בדרך לדרמסאלה
לפעמים נדמה לי שהחיים הם כמו פאזל. כל פעם אני מוצאת חלק ולא ממש ברור לי לאן הוא שייך ומה לעשות איתו, אך בחלוף הזמן מתברר לי מה מקומו בחיי ועד כמה חשוב היה האירוע לתמונה הכללית. לפעמים החלקים נפתחים ברצף ואז יש תחושה של הבנה עמוקה לגבי משמעות חיי. אני חושבת שב"עידן החדש" מכנים את זה זרימה או חיבור לחיים.
על הכפר ג`יבי מעולם לא שמענו. פשוט חיפשנו עצירת ביניים בדרך לדרמסאלה. עוד כשהיינו בעמק פארוואטי פגשנו קבוצת אנשים שביקרו בכפר ג`יבי וסיפרו על קסמו של האזור והפליגו בשבחיו של בעל הבית שם התארחו. רשמנו את הפרטים ולבסוף החלטנו לנסוע לכמה ימים לפני שנמשיך לדהרמסאללה. לאחר 8 שעות נסיעה ממנאלי הגענו ל-Banjar, שהיא העיר המרכזית בעמק Banjar. למען האמת, היא דומה יותר לכפר לכפר שבו רחוב אחד ארוך וצר וכל אוטובוס שעוצר שם גורם לבעיית תנועה רצינית מלווה בציפצופים דיסהרמוניים מחרישי אוזניים. בפעם הזאת היינו אנו באוטובוס החגיגי שעצר ברחבת האוטובוסים ("התחנה המרכזית").
קאפיל
ארז מיהר לגג האוטובוס על מנת להוריד את שלושת התיקים הכבדים שהועמסו במנאלי. בנקודת זמן היסטורית זו פגשנו את קאפיל. עוד לפני צאתנו את מנאלי התקשרנו אליו וקבענו שהוא יאסוף אותנו מתחנת האוטובוסים של באנג`אר. בפנים חתומות הוא ניגש אלינו ואמר: "אני קאפיל" ונעצר, שלוב ידיים, מתבונן על מאמציו ההרואיים של ארז להוריד את התיקים במהירות האפשרית, לפני שהאוטובוס יזוז ממקומו. לאחר שהמאמצים הוכתרו בהצלחה העמסנו את התיקים למכוניתו של קאפיל ונדחסנו פנימה, מתקשים לנשום מרוב צפיפות.
קאפיל נהג באוטו בשלווה סטואית, עוצר כל דקותיים ונותן כמעט לכל אוטובוס לחלוף על פניו. לשאלתנו הוא הסביר שהאוטובוסים נתקעים לפעמים בסיבובים החדים ונאלצים לסגת לאחור והוא אינו רוצה למצוא את עצמו לכוד בין שני אוטובוסים, שאחד מהם בנסיגה לאחור ועלול לאבד שליטה. הנסיעה מבאנג`אר לג`יבי, שאורכת כ-15 דקות, התארכה לחצי שעה וכשהגענו לגסטהאוס שמחנו לגלות שחברינו מעמק פארוואטי, נטע ועומר, שוהים במקום. הפגישה המחודשת היתה מרגשת. הם עדכנו אותנו שהם עוזבים בעוד ימים ספורים ואנו סברנו שגם אנחנו...
הם אלה שסיפרו לנו שקאפיל הוא מורה ליוגה והם עושים עימו שעורי יוגה פעמיים ביום, בוקר וערב. אני הצטרפתי כבר למחרת בבוקר והיכרתי מורה שיכולתי רק לחלום עליו. ארז, שהיה מרוכז באימוני הטאייצ`י, נותר אדיש אולם לאחר שיחה מקרית עם קאפיל הבין שהידע העצום שלו ביוגה, ושיטת הלימוד המקורית שלו, עשויים לפתור אחת ולתמיד את בעיות הגב שלו והצטרף גם הוא. קאפיל מאמין שאין משמעות לשמות של אסאנות (תנוחות יוגה). יש יותר מ-8,000,000 תנוחות ואין כל הגיון ללמוד ולבצע את כולם. נקודת המפתח היא להבין את המניע של התלמיד ללמוד יוגה והבעיות אותן הוא מעוניין לפתור, ולהתאים לו את התנוחות הנדרשות.
