למטייל 50 פלוס

צפון הודו ל-50 פלוס: כל מה שצריך לדעת לטיול מדויק ומושלם

בירת היוגה הבינלאומית, מקדשים מרהיבים ובהם טקסים מרתקים, שווקים ססגוניים, טבע מרהיב, אוויר הרים צלול ופלא עולם אחד. כל אלה מחכים לכם בצפון הודו, יחד עם טעמים מיוחדים וצבעים בוהקים. הנה כל מה שתצטרכו לדעת לתכנון הטיול בצפון הודו
פנינה מרקו
|
תמונה ראשית עבור: צפון הודו ל-50 פלוס: כל מה שצריך לדעת לטיול מדויק ומושלם
© Depositphotos/Masterlu

סקירה כללית

האזור הנחשב לצפון הודו כולל שמונה מדינות, מתוך 29 המדינות המהוות את הרפובליקה ההודית. באזור זה נכללת דלהי, שאיננה מדינה, אלא טריטוריית הבירה. כן נכללת באזור גם טריטוריית האיחוד של צ'נדיגר. המדינות הן: קשמיר-ג'מו, הימאצ'אל פרדש, פאנג'ב, אוטרקאנד, האריאנה, רג'סטאן, אוטר פראדש וביהר.

שטחן הכולל של המדינות והטריטוריות בצפון הודו הוא כ-770,077 קמ"ר (שטחה של הודו כולה הוא 3,287,263 קמ"ר), ומספר התושבים בהן הוא כ-455 מיליון נפש, כולל עיר הבירה דלהי, שבה מתגוררים כ-19 מיליון נפש (מספר תושביה של הודו כולה הוא כמיליארד ושלוש מאות מיליון).

מבין המדינות הללו רוב התיירים הזרים מגיעים להימאצ'אל פרדש, פאנג'ב, רג'סטאן, ואוטר פראדש, וכמובן לדלהי. מעטים מגיעים גם לקשמיר, וגם אז, מדובר בעיקר בחלק המזרחי שלה, אזור לאדאק.

יש לציין כי בסקירה זו לא נלקחו בחשבון המדינות המצויות במרכז הודו (מאדיה פרדש, גוג'אראט, מזרח בנגל, אודישה, צ'אטיסגהאר) וכן לא "שבע האחיות", שבע מדינות הנמצאות בצפון מזרח הודו, מעבר לבנגלדש, מאחר והן פחות מתויירות.

מדינת קשמיר-ג'מו (Kashmir-Jamu), המדינה הצפונית ביותר בהודו, נמצאת מאז החלוקה בין הודו לפקיסטאן ב-1947, במרכז הסכסוך בין שתי המדינות הטוענות לזכותן עליה. בעקבות כך, ישנן אזהרות מסע לישראלים לאזור הקשמירי של המדינה (המערבי). עם זאת, האזור המזרחי (לאדאק), מתוייר יותר, יש בו נופים עוצרי נשימה של מדבר הררי, הנראה כמו נוף הירח, וגם האוכלוסייה (טיבטית ברובה) בודהיסטית ומסבירת פנים לתייר המערבי. העונה לביקור בלאדאק היא קצרה יחסית (בין יוני לתחילת ספטמבר), בעיקר בגלל מעברי ההרים הגבוהים הסגורים, עקב השלגים בשאר השנה.

מדינת הימ'צאל פרדש (Himachal Pradesh), אחת המדינות המתויירות ביותר בהודו, הגובלת בקשמיר, טיבט, פנג'ב, אוטראנצ'ל והאריאנה, נמצאת רובה ככולה בהרי ההימאליה ובשיפוליהם. פירוש שמה – ארץ הרי השלג, אומר עליה הכל – זוהי ארץ הררית, יפהפייה, הרים ירוקים, בחלקם מעוטרים בשלגי עד בראשיהם, עמקים ונהרות, מפלים ונופים עוצרי נשימה.

כמו כן, כפרים קטנים ועיירות כמו מקלוד גאנג', דרמקוט, בגסו ואחרים, שבהם יצרו התרמילאים הישראלים מושבות של כמעט קבע. במקלוד גאנג' פוגשים את התרבות הטיבטית, עם עשרות אלפי הגולים הטיבטים המתגוררים באזור ובראשם הדלאי לאמה, המנהיג הרוחני שלהם.

מדינת פאנג'ב (Punjab), שהאטרקציה המרכזית בה היא מקדש הזהב הקדוש לדת הסיקית באמריצר. זהו מרכזם הרוחני של הסיקים והפעילות במקדש, מלבד יופיו המיוחד, מרתקת כל תייר שמגיע לביקור. בשעות הערב מתקיים במקדש טקס הכנתו לשינה של הספר הקדוש לסיקים, גראנת סאהיב (Granth Sahib). חדר האוכל בתחומי המקדש מספק ארוחות חינם כל יום לעשרות אלפי אנשים, עולי רגל המגיעים למקום. גם תיירים מוזמנים לאכול ואפילו להשתתף בהתנדבות, כמו המאמינים, בהכנת האוכל.

תיירים המגיעים לאמריצר (Amritsar) לא מפסידים גם את הטקס הנערך מדי ערב במעבר הגבול בין פקיסטן להודו, הנמצא במרחק קטן מהעיר. הטקס מספק בידור לא רגיל לתיירים והצפייה בחיילים הפקיסטנים וההודים המקיימים את הטקס נעשית מתוך אמפיתאטרון שנמצא משני צדי הגבול.

אטרקציה נוספת בתחומי מדינת פאנג'ב נמצאת בעיר צ'אנדיגר (Chandigarh), שהיא בירתה של פאנג'ב ובירה משותפת למדינת האריאנה הסמוכה. בצ'נדיגר נמצא גן הסלעים של נק צ'אנד (Nek Chand), אדם שבנה במו ידיו גן פסלים וסלעים ממיחזור של חומרים כמו פסולת בנייה, חלקי קרמיקה, צמידי נשים שבורים ועוד. הגן של נק צ'אנד הוא אחת האטרקציות המתויירות ביותר באזור.

מדינת אוטרקאנד (Uttarakhand) שוכנת במחציתה הצפונית בהרי ההימלאייה, שהאטרקציות העיקריות באזור זה הם טרקים למקורות הגנגס, הנהר הקדוש ביותר להודים, טרקים בפארק הלאומי בעמק הפרחים, במעברי ההרים הגבוהים ובאתרי העלייה לרגל מהקדושים ביותר להינדואים. הנופים באזור זה מזכירים את שוויץ: הרים גבוהים, פסגות מושלגות, מפלים וכרי דשא אלפיניים.

במדינה נמצאת שמורת הטיגריסים קורבט, שבה אפשר לראות נמרים. אולם מדינת אוטרקאנד מוכרת ביותר בקרב המטיילים בגלל הערים רישיקש (Rishikesh) והארידוואר (Haridwar) הנמצאות בתחומה. ערים קדושות להינדואים, בהם עובר נהר הגנגס הקדוש ומתקיימים טקסים (פוג'ות) צבעוניים עם המוני עולי רגל מדי ערב. רישיקש נחשבת לבירת היוגה העולמית, ותיירים רבים מחפשים תכנים רוחניים ולימודי יוגה באשראמים הפזורים לאורך הנהר.

מדינת האריאנה (Haryana) אינה פופולרית במיוחד בקרב המטיילים הזרים, אולם יש בה כמה אתרים המעניינים בעיקר את מי שמכיר את המיתולוגיה ההודית.

מדינת רג'סטאן (Rajasthan) היא אחת המדינות המתויירות ביותר בהודו. פירוש שמה של רג'סטאן הוא "ארץ המלכים", משקף ביותר את ההיסטוריה של המדינה, בה שלטו מהרג'ות שהותירו אחריהם מבצרים וארמונות מפוארים. בערים הגדולות של רג'סטן – ג'ייפור, אודייפור, ג'ודפור וג'איסלמר וגם בדרכים אליהן תמצאו את שרידיהם של הארמונות המפוארים והמבצרים העצומים. רובה של המדינה הוא מדבר, ותוכלו להתרשם מחייהם של הכפריים. הזמן הטוב ביותר לבקר כאן הוא החל מאוקטובר ועד מרץ במהלכם מתקיימים פסטיבלים רבים באזור.

