טיסה ספונטנית לסין
הכל התחיל בוקר אחד. "אולי ניסע לסין?" צצה לה השאלה בראשי בעת רביצה מנומנמת על הדשא בשמש.
- "מה יש לעשות בסין?" אני עונה.
- "לא יודע. אבל ירוק שם. ומלא בסינים. והקונג פו זה משם." ממשיך הקול המסתורי.
- "אבל זה גם יש לי בארץ, חוץ מהחלק עם הסינים. ורגע, מי אתה בכלל?"
- "אני הקול הפנימי שלך. אני אחראי על הגשמה אישית, אושר, הצלחה ותכניות ארוכות טווח. אני רואה בצעד הזה שער עוצמתי מאוד לעתיד שלך. וחוץ מזה, אתה חייב לפנות את הדירה עוד חודש."
- "מה פתאום?!? יש לפחות איזה... חודש ושבוע עד לסוף החוזה."
- " אל תפריע לעצמך. אני אשב פה ואגחך עד שתתעורר. או עד שיזרקו אותך לרחוב."
- "הממ... אתה יודע מה? יש משהו במה שאתה אומר."
- "יש אלוהים. אז אתה בא לסין?"
- "לא, התכוונתי לדירה."
- "טוב, תעשה מה שאתה רוצה. אני טס."
אז מה יכולתי לעשות? טסים לסין. בלי לאסוף חומר, בלי לשאול חברים. בלי לדעת כלום חוץ מ"יש שם טבע בדרום, לא?". האמת שאכלתי פעם ב"פגודה" עוף חמוץ-מתוק וברווז ברוטב סיצ`ואן, אבל זה בערך סיכם את הידע המקדים שלי בנושא. והנה אחרי 90 יום, מיליארד סינים והמון אורז עם ירקות, חזרתי עוד פעם לכאן. לשמש וללחות ולתה נענע ב-12 ש"ח בשדה התעופה. לכל הברכות הסטנדרטיות של "נו, נחתת כבר? התאקלמת? נכון שהרבה יותר טוב בארץ?".
מסקנות מהטיול
אז מה למדתי?
נו, קודם כל רשימת קלישאות מתבקשת (אני אקבץ אותן פה ותוותרו לי על לכתוב אותן בהמשך הכתבה, אוקיי?): "הרבה יותר טוב בארץ" (אבא -; מרוצה?), "אני בארץ כבר שבוע, אבל עוד לא נחתתי...", "נורא קשה לטייל בסין", "הרבה יותר זול שם מהארץ", "הישראלי המכוער בלה בלה בלה...", "היה מדהים. אתם חייבים לנסות...". מה באמת למדתי? כמה דברים חשובים.
שאוכל סיני זה פיקציה. כל האוכל הסיני עליו גדלנו אינו קיים במציאות בסין. לא מאמינים לי? חפשו אגרול. אין דבר כזה. כשיש זה רק במקומות תיירותיים ואז הם קוראים לזה אוכל מערבי. הם גם מקפיצים הרבה דברים ב`ווק`, אבל לא את הדברים הנכונים (וכן, אני יודע ש"נכון" לא קיים וזו רק ההתניה החברתית שמדברת מגרוני, אבל זה, אם אתם מבינים את המסר בין השורות, בדיוק מה שאני מדבר עליו). נגיד, כשהם מכינים אורז עם ירקות מוקפצים, הירקות יהיו חסה ותרד. וזהו. נבטים, גזר, טבעות בצל עסיסיות? תמצאו במסעדות המערביות בלבד. לכו תבינו. וזה עוד בלי להזכיר במילה כפות רגליים של תרנגולת. שכשאתה מדבר לסיני והוא עושה לך כן עם הראש בהתלהבות -; כנראה שהוא לא הבין מה אמרת.
שבסופו של דבר, הסינים הם חבורת מטורפים בראש. אבל אני הולך להתגעגע אליהם כל כך... שסין מדהימה וענקית ומגוונת באלפי דרכים וצורות. שמיליארד נקודה שלושה אנשים וכמה מיליוני קמ"ר אדמה זה משהו שאי אפשר לתאר במילים, ואפילו בעשרה פרקים. אבל תמיד אפשר לנסות. שעשרה אנשים שיטיילו באותו כפר סיני באותו יום סיני ויפגשו את אותה מוכרת סינית, יחוו דברים שונים לחלוטין. ואחר כך, כמובן, יגיבו באתר שהכותב אידיוט והוא מטעה את הקוראים. ושלא משנה כמה אני אתפתל פה, אי אפשר לסכם טיול וסדרת כתבות באלף מילה. אפילו אם כבר כתבת כמה אלפים קודם בנושא. במקום זה, קבלו שיר:
ואלה שמות:
(למנגינת: "ברגומי, בארזי, אנצ`לוטי, דונאדוני..." / אריק איינשטיין)
"בייג`ין, חוואירו, חוואנגחווה, חומה-גדולה, פינגיאו,
לויאן, דנגפנג ושאולין, שיאן, וושאן ושיאחה,
שחר, אנדי, ליזי, פרדריק, סונגפאן וג`יוזאיגו
לאנז`ו, חזו, יאק-בורגר, לנגמוסי זוייגה צ`נגדו!