שוחחנו עם קאפיל על מטרותינו והוא המליץ לנו על קורס מינימלי של 11 יום הנדרש כדי להעלות אותנו על הדרך הנכונה ולבנות לנו תוכנית יוגה המותאמת לצרכינו. לאחר עזיבתם של נטע ועומר התחלנו בעבודה רצינית בהתאם לתוכנית הקורס. קאפיל הוביל אותנו באולם היוגה שלו בעדינות רבה. תחילה התמקדה העבודה בחימום ומתיחות וככל שהשתפרנו שילב קאפיל תרגילים ותנוחות נוספות. במהלך האימונים הדגיש קאפיל שללא חימום הולם עלולות האסאנות להזיק לגוף, ואם התלמיד מתקשה לבצע אסאנה נחוצה יש להובילו אליה בהדרגה ובאמצעות אסאנות תומכות.
קאפיל גם בישל את ארוחותינו. עוד ביום הראשון הוא בדק את הדופק שלי והתאים את התזונה לנתונים האישיים שלי. הארוחות היו טעימות מאוד ומזינות ביותר והזכירו את המקוריות והיצירתיות שלו בלימוד יוגה. השילובים בין המנות לא חדלו להפתיע ולענג אותנו. קאפיל הפגין ידע רב בנושא התזונה והשפעתה על גופו ורוחו של האדם, והסביר שצמיחה רוחנית מחייבת גם תזונה מתאימה. כל ערב לאחר הארוחה היינו נשארים במטבח, משוחחים על יוגה ועל נושאים נוספים ונהנים ללמוד על הבדלי התרבות בינינו לבין ההודים בכל אחד מהם.
לתחילת הכתבה
שיחות בערבים
באחד הערבים שוחחנו על חיי המשפחה. קאפיל סיפר שבמשפחה ההודית יש קירבה החורגת מקשרי הדם. אם מתעוררת בעיה כלכלית אצל אחד מבני המשפחה המורחבת, נרתם לעזרה כל מי שיש באפשרותו לעזור. הדור הצעיר תומך בזקני המשפחה ומשלם את חוב הכבוד של הבנים, לאפשר להוריהם חיים של כבוד לעת זיקנה. הילדים הקטנים גדלים בסיוע מתמיד ובהשגחת הזקנים. יש לכך כמה סיבות: זה מאפשר לצעירים לעבוד ולהרוויח וזה נותן משמעות ושמחה לחיי המבוגרים. ההודים גם מאמינים, שהמבוגרים הם המוכשרים ביותר ללמד את הילדים את מה שרצוי לדעת על התנהגות חברתית וחוכמת התרבות.
בכפרים נושא הקסטות נשמר. כולם יודעים לאיזו קסטה הם שייכים ושומרים עד היום על הגבולות. קאפיל היה שייך לקאסטת שליטים והפועל שלו היה שייך לקאסטה נמוכה יותר, ולא ייתכן שמישהו מקאסטה גבוהה יעבוד עבור מישהו מקאסטה נמוכה. אם בחור ובחורה יחליטו להתחתן עם בני קאסטה שונה ולא יחזרו בהם, יגורשו מהמשפחה במקרה הטוב ובמקרים קיצוניים עלולים להתנקש בבני זוגם. אף על פי כן, חלים כיום שינויים ויש פחות נטיה לשידוכים ויותר מאפשרים לבנות לבחור בן זוג לפי נטיות ליבם. המארח שלנו לא התייחס לשינוי הזה בכבוד הראוי מכיוון שהוא סבור שכל בחורה תבחר להתחתן עם כוכב קולנוע חתיך על פני איש הגון אך פשוט מראה.
