הכרות עם קטמנדו
לנפאל הגעתי בטיסה ישירה מוראנסי (יש הנחה משמעותית מתחת לגיל 30 ולסטודנטים). אחרי החום הנוראי והשמיים האפורים דלוחים של הודו, נפאל נראתה לי כמו מחזה של גן העדן. התאריך הוא תחילת אוקטובר והכל כל כך ירוק וחי. מזג אויר מופלא (28 מעלות לערך ביום), אויר שבא לשים בבקבוק ופנים מחייכות מכל כיוון. אם אפשר לתאר את הנפאלים בשתי מילים ושעדיין יעשו עימם חסד, אז אני הייתי בוחרת בעם המחייך.
בדלפק אשרות הכניסה יושב צוות של פקידים ופקידות מבוגרים וחביבים. אתה אמור להגיע עם תמונת פספורט אבל שלנו במזוודות, שעוד לא קיבלנו חזרה. אבל אל דאג, זה לא מה שימנע מהם להכניס אותך אל גן העדן שלהם. אני, שלא נמנתי על חובבי הבירוקרטיה, מחכה לרגע שאהיה מן הצד השני של הדלפק. אבל, לא כל כך מהר. מסתבר שהשם שלי הוא שם נפאלי נפוץ וכל פקידי הדלפק ממהרים להתאסף ולספר לי על השחקנית הנפאלית המפורסמת החולקת את שמי. אחרי נסיעה קצרה משדה התעופה הגענו לפאתי העיר קטמנדו. בכניסה אל העיר המונית עוברת ליד חומה ארוכה. הנפאלים מצאו דרך נחמדה להסביר לנו פנים. הקיר כולו מכוסה בבדים צבעוניים, מעוטרים בדוגמאות שונות. העין לא יודעת שובע מהמגוון הנפלא הזה. האזור אליו פניי מועדות הוא אזור הטאמל. זהו האזור בו מתכנסים מרבית התיירים. זה גם אזור המסעדות, ויש הרבה כאלו. רחובות נקיים באופן מפתיע, אנשים מאושרים סביבנו וחלונות ראווה מזמינים.
וזה הזמן לחפש מלון. בעניין המלונות יש הרבה לומר ולהציע. מחיר המלון (גסט האוס) יכול לנוע מ-160 רופי לזוג לחדר מינימלי, עם מקלחת ושירותים בחדר ועד חדר מפואר במחיר שיזכיר לכם את הארץ. המלון שאני נוטה להמליץ עליו הוא ה`נענע` שיושב מעל והצידה ממסעדת דולצ`ה ויטה האיטלקית. ב-350 רופי תקבלו חדר נחמד ומים חמים במקלחת, שירותי כביסה ולובי חביב שניתן להתכנס בו בחבורות (אבל אל נא תעשו זאת). אני בחרתי להגיע לטיול שלי ללא מצלמה, עם האמונה שלא ניתן לצלם באמת את מה שאתה רואה אלא רק לזכור. טעות פטאלית. בנפאל הבנתי שאי אפשר להמשיך כך. ואין כמו נפאל לפתור בעיה שכזו. אבל, לפני שאנחנו יוצאים לדרך, המלצה חמה: עצרו לקפה ועוגה במאפיית ה`פומפרניקל`. לא תמצאו קפה טעים כמו שלהם בכל נפאל וכנ"ל למגוון התקרובת. זהו גם מקום ידוע להשארת הודעות וקבלת מידע ממטיילים אחרים.
יצאנו לדרך. ברח` הנקרא ניו רוד, תוכלו לקנות כל סוג של מצלמה שתעלה על דעתכם. אפשר להגיע לשם ברגל או על ריקשת אופניים. ההמלצה שלי היא רגלית רק קחו בחשבון שעדיף לקטט רגליים בכל הרחוב, כדי למצוא את המצלמה הנכונה, במחיר הנכון, וכמובן שתהיה לה תעודת אחריות בינלאומית. ואל תוותרו בקלות. לבנים ששערם האריך, לאורך הדרך ישנן מספרות קטנות בהן ניתן לקבל תגלחת מעולה. היא אומנם תגזול בערך שעה וחצי מזמנכם, אבל היא כוללת טיפול מלא, מסז` קרקפת ועוד...
