'העיר האסורה'

השעה היתה ארבע וחצי לפנות בוקר, ואני התעוררתי על דרגש האוטובוס שלי למשמע צפירות רמות. הייתי באוטובוס שינה מהגבול המונגולי בואך בייג`ין. יצאנו לדרך בצהרי היום שלפני מארליאן לכיוון בירת סין. האוטובוס היה צפוף במיוחד ואנשים שכבו גם על הרצפה, וכך זכיתי להכיר את שכני, מהנדס בוץ שעובד בקידוחי נפט באזור, ושהסכים ללמד אותי סינית בסיסית, בתמורה לשכתוב קורות החיים שלו באנגלית לקראת עבודה בקזחסטן. הצפירות שהשמיע הנהג נועדו להעיר את הנוסעים לקראת ההגעה העירה. בייג`ין, עיר של כ-9 מיליון איש נראית שוקקת חיים אפילו בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר- הרחובות מלאים באנשים והמסעדות פתוחות.

 נפרדנו ממהנדס הבוץ שלנו ותפסנו מונית למלון (far east hotel), שם השארנו את התיקים ויצאנו לסיבוב בחוטונג שמסביב. בייג`ין מחולקת להרבה חוטונגים- שכונות ישנות וצפופות, מלאות סמטאות ופינות חמד. בשנים האחרונות, עם גל המודרניזציה שפושט על סין כמו ארבה, התחילו להרוס את רוב החוטונגים ולהחליף אותם בגורדי שחקים ענקיים. בחוטונג שבו נמצא המלון שלנו, האנשים התחילו להתעורר ומספר מסעדות כבר מכרו מיני מאפה ואוכל של בוקר. אנחנו אכלנו מעין פיתה עבה מגולגלת ובה בצל ירוק, ושתינו יוגורט מתוק מתוך צנצנות חרס. את המשך הבוקר בילינו בעיר האסורה. זהו למעשה לב לבה של בייג`ין, אשר שימש במשך כשש מאות שנה כמקום מגוריו של קיסר סין.

המקום נראה מוכר מאוד, בעיקר לכל מי שראה את הסרט הנפלא `הקיסר האחרון`, אשר מתאר את חייו של פו-יי, אחרון הקיסרים לשושלת צ`ינג. הקיסרות בסין הופלה בנת 1911, ובמקומה הוכרזה רפובליקה. השנים שבאו לאחר מכן היו מלאות תהפוכות ומלחמות, עד לנצחון הקומוניסטים, וההכרזה על הקמת הרפובליקה הסינית העממית בשנת 1949. הקומוניסטים שימרו את העיר האסורה והפכו אותה ל- Palace Museum.נכנסנו אל תוך העיר דרך השער האדום שמעליו מתנוססת תמונתו הגדולה של היו`ר מאו צה טונג. בכניסה שכרנו מדריך אודיו (מדובב על ידי רוג`ר מור!) שבעזרתו התמצאנו בחוצות העיר הענקית. המסלול הוא יחסית ישר מדרום לצפון דרך האולמות הראשיים שבעיר, כאשר בדרך זכינו לראות את כבש מדרגות השיש שבו עלה רק הקיסר, את כסאו, ואת חדרי המגורים שלו.

