יום הולדת במנאלי
למחרת הגעתנו למלון Haroi בושישט התקשרנו לחברינו הטובים מגלי ולורנט שנמצאים במנאלי והם הזמינו אותנו לוותר על מגורים בושישט ולחלוק עמם קוטג` יפהפה באזור דונגרי שהוא אזור מקסים לתיירים הודים עשירים. לקחנו ריקשה עם כל ילדינו ותרמילינו ובליווי של אלונה רוטר ובנותיה החמודות והגענו לקוטג`. מגלי ולורנט, שהיו שכנינו בגסטהאוס בלה, הם חברים נפלאים עם אהבה רבה לילדינו ונדיבות רבה וכך אנו מוצאים את עצמנו מבשלים ארוחות יחד, מטיילים יחד, מספרים בדיחות עד אמצע הלילה באנגלית עילגת ונהנים מכל רגע.
ב-17/8 חגגנו לעופרי בת מצוה, מתנה קנינו עוד בלה- תיק מאוד יפה וזוג מכנסיים, ובבוקר ניפחנו בלונים, נתנו לה את מתנתנו, לורנט צייר לה ציור מקסים וקנה לה קריסטל ומשפחת רוטר הביאו לה קופסת תכשיטים מתוקה. שתינו תה עם עוגיות לחגיגה וסכמנו להשיג עוגה ראויה עד הערב ולחגוג כמו שצריך. במהלך הטיול במרכז העיר מגלי קנתה לעופרי שפע צמידים הודיים המתאימים ללבוש ההודי שתפרנו עבורה וכך התמכרה בתנו לתרבות הצמידים ההודית. בערב הזמנו עוגת שוקולד עם הרבה מאוד שוקולד ממסעדה איטלקית שכנה והעוגה למרות שלא היתה עם מראה מבטיח היתה פשוט מעולה וחוסלה בתוך שניות אחדות. ברכנו את עופרי ליום הולדתה, כל אחד וברכתו שלו והחגיגה הוכתרה בהצלחה מרובה!!!
כך מצאנו את עצמנו במנאלי בוחרים כל יום יעד לטיול, הולכים ברגל או נוסעים בריקשה שליאור כל כך אוהב. כמו תמיד מה שעושה לנו את החוויה אלה הם האנשים. הכרנו כאן את ששי שנמצאת בחודש האחרון להריון לא קל ולשמחתי אני מצליחה להאיר את עיניה מעט לגבי לידה והצפוי לה בשבועות הקרובים. הטיול הראשון שעשינו במנאלי היה למנאלי העתיקה, מקום מקסים ונעים, העליה אליו ארוכה וממושכת יחסית ולא נדיר לראות כאן נהגי ריקשה יוצאים מהריקשה תוך כדי נסיעה ודוחפים אותה בעליות. האוירה נעימה, החנויות יפות ומעט יקרות מהרגיל. השפה השולטת כאן היא באופן חד משמעי עברית, האוכל טעים, בקיצור מקום נחמד לבלות בו חצי יום.
טיול למפל
למחרת היום עשינו כמה סידורים וענינים במרכז העיר ויום לאחר מכן תכננו לטייל במפל המפורסם. לשמחתנו הרבה אחותה הצעירה של ששי קבלה אישור מיוחד מנושד (הבעל של ששי) לצאת כמדריכתנו במפל (אבל לחזור בזמן להכין לו ארוחת ערב). לקחנו ג`יפ שכבר ישבו בו 5 אנשים מלבדנו ונוספנו תשעתנו, נסענו לנקודת ההתחלה של הטיול מכווצ`צ`ים כמו סרדינים, צחקנו והשתעשענו מהסיטואציה עד שהגענו למקום. קנינו צידה לדרך ויצאנו לדרכנו אחרי רנו (אחותה של ששי). בתחילה הטיול נראה קליל ביותר, יש לציין שמדריכתנו שמכירה היטב את המקום הגיע לבושה במיטב מחלצותיה ובנעלי עקב ועקב כך גם אנחנו הגענו עם ג`יבוטים (כפכפים) לרגלינו. ובכן, לאחר עצירה קלה ליד מקדשון על שפת הנהר המקסים שזורם מההר, התחלנו בטיפוס קל שהלך והפך תלול יותר ויותר עד שהפך לטיפוס הרים אמיתי כשכולנו נאחזים בסלעים, בצמחים ובאדמה ואני נאחזת בעיקר בזיו.