הנושא המתבקש הבא הוא הפינוק הגסטרונומי, מזון האלים או במילים פשוטות: אוכל. קטמנדו היא תיבת אוצרות בכל מה שקשור למזון. אם יש לכם מספיק זמן ומספיק כסף אל תמהרו אל הסנדוויצ`ים והעוגות הזולות. מבחר המלצות הבית: באם חפצתם במזון בסיסי, נקי מחיידקים ואפילו טעים המקום הוא- המסעדה בקומה שמתחת למלון נענע. אם חפצה נפשכם המעודנת באוכל איטלקי הדולצ`ה ויטה בפינת הרחוב, ליד `נענע`, היא המקום. תפסחו על יין הבית. עדיף לכם בלעדיו. הרביולי ברוטב פיסטוק הפיל אותי מהכיסא. באותה פינת רחוב, ממש ממול ושמאלה, יושבת לה מסעדה סינית דיי מפוארת. אל תכנסו, אל תעיזו. כללי היגיינה לא מוכרים להם, האוכל מגיע אחרי המון זמן ובכלל לא מה שביקשתם, והמסעדה הומה שיכורים. בהמשך הרחוב (לכיוון ההפוך מ`נענע`, שיושב באותו רחוב) ישנה מסעדה יפאנית שלא תבייש את הפירמה. הכל מומלץ בה, ובעיקר להגיע לשם לפגישה רומנטית וישיבה על כריות עם אורות עמומים. בשביל סטייק תצטרכו להגיע חזרה לישראל. הסטייק שמגישים בנפאל הוא של יאק וצריך לסתות אמיצות ביותר כדי להתמודד איתו. כשמתרגלים הוא דיי טעים אבל גם מאוד מעייף. יש עוד דיי הרבה מקומות אבל אותם תאלצו לחפש בעצמכם.
הנושא הבא הוא בילויי הלילה. ולילה בקטמנדו מתחיל ב-22:00. זו בערך השעה בה כל העסקים נסגרים מלבד מעטים. מעל הפומפרניקל ושמאלה, יש בקומה השנייה פאב שמשמיע מוסיקה לטינית ובעל הבית אפילו ירקוד אתכם, אם תרשו לו. היין הלבן שלהם מוצלח וגם הנישנושים. בהמשך למלון ה`נענע` (משמאל לכניסה שלו)יש כמה פאבים שניתן לרקוד בהם, וכולם משביעי רצון. אבל הדיסקוטק שהיה הכי חביב, שהזכיר לנו את שנות ה-70 החביבות, היה דווקא ברחוב יוצא מכיוון הפומפרניקל לכיוון היציאה מהטאמל. בערך 15 דקות הליכה רגלית מה`נענע`. הכניסה בחינם והאוכלוסייה היא של בני עשירים (נפאלים). תיירים מעטים מגיעים לשם וזה מה שיפה שם.
אתרים מעניינים בעיר
אטרקציות בקטמנדו יש בשפע. אני בחרתי לתאר שתיים מהן:
מקדש הקופים - לא מומלץ למי ששונא מדרגות. מהטאמל לקחנו ריקשת אופניים. השותפה שלי לתיור טענה שאם כבר לשלם אז לריקשת אופניים, הוא יותר זקוק לזה. טעות מרה. הנסיעה למקדש היא בעלייה ו (ורצוי לעשות אותה מוקדם בבוקר אז) גם קרה. בשלב מסוים רוכב האופניים שלנו קרע תחת העומס וליבנו נשבר. ירדנו מהריקשה והמשכנו ברגל, והרבה... בבוקר מוקדם ( ויותר מוקדם ממה שאנחנו חשבנו) מתנהל טקס במקדש של מוסיקה, תפילות, פרחים ונרות. כדאי להשכים ולראות. מספר המדרגות שעלינו משתנה ממטפס למטפס. אני הייתי אומרת 600 אחרים אומרים 400. המספר המדויק לא משנה. אני הבנתי, כשהגעתי לקצה המדרגות, שטרק אני כבר לא העשה בחיים אם זה מה ששובר אותי. אם הגעתם ביום שהראות טובה הרווחתם נוף קסום של קטמנדו והסביבה. במידה והראות מעוננת אל תוותרו ותאתרו לכם את בית הקפה הקטן במקדש שמגיש צ`אי טעים ביותר. קחו לכם את הזמן להסתכל מסביב במבנה ובפסלים וקחו נשימה בריאה לפני הירידה חזרה.
