יוון - טיול זוגי בצפון המדינה

יוון היא יוון. הרבה עתיקות, ארכיאולוגיה, כפרים קטנים, נוף ים תיכוני מוכר ומזג אוויר מצויין. צפון יוון הוא אזור שמתאפיין בכל אלה ועוד. גם אם יוצאים אליו שלא בעונה, עדיין ניתן ליהנות מכל מה שמציע.

נעמה ואסף שחר

| 20/06/2011

הקדמה

אחרי שהתבשרנו על שבועיים חופש מהעבודה בפסח, חיפשנו יעד לנסיעה לטיול קצר של שני זוגות. יוון נבחרה כיעד המתאים בגלל קרבתה לישראל, וכן התאימה לנו לטיול קצר ובעיקר בגלל היותה מדינה ים תיכונית, שבה קיווינו למצוא מזג אוויר מתאים ונעים לטיול גם בעונה זו. התברר שההימור היה נכון – במשך תשעת ימי הטיול זכינו לשמש חמימה ומזג אוויר נעים מאוד (מלבד יום אחד באמצע, שהיה קצת אפור אבל ללא גשם). חששנו שחלק מהאתרים שנרצה לבקר בהם יהיו סגורים בגלל שאנו מקדימים את העונה, אבל החשש התבדה וכל מקום שרצינו להגיע אליו היה פעיל ומתפקד (הסייג היחיד הוא בקתה A בטרק של הטיפוס על האולימפוס, שאותו המרנו בטרק אחר כפי שיפורט בהמשך).

מצד שני, מציאת מקומות לינה היתה קלה מאוד. רוב המקומות היו פעילים (גם אם בדיוק באמצע צביעת החדרים לקראת תחילת העונה) והיו מקומות פנויים בשפע ובמחירים של 50% יחסית למחירי העונה. גם מסעדות היו פעילות בכל מקום ובשפע, אבל בדרך כלל ניתן היה להזמין רק מספר קטן של מנות מתוך כל התפריט (ולא ברור לנו האם זה קשור לעונה או שככה זה תמיד).

הזמנו רכב מראש מהארץ דרך האינטרנט מחברת www.economycarrentals.com, שבה קיבלנו הצעה זולה משמעותית משאר החברות. החברה הזו היא מתווכת מול חברות השכרת רכב אחרות, כך שאנחנו למשל קיבלנו את הרכב מחברת Auto Union. הרכב שקיבלנו היה חדש מהניילונים (עם 27 ק"מ) וקיבלנו יחס מצוין במשרד. אנחנו ממליצים בהחלט!

את מסלול הטיול תכננו בקווים כלליים מראש, תוך הסכמה על כמה נקודות עקרוניות בדרך, אבל הוא עבר הרבה שינויים תוך כדי הטיול.

לטובת ההכנה מראש מתוארות עלויות רכיבי הטיול שלנו:
לינה בחדר זוגי – 45-67 יורו ללילה לזוג (לא כולל ארוחת בוקר. תוספת לארוחת בוקר 4-10 יורו לאדם).
ארוחות – מנות עיקריות 7-14 יורו, סלטים 3-6 יורו, סופלאקי (תחליף לשווארמה שלנו) – 1.5-2 יורו.
קניות בסופר – מחירים דומים לארץ.
דלק לרכב – 0.85 – 1 יורו לליטר.

לתחילת הכתבה

ימים 1-4: דלפי, מטאורה, יואנינה וויקוס

נחתנו ב- 09:00 בשדה התעופה של אתונה וקיבלנו את הרכב. יצאנו לדרך על הכביש המהיר לכיוון צפון ומשם לכיוון דלפי. הנסיעה לקחה כשלוש וחצי שעות, כולל עצירות למילוי דלק, קניות ראשונות לדרך, שירותים וצילומים. ביקרנו במקדש אפולו במשך כשלוש שעות (דמי כניסה: 6 יורו למבוגר, 3 יורו לסטודנט). העיירה דלפי עצמה ממוקמת יפה על צוק ושם חיפשנו מקום לאכול צהריים. מסתבר שהשעה 17:00 היא לא אופטימלית וכל המקומות סיימו להגיש ארוחת צהריים ויגישו את ארוחת הערב רק החל מ-19:00. כך מצאנו את עצמנו כבר ביום הראשון אוכלים את האוכל היווני העממי "סופלאקי", שהוא שיפוד בשר בלאפה. לאחר ששבענו המשכנו בנסיעה מערבה לאורך הים עד לעיירה נפאקטוס. ביציאה העיירה בנו גשר מיתרים אדיר ומרשים, שמחבר את היבשת עם חצי האי פלופונס. ארוחת ערב אכלנו בטברנה על הטיילת, שמגישה מאכלי ים ועוד דברים. היה טעים! את הלילה בילינו במלון המקסים Akti על יד הטיילת. 50 יורו לחדר זוגי, אתר אינטרנט: www.akti.gr.

