תחבורה ציבורית ומוניות בסין ”מידע על רכבות בסין“

מחלקות ברכבות בסין: hard seats הקרונות של ``העניים``. כיסאות אמנם מרופדים, אבל בקושי, שאפשר להעביר שם יופי של נסיעה במשך כמה שעות, אבל משרד הבריאות הזהיר שלילה שלם באותה מחלקה עלול לגרום לכאבים בישבן ונדודי שינה. יתרונות: הכרטיסים הכי זולים והסינים הכי חמודים, ככה שתמיד יש צחוקים. חסרונות: רעש, לכלוך, צפיפות (קורה שלפעמים כל כך דחוס באנשים שישנים על הרצפה, שאפילו אי אפשר לקום וללכת לשירותים), וכאמור, אי אפשר לישון, והתחת והגב כואבים. קשה קשה... איזה מזל, שאפשר לבקש לשדרג את הכרטיס במהלך הנסיעה, ולפעמים זה אפילו מצליח! Soft seats: מחלקה כמעט פיקטיבית של כיסאות נוחים, אבל עולים בהתאם, ונמצאת רק בנסיעות קצרות, בהן גם ככה אין שום בעיה לנסוע בקרונות הכיסאות הקשים. 

Hard sleepers: המחלקה האהובה ביותר על התרמילאים שהאגורה מצוייה בכיסם (עולה בערך פי 2 מהhard seats). למרות השם, המיטות נוחות להפליא, גם אם קצת קטנות. חדרונים של 6 מיטות (ויש רכבות שיש שם רק 4), מסודרות בשלשות לגובה (וגם המחיר משתנה על פי הגובה - הדרגש העליון הוא הזול). יש אין ספור דיונים לגבי איזה מיטה הכי טובה: בתחתונה יש הכי הרבה מקום ואפשר אפילו לפעמים לשבת זקוף. גם הכי נוח לאנשים להתאסף עליה ולפתוח שולחן, ואפילו רואים את הנוף מהחלון. מצד שני המיטה התחתונה היא כר פורה ללכלוך, עשן סיגריות ושאר ריחות ששוקעים מהקומות העליונות שמאוכלסות בסינים, וכמובן גם גניבות (אמנם הן נדירות, אבל לפעמים קורות). מיטה אמצעית תמיד הכי טוב באמצע גובה סביר, ועדיין רואים את הנוף, הריחות והלכלוכים שוקעים למטה... מיטה עליונה הכי שקטה (כמובן, יחסית לסין שלא מצטיינת בדממה), אבל הכי מעט מקום לשבת זקוף (או לשבת בכלל), ודורשת מיומנות בהתעמלות קרקע כדי לעלות ולרדת ממנה. Soft sleepers תא ובו 4 מיטות בחדרון שניתן לסגור עם דלת. לוקסוס אמיתי למי שלא חבל לו על הכסף, או שנתקע בלי כרטיסים אחרים לרכבת. כל שך יקר, שעולה כמעט כמו טיסה מוזלת!

קניית כרטיסים לרכבת: אפשר לקנות בתחנות הרכבת, לרב שבוע מראש. לפעמים יש דלפקים מיוחדים לתיירים, בהם המוכרים יודעים אנגלית (של כיתה ה`, אבל עדיף על כלום), במקומות אחרים אין, ואז תצטרכו לעמוד בסבלנות עם כל הסינים (וברוך השם יש הרבה מהם), להגיד למוכרת בסינית לאן אתם רוצים לנסוע (ולפעמים גם להצביע על שם המקום בסינית והכי טוב לבקש מסיני שיודע אנגלית לכתוב עבורכם בסינית את שם היעד, התאריך וסוג הקרון המבוקש) ולקוות לטוב. לפעמים התור מתארך לשעות, ולפעמים זה לוקח כמה דקות. בכל מקרה כשלחוצים בזמן אפשר לקנות כרטיס דרך הגסט האוס תמורת עמלה לא הכי צנועה של כמה עשרות יואנים לכרטיס. תמיד צריך לשים לב מאיפה יוצאת הרכבת. לדוגמא בבייג`ינג קונים כרטיסים רק בתחנה המרכזית, אולם הרכבת יכולה לצאת מתחנה אחרת לגמרי!

הצטיידות לרכבת (נכון גם לגבי אוטובוסים ארוכים): קלפים, טאקי, מוזיקה טובה, מילון סיני אנגלי ושיחון כדי לפצוח בשיחות עם כל יושבי הקרון (במיוחד בכיסאות הקשים), ספרים, תשבצים או סודוקו, והרבה הרבה אוכל ושתייה (מי אמר שבטיול מרזים?). אפשר להיות יותר סינים מסינים, ולקנות מין תרמוס שמשמש להכנת תה, וכמובן גם תה סיני, ולהכין לעצמכם תה מתי שאתם רק רוצים מהתרמוסים שיש בכל קרון. כמובן שככה אפשר גם לאכול מנות חמות. יש הרבה חנויות מחוץ לתחנה, שאפשר להצטייד בהן בממתקים (יש אוריאו בטעמים) ובקבוקי מים, ואם אפשר לקנות מהרוכלים בחוץ גם פירות ועוד דברים טעימים מקומיים, אז מה טוב.