קאפיל עצמו יועד על ידי משפחתו לתפקיד ממשלתי בכיר ואף למד באוניברסיטת דלהי, אולם בניגוד למצופה שאף להיות באבא (איש המוותר על מנעמי החיים ומקדיש את חייו להתפתחות רוחנית) ואף חי ביערות הודו מספר חודשים, לומד ומתנסה לצידו של באבא ותיק. אך מכיוון שהיה בן יחיד פנו אליו הוריו בקריאה נואשת לחזור לחיים הרגילים ולהמשיך את השושלת. כיום הוא נשוי לאישה יפהפיה, עליה ארחיב בהמשך, ולהם ילד חמוד בן כמעט שנתיים, העונה לשם יוגי. בערים הגדולות נושא הקאסטות היטשטש והגיבוש המשפחתי דעך למדי ומזכיר יותר את אורח החיים המוכר לנו עם דגש על עבודה ופיתוח קריירה, ביסוס כלכלי ודאגה לעתיד ופחות על קשר משפחתי נינוח בין כל הדורות וסיוע הדדי בלתי פוסק.
שיחה נוספת נסובה על הצבא. הצבא בהודו הוא התנדבותי. כל מי שמתגייס מקבל משכורת מכובדת. הוא ומשפחתו קונים בחנויות מיוחדות, בהנחות רציניות, פריבילגיה הנמשכת גם לאחר השחרור. הוא מקבל מהצבא בגדים ומענק שחרור מכובד ביותר. היותו איש צבא לשעבר מקנה לו עדיפות משמעותית במציאת עבודה ואפשרות ללמוד במוסדות צבאיים או ממשלתיים לימודים מתקדמים, כגון רפואה. הוא ומשפחתו יכולים לקבל טיפולים רפואיים מבתי-חולים צבאיים. בסך הכל להיות איש צבא בהודו זה מאוד מכובד ורווחי ומועיל לשאיפות קריירה עתידיות, במידה וישנן.
עוד שיחה מעניינת עסקה בתחום הדת. דת ההינדו, לדבריו של קאפיל, היא גמישה ביותר. כל אדם רשאי להאמין בכל דבר כל עוד זה משרת את האינטרסים שלו. האמונה אינה עיוורת אלא מכוונת לאלים, כוחות טבע וחיות, שלהם משמעות ותרומה לחיי האדם. לדוגמא, מעמד של חיה קדושה ניתן לפרה לא לחינם, אלא בגלל שקיומה משרת מאוד את חיינו: הפרה מעניקה מוצרי חלב למאכל, השתן שלה משמש בתחום הרפואה, הצואה שלה משמשת כדשן לשדות, כחומר בערה בחורף, וערבוב עם מים ובוץ מייצר חומר איטום ובידוד איכותי לקירות הבתים, ששומר על החום בחורף ועל קרירות בקיץ. השור עוזר לאדם לחרוש את אדמתו. ההודי יכול גם להאמין בנהר, כי הוא מעניק מים ואוכל, או בעץ- כי הוא מעניק צל ופירות וחומר לבניה או לחימום הבית. ההודי לא מקבל זאת כמובן מאליו והאמונה היא בעצם הכרת תודה על המתנות שמגיעות מהחיות ומן הטבע. אנשי כפרו של קאפיל מאמינים באל שאחראי לכפר ודואג לשלומו. קאפיל רואה בכך תופעה מבורכת שמרתיעה מפני מעשי פשע כגון שוד ואונס. כמובן שקיימים האלים המוכרים כגון שיבא, ווישנו, ברהאמה, פארוואטי (אישתו של שיבא) וכו`, כשלכל אל תפקיד וייעוד משלו.
ואיך אפשר בלי שיחות על יוגה?... קאפיל למד שנים רבות אצל גורו הודי ידוע מאוד בדלהי. הוא הסביר לנו שיוגה היא מצע לדרך חיים ותרגול אסאנות הוא אחד מן השלבים הכלולים בה, ולאו דוקא המרכזי שבהם. מטרת היוגה להביא את המתרגל לשליטה מוחלטת על גוף, רגש ומחשבה. בעיני קאפיל אין חשיבות לשמות של שיטות היוגה השונות. כל עוד המתרגל לא מודע לפילוסופיה שמאחורי השיטה לא ניתן לאמר שהוא מתרגל אותה, אלא פשוט מבצע מבחר של אסאנות לחיזוק הגוף והבריאות. קאפיל הופתע מכך שבארץ מתרכזים מורי היוגה בלימוד האסאנות ואף לא מנסים לבחון את התאמת האסאנות ליכולתו הפיזית של התלמיד המתחיל. בסוף הכתבה מצורף התיאור של קאפיל לאשטנגה יוגה כדרך חיים המורכבת משמונה שלבים (`אשט` = 8 ו`אנג` = שלב) במסע לחיפוש הנשמה.