חואנגלונגשי ולאשאו-סי ו-וו-וויי סי ולשן,
יא`אן, קאנדינג, טאגונג, ליטאנג, באק-דור ואמיי-שן
שין דו-צ`יאן ושיאנגצ`אנג ושינדה והמאסטר,
שינצ`ו, נימבו, לאנגחווה, צ`אנגשנג צ`אנגלונג ותומר!
אור, ערן, ניצן, הדר, שירן, אפרת ובתצ`יה,
עדי, ליג`יאנג וז`ונגדיאן, וזוהר רותם ראסל
פיטר, צ`ין-צ`ין, פאנצ`יחווה, דגנית ענבל וספי,
בריגיט ורני, טייגר-ליפינג, קית` מרים ונרי
נטעלי ונטעלי, שרונה ליאו שלומצי
נדב עודד וג`ניפר, רעות ומאמא נאשי
בריגיטה, זאביק, אלכס, חייקו, יאלונג-ביי ובאישה
סאניה, דאלי, קונמין יאנגשו, גווילין נאנינג ובאיחאי!"
תודות וגעגועים
תודה, סליחה ושאר ירקות:
לסינים המטורפים, תודה על הכנסת האורחים המרגשת וסליחה על כל הדברים הרעים שסיפרתי עליכם. זה בסדר, אף אחד ממילא לא מאמין לשטויות שאני כותב. לשחר, שסבל אותי באומץ במשך חודש וחצי, מצטער על הכל ותודה על הכל. לבת-אל (בתצ`יה!) ואפרת, תודה על כל שעות ההמתנה ועל כל השעות בביקיני. לאור וערן על שמש בעיניים והרבה שעות התפלספות. לכל שאר האנשים הטובים שפגשתי בדרך, הולנדים, גרמנים וכל השאר. לנטע והחבר`ה במערכת, על התמיכה והאמון מהרגע הראשון. לכל המגיבים לכתבות, וגם לאלה מתוכם שרמזו או כתבו בפירוש שאני ישראלי מכוער ואידיוט, תודה על האהבה והרייטינג. לשמבאלאים המופלאים מהבית, על כל האהבה והאור. לאבאמא, אחי/ותיי וכל שאר המשפחה, על הכל ובכלל. ורגע לפני שהטור הזה הופך לדרשת בר-מצווה סוחטת דמעות, נעצור כאן, בתודה אחרונה, לי. שחי את החיים האלה לא רע, ומשתפר משנייה לשנייה.
שנו, אז אחרי כל הקשקושים, אתה מוכן להגיד איך היה???
מה אגיד? היה נהדר. ונהדר גם לחזור. היה מסעיר ומרגש ומכאיב וקשה ונפלא ומשעמם ומדהים ומרתק ומכוער ומעצבן וקליל ומפתיע ומאפשר ומאתגר וממלא ומאוס. ועוד כמה שמות תואר. לא חושב שאפשר באמת לסכם 3 חודשים של חיים בתיאור אחד. וזה מה שעשיתי שם בעצם. חייתי. קפצתי על אבנים, הרחתי פרחים, פגשתי אנשים. נגעתי בכמה. נגעו בי קצת. אהבתי. ברחתי. הכאבתי. כאבתי. ראיתי חוויתי הסתקרנתי ואם לא נעצור עכשיו אני שוב גולש לרשימות לולאתיות אינסופיות. אז חייתי וזהו. כל מיני תובנות תרבותיות, היסטוריות וסוציו-אקונומיות נשאיר לכתבה אחרת. התכלית של הטיול הזה הייתה לחיות עוד כמה צעדים בדרך, כשבמקרה השלטים בצד בסינית. לא השתנה כלום. הטיול אותו טיול. הוא לא התחיל בבייג`ין לפני 3 חודשים ולא נגמר ב-4 בבוקר ביום שישי האחרון בנתב"ג.
לאן הולכים עכשיו? לא יודע. עכשיו אני כאן, נושם. בשמש של אחרי הצהריים על דשא תל אביבי עם רעש מכוניות ברקע. מה קורה מחר, עוד חודש, עוד שנה? לא יודע. אבל בטוח שיהיה טוב. עוד אכתוב והרבה, ומי שרוצה לקרוא מוזמן לחפש אותי בכל מיני מקומות. לגגל "אהבה, קסמים וכל השאר" יכול להיות מקום טוב להתחיל בו. להתראות!