מדינת אוטר פראדש (Uttar prasesh) מפורסמת בעיקר בזכות הטאג' מאהאל, הנמצא בעיר אגרה (Agra), אתר שאין כמעט תייר המגיע להודו ולא מבקר בו. העיר השנייה שבה מבקרים במיוחד במדינה זו היא העיר ורנסי (Varanasi), אחת הערים הקשות ביותר לתייר המערבי. זו עיר השוכנת לגדת הגנגס, במקום שבו מי הנהר מזוהמים, ונערכים בה טקסים שונים, בהם טקס שריפת הגופות באחת מגטאות העיר (מדרגות היורדות אל הגנגס), כשאת האפר של הגופות ומה שנשאר מהן זורקים אל תוך הנהר.

בנהר הזה גם רוחצים מאות אלפי המאמינים, מכבסים את בגדיהם, ואליו גם זורקים את האשפה שלהם. ורנסי היא אחת הערים הצפופות, הרועשות והמזוהמות ביותר בהודו, ומומלץ מאוד לבקר בה, רק אחרי שמתרגלים להודו.

ורנאסי. צילום: פנינה מרקו

מדינת ביהר (Bihar) היא הענייה ביותר בהודו וגם הפחות בטוחה למטיילים. מוקד העניין העיקרי בביהר היא העיירה בודגאייה (Bodhgaya), שבה הגיע הבודהה להארה תחת עץ הבודהי שנמצא בעיירה. בבודגאיה אפשר להשתתף בקורסים בבודהיזם, ויפה מאוד לבקר במקדשים הבודהיסטים הרבים הנמצאים כאן והמייצגים את כל זרמי הבודהיזם (יש כאן מקדשים יפניים, תאילנדיים ועוד), מלבד המקדש העיקרי שנבנה סביב עץ הבודהי בעיירה.

עיר הבירה דלהי (Delhi) היא אחד השערים העיקריים לכניסה להודו דרך האוויר. כמעט כל מי שמגיע לצפון הודו עובר בדלהי. לכן אין כמעט מטיילים שלא מבקרים בעיר הזו, וכמובן שיש הרבה מאוד מה להתעכב ולראות בה. מומלץ להיות כאן לפחות כמה ימים כדי לחוש את האווירה של העיר וכדי לבקר באתרים הרבים שבה.

דלהי מחולקת לעיר החדשה ולעיר העתיקה ובשני חלקיה ישנם אתרים מומלצים לביקור. בחלק העתיק פזורים שרידים של אימפריות שהיו ואינן, מבצרים עתיקים וארמונות מרהיבים. בחלק החדש של דלהי, החלק שהבריטים התחילו בבנייתו, ישנן שדרות רחבות, גנים פורחים, מרכזי קניות מודרניים ורכבת תחתית נוחה ויעילה.

יש בדלהי מקדשים, ישנים וחדשים ובהם מומלץ ביותר לבקר במקדש אקשרדהם, שנבנה רק לפני שנים ספורות, ומהווה אטרקציה תיירותית גם לתיירי חוץ וגם למקומיים. מומלץ להגיע אחר הצהריים כדי להספיק לראות את מה שמציע המקדש, ולהשתתף במופע האור-קולי עם המזרקות הצבעוניות שנערך בערב.

עונות ומזג אוויר

מזג האוויר האידאלי לטיול בצפון הודו נחלק בין הצפון הרחוק (הרי ההימלאייה הגבוהים – לאדאק, לדוגמה, שבהם ניתן לטייל רק מתחילת יוני עד סוף ספטמבר, אז הטמפרטורות ינועו בין 15-25 מעלות).

הימצ'אל פרדש שבה אפשר לטייל גם במאי, יוני, יולי, אוגוסט למרות שאלה חודשי המונסון, גם כאן הטמפרטורות ינועו בחודשים המומלצים לטיול בין 15-25 מעלות.

שאר צפון הודו, שבה ניתן לטייל לאורך רוב חודשי השנה, למעט מאי, יוני, יולי אוגוסט – שאז חם מדי. בחודשים המומלצים לטיול ינועו הטמפרטורות בין 10-30 מעלות. בשאר החודשים הטמפרטורות יכולות להגיע ל-48 מעלות.

מומלץ להתעדכן לפני שנוסעים מה מזג האוויר ומה מצב גשמי המונסון. לעיתים גשמי המונסון גורמים למפולות בוץ וסלעים ולא ניתן להגיע לכל מקום בצפון.

חמישה דברים שאסור לפספס בצפון הודו

בדרך כלל כשמתכננים טיול לצפון הודו לא מסתפקים בטיול רק באחת ממדינות הצפון ומשלבים כמה מהן ביחד. לכן כדאי לדעת מהם חמשת האתרים בכל הצפון, אותם אסור לפספס:

1. דלהי

נתחיל מדלהי (Delhi), שבה בדרך כלל נוחתים כאשר נוסעים לטיול בצפון הודו. דלהי, הלב הפועם של הודו, היא עיר נפלאה. היא המקום שבו נמצאים משרדי הממשלה של המדינה, וגם המקום שבו אפשר לחוש את הדופק של המדינה הזו, גם אם העיר עצמה אינה משקפת את כל מה שיש לראות בהודו הענקית.

ישנם תיירים שמבקשים לפסוח עליה כדי לעשות "נחיתה רכה", ולהגיע לכפרים בצפון שיהיו קלים יותר לעיכול וחוזרים לדלהי רק לאחר זמן, כשהכירו קצת יותר את ה"ראש ההודי", התרגלו לאווירה ולמראות הקשים. כך או כך, חייבים לטייל בה ולהכיר אותה היטב, ויש הרבה מה לראות ולעשות בדלהי.

מוקדי העניין העיקריים בדלהי הם בעיקר אתרים עתיקים מתקופת השלטון המוגולי: המבצר האדום, קבר הומאיון, קוטב מינאר ואחרים. כמו כן, תיירים אינם פוסחים על מקדשים כמו מקדש הלוטוס, המקדש הסיקי, מקדש אקרשדהם ומקומות כמו מוזיאון גנדי, מקום שריפת גופתו של גנדי ועוד.

מלבד זאת, דלהי מצטיינת בשווקים נפלאים מצד אחד ובמרכזי קניות מודרניים מצד שני, שבהם כדאי מאוד לבקר. נשים שרוצות לרכוש בגדים בסגנון הודי, טוב יעשו אם לא ינסו לקנות אותם בשווקים, ששם האיכות אינה גבוהה במיוחד, אלא יחפשו את חנויות הרשת כמו "אנוקי", "פאב אינדיה" ועוד, המצויים בעיקר במרכזי הקניות הגדולים או בקניונים.

לעומת זאת, כדאי מאוד לבקר באיזור המיין באזאר בדלהי, ברובע פהאר גאנג'. זהו מרכז התיירות העממית והתרמילאים. לאורך הרחוב ניתן למצוא חנויות רבות, הן של פירות וירקות, תבלינים וכלי אוכל ייחודיים להודו (כמו מגש טאלי מנירוסטה או מחבת לעשיית צ'אפאטי) והן של מזכרות ובגדים, תיקים וצעיפים, ובעצם כל מה שתרצו לקחת אתכם לארץ כמתנות לחברים ולמשפחה, במחירים הזולים ביותר שתוכלו למצוא.

התרמילאים אוהבים מאוד את חנות בגדי העור של פארוק שנמצאת במקום, ואי אפשר להתעלם ממנה כשעוברים ברחוב הראשי. הם מזמינים שם מעילי עור, תיקי עור ועוד פריטים עשויים עור לפי מידה ועיצוב שתבחרו, במחירים נוחים.

