמונה".

הבחור ניסה לשלם לנהג עם הטלפון הנייד אך הנהג קיבל רק מזומן, או כרטיס שנרכש בתחנה המרכזית. הבחור אמר שאין לו מזומן והאוטובוס הבא בעוד שלוש שעות, אז הוא מבקש מהנהג שיקח אותו לתחנה האחרונה, שם הוא יוציא מזומן מ-ATM. הנהג סרב ואמר לו שירד, ילך לתחנה המרכזית או יוציא מ-ATM קרוב ויחכה לאוטובוס הבא.

אני ישבתי בספסל הראשון ליד הנהג וחזיתי באירוע, הבחור היה במצוקה, המצח השוברטי התענן,  ואז יצא לי – " אני אתן לך את דמי הנסיעה ותחזיר לי אם תוכל", באנגלית כמובן. נתתי לו שטר של 10 יורו והנהג החזיר לו 4 יורו עודף שהשוברט העביר אלי. הבחור הודה לי בחום והבטיח שיחזיר הכל ואני חשבתי לעצמי – "וואלה, איך שהאמא שלי השפיעה עלי".

האוטובוס יצא לדרך וכעבור שעתיים וחצי הגענו מלַגוש לסַאגְרֵש, 30 ק'מ על הכביש הישיר, והרבה יותר כשנכנסים לכל כפר ועיירה בדרך, אבל טיול נחמד אם יש לך זמן. בסאגרש הבחור בא לקידמת האוטובוס והזמין אותי לרדת איתו כדי שנלך ל-ATM והוא יחזיר לי את חובו. זו לא היתה התחנה שלי ולא בא לי ללכת ברגל אחרי יום הליכה ארוך בעבור 6 יורו, אז יצא לי – " הכל טוב, אתה לא חייב לי כלום ואם אתה רוצה להחזיר לי, תעשה משהו טוב למישהו אחר". הנהג היה מופתע והבחור יותר, הוא לא ידע מה לומר, מלמל דברי תודה וירד. אני ירדתי בתחנה הבאה ואמרתי לעצמי - "וואלה איך שהבת שלי השפיעה עלי".

  כעבור שלושה ימים, הלכתי בסאגרש בערב לחפש מסעדה ומישהו קרא לי "הלו אדוני" באנגלית במבטא הגרמני שזכרתי מהאוטובוס. השוברט בא, לחץ את ידי בהתלהבות והזמין אותי להצטרף אליו לשולחן לידו ישבו עוד שניים. הוא קרא למלצר ההודי ואמר לו שיביא לי כל מה שאבקש, הוציא מארנקו שטר של 10 יורו, נתן לי אותו וסיפר לחבריו באנגלית את השתלשלות האירוע באוטובוס. החברים הביעו התפעלות מהמחווה. אני הבנתי שהם יועצים לחברה מקומית מטעם חברת האם בגרמניה. לא שאלתי פרטים וגם נראה לי קצת מוזר שהם לא שאלו אותי מאיפא אני אלא רק על הטיול שלי בפורטוגל. מה שהם לא יכלו לדעת זה שאני מבין קצת גרמנית, לכן הבנתי את שאלתו של אחד החברים -  und weiche guten tat has du gemacht Andrus?  שמשמעו – "ואיזה מעשה טוב עשית?". אנדרוס לא התבלבל וענה בגאווה – "תרמתי סכום למועדון האַרִים הצעירים  בעיר שלי".

  הארוחה התנהלה בנעימים ואני פרשתי מוקדם כי המסלול המתוכנן למחר היה די מיגע. המלצר ההודי ליווה אותי לדלת היציאה ואמר לי – "סליחה אדוני, לא יכולתי שלא לשמוע את הסיפור של הבחור ההוא שהזמין אותך, ואם תרשה לי, אני רוצה לשבח אותך". אמרתי לו שאני מניח שיש אנשים אחרים שהיו עושים אותו הדבר והוא אמר – "לא כי עזרת לאדם זר, בגלל המחזור הכספי שעשית", מה הכוונה?, שאלתי, "אתה נתת לו 10 יורו והוא החזיר לך-4 כך שהשקעת 6 יורו. הוא החזיר לך היום 10 יורו + ארוחה ב-28 יורו + תאור שלך כגיבור. השקעה של 6 יורו עם החזר של 38 יורו בשלושה ימים זה יפה מאד. היות ואתה כנראה לא הודי, אני מניח שאתה ישראלי, שיהיה לך ערב טוב אדוני".

להורדת הספר "שישה שבילים" (חינמי PDF, eBook, Audio MP3).  שישה סיפורים קצרים על טיולים, מסעות, מַסות ומעשיות, ממורדות ההימליה, דרך הים והמדבר, למחוזות הקריאה והתודעה.