כמו רוב בייג`ין, גם העיר האסורה היתה רובה בשיפוצים, וחלק מהבניינים היו מכוסים בברזנט הירוק המוכר. בקצה הצפוני של העיר סיירנו בגן הקיסרי שהכיל מיני עצים מעניינים, והר קטן, העשוי מסלעים מפותלים ובראשו פגודה. העיר האסורה היתה מרשימה, אך השילוב של מזג האויר הלח והמרחקים הגדולים, הניס אותנו במהרה לעבר חדר המלון הממוזג ולשנת צהריים... אחר הצהריים הסתובבנו ברחובות, עסוקים בקניות קטנות וסתם נהנים מהאוירה. יש לסינים מבחר מרשים של ארטיקים בטעמים שונים, חלקם מצוינים, כמו ענבים (עם צימוקים), ליצ`י, אננס- הכל עם חתיכות פרי אמיתיות וגדולות, וחלקם מעניינים לנסיון יחיד, כמו ארטיק סויה (עם גרגירי סויה אמיתיים), שעועית, או תירס. בסין יש נוהל קבוע לירוק ברחוב ולקנח את האף ביד, בלי להרגיש לא בנוח. עוד לא גיבשתי דעה אם האנשים בבייג`ין אינם נחמדים, או שהם סתם נרתעים מזרים, כי פעמים רבות כשניסינו לשאול שאלות או להבין איפה אנחנו נמצאים, זכינו רק להתעלמות או למלמול הקבוע "טימבודונג" (לא מבין/לא יודע). כשניסינו לקנות כרטיסים בתחנת הרכבת, זכינו להיות עדים לדחיפות ומכות רבות כל כך, שזה היה פשוט מדהים.

לתחילת הכתבה

החומה, ארמון הקיץ ופרידה מהעיר

למחרת היום השכמנו ב-6:00 כדי לעלות על הסעה שיצאה מהמלון שלנו לעבר החומה הסינית הגדולה, שמצפון לבייג`ין. החומה הגדולה נבנתה על ידי מספר קיסרים. חלקם איחדו חומות קיימות ויצרו כך מחסום רציף שנמשך מהים הסיני במזרח, עמוק אל תוך ההרים שבמרכז סין. מטרת החומה היתה להדוף את השבטים המונגולים הנודדים מהצפון, שהיו תוקפים את הקיסרות הסינית. בפועל החומה תיפקדה פחות כמחסום ויותר כדרך להעברת מידע וסחורות (כפי שניתן לראות בסרט `מולאן`). אנחנו נסענו כשלוש שעות מצפון לבייג`ין, אל עבר כפר קטן בשם Jin Shan Ling. כשהגענו למקום הופתעתי לראות כפר קטנטן ולחלוטין לא מפותח, עם בתים קטנים וחמודים ודרכי עפר. הצמחיה מסביב היתה חצי טרופית וסבוכה למדי, ורמת הלחות באויר איימה להמטיר גשם בכל רגע.

 במשך כ-30 דקות טיספנו במעלה שבילי העפר המתפתלים בסבך, עד שהגענו לרכס התלול שעל גבו מתנוססת החומה. החומה רצה על פני קו הרכס ללא קיצורים, עם הרבה עליות וירידות, כאשר כל כ-300 מטר ישנו מגדל תצפית גדול. הנוף יכול היה להיות עוצר נשימה לולא מזג האויר ההביל, והאובך שבצידו. משני עברינו היו הרים מחודדים וואדיות מפותלים, כשהכל מכוסה בצמחיה צפופה, ומתוך הנוף בוקעת לה החומה כמין שרשרת מפותלת על פני הרכס, עד האופק. טיולנו כלל הליכה על החומה לכיוון מזרח, עד Si Ma Tai, כפר שנמצא כתשעה ק"מ מנקודת ההתחלה, או כ-4 שעות הליכה (כאמור, מדובר ב"תפירה" משמעותית). רוב הדרך עוברת בחלקים משופצים של החומה, אך עברנו גם קטע נרחב שעוד לא שופץ, ושיקף את החומה כפי שרובה נראה עד לאחרונה- הריסות שביניהן גדלים צמחי בר. בהגיענו ל-Si Ma Tai, נוטפי זיעה, עברנו על פני גשר חבלים תלוי, שמעברו השני היתה אפשרות לרדת למטה אל הנהר באמצעות אומגה, שעוברת מעל המים. לא פספסנו את האפשרות, וירדנו למטה יחד על גבי האומגה- הרבה פחות מפחיד ממה שזה נראה, ובהחלט חוויה נחמדה. את הדרך חזרה למלון (באותו אוטובוס בו הגענו) עשינו תוך כדי שינה ערבה.

