"אין בעולם דבר שאינו חשוב. הכל תלוי בנקודת המבט שלך"
יוהאן וולפגנג פון גטה, סופר, משורר, מחזאי והוגה דעות ממדינת תורינגיה, גרמניה

מי לא מכיר את ברלין האנרגטית והמדליקה, את הנופים הירוקים והאטרקציות המלהיבות של היער השחור ואפילו את האוקטוברפסט של מינכן – כל אלו הם ה"טייקונים" הגדולים של התיירות בגרמניה. אבל אם תסיטו רגע את מבטכם מהמקומות המוכרים האלה ותביטו בדיוק אל עבר לבה של גרמניה, תוכלו להבחין במדינת תורינגיה (Thuringia או Thüringen). לפני שאספר לכם עליה, בואו נתעכב רגע על העניין הזה של "מדינה". קצת מוזר לנו, הישראלים, הקונספט של "מדינה" בתוך מדינה. זה הרי בסך הכל אזור, מחוז, מקסימום חבל ארץ, לא? אז זהו, שלא. כשני מיליון ורבע תושביה של מדינת תורינגיה גאים מאוד בזהותם הלאומית, במאכלים המקומיים, בגיבורי התרבות שיצאו ממנה וכמובן באתרי התיירות שלה, בהם ביקרנו.

ארפורט על ראש שמחתנו

כ-1,260 שנים לאחר היווסדה, בתוספת שלוש שעות נסיעת רכבת מפרנקפורט, הגענו אל העיר ארפורט (Erfurt), בירתה של תורינגיה. בתקופת ימי הביניים שימשה העיר כצומת מרכזי של דרכי מסחר רבות וברבות השנים, אף הפכה לעיר אוניברסיטאית משגשגת. למזלה הרב של ארפורט, חלק גדול מהמבנים העתיקים נשתמר, מה שהופך אותה לאחת מהערים הימי-ביניימיות היפות בגרמניה. טיילנו לאורך מדרחוב אנגר (Anger), אזור הקניות הראשי של העיר. פסי חשמלית, מק'דונלדס, H&M ו-ZARA – כאן יש את כל מה שאפשר למצוא בכל עיר גרמנית אחרת, אך אלו פועלים בתוך מבנים עתיקים ומשוחזרים, שחזיתותיהם צבעוניות. בתווך - מרכז קניות מודרני, מחופה כולו זכוכיות. היה נחמד להיכנס דווקא אל “Anger 1”, מרכז הקניות הקטן, שבקצה הצפון-מזרחי של הרחוב (בניין מספר 1 ברחוב). בתוך המבנה המהודר מסעדות וגם חנויות, שאינן דווקא מהרשתות המוכרות. אתר אינטרנט: anger1erfurt.de.

מרכזה של ארפורט הוא קומפקטי ביותר, מהר מאוד הגענו אל החלק העתיק והיפה ביותר שלה. שם נמצאת אחת האטרקציות שאסור לפספס בעיר. קשה היה להבין שהגענו אל מקום כה חשוב – גשר הסוחרים (Krämerbrücke). תאמינו או לא, הוא הארוך ביותר מסוגו באירופה. אפילו ה"פונטה וקיו" בפירנצה קטן עליו... הגשר של ארפורט הוקם בשנת 1325 ועליו נבנו בתי סוחרים, העומדים שם עד היום. פסענו על הגשר הצר, המרוצף אבני רחוב. משני הצדדים עמדו בתים ורודים, צהובים וירוקים, בעלי מסגרות עץ, נמוכי קומה וצרים. אלו משמשים לאוסף אקלקטי של עסקים – חנות צעצועים נוסטלגית, תכשיטים, פאב, בית קפה... כדאי מאוד להיכנס למגדל התצפית בקצה המזרחי של הגשר. תמורת כמה אירו בכניסה, תיהנו מתצפית פנורמית נפלאה על כל העיר. אגב, בצמוד לגשר נכנסנו לחנות קטנה בשם “Goldhelm Schokolade” של שוקולטייר מוכשר. התפנקנו עם פרלינים מיוחדים וטראפלים טעימים ביותר. כדאי להציץ ולטעום (אתר אינטרנט: www.goldhelm-schokolade.de, גרמנית).