הגסטהאוס עצמו היה נוח ביותר והשרה עלינו שלווה. עצי פרי ונוי פזורים מסביב, משטח גדול של דשא עם שולחן מוצל וספסלים שם סעדנו את ארוחות הבוקר והצהריים בימים של שמש. בין העצים קשרנו ערסל שהבאנו מקאסול והוספנו על אפשרויות הפינוק. מהמקום נשקף נוף של הרים נפלאים ויערות פראיים אשר הזכירו את נופי עמק פארוואטי. החדרים עצמם גדולים ונוחים.
סריגת גרביים וקולנוע הודי
אני ואשתו של קאפיל, באביטה, בילינו שעות רבות ביחד. היא לימדה אותי לסרוג גרביים צפופות במיוחד, עם דוגמאות מצוירות, בטכניקה שמשלבת 4 מסרגות. היא למדה את הטכניקה מילידת עמק ספיטי אשר ביקרה במקום וכעת היא סורגת סוודרים מהממים וגרביים יפהפיות, אותן היא מוכרת לאנשי הכפר. באחת מהישיבות המשותפות היא הבחינה שקרן סורגת ללילך כובע בטכניקת האצבעות והביעה רצון ללמוד. קרן נרתמה למשימה בהתלהבות, ובאביטה המוכשרת למדה את השיטה כהרף עין ואף עזרה לקרן לסיים את הכובע. הסריגה המשותפת קירבה ביננו וכשהגיע הזמן להיפרד הרגשנו שתינו עצב רב.
חוויה נוספת שחווינו עם קאפיל היא קולנוע הודי איכותי. עד לאותו רגע סברנו שצירוף כזה לא קיים ושקולנוע הודי הוא בעצם קומדיות בורקס להמונים. קאפיל הבהיר שזהו רק אחד מהצדדים של הקולנוע ההודי, והקרין ותירגם לנו שני סרטי איכות מרגשים. אחד מהסרטים, שנקרא Rudali (נשים מקצועיות המתאבלות על מישהו שמת), לימד אותנו רבות על תרבות ראג`יסטאן מלפני כ-100 שנים, על החיכוך בין הקאסטות השונות ומעמדה של האישה.
אנו העברנו את רוב זמננו בתוך הגסטהאוס, לומדים יוגה פעמיים ביום, מתפנקים בשמש, מתנדנדים בערסל או מסתתרים בחדרנו מהגשם הניתך בעוצמה. אחת לכמה ימים יצאנו לבאנג`אר לקנות צמר לסריגה, פירות וממתק הודי מיוחד בשם "עוגת חלב" (Milk Cake), שמלבד היותו טעים מאוד הוא אפילו די בריא. בבאנג`אר עצמה אין יותר מדי מה לעשות. זה מקום דחוס למדי בחנויות ומסעדות שאינו מורגל לנוכחות של תיירים, ומי שעדיין משתמש בנייר טואלט עלול להיות בבעיה אם לא יביא מלאי מספיק.
גם היום נחבאים הכפר ג`יבי ובתוכו הגסטהאוס של קאפיל אל הכלים, אולם קאפיל מעונין להפוך את ביתו לאשראם, עבור אנשים המעונינים ללמוד יוגה ולהתפתח רוחנית, ושמח על ההזדמנות לתת למקום פרסום. הוא מעדיף קהל איכותי שבא ללמוד ולהתפתח ולא להזרק ולהתמסטל. בניגוד לגסטהאוסים אחרים באזור, הוא מעדיף לא למכור ללקוחותיו חומרי עישון למרות שהדבר יכול לקדם את עסקיו. קאפיל אף ישמח להגיע לארץ להעביר קורס יוגה מתקדם של שבועיים עד חודש ויבנה תוכנית יוגה אשר תתאים למטרותיהם של המשתתפים. קאפיל טוען שהיוגה היא כלי בעל עוצמת ריפוי אדירה והכשרון שלו להתאים את האסאנות לצורכי המתרגל מאפשר לו לפתור מגבלות פיזית, בעיות רפואיות, מחסומים פסיכולוגיים או להגביר מודעות רוחנית.
