מסלול ארוך ביפן ”שלושה שבועות ביפן“

נסענו ליפן ל-3 שבועות. אם לא נוסעים בתקופות המאוד מתויירות, אין צורך להזמין מקומות לינה מראש, אם כי זה נח. טסנו עם אוזבקיסטאן איירליינס: ת"א-טשקנט-טוקיו, טוקיו-טשקנט-ת"א. הטיסות היו ברמה של טיסת שכר, הרבה אוכל ושתיה ברמה בינונית. לדעתי, בדיעבד, היינו צריכים לחזור מאוסקה, אין טעם לחזור את הדרך לטוקיו.

חויית הטיול ביפן, מאוד מיוחדת. יפן שונה כ"כ מהמערב ושונה מאוד מהארצות האחרות בהן ביקרנו במזרח. מצד אחד, הם מאוד נקיים, דייקנים, חרוצים ומצד שני, לא כך ציפיתי לראותם. היפנים מאוד רוצים לעזור, אך לרוב אינם יודעים אנגלית וגם אם הם יודעים, הם נבוכים מאוד כשהם צריכים לדבר. לא פעם, ליוו אותנו עד המקום אליו רצינו להגיע. באחד הלילות, בקיוטו, חזרנו עם אוטובוס לתחנה סופית ומשם היינו צריכים לקחת אוטובוס אחר למלון. הסתבר שחלק מהאוטובוסים (כולל זה שאנו היינו צריכים) מסיימים לעבוד בשעה 20:00. שאלנו את הנהג, היה לו קשה להסביר לנו, הוא סימן לנו לעלות על האוטובוס שלו חזרה והסיע אותנו למקום בו יש אוטובוסים. מדהים.

היפנים צייתניים מאוד. עושים הכל בדיוק על פי ההוראות. אם יש ליפני מקום שמור ברכבת, הוא לא יזוזו ממנו, גם אם כל הקרון ריק. אם במדרגות הנעות עומדים בצד שמאל ועולים/יורדים בצד ימין, הם ימתינו בתור ולא יעמדו בצד ימין אם הם לא מתכוונים לעלות על המדרגות...

מקצועיים, בלי להגדיל ראש - לא נתקלנו באדם שלא ידע את עבודתו או ניחש מה הוא צריך לעשות. כל אחד יודע את עבודתו ב- 100%. אם תבקש ממנו משהו קצת שונה או שלא לגמרי קשור אליו, הוא יתבלבל. לדוגמא: ביקשנו להזמין מקומות שמורים לרכבת, הפקידה אמרה שיש רק בקרון מעשנים, לכן, הזמנו לרכבת מאוחרת יותר – עד כאן זו עבודתה והיא עשתה אותה מצוין. לאחר מכן, ביקשנו אם תוכל להתקשר למלון לאמר שנאחר, חצי שעה היא הלכה וחזרה, לא ידעה מה לעשות ולבסוף ביקשה שנתקשר מטלפון ציבורי.

מזג האויר: אנחנו טסנו ביולי. אמור להיות מאוד חם ולח, מלא יתושים וצרצרים רועשים. בפועל, בערך חצי מהימים, היה מזג אויר חם, אך הרבה יותר טוב מהארץ. בחצי השני היה ממש נהדר. הגשם, לרוב, לא ירד ואם ירד אז היה חלש, כזה שלא מפריע להמשיך לטייל.

חלוקת הזמן: אנחנו היינו 5 ימים בטוקיו, 2 לילות באקונה, 2 לילות בטקיאמה, 2 לילות בהירושימה, 7 לילות בקיוטו, לילה אחד בניקו.

אם אתם טיילים חרוצים, ניתן בהחלט לצמצם ימים ולהוסיף גיחה להוקיידו, לדוגמא. אנחנו מטיילים לאט, אוהבים להסתובב ברחובות, להיכנס למקומות לא תיירותיים, להריח ולחוות.

מעבר למה שכתוב בכל המסלולים, כל מה ש"צריך" לראות, אני ממליצה לכם גם: 1. ללכת לאונסן ציבורי. להתגבר על המבוכה של מערבי סביר להניח יחיד ובעירום. לראות איך היפנים מקרצפים את עצמם (ממש פילינג) לפני הכניסה לאונסן. חוויה אמיתית. 2. לטפס להר פוג'י לפחות קצת. ניתן לטפס להר בחודשים יולי ואוגוסט. להגיע לנקודה 5 זה ממש מיותר, יש שם 2 חנויות לתיירים וזהו. אם מטפסים יחד עם היפנים, זו חוויה אחרת לגמרי. להרגיש את ההר, את הטיפוס, את המאמינים. 3. בטקיאמה, לשכור אופניים, לנסוע וללכת לאיבוד. הגענו לנחל והתרחצנו קלות, נכנסנו לסופר ענק למקומיים, רוב האוכל לא היה מוכר לנו, המחירים זולים בחצי – היה מעניין. 4. הנסיעה לאיסה – מיותרת. אמנם המקדשים שם יפים, אך מקדשים ראינו מספיק. הפנינים, הכניסה יקרה וההופעה של שולות הפנינים נמשכת כ-10 דקות בלבד. 5. משחק בייסבול. יפן זכתה במקום ראשון באליפות הבייסבול האחרונה. זהו ספורט מקובל מאוד שם. המשחק עצמו לא עניין אותנו מאוד אבל החוויה של אלפי אוהדים, משפחות שלמות, זורמות עם חולצות הקבוצה, אוכל, מקלות עידוד (אלה הן כמו אלות בייסבול קטנות מפלסטיק ומשתמשים בהן במקום מחיאות כפיים). ממש חגיגה. במהלך המשחק הם יוצאים ונכנסים, הולכים לאכול בדוכנים הרבים הפזורים באצטדיון (המחירים סבירים מאוד).