יום 9 - ראשון, 3 ביולי, 2016.
מ- Col de la Forclaz אל Argentiere
מרחק: כ- 16 ק"מ (1069 מ' עליה, 1200 מ' ירידה)
למעבר לסיפור המלא של הטרק – לחצו כאן
כל ערב לפני השינה אני מכוונת שעון מעורר, וכל בוקר נוכחת מחדש שאין בכך באמת צורך. החדר המשותף מתחיל לרחוש כבר בשש בבוקר. היום ארוחת הבוקר משודרגת וכוללת גם קרואסון גדול, ביצה קשה שבמבט ראשון נראית כמו עגבניית שרי גדולה בשל צבע הקליפה האדום, ושוקו חם. הידד! יוצאים לדרך על בטן מלאה.
הערפל נמוג ומקבל את פנינו יום בהיר וקריר. איכשהו מצליחים להתברבר קצת במשולש השבילים שבין Col de la Forclaz, Trient ו- Le Peuty – אבל בסופו של דבר, לאחר 40 דקות ארוכות על הדרך, אנחנו עולים על השביל הנכון.
Trient ו- Le Peuty הם מקומות יישוב קטנים ונחמדים, שאם לא היינו מתברברים בדרך אולי היה לנו יותר אורך רוח להתרשם מהם ממש. גם כאן, בדומה לכפרים שעברנו ביום ה- 7 יש בתי עץ חמודים ולצידם גינות ירק קטנות.
איזור חקלאי, ירוק ופורח בתקופה זו של השנה. חיות משק וגם חתול משועמם שיושב על אדן החלון ומביט בנו, לא מבין למה צריך את כל זה.
העליה היומית מתחילה מיד לאחר שני הכפרים. הטיפוס תובעני אבל הכל יפה מסביב. מתחילים, כרגיל, בתוך יער מחטני ולאט לאט עולים מעלה. כשאנחנו עוברים את גובה העצים – נגלה אלינו Col de Balme, מעבר ההרים אליו פנינו מועדות, ובליבו הבקתה (שיש אומרים כי גרה שם מכשפה רעה – לא נכנסנו לבדוק). ממשיכים לטפס במרץ בתוך צמחיה נמוכה ושלוגיות. ככל שעולים, הבקתה מתקרבת והנוף המציץ אלינו מעברה השני נראה מבטיח...
אם חשבנו שכבר ראינו הכל בטיול הזה, אז כל פעם מחדש אנחנו מגלים שיש עוד ועוד. הנוף מראש מעבר ההרים מרהיב ביופיו. העין לא שבעה. גם מלינה, קתי, מריה וצמד הקנדיות מגיעות בערך איתנו. כולנו יושבים ובוהים בכל היופי הזה וקתי מצלמת אותנו פפרצי.
יום ראשון היום והשבילים הומים גברים, נשים, טף וכלבים - בפרט איזור ה- col, אליו ניתן להגיע בקלות מרובה גם ברכבל מ- Le Tour. למעלה רוח חזקה וקרה נושבת וכולם נצמדים אל קיר הבקתה, מנסים למצוא מחסה. אנחנו מתעטפים בפליזים ואני מוסיפה גם כובע, אבל כל כך יפה כאן ואנחנו חייבים לשבת עוד קצת. מחסלים את השוקולד, החטיפים והפירות שנשארו, מעיינים בספר ובאפשרויות הדרך העומדות בפנינו, וצופים בחבורת רוכבי אופניים מלהטטים על השלג.
בוחרים להמשיך מכאן בשביל הראשי של ה- TMB, הדרך הנחשבת יפה ומרגשת יותר, ומתחילים ללכת. הפסגות נישאות מעלינו בכל הכיוונים. לפנינו המון בלאן בכבודו ובעצמו, מתחתינו פרושים ישובי העמק הקטנים, מעלינו שמים בהירים ללא ענן ורוח מקפיאה דוחפת אותנו קדימה.
השביל עולה ויורד במתינות עד Col des Posettes. שם, במעבר ההרים המוגן מהרוח, אנחנו תופסים לנו פינה בעשב ומתנמנמים לנו בשמש הנעימה. כמה טוב...
לאחר כשעה, באיטיות מרובה, אנחנו מתקפלים וממשיכים הלאה. מכאן השביל מעט עולה ומיד לאחר מכן מתחיל לרדת אל העמק. בתחילה במתינות יחסית, ולאחר מכן – כפי שהובטח לנו בספר – בזיגזג תלול בתוך היער.
זהו, אנחנו שוב בצרפת! לפי הספר היום הזה מסתיים ב- Tre-le-Champ, אך מכיוון שלא מצאנו שם לינה הולמת, הזמנו לנו חדר במלון קטן ונחמד בעיירה הסמוכה, Argentiere. השלט מורה כי יש לנו עוד 40 דקות של הליכה עד לשם, אך בפועל העניין לוקח קצת פחות. השביל המוביל אל העיירה מקביל לכביש המחבר בין ישובי העמק. הוא יורד ביער של עצים רחבי עלים וחוצה פלג מים יפה.
Argentiere קטנה ומתוקה. בתי הקפה במרכז הומים מטיילים והמלון שלנו, Le Dahu (75 יורו + 10 יורו לאחד לארוחת בוקר) ממוקם ממש בצנטרום של הפיילה. מלון קטן, חמוד ונקי. מתארגנים ויוצאים לשוטט במרכז. בפנינו עומדות מספר משימות שעלינו לבצע לפני שהכל נסגר כאן. בתחנת המידע אנחנו מבררים מהי הדרך הטובה ביותר לחבור מחר שוב אל השביל, ובהמלצת הפקידה מחליטים לקחת שתי תחנות באוטובוס מס' 2 עד לכפר הסמוך Montroc, ומשם להמשיך ברגל. אחר כך מתיישבים במסעדה איטלקית ומזמינים פיצה, סלט וניוקי. הכל טרי וטעים. מקנחים בשתי עוגות שחיתות שקנינו בפטיסרי הסמוך. גם להוציא קצת מזומנים בכספומט אנחנו צריכים, כי המעות שבכיסינו הולכות ואוזלות... לסיום, מפגש נחמד בבית קפה עם דפנה וחבורתה. גם הם לנים כאן הלילה, וכנראה שמחר יסיימו את הטיול ויסעו לשאמוני.
היה היום יום בהיר ויפה, ללא מכאובים וללא תלונות. אנחנו כבר קרובים להשלמת הסיבוב, וככל שזה נראה עד כה – הנופים של האלפים הצרפתים לוקחים בגדול את יתר המדינות, לפחות בנתיב בו עובר ה- TMB.
למעבר לסיפור המלא של הטרק – לחצו כאן
צילומים וכתיבה: אורה גזית