רנו החליטה לוותר על השביל המסומן ולקחת אותנו בדרך קיצור תלולה וסלעית, עבורה הטיול היה קליל ועל נעלי העקב שלה היא דלגה בקלילות ובחלק מהדרך אף לקחה את ליאור על הידיים ועל הגב ואני בקושי בקושי לקחתי את עצמי וגם זה רק בזכות זיו. ובכן, לאחר שהגענו לסיום דרך הקיצור והתחברנו לשביל המסומן (שנראה די נוח) ולאחר שראינו את הגובה העצום שטפסנו (אני באופן אישי עדיין לא מאמינה על עצמי) ולאחר ששמנו סאנבריז למעיין על היד שנצרבה מהסרפד, לליאור על הבטן שנעקצה מנמלים אדומות ולמגלי על היד והבטן שגם נעקצה מנמלים, הגענו באמצעות השביל המסומן לעיקול שמאחוריו הסתתר המפל היפה ביותר שראיתי בחיי. מפל עצום מראש הצוק עד לנהר כשכל העמק ירוק ומקסים ועצי אשוח עצומים צומחים בו. קשה לתאר את יופי המקום אבל לא יכולנו להפסיק לצלם.
עצרנו לנוח ממש למרגלות המפל העצום על הסלעים, פתחנו את כל החטיפים, זללנו, טפחנו לעצמנו על השכם וחשבנו- היה שווה!!! פעם הבאה שיוצאים לפיקניק עם הודים לוקחים נעלי הרים וחבלים!
לאחר שכל בני משפחתי התקרבו לנתזי המפל ונרטבו עד לשד עצמותיהם, ליאור פחות, תום הרבה יותר, החלטנו להמשיך בדרכנו.
השביל המסומן עובר ממש מאחורי המפל ולמעשה בין הסלע למפל, זה בפני עצמו מקסים אבל קר ורטוב מאוד ובעיקר בוצי ומחליק ואנחנו עם ג`יבוטים. אז קצת החלקנו, קצל בוץ, הרבה מים ורוח, ותמונה אחת טובה שמגלי צלמה אותנו מאחורי המפל. לאחר המעבר הזה חיכינו למגלי והמשכנו לטייל, מגלי נתקלה חזק באבן וחטפה מכה כואבת ביותר באצבעות הרגל, מיד נשלף שוב הסאנבריז ועשה את תפקידו נאמנה. בסופו של המסלול, הגענו לכפר ושישט לא לפני שאני הצלחתי לדרוך עמוק עמוק בבוץ שכסה את סנדליי ורגליי (יש חשד שהיה בבוץ גם חרא של פרות) ומגלי ואני נהלנו שיחה ערה על הילדים והבנתם.
בסופו של המסלול לקחנו ריקשה למרכז העיר, עשינו קניות לארוחת ערב וחזרנו הביתה לבשל פסטה ברוטב שמנת ופטריות וירקות ברוטב עגבניות. היתה סעודה לתפארת וכולנו קשקשנו וספרנו בדיחות עד אמצע הלילה.
