סרטון טיקטוק שהעלתה בלוגרית אמריקאית בשבוע שעבר זכה לאחרונה למעלה 6.8 מיליון צפיות ואלפי תגובות. הסרטון הויראלי שנושא את הכיתוב “צרפת גרמה לי לבכות”, העלה מהאוב תסמונת נשכחת בשם “תסמונת פריז”, שעשרות תיירים, בעיקרם יפנים, מוכנים להישבע שהיא דבר אמיתי.
אנג'לה, הבלוגרית האמריקאית שפרסמה את הסרטון המדובר, פנתה אל המצלמה וביטאה את המצוקה שחשה בעת ביקורה בצרפת. “אני כמעט מרגישה טיפשה שהגעתי לכאן ובזבזתי כסף” אמרה אנג'לה בדמעות. “הגעתי לכאן ללמוד ולחקור אבל אני לא ממש אוהבת את המקום”.
אז מה זאת תסמונת פריז והאם מדובר בהמצאה או מחלה של ממש? המונח שנטבע בשנת 1991 על ידי הפסיכיאטר היפני ד”ר הירוקי אוטה, מתייחס למצב בו תיירים שמגיעים לפריז חווים תחושת אכזבה קיצונית לאור הפער בין הציפיות שהיו להם בטרם הביקור לעומת החוויה שעברו בפועל. תסמונת פריז נתפסת בדרך כלל כצורה חמורה של הלם תרבותי, שנגרם בעיקר בשל האידיאליזציה לה זוכה העיר בתרבות הפופולרית כעיר רומנטית ואפופת קסם. הפער בין התפיסה המושלמת של פריז לבין הצפיפות, הרעש והלכלוך שמוצאים התיירים שמגיעים אל העיר, משאיר את חלקם המומים ואף מזועזעים. בין התסמינים עליהם מעידים הסובלים מהמחלה: הזיות, סחרחורת, חרדה, תחושת פרנויה, הקאה ועוד.
התופעה נפוצה בעיקר בקרב מטיילים יפנים שבממוצע כ-20 תיירים סובלים מהמחלה מדי שנה. בשנת 2006 אף פורסם דיווח לא מאומת כי בשגרירות היפנית בפריז היה מוקד טלפוני במיוחד עבור הסובלים מהלם תרבותי קשה שנגרם כתוצאה מביקור בפריז. על פי הסברה, שילוב של מחסום שפה קשה, ניגודים תרבותיים קיצוניים והתפיסה המושלמת של פריז בעיניי היפנים, מעמיד את היפנים בקבוצת סיכון גדולה יותר לסבול מהמחלה.
כזכור, פריז היא לא היחידה שמתהדרת בתסמונת משלה. גם ירושלים שלנו “זכתה” לתסמונת משלה, שגורמת לסובלים ממנה לפתח מצב פסיכוטי של תחושת התרוממות רוחנית נוצרית והתגלות דתית או במילים אחרות “אני נשבע שישו דיבר אליי”.
אפילו הומור סימפסון בכבודו ובעצמו לקה בתסמונת המוכרת:
