לעשות טרק בנפאל מאת עדי
מה זה בכלל טרק? בבוקר אתה קם מוקדם בכפר אחד ומתחיל ללכת עד שאתה מגיע לכפר אחר. כל יום אתה הולך כמה שעות. בהרים הגבוהים שם נמצאים רב הטרקים, אין כלי רכב. אנחנו היינו בכפרים עם שמות מצחיקים שיש להם פירוש. למשל, דנה זה פירות ובכפר דנה יש הרבה עצי פרי ובעיקר תפוחים שעושים מהם עוגות ושטרודל טעימים. השם קלופאני זה מים שחורים, קלו זה שחור ופאני זה מים. טטופאני זה מים חמים ויש בכפר טטופני מעיינות חמים. יש שם שתי בריכות. אחת עם מים חמים והשניה כמעט רותחת. גרופאני,- גרו זה סוס. סוסי הכפר ידועים בחוזקם. הם נמוכים אבל יכולים לסחוב על גבם הרבה מאוד.
לפעמים צריך לעבור מעל נהרות על גשרים תלויים. כשחוצים את הגשר צריך להיזהר אם באים חמורים. החמורים מעבירים ארגזים גדולים והם יכולים לדחוף אותך מהגשר. הגשרים מפחידים גם כי זה כמה פיסות עץ וחוטים קטנים בצד וכשכל החמורים מאחוריך הגשר מתנדנד וזה הכי מפחיד. בכפרים הגבוהים קר מאוד בערב. אם רואים שולחן מכוסה במפה מבד שיורדת עד לרצפה, כדאי לשבת שם. מתחת לשולחן שמים סיר עם גחלים ואפשר להתחמם. אנחנו פגשנו הרבה אנשים מהרבה ארצות. פגשנו גם ילדה מצרפת ששמה מרין וטיילנו אתה ביחד כמה ימים. בערב שיחקנו טאקי וצוללות בעיקר ובהליכה שיחקנו ארץ עיר ומשחקי מילים. האוכל בכפרים הוא בדרך כלל דאל באט שזה אורז שלידו יש עדשים ולפעמים גם כרובית ותפוחי אדמה חריפים. לפני הארוחה מתקלחים במקלחת שבדרך כלל יש בה מים קפואים אז מבקשים הוט באקט שזה דלי עם מים חמים. מוסיפים לתוכו מים קרים ומקבלים מים נעימים למקלחת. מים חמים במקלחת נקיה זה עדיף. אחרי הטרק נחים בדרך כלל בעיר ומתפנקים. אנחנו אהבנו לחזור לפוקרה. פוקרה היא עיר נחמדה על אגם ויש בה הכל.
עדי מספרת על שמורת צ`יטואן
ציטואן זו שמורת טבע גדולה. יש בה ג`ונגל גדול ומלא חיות. אנחנו בילינו בעיקר עם פילים, האכלנו ושטפנו אותם ורכבנו עליהם. עכשיו אני אספר עליהם:
-האוכל של הפיל: הפיל אוכל בעיקר עלים. בעלי הפילים מכינים אוכל מיוחד, שמים להם בתוך עלים אורז ועוטפים וקושרים עם עוד עלים. הפיל מאוד מאוד אוהב את זה וכדי להאכיל אותו צריך לשים לו בחדק את האוכל והוא מכניס אותו לפה.
-הפיל עצמו: הידעת שהפיל יכול להכניס 9 ליטר מים לתוך החדק שלו? הידעת שלפיל יש מלא שערות הדוקרות כמו קוצים כשאתה יושב עליו? הידעת שהפיל מנגב עם הזנב שלו? כאשר הפיל מסיים לעשות את הצרכים שלו אז הוא מנדנד את הזנב שלו ומתנקה לו.
-רכיבה על פיל: בבוקר מוקדם אתה קם, עולה על הפיל ורואה את הזריחה. כדי לעלות על הפיל יש מדרגות מיוחדות. הפיל מתקרב למדרגות ואתה עולה ויושב בתוך אפריון שנראה כמו שולחן הפוך עם ארבע רגליים. אתה נכנס עם הפיל לשמורה ורואה הרבה חיות. למשל
אנחנו ראינו במבי והתקרבנו מאוד לשני קרנפים אמא ובן. יש שתי שיטות לשבת על הפיל והן: ישיבה באפיריון לארבעה אנשים ישיבה על הראש או על הגב.
-שטיפת הפיל: לפיל אין אמבטיה, כדי לשטוף אותו הוא צריך ללכת לנהר לשכב במים הרדודים ואתה יושב עליו והוא משפריץ עליך מים עם החדק. חוץ מפילים שאותם אתם כבר מבינים שמאוד אהבתי, שטנו בקנו ורכבנו על אופנוע.
-שייט בקנו על הנהר: קנו זאת סירת עץ ששטים עליה בנהר. הסירה מאוד צרה כי היא עשויה מגזע עץ אחד וצריך לשבת בה בטור. שטים עם הזרם ולפעמים רואים ציפורים או תנינים או חיות אחרות אנחנו ראינו ציפורים ונחשי מים.
חוות הפילים:
אחרי שסיימנו את השייט בקנו הגענו לחוות פילים שם גרים שני תינוקות פילים אחד בן ארבעה חודשים והשני בן שנתיים. הקטן הוא מהפיל הפראי, פיל פראי הוא פיל שלא אילפו אותו. הוא מאוד מסוכן ואסור להתקרב אליו. בלילה המקומיים שומרים בסככות על השדות שלהם כדי שהפילים לא יהרסו את הגידולים. הפיל הקטן דחף אותי ואת אמא שלי. אחרי זה אתה הולך לראות את הפיל הגדול שהוא אבא של כל הפילונים חוץ מהפילון הפראי הקטן ומסיים את הסיור בג`יפ שהיה ממלחמת העולם השניה.
-האופנוע:
הדבר הכי כייף בכל העולם. נוסעים באופנוע לג`ונגל ורואים הרבה חיות.תנינים, ציפורים, נחשים, טרמיטים, קרנפים, טווסים ואילים.
אנחנו ראינו הכל חוץ מנחשים:
קן הטרמיטים - זה בעצם הבית של הטרמיטים שהם סוג של נמלים. הן בונות בית בגודל של שיח.
הקרנף -את הקרנף ראינו מתרחץ בביצה. הוא היה ענק וצריך להיזהר לא להתקרב אליו יותר מדי.
ציפורים-רואים שם הרבה ציפורים מהרבה סוגים שונים. ראינו שם גם טווסים מדהימים בנים ובנות מכל הצבעים.
איילות-רואים אותן רצות או מתחבאות מאחורי השיחים.
תנינים-יש שני סוגים של תנינים אחד עם אף ארוך שטורף רק דגים והשני עם שיניים מפחידות שטורף כל מה שזז. אנחנו ראינו את זה שטורף כל מה שזז...
שמורת צ`יטואן היא מקום כפי ומאוד נהנו שם.
מאי מספרת על קטמנדו
קטמנדו היא עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר בנפאל. בעיר יש אזור ששמו טאמל ושם מתרכזים כל התיירים. יש בטאמל הרבה חנויות ואפשר למצוא שם הכל. יש חנויות שלא כל כך אוהבים בהן ישראלים ולא מוכרים לישראלים או מקפיצים את המחירים. זה כנראה מפני שביקרו כאן ישראלים שלא ממש ידעו להתנהג. בטאמל יש הרבה מסעדות ורובן מערביות. יש שתי מסעדות ישראליות ששמן: אור - K2 וחוויג` מגישים שם אוכל ישראלי כמו: פלאפל, שקשוקה, מלאווח ועוד הרבה מאכלים ישראלים. יש מסעדה בשם פומפרניקל. אנחנו אכלנו בה ארוחות בוקר. יש שם סנדוויצים, עוגות, והרבה דברי מאפה. אני הכי אוהבת שם את קוראסון השוקולד ואת השוקו.למי שאוהב בשר יש את מסעדת אוורסט סטייק האוס. מגישים שם סטקים מעולים. אני ואחותי עדי הכי אהבנו את הסטק ה"נקי" בלי רוטבים. מחוץ לטאמל יש כמה מסלולים רגליים. הלכנו לאורך סמטאות צפופות והגענו לכיכר גדולה הנקראת כיכר דורבאר. יש בה ארמונות ומקדשים ושוק עתיקות שממש מגזימים בו במחירים. קנינו חותמת עץ קטנה ב-25 רופי לאחר שהמוכרת התחילה מ- 250 רופי...
באחד הארמונות גרה ילדה בת 10 לבדה עם המון משרתים. כשהיתה בת שלוש, בחרו בה הנפאלים להיות אלה. עשו לה מבחנים קשים וניסו להפחיד אותה בחדר חשוך עם מסכות מפחידות. הילדה שלא בכתה נבחרת להיות הקומרי הבאה וההורים מוסרים אותה. אם יורד לה דם היא פסולה ומוחלפת בילדה חדשה. לכן שומרים עליה ואסור לראות אותה. יש לה תריס עץ ממנו היא יכולה להציץ לחצר אך אי אפשר לראות אותה דרכו. כאשר היא מקבלת מחזור היא מוחלפת אבל אף אחד לא רוצה להתחתן אתה כי זה נחשב כמזל רע והיא לא יודעת לעבוד בכלל. לכן גם המשפחה שלה לא רוצה אותה וחלק מהן נמכרות לזנות בתאילנד או בארץ אחרת. אני חושבת שהמסורת הזו ממש מטופשת. אפשר לטייל בעמק מסביב לקטמנדו ולטפס להרים שמסביב להשקיף על הרי ההימליה. אנחנו נסענו למשל באוטובוס תיירים למקום גבוה הנקרא נגרקוט שכל התיירים נוסעים אליו לראות את הזריחה או את השקיעה.
כשהגענו התמקמנו במלון שמשקיף על הרי ההימליה. בבוקר קמנו לראות את הזריחה אבל הינו בתוך ענן ולא ראינו כלום אז חזרנו לישון. כשקמנו התחלנו ללכת ברגל לעמק אבל כשעבר אוטובוס לקטמנדו ישר עלינו עליו. זה היה אוטובוס מקומי שעלה לנו 70 רופי לכולנו - כמו כרטיס אחד באוטובוס של התיירים. את האמת נהנינו יותר מהחוויה לנסוע באוטובוס מקומי. ישבנו בשתי שורות כשדלת הכניסה נמצאת מאחור. רק מקומיים ואנחנו. הם הסתכלו עלינו ואנחנו הסתכלנו בחזרה. כל אחד בחן את השני וחייכנו הרבה. כפרי אחד עלה עם שתי עיזים ועדי ישר התלהבה וליטפה אותם. חבל רק שבשבילם הדרך לקטמנדו היא גם הדרך לשחיטה. אנשים עלו עם שקי אורז ומשאות אחרים ועליהם התיישבו אחרים. כל הזמן עלו וירדו והתחלפו אנשים ונשים והדרך עברה לנו מהר. דקה לאחר המראה והמטוס מטפס מעל קטמנדו מרוויח גובה בהקפה רחבה. אור השמש מוסתר במסך עננים אך רגע לפני שאנו חודרים לענן אנו זוכים להצצה נוספת בהרים המושלגים מצפון לעמק. בגובה של כעשרים אלף רגל יצאנו מהענן בדרכנו לבנגקוק. משטח העננים היה תלוי מתחתנו בוהק באור השמש. המטוס פנה עוד כמה מעלות על האופק ולצדנו מרחוק פילחה את הלובן רצועת הרי ההימליה על רקע שמיים תכולים. גג העולם. מתוך השלמה שמצלמה לא תוכל להעביר את המראה שקענו בחלונות ונפרדנו מנפאל.