אתר הסקי סולנג נולה
בבוקר יום שני קבענו לצאת לסולנג נולה, בחורף המקום משמש כאתר סקי, בקיץ מקום לפיקניק ולבילוי לאנשי האזור. בחרנו את יום שני על מנת להנות משקט באזור והבחירה היתה מוצלחת במיוחד. לקחנו ג`יפ (הפעם רק עבורנו), שלמנו 200 רופי ונסענו כ-25 דקות לסולנג נולה. נהג הג`יפ הוריד אותנו למרגלות ההר עקב קריסתנו של הכביש (מאוד אופייני לאזור) וכך התחלנו לצעוד במעלה ההר. כבר בתחילת העליה ראינו אדם עם 2 סוסים שהציע לנו רכיבה עד למעלה ההר, שמנו 2 ילדים על כל סוס ותמורת 150 רופי רכבו ילדינו כחצי שעה עד למעלה ההר. אמם ואביהם לעומת זאת רצו אחרי הסוסים ואמם הגיעה עייפה לאחר יותר מחצי שעה של טיפוס.
במעלה ההר חיכו זיו והילדים ושם נגלה לעינינו מראה היפהפה של מסלול הסקי בחורף וכר דשא ירוק ומקסים בקיץ. הגענו לשטח עצום וירוק ומישורי יחסית, לורנט לקח צלחת מעופפת והתחיל לשחק עם הילדים. למגלי היה רעיון והיא שאלה את בעליו של הסוס עם יוכל להשכיר לנו את הסוס לשעה והיא תלמד את עופרי. הוא מיד הסכים, אמר שהסוס ממושמע (זה לא היה מדויק לגמרי) ובקש 400 רופי, הסכמנו על 300 ויצאנו לדרך. עופרי עלתה על סוס אחד ומסתבר שבעלי הסוס הבין שאנחנו רוצים שהוא ילמד את עופרי לרכב, וכך הוא התחיל להסביר לה את רזי הרכיבה ולצאת איתה לרכיבה במעלה ההר.
עופרי קלטה את הענין במהירות רבה והחלה לרכב אחריו כשחיוך ענק נסוך על פניה. כך רכבה עופרי שעה שלמה ודי מהר החלה לדהור על הסוס במהירות הולכת וגוברת. אנחנו צילמנו ללא הפסקה ונהננו מאוד מהנאתה שלה. לאחר שעה הבנו שהילדה התמכרה לרכיבה והניצוץ בעיניה אישר את האבחנה. החלטנו לשכור את הסוסים לשעה נוספת וכך זיו רכב ודהר (שלא מרצונו אל מרצון הסוס), אני רכבתי רבע שעה וכשהציע לי בעל הסוס לדהור, ויתרתי באופן מיידי על הרעיון ואחר כך עופרי, ליאור, תום ומעין רכבו להם ומגלי רכבה על הסוס השני. הסוס של מגלי החליט באמצע הרכיבה שממש מגרד לו הגב ופשוט נשכב על גבו (מזל שהיא באופן אינסטינקטיבי קפצה ממנו) ולאחר מכן החליט הסוס שלה לדהור בכיוון שבא לו ולאו דווקא לה.
בקיצור, חוויות הסוסים היו ההיי לייט של היום וכך לאחר יום גדוש ריגושים וחוויות ירדנו במורד ההר עד לתחנת האוטובוס ולמזלנו הרב בדיוק הגיע האוטובוס למנאלי. האוטובוסים המקומיים בהודו עוצרים לכל מי שרוצה בדרך וכך נעצר האוטובוס בכל פעם שהתבקשר, הסדרן שרק במשרוקיתו ואנחנו נהננו מנסיעה נחמדה. אנחנו בקשנו לרדת במושבה הטיבטית מול הבית של חברים של מגלי ולורנט - ממאג`י ופפאג` ושם אכן ירדנו. היה יום נפלא ולאחר שתיית צ`אי אצל ממאג`י הלכנו למסעדת SABA שבמרכז השוק במנאלי ואכלנו ארוחה מצוינת עם קינוח של גלידה טובה. חזרנו עייפים ומאושרים ושוחחנו עם מגלי ולורנט שיחה מלב אל לב עד שכל הלבבות התעייפו והלכו לישון.