הגענו אל בניין העירייה המהודר וכיכר הדגים (Fischmarkt).בכיכר בתים קטנים וצבעוניים לצד בניינים מהודרים ומסוגננים, בצבעי חום ואדום, חלונותיהם מעוטרים. מסביב שמשיות לבנות, המקדמות את באי בתי הקפה. המשכנו הלאה על רחוב השוק (Marktstraße) והגענו אל הכיכר הראשית של העיר – הדומפלאץ (Domplatz). אם עד עכשיו לא הרגשנו כל כך בעיר בירה, כאן התחושה כבר הייתה אחרת. על הכיכר רחבת הידיים חולשים בגאון שני מבנים מרהיבים ביופיים וגודלם, צמודים זה לזה בסוג של אנסמבל משלהם – משמאל קתדרלת סנט מרי של ארפורט (Erfurt Dom) ומימין כנסיית סנט סברי (St. Severi או St. Severus). בין שני המבנים נמתח גרם מדרגות גבוה ורחב וסביב הכיכר ניצבים מבני אבן ועץ צבעוניים. בתקופת חג המולד אמור להיות הרבה יותר כיף לבקר בכיכר, אז נערך בה השוק המסורתי ומתקיימים גם הופעות ואירועי תרבות שונים. אבל, אם אתם מבקרים כאן בחודש יולי, תוכלו ליהנות מפסטיבל מיוחד, הקרוי על שם הכיכר עצמה, עם שפע הופעות ואירועים. אתר אינטרנט: www.domstufen.de

הנקודה היהודית - כמו בכל חלקיה של גרמניה, גם לתורינגיה, ולארפורט בפרט, יש היסטוריה יהודית עשירה, שנמחתה בתקופת השואה. בכל רחבי תורינגיה קיימים שרידי בתי כנסת, מקוואות, בתי קברות ועוד מוסדות ומבנים היסטוריים. חלקם משמשים כיום כמוזיאונים או מרכזים קהילתיים, המנציחים את הקהילות שאבדו ואת זכר השואה. האתר החשוב ביותר הוא בית הכנסת הישן של ארפורט (Alte Synagoge), שנבנה אי-שם בשנת 1094, עובדה ההופכת אותו לאחד מבתי הכנסת העתיקים ביותר בכל היבשת. במאות השנים הבאות שימש המבנה לאחסון סחורות או כמסעדה. עזרת הנשים שבקומה העליונה אף שימשה במאה ה-19 כאולם ריקודים... משום כך, לא נשתמרה צורתו המקורית של המבנה וזה היה דווקא מה שהציל אותו מהריסה, שהרי הנאצים לא יכלו לדעת מה היה ייעודו המקורי. לפני מספר שנים רכשה ממשלת גרמניה את המבנה והפכה אותו למוזיאון. כיום, מוצגת כאן תערוכה קטנה אך מרהיבה, בשם "האוצר של ארפורט": במהלך עבודות חפירה שבוצעו ב-1998, במה שהיה בעבר הרובע היהודי בעיר, נתגלה מטמון שהוסתר בשנת 1349, בעת פוגרום שהיה בעיר. כ-30 קילוגרמים של אוצר אמיתי הוצאו מתוך האדמה והוא כעת מוצג למבקרים. נכנסנו לתוך אולם קטן ומעט אפלולי, בו ניצבו תיבות זכוכית מוארות, בהן בהקו מטבעות כסף מצרפת (חלק קטן מ-3,100 שהתגלו), 14 מטילי כסף ומאות יצירות צורפות ותכשיטים, מהמאה ה-13 וה-14. גולת הכותרת מוצגת במרכז החדר והיא טבעת קידושין ענקית, עשויה זהב טהור.

  • כתובת: Waagegasse 8
  • שעות פתיחה: ג'-א' 10.00-18.00
  • מחיר: 8 אירו
  • אתר אינטרנט: juedisches-leben.erfurt.de

ויימאר: ערש הדמוקרטיה והבצל

אם ארפורט היא הבירה הרשמית של תורינגיה, אזי וייאמר (Wiemar) היא בירת התרבות של המדינה ולמעשה אחד מהמרכזים האינטלקטואליים החשובים ביותר בגרמניה כולה. שמות גדולים בעולם האמנות וההגות נולדו בוויימאר או הפכו אותה לביתם – גטה, שילר, ניטשה, יוהאן סבסטיאן באך ופרנץ ליסט הם רק חלק מהשמות.

העיר מתגאה גם בכמה מספרים מרשימים: לא פחות מ-27 מוזיאונים ומוסדות תרבות מצויים לאורך ה-Cultural Mile שבתוככי העיר הקטנה; ארגון אונסק"ו העניק ל-16 מוסדות ואתרים בעיר מעמד של "אתר לשימור מורשת עולמית" ולבסוף, למעלה משלושה מיליון תיירים (!) מבקרים בוויימאר בכל שנה – שזה בערך מספר התיירים המגיעים לישראל בכל שנה... ובכל זאת, אנחנו גוברים על ויימאר בתחום אחד לפחות: למרות היותה של העיר מולדת זרם הבאוהאוס, יש בה רק כמה מבנים בודדים בסגנון. היכן מצוי אוסף מבני הבאוהאוס הגדול ביותר בעולם? נכון, בתל-אביב! בשנת 2019 יציינו בוויימאר 100 שנים לייסוד קרן הבאוהאוס וייחנך מוזיאון חדש, שעל בנייתו שוקדים כבר כיום.

ויימאר איננה רק מצבור מוזיאונים. מדובר בעיר קטנה ומקסימה, שנחמד לבקר בה ולטייל ברחובותיה - כיכר הדמוקרטיה (Platz der Demokratie) היפה, עליה חולשת ספריית אנה אמליה (Herzogin Anna Amalia Bibliothek) ההיסטורית, יכולה להיות תחנה ראשונה לביקור בעיר. מעבר לפינה נמצאת כיכר השוק (Marktplatz) ובה ניצב בית העירייה המרשים מתקופת ימי הביניים וסביבו בתי העיר הקטנים והעתיקים. הכיכר משמשת לאירועים שונים, שהגדול בהם מתקיים בכל אוקטובר והוא... פסטיבל הבצל! כמו בכל שנה, גם בשבוע השני של חודש אוקטובר 2015 ייערך הפסטיבל ה-362 (!!) במספר. במהלך ימי הפסטיבל, נכבשת תורינגיה, והכיכר הזו בפרט, בטירוף של בצל – לבד מדוכני אמנים שונים והופעות, תוכלו ליהנות כאן מהמעדן המקומי – עוגת בצל. לא פשטידת בצל, אלא עוגה טעימה של ממש, לה תחתית בצק פריכה ומעליה שכבה נדיבה של בצק מתקתק.

מכאן אפשר להמשיך ולטייל לאורך רחוב שילר (Schillerstraße) עד כיכר התיאטרון (Theaterplatz) וממנה הלאה על רחוב וילאנד (Weilandstraße). לאורך הדרך ילוו אתכם בתי קפה, מסעדות בוטיקים קטנים ונאים ובעיקר אווירה נעימה ושלווה.

לוויימאר מקום חשוב על שני קצוות בתולדותיה של גרמניה – דמוקרטיה אל מול הגזענות. בעיר זו הוכרזה הרפובליקה הראשונה של גרמניה, שימיה הקצרים הסתיימו עם עליית היטלר לשלטון. מאידך, במרחק עשרה קילומטרים ממרכז העיר, ניצב מה שנותר ממחנה הריכוז בוכנוולד (Buchenwald). כ-400 אלף איש מבקרים מדי שנה באתר ההנצחה הפועל במקום, לזכרם של 56 אלף איש, אשר נרצחו במחנה. הכניסה היא ללא תשלום (למעט עבור הדרכות מיוחדות).

  • שעות פתיחה: מגורי האסירים, אזור ההנצחה וכל האזורים תחת כיפת השמיים פתוחים עד השקיעה. המוזיאונים פתוחים בימים ג'-א' החל מ-10.00 ועד 16.00/18.00 בחורף וקיץ בהתאמה.
  • אתר אינטרנט: www.buchenwald.de

טירת וארטבורג – חתיכת היסטוריה על ההר

טיול בגרמניה לא יהיה שלם, ללא ביקור בטירה אחת לפחות. אם אתם בתורינגיה, המקום לבקר הוא טירת וארטבורג (Wartburg), הסמוכה לעיר אייזנך (Eisenach). מדובר באחת הטירות המפורסמות ביותר בכל גרמניה והיחידה שזכתה להיכלל ברשימת אתרי שימור מורשת עולמית של אונסק"ו, אז זו כבר סיבה טובה לעשות את הדרך.

נסענו לטירה. הדרך עברה בין גבעות ירוקות ושטחים חקלאיים, התפתלה במעלה ההר, דרך יער עבות. עצרנו בחניון וממנו טיפסנו ברגל, על מדרגות חצובות באבן. הגענו אל פתח הכניסה של הטירה, שם נחשפה לעינינו המצודה הפיאודלית: חומות אבן לבנות וגבוהות, מסגרות עץ חומות קבועות באבן, חלונות מקושתים ומגדל מלכותי אחד. אבל רגע לפני הכניסה, אי אפשר היה שלא לרוץ אל מרפסת התצפית הסמוכה. לרגליה נפרשו למרחקים כל נופי האזור. אין אחד שלא הצטלם כאן, על רקע הנוף או הטירה עצמה מאחור. חלק בחרו לצלם סלפי, אחרים ביקשו ממישהו סמוך לצלם. אגב, לא לחינם. לפני פרוץ הסמארטפונים, הייתה כאן "פינת קודאק" רשמית!

לטירה חשיבות גדולה בהיסטוריה הגרמנית. שמות רבים בתולדותיה של המדינה עברו כאן, הגדול שבהם הוא מרטין לותר, שממש פה תירגם את הברית החדשה לגרמנית, בשנת 1521. אם אני הייתי צריך לתרגם משהו, גם אני הייתי בוחר במקום כזה. מה רע לעבוד מול הנוף הפנורמי הזה ולנשום אוויר הרים צלול כיין? אם אתם מגיעים בין החודשים אפריל ואוקטובר ואתם חובבי מוזיקה קלאסית, כדאי לבדוק את לוח המופעים והקונצרטים העשיר של הטירה.

  • כתובת: Auf der Wartburg 1, 99817 Eisenach
  • שעות פתיחה: נובמבר-מרץ 09.00-15.30, אפריל-אוקטובר 08.30-17.00
  • מחיר: 5-9 אירו לסיור מודרך, כניסה חינם לבני 6 ומטה.
  • אתר אינטרנט: wartburg-eisenach.de

יער הייניך: “תנו לטבע להיות טבע”

הנה משפט טוב לחיים: "Let nature be nature" או "תנו לטבע להיות טבע". זה המוטו שמוביל את מנהלי שמורת הטבע של יער הייניך (Hainich), השוכן בדיוק 10 קילומטרים מנקודת המרכז הרשמית של גרמניה. הגענו ליער בשעת בוקר של יום ראשון, שם פגשנו את ינס, אחד הריינג'רים בשמורה, שכצפוי היה חבוש בכובע אופייני. כיוון שזה היה יום המנוחה, הצטרפה לינס גם בתו החמודה בת הארבע. לפני שיצאנו לדרך, הוא הסביר לנו בגאווה את פשר הסלוגן: "רוב שטחו של היער נותר פראי ולא מטופל, מה שהופך אותו ליער הטבעי הגדול ביותר בגרמניה". יצאנו לדרך. הילדה הקטנה רצה קדימה והיה נראה שהיא מכירה את היער כמו את כף ידה הקטנה. אנחנו השתרכנו מאחור, מהלכים בשבילים בין העצים, ואז הגענו לסיבה שלשמה התכנסנו: מסלולי הליכה מוגבהים, העוברים בין צמרות העצים (קאנופי).

כ-40 מטרים גובהן של הקונסטרוקציות. מסלולי עץ ומתכת, שהזכירו לי מאוד את יצורי המתכת הענקיים מסדרת הטלוויזיה "התלת רגליים". טיילנו לאורך השביל המתפתל בין צמרות העצים, מה שהרגיש מעט כמו הליכה באיזו סוואנה. מסביב נשמעו קריאות ציפורים, אך אלו לא החיות היחידות המתגוררות כאן. אם יהיה לכם מזל, תוכלו להבחין כאן בחתולי בר, עטלפים ועוד. לי דווקא הזדמן לראות לאיזה דביבון חמוד את הלבן בעיניים, כשהוא ספון כולו בתוך גזע עץ חלול.

הקטנה המשיכה הלאה. היא מיהרה אל מה שבטח ישמח גם את הילדים שלכם: כמה גשרי ומתקני חבלים, שגם הם תלויים בגובה הרב. אין צורך לדאוג, הכל מאובטח כמו שצריך. בסיום עלינו למרפסת התצפית של המגדל המרכזי, תחתיו נפרש נוף עצי היער, ביניהם עבר כמו נחש מסלול ההליכה, עליו צעדנו.

  • כתובת: Hainich National Park
  • שעות פתיחה: בכל יום החל מ-10.00 ועד 16.00 או 19.00 (חורף או קיץ בהתאמה).
  • אתר אינטרנט: www.nationalpark-hainich.de (גרמנית)

דרך הנקניקיה 1

מה מאפיין מדינה? דגל משלה, שטח גיאוגרפי, לעתים שפה או ניב מקומי, תרבות ייחודית והיסטוריה משותפת. אך אסור לשכוח את הדבר החשוב מכל – לכל מדינה יש כופתאה משלה! לארגנטינה יש את האמפנדס, לעיראקים סמבוסק, לנפאלים מומו, הסינים הביאו לעולם את הדים סאם, והפירושקי חקוק על שמם של הרוסים. אז גם לתוריניגיה יש את הגרסה הלאומית שלה והיא “כופתאות תורינגיות” (Thüringer Klöße), עשויות תפוחי אדמה תורינגיים בלבד! דמיינו כדור גדול, קליל ואווירירי, שנמס לכם בפה ובתוכו מילוי בשר בקר טעים, בליווי רוטב סמיך. המקומיים לוקחים את הנושא מאוד ברצינות והקימו במיוחד את מוזיאון הכופתאות (Thüringer Kloß-Welt) בעיירה הייכלהיים (Heichelheim). היה לנו מעט קשה להידבק, כמו המארחים, בהתלהבות משיטות הקילוף או אופן ההכנה (בגדול: מקלפים, מכדררים, ממלאים בשר, זורקים למי מלח רותחים, יש כופתאות). אבל לילדים החוויה כאן עשויה להיות נחמדה. הם אפילו יוכלו לקפוץ לתוך בריכת כדורים, שכולם הם… ניחשתם נכון – כופתאות מגומי.

  • כתובת: Hauptstr. 3, 99439 Heichelheim
  • שעות פתיחה: ב'-ה' 09.00-18.00, ו' 09.00-16.00, ש' 11.00-16.00
  • אתר אינטרנט: www.thueringer-kloss-welt.de (גרמנית)

המקומיים טוענים שהם הם אבותיה של הבראטוורסט (Bratwurst), אותה נקניקייה גרמנית מפורסמת. זו הארוכה, צלויה עד השחמה על הגריל, מונחת לה בתוך לחמנייה קטנה בליווי חרדל ובולטת משני קצותיה. הקצבים בתורינגיה שומרים בקנאות, כבר 600 שנים, על המתכון המקורי והסודי של הנקניקיה. לא פלא שבתורינגיה הוקם מוזיאון הנקניקיות הגרמני הראשון (Deutsches Bratwurstmuseum), השוכן בעיירה הולצהאוזן (Holzhausen). אני לא משוכנע שממש תרצו להתוודע לכל הפרטים הקטנים, אבל כאן תוכלו ללמוד על תהליכי ייצור המאכל הזה מן החי, מתחילתם ועד סופם. אגב, אם עדין לא הבנתם כמה האנשים כאן רציניים לגבי הנקניקיות שלהם וזה שמוזיאון הנקניקיות הזה הוא הראשון בגרמניה (יש עוד?!), אז שימו לב לכתובת של המוזיאון הזה. הכניסה בתשלום.

  • כתובת: Bratwurstweg 1, Holzhausen (שזה בערך “דרך הנקניקיה 1”)
  • שעות פתיחה: אפריל-אוקטובר ג'-א' 11.00-17.00. בנובמבר-מרץ רק בימי א' או בתיאום מראש.
  • אתר אינטרנט: www.bratwurstmuseum.de (גרמנית)

עיירת הספא באד סולצה (Bad Sulza) היא המצטיינת בייצור יינות במדינת תורינגיה. העיירה ממוקמת בעמק אילם (Ilm) ונהנית ממזג אוויר מתון ונוח, כך שהגפנים יכולות לגדול בפינוק מירבי על מורדות אבן הגיר, כשפניהן דרומה. בשנת 1992 נחנך היקב “Thüringer Weingut Bad Sulza”. אנדראס קלאוס עזב את מקום הולדתו בדרום גרמניה ועבר לכאן לפני למעלה מ-20 שנים, על מנת להגשים חלום ולפתוח את היקב. שטחו כ-43 קמ”ר והוא זכה לתואר היקב הצפוני הגדול ביותר על כדור הארץ! סביר אמנם להניח שיש יקבים למשל בקנדה, אבל קלאוס טוען שהם אינם יקבים מקצועיים. כאן תוכלו לסייר במרתפי החביות, לשמוע הסברים על תהליכי הייצור וכמובן ליהנות מטעימות. אם תגיעו בקבוצה גדולה, תוכלו לתאם מראש ארוחת צהריים קלה של נקניקים וגבינות משובחים, לצד היין האיכותי.

  • כתובת: Sonnendorf 17, Bad Sulza
  • שעות פתיחה: ב'-ו' 10.00-18.00, א'-ש' 10.00-16.00, א' וחגים 10.00-13.00
  • אתר אינטרנט: www.thueringer-wein.de

צפו בסרטון מהביקור ותגלו גם את העיירה באד לנגנסאלצה (Bad Langensalza) ואיך אופים עוגת בצל!

הכתב היה אורח לשכת התיירות של גרמניה. לאתר הרשמי בעברית >>

לתחילת הכתבה

כתבות נוספות על גרמניה שיעניינו אתכם:

יעדי הכתבה