הגענו ליום השני של הטיול. היום הזה היה יום ארוך של נסיעה. בבוקר ערכנו קניות בסופר הקרוב למלון ועשינו פיקניק ארוחת בוקר על חוף הים. אחרי האוכל יצאנו מנפאקטוס מערבה וצפינו על הגשר החדש לפלופונס. בהמשך נסענו צפונה לעיר יואנינה, שם טיילנו כשעתיים במבצר ובטיילת של האגם. אזור האגם מאוד נעים לטיול ושופע מסעדות ובתי קפה אופנתיים. הדרך מיואנינה לכפר מצובו מפותלת למדי ומלאה משאיות, כך שהנהיגה לא קלה ועדיף לעשות אותה לפני החושך. אומנם יש אוטוסטרדה רצינית, אבל היא עדיין בבניה בחלקים רבים שלה. את הלילה בילינו בכפר המקסים מצובו במלון גלקסי (Galaxy hotel) מעל הכיכר המרכזית (עלות: 45 יורו לחדר זוגי). ארוחת ערב טובה אכלנו במסעדה במעלה הרחוב הנכנס לעיירה.

למחרת, השכמנו מוקדם ואכלנו ארוחת בוקר פיקניק בכיכר המרכזית של מצובו, תוך שאנו משקיפים על נוף הרים מושלגים מדהים. איזה בוקר! יצאנו לדרך למטאורה בכביש מתפתל ובנוף מהמם, דרך מעבר הרים בגובה 1960 מטר.

הדרך היתה פתוחה לנסיעה, אבל נסענו בין קירות שלג בגובה של כשני מטר. לאחר כשלוש שעות נסיעה הופיעו באופק הצוקים של מטאורה, על רקע השמיים הכחולים. באתר יש חמישה או שישה מנזרים. אנחנו הסתפקנו בביקור בתוך המנזר הגדול (כניסה – 2 יורו). המנזר עצמו לא ממש מעניין, אבל יש בו גישה לשתי מרפסות תצפית, שמהן נשקף נוף יפה של שאר המנזרים ושל העמק למטה. את הדרך חזרה מערבה לכיוון כפרי זאגוריה עשינו בכביש המקשר את גרבנה (Grevena) עם קוניצה (Konitsa) – דרך נוף יפהפיה, העוברת דרך מספר פסגות מושלגות ויערות ירוקים. יש לקחת בחשבון שהנסיעה איטית ומעייפת והגענו ליעדנו רק לאחר שהחשיך (כשש שעות נסיעה). את הלילה בילינו בכפר מיקרו-פפיגו בהוסטל Xenonas Dias בחדר לארבעה תמורת 65 יורו לחדר (יש גם חדרים זוגיים, אנחנו רצינו לחסוך). הכביש מסתיים בפתאומיות בכניסה לכפר, שם ניתן להחנות את הרכב, מה שהופך אותו למבודד ויחודי. לדעתנו, הכפר הזה הוא היפה ביותר מבין הכפרים באזור ושווה להרחיק עד אליו.

היום הרביעי וזה שאחריו הוקדשו לטרק בין הכפרים ובערוץ ויקוס. אם אתם מתכננים טיול רגלי באזור כדאי להצטייד במפת השבילים של חברת Anavasi (קנה מידה 1:50,000), שניתן לקנות במלונות בכפרים באזור (אנחנו קנינו במיקרו-פפיגו וראינו שניתן לקנות גם בקיפי). נסענו אל הכפר ויקוס, שבו נסיים את הטיול והחנינו את הרכב בכיכר המרכזית של הכפר. באחת המסעדות שליד הכיכר ביקשנו הקפצה לכפר קיפי, שבו התחלנו את הטיול (נסיעה של כחצי שעה, שילמנו 40 יורו תמורת ההקפצה). הטיול תוכנן בין קיפי למונודנדרי, דרך מסלול של גשרי האבן.