2. מקדש הזהב הסיקי באמריצר

אחד האתרים המרשימים ביותר בהודו הוא מקדש הזהב הסיקי (Harmandir Sahib) בעיר אמריצר שבמדינת פנג'ב. זהו מרכזם המקודש ביותר של מאמיני הדת הסיקית ומשמש אתר עלייה לרגל לבני כל הדתות בהודו, וכן אחד מאתרי החובה למבקרים הזרים.

בכל שעה משעות היום או הלילה הומה המקום במבקרים, אולם הזמן הטוב ביותר לביקור הוא בשעות הערב המאוחרות, כאשר כוהני הדת מוציאים את הספר הקדוש ממקומו במקדש המוזהב שבתוך הבריכה הסובבת אותו. הם מובילים אותו באפיריון מקושט ומעבירים אותו ל"שנת לילה" במקדש אחר שבמתחם.

כדאי מאוד להגיע לביקור נוסף במקדש הזהב במהלך היום, ולו רק כדי להתרשם מהטקסים המתקיימים סביב הבריכה המקודשת, וכן כדי לבקר במתחם חדר האוכל שבמקום. חדר אוכל מספק ארוחות חינם כל יום לעשרות אלפי אנשים, אוכל המבושל במטבח הענק שבמקום, על ידי מתנדבים. אפשר להצטרף אליהם ולעזור בהכנת האוכל, וכמובן גם לאכול ממנו כמו כולם, תוך כדי ישיבה על רצפת חדר האוכל הענק.

מקדש הזהב באמריצר. צילום: עמית פלד

3. הערים רישיקש והארידוור

שתי ערים סמוכות אחת לשנייה במדינת אוטרקהאנד (מרחק של כחצי שעה ביניהן), שוכנות על שפת נהר הגנגס הקדוש ומושכות אליהן אלפי עולי רגל מכל רחבי הודו בכל יום. תנו לעצמכם את הזמן בשתי הערים האלה, ובעיקר ברישיקש הנעימה.

תוכלו לצפות בפוג'ות, הטקסים הדתיים הנערכים על שפת הנהר בכל ערב בנוכחות קהל של אלפים, ליהנות מהמראה המרהיב של "סירות" המנחה הקטנות, שאותן שולחים המאמינים אל תוך הנהר ובהן קצת אורז, חתיכת אגוז קוקוס ונר דולק. מנחה לגנגה, אלת הנהר. מראה מרהיב של אורות קטנים שטים בנהר.

העיר רישיקש, נחשבת לבירת היוגה העולמית, ובשנות השישים אפילו חברי להקת הביטלס שהו בה בחיפוש אחר רוחניות. כיום, תוכלו להצטרף לאחד האשרמים הרבים (מרכז לימוד רוחני) ולהשתתף בשיעורי יוגה, מדיטציה ופילוסופיה הינדואית, או סתם לטייל במשך שעות לאורך הנהר, להתבונן בעולי הרגל, לשבת בבית קפה על שפת הנהר ולהקשיב לדנדוני פעמוני המקדשים, שאינם נפסקים לאורך כל שעות היום.

4. דרמסלה

במדינת הימצ'אל פרדש הצפונית, השוכנת בשיפולי ההימלאייה. כשאומרים "דרמסלה" מתכוונים בעצם לעיירה שמעליה הנקראת מקלוד גאנג' ולכפרים בגסו ודרמקוט. כל אלה הפכו מזה שנים למעוזי עליה לרגל של תרמילאים מכל העולם וגם מישראל.

תיירים רבים באים לביקור בעיירה ובכפרים סביבה, המשמשים כמקום מפלט לטיבטים שברחו מסין לכאן וקיבלו מקלט מדיני בהודו. כאן גם נמצא המנהיג הרוחני של הטיבטים, הדלאי לאמה. כאן תוכלו לראות את הנזירים המסתובבים בגלימותיהם הארגמניות ברחבי העיירה מקלוד גאנג', לומדים תורה ממנהיגם הנערץ.

כאן תוכלו ללמוד בודהיזם במרכז טושיטה (Tushita), ולעשות טרק יומי במעלה ההר אל המקדש של שיווה (אחד האלים ההינדואים), תוך כדי התבוננות בנוף ההרים הנפלא שיתגלה לעיניכם מכל עבר וברכסי ההרים המושלגים. כאן תוכלו לשוטט בין ארזי ההימלאייה, אולם תצטרכו להישמר מלהקות הקופים הקופצים בין העצים. תוכלו לשבת חודש ימים בבית הארחה מקומי וליהנות מהשאנטי ההודי הידוע ומאוכל צפון הודי שייצא היישר ממטבחה של בעלת בית ההארחה.

5. אגרה והטאג' מאהאל

הטאג' מאהאל (Taj Mahal) – אחוזת הקבר הלבנה והמרהיבה הנמצאת בעיר אגרה שבמדינת אוטאר פרדש, נחשבת לסמל של הודו, אחד מפלאי עולם ואין תייר המבקר בתת היבשת, שלא מרגיש חובה לבקר כאן, גם אם מזג האוויר חם, גם אם הרוכלים ונהגי הריקשות מעיקים, כשתיכנסו למתחם האתר ותעברו בשער דרכו מתגלה הטאג' בהדרגה, יתגלה לכם מראה עוצר נשימה: ארמון – מוזוליאום, אחוזת קבר יפהפיה, מצופה בשיש לבן מעוטר באבנים יקרות, סמל האהבה, אהבתו של הקיסר המוגולי שאה ג'אהאן לרעייתו אהובתו מומטאג'.

זה המקום אליו עולים לרגל לא רק תיירים זרים, גם הודים רואים חובה לעצמם לבוא לבקר בארמון האהבה הזה, בעיקר בירח הדבש שלהם. כדאי לשים לב לזוגות הצעירים הביישניים, המצטלמים על רקע הטאג', יושבים בצל עצי הגן הגדול ומתבוננים אחד בשני בעיניים מלאות תקווה.

צילום: פנינה מרקו

חמישה דברים נוספים שכדאי

1. פסטיבלים

יש בהודו שלל פסטיבלים מרהיבים, צבעוניים ומרתקים, שחוויית ההשתתפות בהם משדרגת כל טיול. לכן, כדאי לתכנן את הטיול שלכם "סביב" פסטיבלים ולאלץ את הלו"ז שלכם בהתאם, כדי שתוכלו להשתתף באחד. תאריכי הפסטיבלים משתנים משנה לשנה וכדאי לבדוק את המידע און ליין.

מלבד הפסטיבלים הנחגגים בכל רחבי הודו, כמו ההולי, הדיוואלי, הדוסארה והנאבראטרי, ישנם פסטיבלים הייחודיים לצפון הודו, כמו הקומבה-מלה הנערך אחת לשלוש שנים באחת מארבע ערים קדושות, שתיים מהן נמצאות במרכז הודו – נאשיק (מצפון למומבאי) ואוג'יין (במדיה פרדש), אולם שתיים מהן נמצאות בצפון הודו – אללהאבד והארידוואר, כאשר באללהאבד מתקיים הפסטיבל העיקרי, אחת ל-12 שנה.

פסטיבל נוסף הייחודי לצפון הודו הוא פסטיבל הגמלים בפושקר הנערך אחת לשנה בסוף אוקטובר תחילת נובמבר. זהו בעצם יריד גמלים ובקר שבמהלכו נערכים אירועים שונים, תחרויות סוסים וגמלים, מרוצי גמלים וסוסים וטבילה באגם הקדוש של פושקר.

עוד פסטיבל ייחודי לצפון הודו הוא הפסטיבל בעיר לה שבלאדאק הנערך בכל שנה בתחילת חודש ספטמבר מה-1 עד ה-15, במהלכו ישנן תהלוכות ברחבי העיר ובכפרים שבסביבה, מופעי מוסיקה, ריקודים, הופעות פולקלור, תחרויות חץ וקשת, תחרויות פולו ועוד.