 בערב נסענו לסיבוב ברובע הפאבים של בייג`ין- San Li Tun. המקום הומה בתי קפה ובארים רועשים וצבעוניים, שברובם מתקיימות הופעות חיות של אמנים מקומיים (בסינית...). אנחנו ישבנו באחד הבארים ושתינו בירה סינית במחיר מופקע, כשלפתע הופסקה המוסיקה, ועל הבמה החלה מכירה פומבית מוזרה של תמונות סיניות ענקיות. בשלב הזה התקפלנו, וחזרנו הביתה לישון. מחיר הבירה בסין הוא הזול ביותר שראיתי מעודי בעולם, ולרוב בקבוק בירה עולה פחות מבקבוק מים... כך למשל בירה Tsing Tao בבקבוק של 650 מ"ל עולה 2 יואן, כלומר כ-1 ¤, מחיר סביר לכל דיעה.

 למחרת היום החלטנו לנסוע לארמון הקיץ. הארמון, שהוקם כמקום הנופש והמגורים בחודשי הקיץ החמים עבור הקיסרים, נמצא בפינה הצפון מערבית הרחוקה של העיר, וההגעה אליו במטרו ובאוטובוס לוקחת כשעה מכיכר טיאנמן. המקום הוא ענק: הוא מכיל ברובו אגם גדול שנקרא אגם קונמינג, ומעליו נישאת גבעה גבוהה, שעליה מספר ארמונות ופגודות. כמובן שגם באותו יום היו אובך ולחות מטורפת, והמראות המדהימים הסתפקו בלהיות יפים בלבד. באגם ניתן לשכור סירות ולראות את ספינת השיש שהקיסרית Cixi בנתה בסוף המאה ה-19 בכספים שנועדו לשיקום הצי הקיסרי. הספינה היא למעשה מרפסת שיש נייחת על גבי האגם, ובה מראות רבות, והקיסרית נהגה לסעוד בה את סעודת הצהריים שלה.

 אנחנו ערכנו טיול ארוך מסביב לאגם, וגילינו כל מיני פינות חמד נסתרות בגן, עם שושני מים ופגודות חבויות. הגן מטופח מאוד עד לפרטים הקטנים ביותר, כולל רמקולים זעירים שחבויים בכל מיני פינות בדמות אבנים, ומשמיעים מוסיקה סינית נעימה, וכן סירות בכל פינה, ועליהן עובדים שאוספים ירוקת ואצות. אם יש משאב שלא חסר בסין, זה עןבדים, ולכן בכל מקום יש כמות אדירה של כח אדם, שעוסקת בתפקידים שלפעמים הם מגוחכים, כגון האחראי-על-פתיחת-הדלת-בכניסה-למסעדה, וכן אינסוף צוותי נקיון, שמירה ואחזקה. יש גם מנהג משעשע של מסעדות ושאר עסקים לערוך מסדר לעובדיהם בתחילת כל משמרת, וכך ניתן לראותם מסודרים בשלשות מול בית העסק, כמו יחידה צבאית, ומקבלים הוראות. אחרי מספר שעות בארמון הקיץ חזרנו למלון שלנו לסידורים אחרונים, ולקראת ערב התייצבנו בתחנת הרכבת המערבית של בייג`ין, ועלינו על הרכבת ל- Xian. תחנת הרכבת נראית כמו שדה תעופה והומה בני אדם. עשרות חנויות מוכרות סוגי מזון שונים, ועשרות רכבות יוצאות לכל רחבי סין. רוב השילוט הוא בסינית, מה שדי מתסכל את אלו שידיעת הסינית שלהם לוקה בחסר. אנחנו מצאנו לבסוף את הרכבת שלנו וזכינו בזוג מיטות מוצעות ונקיות בקרון ממוזג- תענוג אמיתי.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה