מגיעים לנפאל וצ'יטואן
מעבר גבול, קו משורטט בין שתי מדינות. צעד אחד וכל כך הרבה הבדלים. בהבדל הראשון בין הודו לנפאל חזיתי בעיניים פקוחות ובלב דופק מהתרגשות. בביתן החתמת הדרכונים ישבו ארבעה פקידים נפאלים וכולם עבדו, חייכו לתיירים, לא עשו פרצופים, ידעו אנגלית מספקת ולא ביקשו בקשיש. הפקיד הביט בי בחיוך ואמר "welcome to nepal". יצאתי החוצה אל רון ששמר על התיקים אחוזת התרגשות והוא הביט בי בחזרה בעיניים נוצצות, גם הוא פגש נפאלי, מסוכנות נסיעות שנמצאת בגבול, ששאל אותו אם הוא נוסע לקטמנדו או לפוקרה (כמובן כדי למכור לו כרטיס אוטובוס). לכם זה נראה ברור, אבל אחרי הודו היינו נרגשים: גם ניגש אלינו רק בחור אחד ולא עשרים, גם לא קפצו עלינו, גם לא משכו בשרוולים וגם לא צעקו עלינו.
רון ענה לנפאלי שדווקא חשבנו לבקר קודם בשמורת הטבע צ`יטואן שנמצאת דרומית לקטמנדו לפני שנמשיך הלאה. הנפאלי שלח לרון ברושור ואמר שיש חבילה. הברושור כלל הסברים על הפארק באנגלית והסבר על החבילה שהוא מציע, הגיוני נכון? הרשו לי להפנות אתכם לכתבה שלוש שבה תיארנו כיצד בעמל רב ותוך התרוצצויות בין משרדים שונים תפרנו חבילה לעצמנו. כאן קיבלנו מידע, אישור מלון והכל דרך אדם אחד, בסוכנות אחת והכל בחיוך, בלי חמישה אנשים שעומדים מאחוריו ולא עושים כלום: "welcome to nepal".
חבילת הפארק שלנו עלתה 80 דולר לאדם וכללה הסעה מהגבול לפארק, שני לילות במלון מטופח ופורח בחדר נקי עם מים חמים, כלכלה מלאה (אוכל טעים ובריא עם הרבה ירקות), שיט בקנו, ספארי בג`יפ, ספארי על פיל, סיור ברגל, ביקור במרכזי רביה לפילים ותנינים בתוך השמורה, מדריך צמוד, כרטיס אוטובוס מהפארק לפוקרה ועוד קיבלנו "מתנה" - לילה ראשון בפוקרה חינם. חבילת הכל כלול ובאמת חוץ מבירה (וסוף סוף יש כאן בירה) הכל כלול, בלי בקשיש, בלי תוספות, בלי תשלום חניה ושאר הנפצות. שקט ושלווה. הפקנו הרבה נחת מהחבילה בה דואגים לך ומטפלים בך ואתה מבסוט והסוכנות והמלון מרוצים וטוב לכולם. בסגנון דומה טיילנו בדרום אמריקה ובעיקר בפרו, וייתכן שהאירגון והיעילות הם שחסרו לנו בהודו.
יש הרבה קווי דמיון באוכלוסיה בין הודו ונפאל, באוכלוסיה, בבניה, בדת, בלבוש, באוכל, אבל נפאל נקייה יותר, שקטה יותר, חייכנית, יעילה ומסבירה פניה לתייר. בניגוד להודים, הנפאלים מצליחים למצות את הפוטנציאל התיירותי שלהם בצורה הטובה ביותר או קרוב לזה וההודים, הם עוד לא סיימו כתה א` באיך מנהלים משרד מאורגן.
אחרי הנסיעה המתישה לגבול היינו זקוקים לפינוק ופינוק קיבלנו (מיד אחרי שנסענו 5 שעות באוטובוס מקומי). כשירדנו מהאוטובוס קיבל את פנינו נציג מהמלון ולקח אותנו ל: geora hamlet resort פנינה מטופחת ושקטה, שבילים צמחיה כסאות נוח ואנחנו, מרוצים עד הגג. המלון נמצא בעיירה sauraha הקרובה ביותר לפארק ומאכלסת שורה של מלונות ברמות שונות, יש מפוארים באמת, והמלון שלנו בדיוק בשבילנו שקט, רגוע, יפה ולא נובורישי. הפינוק השני שקיבלנו היה ארוחת הצהריים. מאכילים אותנו כמו מלכים וטעים, היה לי כל כך טעים (לא כמו של אמא, אל תעלבי), אבל בהחלט מזון שהשקיעו בו מחשבה ומאמץ ושכיף לאכול. התמקמנו, אכלנו ונחנו צהריים, מה עוד אפשר לבקש? אולי סיור לאורך הנהר שלצידו כסאות נוח ומזנונים, אולי כסא אל מול השקיעה עם כוס בירה ביד? פשוט מנוחה שלמה.
ספארי בפארק
הפארק הוכרז כנבחר אונסקו ב-1979 ומאכלס פילי בר, 100 טיגריסים בנגליים, 350 קרנפים, זהו אחד המקומות היחידים בעולם בהם עדיין נמצאים קרנפים אסייתים ומספרם הולך ופוחת בגלל ציד גם בתוך השמורה, נמרים, חתולי בר, איילים, קופים, נחשים, ציפורים ועוד ועוד... את הבוקר פתחנו (אחרי ארוחת בוקר דשנה) בהפלגה בקנו במורד הנהר, הקנו מגולף מגזע עץ יחיד באופן מסורתי והנהר הינו הגבול הטבעי בין העיירה לשמורה, צפינו מהקנו בעופות מים, עופות דורסים, ציפורי שיר שמקננות בגדות החוליות של הנהר, תנין שהשתזף על הגדה. הקשבנו להרבה שקט שהופרע רק על ידי ציוצי ציפורים ותרועות פילים. כשמהוט המדריך, פילה ופילון חצו לפנינו את הנהר הגיע הזמן לרדת מהקנו וללכת ברגל למרכז הרביה לפילים.
מרכז הרבייה לפילים ייחודי לנפאל ולתאילנד ומטרתו ריבוי פילים אסייתים לעבודה, הפילים משמשים את הפקחים בתוך השמורה, כאטרקציה לתיירים וכן כחלק מטקסים דתיים בנפאל. במרכז 20 פילות שמורבעות הן על ידי שני זכרים מבוייתים והן על ידי פילי בר שמגיעים למרכז, מרביעים אותן והולכים. המרכז בנוי לפי צורכי הפילות, הן מקבלות שטח לטייל בו באווירה טבעית שכוללת שיחים, יער ונהר ובכלל נראות מטופחות היטב. כמובן יש פילונים קטנים ואפשר לשחק איתם. ממרכז הרביה חזרנו בג`יפ דרך העיירה למנוחת צהריים (שלא נתאמץ מדי). בסך הכל בילינו שלוש שעות רגועות ונעימות עד מאוד.
אחר הצהריים יצאנו לספארי בג`יפ. בתחילה לא נזדמנו לנו הרבה חיות והיתה אכזבה קלה, אם כי כן ראינו הרבה ציפורים ותצפית יפה במיוחד על שרקרקים, שני איילים מהמין barking deer, שאחד מהם היה במבי צעיר וחמוד, ותנין. לאחר כשעתיים הגענו למרכז רביה ושימור שממוקם במרכז השמורה, ועיקרו פרוייקט רביה של תנינים מהמין gharial. אלה תנינים קטנים עם פה צר וארוך בדומה למקור של ציפור שעיקר תזונתם דגים. רביית התנינים בטבע נפגעת קשה משטפונות וטורפים שפוגעים בביצים ובתנינונים וכן מזיהום נחלים. כל האוכלוסיה מנתה בשנות השישים כ-230 פרטים בלבד בכל נחלי נפאל. תוכנית הרביה מתמקדת באיסוף ביצים ופרטים צעירים מהטבע וגידולם במכלאות כעשר שנים עד לאורך 1.5 מטר ואז שיחרורם לטבע. בנוסף יש מכון רביה שמספק עוד ביצים ויש מרכז לטיפול בתנינים פצועים. המכלאות מטופחות והתנינונים הקטנים פעילים וחמודים (הגדולים מרשימים).
כמו כן, ישנה מכלאת ריבוי לצבי ביצה ומכלאת שיקום לגורי קרנפים שנפצעו או התייתמו וגם הם משוחררים בחזרה לטבע. כשאנחנו ביקרנו המכלאה היתה ריקה, אבל לידה יש כלוב של טיגריסית עם סיפור עצוב. לפני כשלוש שנים הסתובבה אחת מנקבות הטיגריס בשמורה עם שלושה גורים צעירים. הרעב הביא אותה לתקוף אנשים. לרוב, טיגריסים אינם אוכלים אנשים ותוקפים רק במקרה סכנה, אבל הנקבה והגורים שלה תקפו והרגו כדי לאכול. פקחי השמורה הרגו את האמא, שני גורים מתו מרעב ואת השלישית הם הצילו וטיפלו בה, אבל לא יכולים להשיב אותה לטבע, כי היא לא תדע להסתדר לבד ולכן היא מוחזקת במכלאה (לא קטנה) במרכז הרביה בפארק.
בניגוד לפארק קורבט בהודו (כתבה 3) הפיקוח בפארק צ`יטואן כולל התערבות באקולוגיה של השמורה. כריתת עצים מבוקרת ושרפות מתוכננות הם חלק מהגדלת השטח העשבוני, שמשמש כמרעה לקרנפים הנדירים בנוסף לפרוייקט הרביה של הפילים, הצבים והתנינים. בדרכנו חזרה ממרכז הרביה זכינו לחוויה מדהימה, אחד הרגעים המרגשים שנזדמנו לי בחיים, ראינו קרנפים, בטבע, נקבה וגור הולכים בסבך וזכינו לתצפית ממרחק של 50 מטרים בלבד מהם. גם עכשיו קופץ לי הדופק כשאני כותבת לכם.
שמורת קורבט ושמורת צ`יטואן דומות במגוון בעלי החיים בהן וגם הצמחיה שלהן דומה. בקורבט כמויות בעלי החיים גדולות יותר וקל יותר לראות אותם. יש גם סיכויים טובים לראות פילי בר, בצ`יטואן ישנם הקרנפים ותשתית תיירותית נעימה בהרבה מבשמורה ההודית, אבל אנחנו כמובן ממליצים לבקר בשתיהן.
