נפרדים ממונגוליה
נפרדנו מאולן בטור בארוחה חגיגית, קצת עצובים לעזוב מקום שהיה עבורנו בית בחודשיים האחרונים. מיהרנו לתפוס את רכבת הלילה לעיירת הגבול הסינית Erlian. גם Nosang, בחור קוריאני שפגשנו בגסט-האוס במונגוליה קנה כרטיסים לאותה רכבת וכשהגענו ליעדנו יום למחרת חיפשנו יחדיו מקום ללון בו את הלילה. למחרת בבוקר נאבקנו שלושתנו עם כמה זקנות סיניות בתקוה להבטיח לעצמנו מקום ישיבה במחלקת ה- Hard seatבמשך 8.5 שעות הנסיעה עד יעדנו הראשון - Datong. למרות ההמולה בחוץ, הרכבת היתה ריקה יחסית והתמלאה לגמרי רק מספר תחנות אחר כך.
Nosang, מהנדס חשמל מסיאול שמאס בעבודתו, רזה עם שיער חלק שמכסה את האוזניים ואף פחוס, לא משך הרבה תשומת לב בעיקר בזכות העובדה שהוא מדבר מעט סינית. אנחנו לעומת זאת, היינו מרכז תשומת הלב ולא פעם שמעתי כמו טלפון שבור את השם שלי בסינית עובר מפה לאוזן בין כל יושבי הקרון כשהנוסעים מולי בוהים בידיי ורגליי השעירות. בכל משך הנסיעה, עוברים בין המושבים עובדי הרכבת ומנסים לפתותך לקנות מנה חמה, נקניק, בירה, עוף שלם או גרעינים שחורים - הפופולריים ביותר.
שעתיים נסיעה, מאז היציאה התיישבה לידי בחורה סינית בת גילנו, רגילה למראה: שיער שחור קצוץ ומסודר, חיוך ביישני, איפור קל בעיניים, גיזרה רזה וקלילה ופנים מחייכות. תוך זמן קצר גילינו שהיא מדברת מעט אנגלית. בעזרת שילוב בין מעט אנגלית (אנחנו), מעט סינית (Nosang) ומעט עזרה (שיחון) סיפרה לנו גברת וואנג שהיא בת למשפחה בת שישה ילדים מ-Jening. היא הסבירה כי היא עובדת במשרד קבלנים בעיר, בעוד חמשת אחיה הגדולים ואביה מועסקים בשתי תחנות הרכבת בעיר. סיפרנו לוואנג על הטיול שלנו והיא ניסתה ללמד אותנו לכתוב את שמותינו בסינית. בעוד ירון "יצא בזול" בשתי סימניות, די קלות לשרטוט, "אסף" בסינית מורכב משלוש סימניות סיניות שהאמצעית מורכבת בעצמה מחמישה "ציורים" שונים.
אירוח סיני בג'נינג
וואנג סיפרה לנו על עיר מגוריה Jening (עיר קטנה, "רק" 400,000 תושבים) והצטערה שאנחנו לא נשארים שם לפחות לילה כי אז היא אמרה היינו יכולים לבקר בביתה ולפגוש את משפחתה. החלפת מבטים אחת עם ירון הבהירה לי שהיום לא נראה את Datong וכי אנחנו משנים תוכניות. (אחד מהיתרונות בטיול כל כך ארוך ללא הגבלת זמן, הוא לוח זמנים נזיל). כמה שעות אחר כך (אחרי שוואנג שיכנה אותנו במלון נחמד, בלי מים חמים - אבל בשביל חמישה שקלים ללילה אי אפשר להתלונן), מצאנו את עצמנו בין סמטאות העיר מובלים ע"י חברתנו הסינית החדשה בעוד השמש שוקעת באופק. אומנם רק כמה שעות מהגבול, אך קשה מאוד לטעות ולחשוב שאנחנו עדיין במונגוליה. אלפי רוכבי אופניים שממהרים לכל מקום, דוכני האוכל הפזורים על המדרכות והשמיים האפרוריים מזיהום אוויר חריף אינם משאירים הרבה מקום לספק שאתה נמצא בסין.
כלב המשפחה הרעיד את השמשות בעוד וואנג מחזיקה אותו ומזרזת אותנו לכיוון חדרה. התיישבתי על המיטה והסתכלתי מסביבי, תפאורה מערבית למדי: חדר מרווח למדי עם ספרים, ארון, מיטה עם מצעים ורודים ועליה מונחים מה שנראה כעיתון "לאישה" בסינית. כמה דקות אחר כך פגשנו את אמא וואנג - אישה כפופה ונמוכה עם חיוך רחב שמיד התפנתה לבשל ארוחת ערב, לא לפני שוואנג הצעירה עדיין המשיכה להתרגש מהאורחים, דילגה לחדר אחר והציעה לנו אבטיחים למנה ראשונה.
ארוחת הערב כללה מנה סינית של ביצה מטוגנת ועגבנייה, סלט סלרי ומאפה מצויין שניתן לתאר אותו כחצי לחמנייה מטוגנת שנקראת Mantou. למנה אחרונה קיבלנו שוב עגבניות אך הפעם מתובלות בסוכר- מנה שהייתה מעניינת וטעימה להפליא. במהלך הארוחה נכנס הביתה אביה של וואנג שחזר ממשמרת בתחנת הרכבת. אבא וואנג, בעל פנים מעניינות חרושות קמטים ולבוש מדים כחולים וכובע קסקט, לחץ את ידנו וחשף חיוך רחב חסר שיניים. הוא נראה מתרגש למדי כמו ביתו הצעירה שחזרה ואמרה כי אנחנו החברים הזרים היחידים שלה. ניסיתי להרגיעה והסברתי לה כי היא החברה הסינית היחידה שלי.
אחרי שיעור הסינית הקצר ברכבת הגיע תורנו לעזור לוואנג. וואנג שלפה ספרי לימוד עצמי באנגלית, הוציאה מילון עבה כרס מהחדר הסמוך וחשפה מה שהיה מכוסה תחת שמיכה עד עכשיו, מחשב, מסך ומקלדת. בגאווה היא הראתה לי את ספרי הלימוד שבהם היא מסמנת מילים שהיא לא מכירה בעוד הלוגו של windows בסינית ריצד על המסך.
את השעה הבאה בילנו מול המחשב, רואים קליפים מסרטים כמו חלף עם הרוח, פורסט גאמפ ואפילו נאום של ג`ורג בוש ממלחמת המפרץ כשאנו עוזרים לוואנג לענות על שאלות ולהשלים משפטים, כמעט שוכחים שאנחנו עדיין בסמטה אפלה אי שם בסין. התקבצנו בחצר הפנימית הקטנטנה של המשפחה לתמונה. אמא וואנג דאגה שהעציץ האהוב עליה יהיה מקדימה ושלא הכלב ולא כלוב הצרצרים התלוי מהתקרה יקופחו.
נפרדנו לשלום כשוואנג ואביה התעקשו ללוות אותנו עד הרחוב הראשי ולהסביר לנו בדיוק איזו רכבת יש לקחת למחרת. הבטחנו לחברתנו החדשה כי נשלח לה ספרי לימוד אנגלית חדשים והשארתי לה מתנה את הארי פוטר, ספר ילדים שכתוב באנגלית קלה ויוכל אף הוא לעזור לה בלימודיה. כל הדרך חזרה מהמלון נסך על פניי חיוך מאוזן לאוזן בעודי מריץ את השעות האחרונות בראשי, שמח שאני מטייל, שאני בסין, שאני ב- Jening.