על המפה מצאנו שקיים שביל הולכי רגל המקשר בין הגשרים, אבל בפועל השביל לא היה ברור מספיק בחלקו הראשון וככל הנראה הוא אף חוצה נחל מספר פעמים, מה שדורש כניסה למים, לפחות בעונה זו (אפשרי אבל קר ואנחנו ויתרנו). לכן, צעדנו על הכביש עד לגשר Kokoros, תוך כדי סטיות קטנות לשני גשרים בדרך (אחד ממש ביציאה מקיפי והשני, גשר שלוש הקשתות, קצת בהמשך) ומשם המשכנו בשביל לגשר הרביעי ובמדרגות לכיוון הכפר ויסטה (פיצול שמאלה, משולט). גם בין ויסטה למונודנדרי הלכנו לאורך הכביש, אבל התנועה היתה מעטה מאוד וההליכה היתה נעימה. הכפר מונודנדרי הוא ללא ספק המתויר מבין הכפרים, אבל עדיין הוא נעים. התאכסנו במלון ויקוס (50 יורו לחדר זוגי, כולל ארוחת בוקר) שבחדרים שלו יש מקלחונים עם זרמי עיסוי מפנקים.

לתחילת הכתבה

ימים 5-9: האולימפוס, האי פילון, אקרופוליס ואתונה

אחרי ארוחת בוקר מוקדמת התחלנו לרדת במורד התלול לתוך קניון ויקוס. ההליכה בתוך הקניון אינה קשה והמסלול מסומן היטב ברוב הקטעים. שימו לב שאם אתם לא בכושר, כמונו, המסלול של שש השעות עד למגלו-פפיגו הופך בקלות לשמונה שעות צעידה עד לויקוס, אז כדאי לצאת מוקדם. בסופו של היום שמחנו שאת הכפר מיקרו-פפיגו כבר ראינו, כך שיכולנו לוותר על המשך הצעידה ולסיים את המסלול בכפר ויקוס.

במטרה להתקדם לכיוון האולימפוס יצאנו מיד בתום המסלול לדרך מזרחה בכביש E90. תכננו ללון באזור ניאפולי (צפונית לגרבנה), אך גילינו שהאזור הוא מחוץ למפת התיירות ולכן בעייתי מבחינת מקומות לינה (לפחות מחוץ לעונה). התוצאה היתה שנאלצנו לנסוע עד לעיר קוזאני ולחפש בה מקום לישון, מה שהתגלה כמשימה לא פשוטה בכלל. אחרי למעלה משעה של חיפושים וביקור במספר מלונות לא סימפטיים בכלל מצאנו חדרים נקיים ונעימים במלון Aliakmon בעלות של 55 יורו לחדר זוגי לאחר מיקוח. בעיר יש מדרחוב נחמד, שבו שפע בתי קפה ומסעדות.

למחרת, יצאנו מקוזאני על האוטוסטראדה לכיוון ליטוחורו, שלמרגלות האולימפוס. הפעם היה מדובר באוטוסטרדה אמיתית והנסיעה ארכה כשעתיים וחצי, כך שהחלטנו לטפס על האולימפוס באותו יום. בכניסה לאתר ישנו שער רכבים, שבו רושמים את מספרי הרכבים הנכנסים וכן ניתן לקבל מידע בסיסי על אפשרויות הטיפוס. בעונה זו ניתן להגיע רק עד לבקתה A וגם זה כרוך בהליכה בשלג עמוק למדי, החל משלב מסוים בטיפוס. המסלול יפה, אבל מדובר בעליה רציפה של מספר שעות ואנחנו הסתפקנו בלהגיע עד לקו השלג (כשלוש וחצי שעות טיפוס). הנוף מלמעלה מרהיב! אחרי כל העליה גם הירידה ארוכה ולא קלה אז קחו זאת בחשבון, במיוחד אם אתם סובלים מבעיות ברכיים.

בחרנו להתאכסן בגסט האוס Papanikolau בליטוחורו, שבו יש חדרים זוגיים עם מטבחון קטן ומרפסת סגורה (ארבעים יורו לחדר זוגי, ארוחת בוקר - ארבעה יורו לאדם). ארוחת ערב מוצלחת מאוד אכלנו במסעדה בכיכר המרכזית, שבה הגישו מוסקה ופלפלים ממולאים מצוינים. מאחר והלילה היה ליל הסדר התכנסנו באחד החדרים, שלפנו מצות, חרוסת, יין והגדות פסח, שהכינונו מבעוד מועד וחגגנו סדר פסח כהילכתו (כמעט...).

היום השביעי. היום הזה הוקדש לחצי האי פילון. התחלנו בשיטוט בסמטאות הכפר מקריניצה, שהרחוב הראשי שלו תיירותי וצפוף להחריד, אבל כשעלינו קצת הצלחנו למצוא בו שלווה. המשכנו בנסיעה אל הצד המזרחי של חצי האי ובדרך אכלנו במסעדת דרכים נהדרת, שבה לא דיברו מילה באנגלית אבל האוכל היה מצוין ובעיקר הקינוח שקיבלנו על חשבון הבית – עוגת דבש בשמנת חמוצה. עצרנו לחילוץ רגליים ארוך בעיירה אגיוס יואניס, היושבת על קו המים ויש לה חוף ים נעים ושלו מאוד. האמת שהתקשינו להפרד אבל בכל זאת המשכנו אל צנגרדה. באזור זה חלק מחדרי האירוח היו סגורים או בשיפוצים לקראת העונה אבל מצאנו חדרים מרווחים ונוחים עם מרפסות צופות לים במלון Aggelika, שבמבואות הכפר מולופוטמוס (טלפון: 24260-49588, חמישים יורו לחדר זוגי).

בבוקר שלמחרת השלווה והנוף לים מחדרנו במלון שבו את ליבנו והחלטנו על יום רגוע. את הבוקר בילינו במרפסת ובביקור בכיכר הישנה של העיירה צנגרדה, שבה נמצא עץ דולב עצום בן למעלה מאלף שנה. למרות שכל אחד מהכפרים והעיירות באזור מתהדר בעץ דולב גדול בכיכר המרכזית שלו, העץ הזה הוא באמת עצום ומרשים ביותר – אל תפספסו! המשכנו בנסיעה לצד המערבי של חצי האי לעיירה אפיסוס כדי לטייל על החוף ו"להתחרדן". את הפיקניק של ארוחת הצהרים בחרנו לעשות בחוף של קאלה נרה, עוד עיירה חמודה על חוף הים.

הותרנו מאחורינו את חצי האי פילון והמשכנו באוטוסטרדה לכיוון אתונה, ישירות לסוכנות השכרת הרכב, שם נפרדנו ממנו בקושי. העובד במשרד הקפיץ אותנו לשדה התעופה ומשם לקחנו את אוטובוס X95 לכיכר סינטגמה במרכז העיר (כשעה נסיעה, 3.2 יורו לכל כיוון). את המלון הזמינו לנו ההורים דרך האינטרנט מהארץ והסתבר שלמרות ציפיותנו לחדר אתונאי קיבלנו דווקא חדר ספרטני ומיושן. המלון נקרא Nefeli, בעלות של 67 יורו לחדר זוגי וארוחת בוקר. אתר המלון: www.hotel-nefeli.com. המלון מוצלח מאוד מבחינת המיקום, ממש למרגלות האקרופוליס, אבל מאכזב מאוד יחסית לכל המקומות שבהם התאכסנו במהלך הטיול. ארוחת ערב אכלנו במסעדה יפנית/קוריאנית בקרבת המלון, בעיקר לצורך הגיוון אחרי שמונה ימים של אוכל יווני, אבל גם מטעמי חיסכון - מחירי המסעדות באתונה גבוהים יותר משאר המדינה.

זהו היום האחרון לטיולנו. היום הוקדש לביקור באקרופוליס ובאגורה (12 יורו למבוגר, 6 יורו לסטודנט לכרטיס, שכולל את אתרי העתיקות העיקריים בעיר). מכיוון שידענו שאנו מטיילים לא בעונה הרשנו לעצמנו לצאת מהמלון בשעות הבוקר המאוחרות רק כדי לגלות שבאתונה אין דבר כזה לא בעונה. בכניסה לאתר אכן הופתענו לטובה מהסדר והיעילות, שנובעים בין השאר מהעובדה שיש לאתר מספר כניסות, אבל בהמשך נקלענו לצוואר בקבוק רציני כאשר כל התיירים התנקזו בסוף לתור אין סופי כדי לזכות לעבור על פני הפרטנון. יש לציין שכמו כל תל עתיקות (ושיסלחו לי היונים אבל הכוונה לאקרופוליס) אין צל וכאשר צפוי מזג אוויר חם הצפיפות עלולה להיות מעיקה שבעתיים (בקיצור, תגיעו מוקדם, מוקדם, מוקדם בבוקר!).

יצאנו ממתחם האקרופוליס וביקרנו גם באגורה – מתחם השוק העתיק של אתונה (כלול במחיר הכניסה לאקרופוליס). באתר יש גם מוזיאון נחמד, שכולל אוסף של פסלים ועתיקות שנמצאו בו. משם המשכנו לכיוון שוק הדגים העירוני, מסריח אבל מעניין לאוהבי הז`אנר. הרחובות הקטנים בין השוק לאקרופוליס מלאים במסעדות ובתי קפה באווירת שכונת "נווה צדק" התל-אביבית. אנחנו בחרנו בקונדיטוריה קטנה ומצוינת! בהמלצתו של בעל המלון אכלנו את ארוחת הפרידה שלנו מיוון במסעדת Plaka בכיכר Eterias. האוכל היה מצוין וכך, עם טעם של עוד, תפסנו את אוטובוס 95X חזרה לשדה התעופה והביתה.