מה עוד מציע האזור למטייל הנמרץ? יש באזור מקומות יפים בהם ניתן לבקר בטיולי יום או בטרקים של 3 ימים עד 11 יום החולפים ביערות העמק ומגיעים למקדשים קסומים, מבצרים עתיקים ואגמים קדושים. הכל נראה יפה וקורץ אבל אנו בחרנו להתמקד בלימודי היוגה וויתרנו על כל הפיתויים.
ומה עם הבנות? הן נהנו מאוד מהשקט, מהאוכל, ממשחקי דמיון סוערים וציד פרפרים, מהמשחקים עם יוגי הקטן ומהחיזורים של קאפיל, שיצא מגדרו כדי להשביע את תאבונן הייחודי והכין עבורן מאכלים כגון פנקייקים וחביתות עשירות, החורגים מהדיאטה היוגית שלו. הן היו ממש עצובות כשהגיע הזמן להיפרד, והאמת היא שגם אנחנו. קיבלנו כל אחד תוכנית יוגה המותאמת עבורנו, הכוללת חימום, תנוחות יוגה (אסאנות) ותרגילי נשימה (Pranayam), אותם רשמנו במסודר ואף צילמנו. וכעת הגיע הזמן לתרגל לבדנו. קאפיל אמר שהתוכנית מתאימה ל-6 חודשים ובחלוף הזמן ניתן להוסיף ולהתפתח.
לתחילת הכתבה
אשטאנג יוגה כדרך חיים
אשט= 8 + אנג= שלבים. אשטאנג יוגה היא 8 שלבים של יוגה עבור המסע אל הנשמה. להלן השלבים:
YAMA- הדיברות למוסר אוניברסלי:
- Ashima- אל תנהג באלימות.
- Satya- דבר אמת.
- Asteya- אל תגנוב.
- Brahamcharya- ריסון ואיפוק בהקשר של חיי מין. מין עם בן או בת זוג קבועים ולא מרדף בלתי פוסק אחר מין ותענוגות.
- Aparigraha- אל תחמוד (בהקשר של צבירת רכוש ורדיפה מתמדת אחר כסף).
NIYAMA- טהור עצמי ע"י משמעת עצמית:
- Savcha- שמירה על הגיינה כללית ונקיון הגוף.
- Santosha- להיות מרוצה ומאושר ממה שיש לך. לא לחיות מתוך תסכול והתמרמרות על מה שאין.
- Tapas- לעשות כל מאמץ ולהשקיע כל אנרגיה בכל הנסיבות על-מנת להשיג מטרה.
- Savadhayaya- לימוד וחקר העצמי.
- Ishwar paridhana- להקדיש את עצמך לאלוהים. להבין שכל הברואים שווים ושייכים לאלוהים. לוותר על האגו.
ASANA- להגיע ליציבות, בריאות וקלילות של הגוף והגפיים. תרגול נכון של האסאנות מביא לשיווי משקל נפשי ומונע דעת הפכפכה.
PRANAYAM- תרגילי נשימה. Prana משמעותה נשימה, חיים, חיות, חיוניות, רוח, אנרגיה או כוח.
PRATYAHARA- כשהחושים מובאים תחת שליטה. צער, כאב שימחה, בכי נמצאים במצב מאוזן. אנו מגיבים באיפוק גם כשקורה משהו מצער.
DHARANA- כאשר הגוף הגיע למתינות ולמזג נוח באמצעות תרגול האסאנות, כאשר הרוח התעדנה באמצעות אש ה-Pranayama וכאשר החושים נמצאים תחת שליטה ע"י ה-Pratyahara אז המשתתף מגיע לשלב השישי הנקרא Dharana.
DHYANA- מדיטציה. כששולטים בששת השלבים הקודמים נעשה קל מאוד לבצע מדיטציה.
SAMDHI- הארה. בסוף המסע של המשתתף, ברגע השיא של המדיטציה, הוא עובר למצב של הארה.
וכעת, יאללה - נוסעים לדהרמסאללה.