פאשופטינאט - מקום קדוש בו מתנהלים טקסי שרפת גופות. על אותו בסיס כמו הגתות בוראנסי רק הרבה יותר יפה. ההגעה למקום נוחה מאוד בריקשה ממונעת (מהטאמל). הריקשה עוצרת בפתח מה שניראה כמו פארק לאומי. המבקרים הולכים בשביל סלול עד לפאתי ה`שכונה` המקיפה את המקום. לכל אורך הדרך ישנם רוכלים שפורסים את מרכולתם על הקרקע. בסוף השביל נכנסים לאזור שניראה כמו שוק קטן, עם מגוון של קישוטים, פסלונים ועוד. היפה ביותר בתצוגה הזו הוא דוכנים שמוכרים אבקות צבע. כוורת ובה כל גומחה מכילה אבקת צבע מעוררת תיאבון. אם תהיו מאוד נחמדים המוכר אפילו יהיה מוכן לספר לכם את המשמעויות של הצבעים. אותי עניין לדעת אם יש הבדל במשמעות הגוונים של האדום. המוכר סיפר לי שהאדום מסמל בעיקר רמת אושר ואהבה (למרות שמוכר אחר אמר שזהו הצבע הבסיסי שאישה נשואה מסמנת על מצחה - טיקה). התמזל מזלי והגעתי למקום ביום שנחגג חג האחים (משהו כזה). בחג הזה האח מביא לאחותו מתנה כדי להביע את אהבתו. האחות קושרת חוט על פרק היד של האח, מעניקה לו מחרוזת פרחים ומסמנת נקודה אדומה על מצחו. כמה שגוון האדום חזק יותר, כך הבעת האהבה גדולה יותר.
אזור שרפת הגופות ממוקם בגדת נחל בנויה. בין שתי הגדות מחבר גשר. על גדת הטקס משני צדי הגשר יש הפרדת מעמדות. בצד אחד אנשי המעמד הגבוה. מה שאומר טקס מאוד צבעוני ועשיר. מן הצד השני המעמד הנמוך. מה שאומר בדר"כ טקס מהיר, זול ומאוד אפור. מכיוון שהגדות קרובות אחת לשניה, ניתן לראות את כל פרטי הטקס ואם רוצים אפשר אפילו לשכור מדריך מקומי שיסביר לכם את התהליך הטקסי. ניתן לעלות במדרגות לאזור ה`לינגאמים`. רחבה ענקית שבה מבנים קטנים עד גדולים, ובתוכם מוצב `לינגאם`. ה`לינגאם` הוא מיצג אבן שאמור לסמל אבר מין זכרי. הסמל של שיווה. במשך כל היום אנשים באים לסגוד למקדשים האלו, לשפוך עליהם צבעים, חלב, ודבש לעילוי זכר שיווה. בהמשך הדרך ישנם מספר מקדשים אבל אסור למי שאינו מדת ההינדו להיכנס לתוכם. לתשומת לב המטייל: המקום מוצף בקופים. חלקם מאוד אגרסיביים וחלקם אפאתיים. מה שכן, כל מה שאינו מאובטח לגופכם עשוי להיות מטרה קלה לקופים. הם מסוגלים להכניס ידם לכיסכם ולשלוף מכל טוב. אוכל הוא בכלל בעל משיכה עזה. אני בטוחה שהלחמנייה שלי ערבה לאותו קוף חצוף אבל זה היה הרבה יותר נחמד אם רק היה מבקש.