2. נסיעה ברכבת

למרות שאין צורך של ממש להשתמש ברכבת ככלי תחבורה (בעיקר בזכות הטיסות הפנימיות היעילות והזולות יחסית), כדאי לנסוע בה בשביל החוויה, לפחות למרחקים קצרים. אם תעשו זאת בשעות היום, תוכלו לנסוע במחלקה ה"פשוטה" ביותר, עם כל ההודים, וזו חוויה שעשויות להישאר בזכרונכם זמן רב. אם בכל זאת תבחרו להשתמש בשירותיה לנסיעות ארוכות יותר, עדיף לנסוע במחלקות היקרות יותר – 2AC או 3AC, הממוזגות, שבהן נוסעים בני המעמד הבינוני, דוברי האנגלית. הן גם המחלקות הסגורות והבטוחות גם לכם וגם לחפציכם.

3. טרקים בהימלאייה

לא רק בנפאל, גם בהודו ישנם מסלולי הליכה יפהפיים. החודשים שלפני המונסונים (מאי-יוני), ובחודשים שאחריהם (ספטמבר-אוקטובר) הם זמן מצוין לטרקים בצפון הודו ובהימלאייה, ואפילו רק לטיולי יום קצרים ברגל, למי שלא מחפש טרקים למטיבי לכת. בהימאצ'ל פרדש, בלאדאק, באוטרקהאנד ישנם מסלולי טיולים רגליים מגוונים. בלאדאק – נוף ירח ייחודי של הרים סלעיים צבעוניים, בהימאצ'ל – הרים ירוקים בסגנון אלפיני, מפלי ענק ונהרות גועשים. באוטרקהאנד – טרק לרגלי הננדה דוי, ההר הגבוה ביותר בהודו, עם פסגתו המושלגת, בגנגוטרי, טרק למקורות הגנגס (הגומוק) ועוד.

4. חוות בריאות וטיפולים איורוודיים

רבים לא יודעים שהודו היא מקום מצוין לטיפולי בריאות. אמנם בכל רחבי הודו קיימות חוות בריאות מיוחדות, המספקות טיפולים לניקוי הגוף מרעלים, אולם בצפונה של תת היבשת ישנן חוות רבות המקבלות גם מטופלים מערביים. חווה כזו יש לא הרחק מדלהי, בשם סן ג'יבאני (San Jeevani), ויש עוד אחת מומלצת, ליד דרמסלה – קאיאקלפ (Kayakalp). ניתן לחפש באינטרנט חוות נוספות, בהתאם לאזורים שבהם אתם מבקרים, ולבדוק באתרים מה עלות הטיפולים. כדאי לדעת שיש בהודו חוות בריאות הממומנות על ידי קרנות והמחירים בהן זולים בהרבה מאחרות, בלי לפגוע בשירות ובאיכות של הטיפולים. לכן כדאי לבדוק ולהשוות מחירים.

5. לימודים רוחניים

אין זה סוד שרבים בעולם המערבי מזהים את הודו כמקום רוחני. יוגה, מדיטציות וחוויות רוחניות ייחודיות שאותן ניתן לקבל רק בהודו. המרכזים המזוהים ביותר עם לימודים רוחניים בצפון הודו הן הערים רישיקש, הנחשבת לבירת היוגה העולמית והארידוואר הסמוכה אליה.

ברישיקש ישנם אשרמים רבים המקבלים תלמידים מערביים לתקופות קצרות וארוכות. ניתן ללמוד כאן יוגה, מדיטציה ופילוסופיה הינדואית. מרבית התיירים המערביים המחפשים תוכן רוחני מגיעים גם למקלוד גאנג'. לכאן מגיעים מורים מרישיקש בעונה החמה ומקיימים קורסים בדרמקוט ובבגסו.

אלה השואפים ללמוד לימודים בודהיסטיים יכולים לעשות זאת במכון טושיטה בדרמקוט, בהימצ'אל פרדש, או בבודגאייה במדינת ביהר, שם קיימים מכונים להוראת הבודהיזם.

נזירים בדרמסאלה. צילום: פנינה מרקו

איך מטיילים?

בעיקרון תוכלו לטייל בצפון הודו בכל דרך שתבחרו – כעצמאיים, בטיול מאורגן או בטיול עצמאי שאורגן מראש. למעשה, המגבלות היחידות שתצטרכו להתחשב בהן הן כמות הזמן שעומד לרשותכם במהלך הטיול, והעדפותיכם האישיות.

טיול עצמאי

אם אתם נמנים על אלה שמעדיפים לארגן לבד את הטיול שלכם – תצטרכו כמובן לשבת ימים רבים ולתכנן את המסלול (יעדים ואטרקציות) שתרצו להגיע אליהם. אבל הרי תכנון הוא חלק מהחוויה!

טיול מאורגן

לעומת זאת אם אתם מעדיפים שמישהו אחר יתכנן לכם את הטיול ויחסוך לכם את שעות חיפוש המידע ואת כל הבירורים וההתעסקות הלוגיסטית, החל מטיסות, העברות, בחירת בתי מלון, ועד הזמנת מקום לסיורים, ביקורים וכניסה לאטרקציות, אז הפתרון הפשוט של טיול מאורגן הוא בול בשבילכם. ככה אפילו לא תצטרכו להתנהל ישירות מול המקומיים, לשבור את הראש, לחרוק שיניים בניסיון להתגבר על קשיי השפה ועל פערי התרבויות.

אם עומדים לרשותכם רק שבועיים או שלושה (חבל להגיע לפחות מזה להודו), זו סיבה נוספת לשקול ברצינות את האפשרות של טיול מאורגן, כך שכל סידורי הקרקע (מלונות, מדריכים, נהגים ומסלול) יהיו מתוכננים בצורה הטובה ביותר.

כמובן שהדרך הזו לא מתאימה לכל אחד, אלא רק מי שהדרכה וליווי צמוד מהבוקר עד הערב, בטיול מוכתב על פי לו"ז קבוע מראש עם קבוצה של אנשים זרים, עובר אצלו חלק. בכל מקרה אם אתם בעד טיול מאורגן, אל תשכחו לבדוק עלויות, מה כלול במחיר, האם מגיעים בטיסות ישירות או שחלק מזמן הטיול מוקדש להמתנה בטיסות ביניים, באיזה מלונות מתאכסנים ואיפה הם ממוקמים, באילו אתרים ואטרקציות מבקרים והאם אין הפתעות ומדובר בתוכנית מלאה או עם סיורי בחירה וכמה ארוחות ביום כלולות בטיול.

טיול עצמאי-מאורגן

אפשרות אחרת היא לצאת לטיול עצמאי, שמישהו אחר אירגן עבורכם אחרי שמצאתם לבד את כל המידע ותכננתם את המסלול שלכם או אחרי שמישהו תכנן עבורכם (תמורת תשלום) את המסלול בהתאם להעדפותיכם ולרצונכם והוא גם יוצר קשר עם הסוכנים ההודיים הרלוונטיים ויסדר עבורכם את כל הלוגיסטיקה הדרושה. כך אתם מטיילים עצמאית, אבל מקבלים שירותי תיירות מסוכן מקומי ישראלי או אפילו ישירות מסוכן הודי, שיתן לכם הצעת מחיר עבור הלינה, הטיסות, שירותי הקרקע או האטרקציות. בסיום התהליך – הסוכן דואג לכל ענייני הלוגיסטיקה, בהתאם לבחירות שלכם ואתם לא תלויים באף מדריך או קבוצת מטיילים ויכולים לטייל בקצב שלכם ולפי ההעדפות האישיות שלכם.

מסלול טיול לדוגמה

כמעט כל מסלול טיול, מאורגן או פרטי, בצפון הודו, יתחיל בדלהי, שהיא בירת המדינה ואליה מגיעות רוב הטיסות.

המסלול המוצע כאן הוא בן 18 יום, מבוסס על טיול עם נהג צמוד ומדריך. כל סוכן הודי ישמח לסדר עבורכם את המסלול פלוס הנהג, שילווה אתכם לאורך כל הטיול וגם מדריך (אם תרצו).

יום 1-2: ת"א – דלהי

עם הנחיתה יציאה לסיור ראשוני בעיר הבירה ההודית הססגונית כדי ליהנות מהאווירה הקסומה שבה. לינה בדלהי.

יום 3: דלהי – ג'ייפור

לאחר ארוחת הבוקר יוצאים בנסיעה מדלהי לבירת רג'סטאן ג'ייפור. עם ההגעה, לאחר צ'ק אין במלון - סיור ב"עיר הוורודה", עירו של ג'אי סינג, על אתריה המרתקים. לינה בג'ייפור.

יום 4: ג'ייפור

ביום הזה אפשר לעלות על פילים אל מצודת אמבר (Amber) הציורית, כדי להכיר את העולם המרתק של המרהג'ות. המצודה המפוארת שימשה כמשכנן של נסיכות ג'איפור. בדרך חזרה לעיר, כדאי לעצור להצטלם ליד ארמון הרוחות המפורסם.

בהמשך, מבקרים במצפה הכוכבים בעל המבנים המוזרים, של השליט ג'י סינג, חובב האסטרונומיה ואחר כך ממשיכים לארמון העיר. לא לשכוח לעבור בסמטאות העיר ובשווקים הססגוניים, ואם יש זמן (וכוח), אפשר גם לצפות בסרט בקולנוע המפואר ראג' מאנדיר. לינה בג'ייפור.

יום 5: ג'ייפור – פושקר

היום נשים פעמינו אל עבר העיירה פושקר (Pushkar) הקסומה והרגועה, שמקיפה אגם קטן בלב מדבר ראג'סטאן. בדרך נעבור במדבר הציורי, ובו נראה נשים בסארי צבעוניים, הנושאות כדי חרס מלאים במים. בערב נגיע לפושקר, עירו של האל ברהמה – האל הבורא, ולכן אחת הקדושות ביותר במדינה.

ג'אייפור. צילום: waj197_depositphotos.com

יום 6: פושקר

יום המוקדש לטיול בפושקר, בין רחובותיה הצבעוניים והיפים, ולקניות בבזאר. זהו גם מקום טוב לערוך בו טיול גמלים בחולות שמקיפים את העיר. אל תחמיצו את השקיעה ממדרגות הגהת, לצד האגם הקדוש. אם אתם לא עייפים – כדאי לצפות במופע פולקלור בעיר.

יום 7: פושקר – אגרה

נסיעה לאגרה, לביקור בטאג' מהאל, אחד מפלאי עולם. המבנה המרשים, שהוא למעשה אחוזת הקבר שבנה שאה ג'האן לאשתו, משמש כסמל לאהבה נצחית. כדאי להקדיש כמה שעות לשוטט בו. לינה באגרה.

יום 8: אגרה – דלהי

בבוקר יוצאים לדלהי. כדאי לצאת ממש על הבוקר, כי אין יותר מדי לעשות באגרה, וחבל על הזמן – גם ככה הנסיעה לא מאוד קצרה. היום אפשר לעשות סיור של ממש בעיר, לבקר במקדש הלוטוס הבהאי, לעבור בראג' מאנדיר, מקום השריפה של גאנדי, סיור בדלהי החדשה, ביקור במסגד היום השישי, המסגד הגדול של דלהי וכו'. לינה בדלהי.

שימו לב: את הקניות כדאי להשאיר ליום האחרון, כדי שלא תצטרכו להיסחב עם השלל לאורך כל הטיול.

יום 9: דלהי – אמריצר

נסיעה לאמריצר. אם אתם הרפתקנים – כדאי לעשות את זה ברכבת שטבדי אקספרס (Shatabdi Express) שמגיעה לעיר הסיקים, אמריצר. מגיעים לעיר בצהריים, ואז אפשר כבר לצאת אל עבר הגבול עם פקיסטן כדי לצפות בטקס החלפת המשמרות וסגירת הגבול לעת ערב. אל תוותרו על ביקור לילי במקדש הזהב, הקדוש ביותר לסיקים, כדי לצפות בטקס הפאלקי (Palki Sahib) המיוחד, שבו משכיבים את הספר הקדוש למנוחת לילה. לינה באמריצר.

צפו בטקס המרתק:

יום 10: אמריצר – דרמסלה

למרות שצפיתם בטקס אתמול, כדאי להגיע למקדש הזהב גם בבוקר, לסייר בו, וגם לראות את חדר האוכל העצום, שמאכיל כ-80,000 אנשים מדי יום.

אחר כך יוצאים בכבישים המתפתלים אל עבר דרמסאלה (Dharamsala), שמרגלות ההימלאיה והכפרים הסמוכים לה. מגיעים אל העיר רק לקראת הערב. אפשר לצאת עוד באותו הערב לסיור קצרצר במקלוד גאנג' (McLeod Ganj), שבה מקום מגוריו של המנהיג הטיבטי הגולה, הדלאי לאמה, כמו גם מקדשים טיבטים רבים.

יום 11: דרמסלה

אחרי שמיציתם את מקלוד גאנג', אפשר להמשיך ולשוטט בכפרים בגסו (Bhagsu) ודרמקוט (Dharamkot), בין עצי האשוח ההימלאיים ולהקות הקופים. כדאי גם לבקר במרכז הבודהיזם טושיטה (ואם אפשר – להשתתף במדיציה). כדאי גם להשתתף בסדנת מסאג', וכמובן – לקנות עבודות יד ומזכרות בחנויות הטיבטיות.

יום 12: דרמסלה – צ'אנדיגהאר

נפרדים מדרהמסלה ויורדים בדרך המפותלת אל עבר העיר צ'אנדיגהר (Chandigarh), בירתן של המדינות הריאהנה ופאנג'ב. צ'אנדיגהר היא מוקד תיירות ותחנה חשובה בין אזורי העניין בהימלאיה והמישורים. ממש עם ההגעה כדאי לצאת לסיור בגן הפסלים המפורסם. לינה בצ'אנדיגהר.

דרמסאלה. צילום: עמית פלד

יום 13: הרידוואר – רישיקש

בשעות הבוקר המוקדמות, יוצאים בנסיעה לעיר הארידוואר (השער לאל) המקודשת, המשופעת במקדשים ויושבת על גדות נהר הגנגס. אחרי טיול בעיר, עולים ברכבל לתצפית על הנהר הקדוש, ואז יורדים אל הנהר, שם אפשר לראות את כל האנשים – הקבצנים, הקדושים ועולי הרגל. בערב מומלץ מאוד לצפות בטקס הארטי (Aarti), שמסמל את שקיעת השמש, האל סוריה.

אחרי הטקס ממשיכים בנסיעה קצרה לרישיקש, מרכז רוחני ואחד המקומות הקדושים יותר לדת ההינדו בהודו. מיליונים הינדים מגיעים לעיר מדי שנה על מנת לטהר את עצמם מחטאיהם, באמצעות טבילה במי הגנגס.

יום 14: רישיקש

נפתח את הבוקר בשיעור יוגה במלון ולאחר מכן טיול רגלי לאורך הגנגס בין שני הגשרים הידועים ראם ג'ולה ולקשמן ג'ולה. נעצור לשוחח עם עולי רגל, עם קדושים, נציץ באשרמים ובמרכזי לימוד, נבקר באשראם של אושו על גדת הגנגס ונעשה מדיטציה בתנועה ובשעות הערב נצפה בטקס הארטי, טקס האש שנערך לגדת הנהר. לינה רישיקש.

יום 15: רישיקש – דלהי

נסיעה חזרה לדלהי, טיול בשוק העתיק המרתק, צ'נדני צ'וק (Chandni chowk). לאחר מכן נסיעה למקדש אקשרדם (Akshardham Temple), אחד האתרים המרהיבים ביותר שיש בעיר. בערב נצפה במופע אורקולי במקדש.

יום 16: דלהי – ורנסי

טיסת פנים אל ורנסי, אחת הערים המרתקות ביותר במדינה. יוצאים לטיול מעניין בסמטאות העיר, העיר הנחשבת ל"תרכיז" של הודו. משוטטים בשווקים, על הגהטות היורדות לנהר (מקיימים עליהן את הטקסים המיוחדים של עולי הרגל).

יום 17: ורנסי

מומלץ לקום מוקדם כדי לחזות בטקסי הבוקר של נהר הגנגס: שטים בסירה בזריחה וכך אפשר לצפות בעולי הרגל הטובלים בנהר הקדוש, מבצעים את תפילות הבוקר מכבסים את בגדיהם ומניחים לייבוש על שפת הנהר, ומקיימים את טקסי טבילת המתים על אלונקות מקושטות בפרחים.

גם פה כדאי לצפות בטקס הארטי המרשים – ההודיה לאלה גנגס, ולראות את המדרגות היורדות לנהר מקושטות בנרות שמן. נצפה בטקס שריפת גופות בגהט השריפה ונראה את הגיהנום בהתגלמותו. לינה – ורנסי.

יום 18: דלהי – תל אביב

חוזרים בטיסה לדלהי, וקפיצה למיין באזאר, כדי לערוך קניות אחרונות לפני הנסיעה לשדה התעופה והחזרה לארץ.

הגעה למדינה

יש מגוון חברות שטסות להודו מישראל, כשאל-על היא היחידה במיניהן שמציעה טיסה ישירה. שימו לב, שאל-על נוחתת רק במומבאי, כך שאם תרצו לטייל בצפון הודו, תצטרכו לטוס משם לדלהי.

יש מספר חברות תעופה אירופאיות שטסות להודו, אבל קחו בחשבון אם תשתמשו בשירותיהן של אחת החברות המערב-אירופאיות, תצטרכו לטוס קודם מערבה (לצרפת או גרמניה, לדוגמה), ורק אז בחזרה מזרחה להודו. טיסות אלה יאריכו מאוד הדרך, וזה עוד מבלי להתייחס לקונקשנים הצפויים באירופה.

הדרך האידיאלית להגיע להודו היא בטיסה עם אחת החברות של המדינות הצפוניות לנו – החברה האוקראינית, הרוסית, האוזבקית או הטורקית. זה יקצר את הדרך, שכן לא תצטרכו לעשות "עיקוף" למערב.

כדאי לדעת שיש גם דרך נוספת, דרך מדינות המפרץ הפרסי: אבו דאבי, בחריין וקטאר. כישראלים, תוכלו להשתמש בשירותיהן כל עוד לא תצאו בשדה התעופה במהלך הקונקשן בהן, ותטוסו קודם לקפריסין או לירדן (כלומר, מדובר כבר בשלוש טיסות). האפשרות הזו זולה יותר.

ורנאסי. צילום: פנינה מרקו

תחבורת פנים ושירותי תיירות נוספים

תחבורת הפנים בהודו מפותחת מאוד.

רכבות: רשת הרכבות היא אחת הגדולות והמסועפות ביותר בעולם. הרשת ממוחשבת ואמינה יחסית (למעט כמה איחורים), ותוכלו להזמין כרטיסים פה »

אוטובוסים: בצפון הודו יש כמה חברות אוטובוסים פרטיות טובות, ובחלק מהמקומות יש אפילו יש אוטובוסים עם דרגשי שינה (אבל הם בדרך כלל מעץ, אז אל תצפו לשנת לילה טובה). בכל מקרה, כדאי לברר איפה יש אוטובוסים פרטיים שכאלה, ולהשתמש בהם לנסיעות ארוכות שתצטרכו לבצע.

החלופה לאוטובוסים האלה היא האוטובוסים הממשלתיים - ה"לוקאל באס" – שמשמשים את רוב תושבי הודו. מדובר באוטובוסים ישנים מאוד (כמו שהיו בארץ בשנות החמישים) עם מושבים צרים ולא נוחים. אם אתם רוצים לעלות עליהם, ולו בשביל החוויה, עדיף לעשות זאת לנסיעות קצרות בלבד.
ריקשות: כלי התחבורה הנפוץ בערים, בעיירות ובכפרים הוא הריקשה – תוכלו לנסוע בגרסה הממונעת או בזו עם האופניים. הם ישמחו לקחת אתכם למרחקים קצרים.

מוניות: בערים הגדולות תוכלו למצוא מוניות שתוכלו לזהות בקלות ככאלה, ובמקרים אחרים יהיו מכוניות פרטיות, ללא סימני זיהוי כלשהן, שייקחו אתכם למחוז חפצכם עבור כמה רופיות (שימו לב שהם עלולים להגזים לעיתים, אם יראו שאתם תיירים טריים).

טיסות: הדרך המהירה, הקלה והלא מאוד יקרה היא להשתמש בטיסות פנים. בגלל שמדובר במדינה ענקית, שהמרחקים בה גדולים, ככל הנראה תצטרכו להיעזר לפחות בטיסת פנים אחת. לכן, ברגע שאתם יודעים מה מסלול הטיול המתוכנן שלכם, כדאי להזמין את טיסות הפנים, כי המחיר זול בהרבה מאשר אם תחכו לרגע האחרון.

ישנן כמה חברות הודיות שמבצעות טיסות פנים. ביניהן:

כדאי לבדוק באתר המרכז את כל המידע על כל חברות התעופה »

כל החברות מקיימות מדי פעם מבצעים של כרטיסים מוזלים בקווים מרכזיים, ולעיתים גם בטיסות שמזמינים מהיום למחר... כדאי לבדוק.

טיסות? אוטובוסים? נהגים פרטיים? הנה כל הטיפים של גולשי למטייל »

עלויות, יוקר, תקציב משוער

המטבע ההודי נקרא רופי (Rupee) וערכו, נכון לפברואר 2018 הוא כ-18.5 רופי לשקל, ו-64 רופי לדולר. התקציב בהודו יכול להשתנות מאוד בהתאם לרמת המלונות, אמצעי התחבורה, והמסעדות שתבחרו.

לינה: המלונות הסבירים בצפון הודו (אלה שיש בהם שירותים ומקלחות מים חמים צמודים ומזגן) מתחילים בסביבות ה-20 דולר ללילה ועד כמה מאות. המחירים תלויים ברמת המלון והשירותים המוצעים בו, אבל גם באזור ובעונה שבה תטיילו.

על מה גולשי למטייל ממליצים? מאיפה כדאי להמנע לדעתם? כל הטיפים כאן »

אוכל: אם תאכלו טאלי (המנה העממית שמכילה אורז, מספר סוגי תבשילי ירקות ויוגורט) במסעדת עממית, תשלמו 3-5 שקלים לארוחה כולה. מנגד, תוכלו למצוא מסעדות יוקרה שמחיריהן אפילו גבוהות יותר מבארץ. רוב הסיכויים שתכנסו למסעדה שנמצאת איפשהו באמצע על הסקאלה ביניהן. בקבוק מים מינרליים עולה כ-1.5 שקל.

תחבורה: טיסה של כשעה (בין ערים גדולות בצפון הודו) תעלה 50-70 דולר, בעוד שטיסה לדרמסאלה עולה כ-125 דולר וטיסה ללאדאק בעונה יכולה לעלות גם 150 דולר. צריך לזכור כי לא לכל הצפון אפשר להגיע עם רכבת. לדרמסלה אין רכבות, גם לא ללאדאק. אפשר להגיע ברכבת עד ג'אמו שבקשמיר ומשם לקחת טיסה ללאדאק ואפשר לטוס ללאדאק מדלהי. אם תרצו לשכור נהג ורכב ליום טיול אחד, תלוי באזור, זה יעלה לכם 70-200 שקל ביום, כולל הדלק.כסף: יש כספומטים בכל מקום – מהעיר המרכזית ביותר ועד לעיירה הכי נידחת, כך שהכי נוח ויעיל להתנייד עם כרטיס אשראי. הנוחות שבשימוש שווה את העמלה שהבנק גובה מכם על כך. קחו בחשבון שפחות נפוץ להשתמש בדולרים במקומות לא מתויירים. אפילו הבנקים לא ערוכים לכך, והם ישלחו אתכם לכספומט הקרוב.

חגים ופסטיבלים

פחות או יותר בכל זמן שתגיעו להודו – יתכן ותתקלו בפסטיבל כלשהו, שכן הודו היא ממש מדינת הפסטיבלים. הדבר נובע מכך שמקובלות בה כמה כמה דתות, וכולן חוגגות את החגים של כולם, כך שלעתים יש מצבים של שניים-שלושה חגים או פסטיבלים בחודש אחד.

לכן כדאי לבדוק באתרים (כמו האתר המתעדכן הזה) מתי בדיוק מתוכנן להתבצע החג או הפסטיבל באותה השנה, שכן התאריכים משתנים מדי שנה. השתתפות בפסטיבל עשויה להיות תוספת נהדרת לטיול וחוויה נפלאה, אבל קחו בחשבון שבתקופות של פסטיבלים יהיה קשה יותר למצוא חדרים מלונות, מקומות ישיבה ברכבת או כרטיסים לטיסות פנים.

בגלל ריבוי הפסטיבלים, קשה להצביע על שניים-שלושה מומלצים במיוחד, ובכל זאת:

פסטיבל הקומבה מלה – הפסטיבל הגדול מתקיים פעם בשלוש שנים, כשמוקד האירוע מתחלף בין ארבע ערים: נאשיק, ואוג'יין, אללהאבד והארידוואר. כלומר, כל אחת מהערים האלה זוכה לארח את הפסטיבל רק אחת ל-12 שנים. מדובר בחגיגה גדולה וצבעונית, שאמנם יש לה משמעות דתית עבור ההינדים, אך היא מושכת משתתפים מכל העולם ומכל הדתות, שרוצים להגיע, להתרשם ואף להשתתף באירוע. אתר אינטרנט: www.kumbhamela.net

יריד הגמלים בפושקר (סוף אוקטובר-תחילת נובמבר) – זהו יריד גמלים ובקר, שנערכים בו גם אירועים קשורים, כמו מרוצי גמלים וסוסים וטבילה באגם הקדוש. אתר אינטרנט: www.pushkarcamelfair.com

פסטיבל לאדאק (ספטמבר) – מתקיים בלה ובכפרים הסובבים אותה, וכולל שלל תחרויות, מופעי מוזיקה וריקודים, אירועי פולקלור ועוד. אתר אינטרנט: www.lehladakhindia.com/ladakh-festival

אודאייפור. צילום: פנינה מרקו

קניות ושווקים

הודו היא גן עדן לקניות. בכל השווקים בהם תעברו תמצאו שפע של פסלים, בדים, תכשיטים שבטיים, אבני חן ועבודות יד למיניהן. בצפון הודו אוהבים התרמילאים (ולא רק הם) לקנות תכשיטים בפושקר (שברג'סטאן), במקלוד גאנג' (שבהימצ'אל פרדש) ומתנות ודברים אחרים (בגדים, צעיפים, תיקים, תבלינים וכלי אוכל ייחודיים) בשוק של המיין באזאר בדלהי. זהו המקום הטוב ביותר לקנות בו מתנות הביתה, במחירים הזולים ביותר. בנוסף, יש מספר מקומות (כמו החנות של פארוק, שנמצאת על הרחוב הראשי ואהובה על התרמילאים הישראלים), שבהם אפשר להזמין מוצרי עור בתפירה אישית.
בנוסף, מומלץ מאוד, כשאתם בדלהי לקפוץ לאחד ממרכזי הקניות המודרניים ולחפש שם את רשתות הבגדים הידועות של הודו, שבהן קונות נשות הודו האמידות. "אנוקי", "פאב אינדיה" ואחרות.
בהודו מותר ואף נהוג להתמקח בשווקים ובחנויות, אבל לא בחנויות הממשלתיות, שבהן המחירים קבועים ולא מאוד גבוהים.
עם זאת, שימו לב שאתם לא מגזימים ברצון להתמקח ובכך הופכים את התהליך למריבה מעליבה. הדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא פשוט להחליט מראש כמה אתם מוכנים לשלם על הפריט. אם המחיר שמציע המוכר גבוה מאוד ממה שתכננתם – עזבו את המקום ואל תנסו אפילו להתמקח. אם הוא יהיה מוכן להוריד במחיר – הוא לא ייתן לכם ללכת. מנגד, אם המחיר הראשוני שלו נראה לכם סביר, אתם יכולים לבקש הנחה – באווירה טובה ובחיוך – ולנסות להוריד ממנו. הכי חשוב: לא צריך להיות קטנוניים. 100 רופי הם בסך הכל כמה שקלים בודדים.

בטיחות ובריאות

לפני שאתם יוצאים לטיול בהודו מומלץ מאוד (ואפילו חובה!) להתייעץ עם מספר גורמים רפואיים:

  • מרפאת מטיילים: שם ייעצו לכם אילו חיסונים תצטרכו לעשות ואילו טיפולים מונעים לקחת, בהתאם למסלול הטיול המתוכנן לכם. קחו בחשבון שהתנאים הסניטריים לא תמיד יהיו טובים, אתם עלולים להיחשף לתנאי חום ו/או קור קיצוניים, מקומות גבוהים מאוד וכו'. תוכלו למצוא פה מידע על חיסונים להודו »
  • הרופא האישי שלכם: יוכל לייעץ לכם באילו תרופות להצטייד, בהתאם לפי מצבכם הבריאותי. כמובן שכמו בכל טיול, אם אתם משתמשים בתרופות קבועות, כדאי לקחת אותן – באריזתן המקורית – בתיק היד שלכם (כדי שלא ילכו לאיבוד).

באזורים הטרופיים יש יתושים הנושאים מחלות, אז גם אם הצטיידתם בכדורים נגד מלריה, חשוב גם להשתמש בדוחי יתושים טובים.

כמובן שחובה לעשות ביטוח רפואי לפני הנסיעה.

עם זאת, ולמרות מה שחשבתם, יש בהודו בתי חולים מצוינים, שבהם מיטב הצוות הרפואי והמכשור. עד כדי כך שהיא הפכה ליעד לתיירות רפואית. בעיר רישיקש יש בית חולים מיוחד לטיפולי שיניים ושיקום הפה, בדלהי ישנו בית חולים המטפל במחלות לב. תיירים המבקשים לקבל טיפול רפואי יעשו נכון עם יתקשרו לשגרירות ויבררו לאיזה בית חולים כדאי לפנות עם הבעייה הספציפית שיש להם.

מזון ושתייה

יש אנשים רגישים, שאפילו התיבול החריף באוכל עלול לגרום להם לבעיות במערכת העיכול, ואילו אחרים יכולים לאכול בכל מקום שירצו, ללא בעיות. יש כאלה שגם שותים מים מהברז מבלי שיקרה להם כלום, לעומת אחרים שמקבלים קלקול קיבה גם מאוכל בבית מלון יוקרתי.

לכן, אם אינכם יודעים מהו "חוזק" הקיבה שלכם, עדיף ללכת על הצד הבטוח:

  • לא לשתות מים מהברז, אלא רק מבקבוקי מים מינרליים פקוקים היטב.
  • לא לאכול אוכל רחוב, אלא רק במסעדות שיש בהן תחלופה של לקוחות (אלא אם אתם יודעים שתעמדו בכך).
  • לקחת אלכוהול לחיטוי הידיים ונקו את ידיכם בכל הזדמנות. בעיקר לפני האוכל.

ג'איפור. צילום: פנינה מרקו

קהילה יהודית

בתקופה שלפני הכיבוש הבריטי על הודו, היו בהודו שתי קהילות יהודיות נפרדות (בקוצ'ין ובקונאנן - מאהאראשטרה של ימינו). בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 היתה הקהילה בשיאה, ומנתה כ-30,000 אנשים, מתוך כשלוש מאות מיליוני האנשים שחיו בהודו באותה התקופה. אך עם השנים, הקהילה הלכה והתדלדלה, כיוון שרוב היהודים במדינה עלו לישראל. כיום, אין נתונים מדויקים על מספר היהודים במדינה, אך מעריכים אותו בכ-5,400 אנשים (מתוך כ-1.300 מיליארד בני אדם).

אין קהילה יהודית בצפון הודו, אך ידוע על יהודים, הנחשבים לחלק מעשרת השבטים האבודים, אשר עלו לארץ וחלקם עדיין מתגוררים בנגאלנד שבצפון מזרח של הודו.

רשת בתי חב"ד בהודו פעילה מאוד בקרב תרמילאים, אבל לא רק. לא פעם הם מארחים לארוחות שבת אנשי עסקים ותיירים מבוגרים ואף קבוצות וזו חוויה מומלצת.

ישנם בתי חב"ד רבים בצפון הודו: בדלהי, ברישיקש, בדרמסלה, במנאלי, בקסאר דווי, (אזור נייניטאל) ומקומות נוספים. אפשר למצוא מידע נוסף באתר הזה וגם באתר הזה.

הבלוגים של למטייל

קריאה בבלוגים היא דרך נהדרת לקבל מידע בלתי אמצעי ממטיילים מנוסים, שכבר ראו עולם, ורוצים לחלוק מסלולים, טיפים, חוויות ומסקנות – כדי להפוך את הטיול שלכם לטוב יותר.

מכירים את הבלוגים שלנו? רבים מהם נכתבו על ידי מטיילים ותיקים כמוכם – וחלקם אפילו כתבו את המדור הזה! כדאי מאוד להציץ גם בהם, ללמוד מניסיונם ולשאוב מהם השראה, כך שתוכלו לתכנן את הטיול שלכם בצורה הטובה ביותר! הנה כל הבלוגים על הודו של גולשי למטייל »

אגב, כשתחזרו, תוכלו גם אתם לכתוב את סיפור הטיול שלכם, בדיוק בצורה שתבחרו, במילים שלכם, וכמובן, עם התמונות שלכם – כדי שחוויותיכם יוכלו לעזור גם למטיילים אחריכם.

הטבות לפנסיונרים ולגיל השלישי

תוכלו לקבל הנחה לפנסינרים בחברת הרכבות ההודית. נשים מקבלות 50% הנחה על כרטיס הרכבת, ואילו גברים מקבלים 25% בלבד. כל שתצטרכו לעשות על מנת לקבל הנחה הוא להציג דרכון. נראה שבשאר המקומות לא נותנים הנחות.

טיפים להתנהלות במדינה

  • יד שמאל: לא מנומס לאכול ביד שמאל, שכן זוהי היד שבה מנגבים (כלומר, שוטפים) את עצמכם בשירותים. לעיתים גם לא יתביישו להעיר לכם על זה. מאותה הסיבה, אל תושיטו את היד הזו ללחיצה אף פעם, וגם אל תושיטו בה כסף.
  • צניעות לנשים: מומלץ לקנות צעיף עם הגיעכן למדינה, או לקחת אחד מהבית. הנשים המקומיות נוהגות ללבוש את הצעיף בכך שיכסה להן את החזה, כדי למנוע מגברים לנעוץ מבטים ישר לשם. כדאי לאמץ את המנהג בשל כך.
  • נעליים במקדשים: בכניסה למקדשים יש לחלוץ נעליים, להפקיד אותן, ולקבלן בחזרה רק עם היציאה. לכן מומלץ להביא כפכפים מהבית, בעיקר אם אתם מתכננים ביקורים במספר מקדשים באותו היום. שימו לב שבמקדשים סיקים לא תוכלו להיכנס בגרביים, כי עוברים בתוך "שלולית" מים כדי לנקות את הרגליים מהלכלוך שברחוב.
  • ביקור במקדשים: כשמבקרים במקדשים יש להגיע בלבוש צנוע, כלומר – לא במכנסיים קצרים או בגופיות, ונשים חייבות גם לכסות את כתפיהן (רצוי בצעיף). בנוסף, אסור להיכנס עם אוכל ויש לשמור על השקט. אם יש מקדשים שאוסרים בהם על צילום – אנא כבדו זאת. במקדשים סיקים גם גברים וגם נשים צריכים לכסות את הראש.
  • צילום מקומיים: שמרו על כבודם של האנשים, השתדלו לבקש רשות כשאתם מצלמים, גם אם לעיתים תתבקשו לשלם עבור הצילום. המחיר כדאי, וגם תרמתם משהו לאדם קשה יום. גם הם בני אדם, ולא רק אובייקט לצילום.
  • מטרידנים: יש סיכוי טוב שייטפלו אליכם בכל אתר תיירות שתבקרו בו, וינסו להציע לכם משהו – כל דבר. כמובן שכל מה שעומד מאחורי זה הוא הרצון להוציא מכם כסף, שכן כתיירים תתפסו ככספומט מהלך. פשוט היו מנומסים וסרבו לכל הצעה.
  • עוקץ צחצוח נעליים: אל תסכימו למי שיציע לצחצח את נעליכם – גם אם הן מלולכות מאוד – שכן ברגע שתחלצו אותן – תהיו שבויים בידיו. הוא יודיע לכם שהנעל מתפרקת וזקוקה לתפירה, ואפילו יתחיל להפריד את הסוליה כדי להראות שהוא צודק, בטרם יתפור אותה. בסופו של דבר הוא יבקש מכם סכום מופרך על העבודה, בלי שום קשר למחיר המקורי שסוכם לגבי הצחצוח.
  • עוקץ אבני חן: היזהרו מנוכלים שמציעים לקנות אבני חן ולמכור אותן כביכול ברווח גדול לסוחרים שהם נותנים את כתובותיהם. הם עלולים להראות לכם "עדויות" של כאלה שקנו ומכרו והתעשרו מהעסקה. הכל מזויף. גם האבנים, גם הסוחרים שמחכים לרכוש מכם, וגם העדויות שמראים לכם.
  • אוכל רחוב: אמנם יש כאלה ששוללים לחלוטין את רעיון האכילה ברחוב בצפון הודו, אבל לדעתנו חלק מההנאה היא לטעום ממטעמי המטבח המקומי, בהם מאכלי הרחוב. עם זאת, כדאי לחכות מספר ימים כדי להתרגל לאוכל, בעיקר אם אתם לא רגילים למנות חריפות. שימו לב מיהם הקונים בדוכני רחוב, לפני שתבחרו לאכול באחד בהם – אם מדובר במשפחות עם ילדים, סביר להניח שזהו הימור בטוח.
  • מים: אל תשתו מי ברז בצפון הודו. שתו רק מים מינרליים מבקבוקים, וודאו שהפקק אטום לפני הקניה. באותו ההקשר, שימו לב כשאתם קונים מיצי פירות ברחוב: אם מוסיפים להם מים – אל תשתו אותם, אבל אם המיץ נסחט במקום מולכם – הם בטוחים לשתיה. בהנחה שהכוס שאליה הוא נמזג נקייה, כמובן.
  • התייבשות: בטיול בצפון הודו תשהו הרבה בחוץ, בחום ובלחות ותזיעו הרבה. לכן חשוב מאוד להקפיד על שתיה מרובה ומומלץ גם לקנות שקיות תמיסת מלחים ומינרליים בבית המרחקת. מוספים את התמיסה למי השתייה, והיא מחזירה לגוף את המלחים שהוא איבד, ואף תשפר את הרגשתכם באופן מיידי.
  • מהנדי (ציור בחינה): במהלך טיולכם ברחובות העיר תתקלו בוודאי באנשים שיציעו לכם לצייר על הידיים, הרגליים ואפילו על הבטן סביב הטבור. אם אתם אוהבים את זה – לכו על זה, אבל בקשו תחילה ממי שמצייר למרוח מעט חינה על ידכם, כדי לוודא שאין תגובה אלרגית.

לתחילת הכתבה

צילום: Vaksmanv/Depsositphotos

יעדי הכתבה

סגור
0
×