סיום הטרק בנמצ'ה
10/10/06
היום אנו חוזרים לכיוון נמצ`ה. כעקרון אנחנו בגובה של 4200 ונמצ`ה בגובה של 3400 כך שצפויות לנו הרבה ירידות , וכאן מסתבר שלהבדיל מאופניים גם בירידה צריך להפעיל שרירים, ועוד איך. עמרי רץ קדימה, ומתעצבן עלי שאני רוצה לנוח מידי פעם. " אין לי כוח למנוחות האלו " הוא אומר וממשיך לרוץ קדימה. היום השתמשנו לראשונה ב-mp3 וזה עזר לי להדביק את הקצב של עמרי. הרוח ממול הייתה קרה אך עזרה לי לא להריח את עצמי... למרות חישובי הגובה, לאחר כשעה, באמצע הדרך התחילה עליה נוראית שעצרה סוף סוף את עמרי. ב13:30 הגענו לנמצ`ה למלון המוכר שלנו. שמש הצהריים הנעימה היא בהחלט שינוי מרענן. אני ישר הלכתי למקלחת להוריד את הסירחון של השבוע האחרון, עמרי העדיף ליהנות עוד קצת מ"לא להתקלח" ודחה את המקלחת לערב. עלינו לאכול צהריים ועמרי, שהצליח לאחרונה לנצח אותי בשחמט, החל גם לנצח אותי בקלפים. התארגנויות של ציוויליזציה, טלפון לשנות את הכרטיסים מלוקלה, הורדת התמונות על סי.די, טלפון לארץ ולישון.
11/10/06
קמנו מאוחר אכלנו ארוחת בוקר של פנקייק (אני) וצ`פטי -; מין פיתה וחביתה (עמרי) יצאנו לכיוון לוקלה כעיקרון יש לנו יומיים להגיע ללוקלה ולקדם לנו את הכרטיסים , כך שעמרי קובע היום כמה נלך. הדרך נפתחת בירידה חזקה לכיוון הנחל. עמרי ואני דופקים קצב. ב-11:30 עמרי חש רעב ועצרנו לאכול שוב עמרי מרביץ נודלס וצ`יפס , ואני חצי מנה נודלס. עמרי רץ קדימה, הכושר שלו רק השתפר ואני שוב זקוק למוסיקה בשביל הקצב ובכדי להצליח להדביק אותו. ב-15:15 הגענו ללוקלה. קצב שיא לכל הדעות (במיוחד לפי איך שנראו הפורטרים שלנו ). מיד ארגנו לנו כרטיסי טיסה למחר בבוקר לקטמנדו. שוב ארוחת ערב ועמרי מחסל שתי מנות צ`יפס (פשוט לא יאמן כמה הבחור הזה אוכל ). קיבלנו חדר מפנק עם מקלחת נהדרת. סוף סוף ניצחתי את עמרי בשחמט אחרי הרבה זמן.
סיכום טיול בקטמנדו
12-15/10
קמנו מוקדם ויצאנו לטיסה לקטמנדו, הפעם אנחנו מוכנים למטוס הקטן ובכל זאת די נדהמים שוב ממימדיהם המזעריים של המטוס והמסלול. עוברים בדיקות בשדה, שקילה של הציוד, וממתינים לתורנו. הסבלנות של הבחור ששוקל לנו את הציוד, כמו מסלול הנחיתה, קצרה מאד. המטוס שלנו הוא החמישי שינחת הבוקר. כאן בשדה הם נוחתים שלושה שלושה בקצב של כל שלוש דקות מטוס (וחמש דקות בין השלישיות), כך ש-15 דקות לאחר שעת ההמראה הינו במטוס ולדרך. הפעם אנחנו תופסים מקום ליד הטייס, מה שגורם לי לראות את הטיסה מקרוב ואת חלקי תא הטייס אף יותר מקרוב, את המפסקים והמנורות (שחלקן לא עובדות) ואת אלו שעברו תיקון, וזה בהחלט יותר מלחיץ.
את שלושת הימים הבאים בילינו בקטמנדו. לעמרי הלכלוך והרעש היו די קשים בהתחלה, היום הראשון הוקדש למנוחה ולהתמצאות. מצאנו את סוכנות סוויסה המפורסמת ובעקבותיה את המסעדה הישראלית OR2K ששם אכלנו כמעט בכל יום איזו ארוחה. ביום השני הלכנו למנזר הקופים. יש משם תצפית נהדרת על קטמנדו מלמעלה אך עמרי בעיקר נהנה מהתצפית הקרובה על קוף ממזר שסחב למוכר המלפפונים מלפפון אחד.
בערב הלכנו לבית חב"ד, אך בשל הפסקת חשמל (והם היו המקום היחיד שכמובן לא הדליק גנרטור) חזרנו ל OR2K למלוואח. ביום שבת כרגיל אני קם מוקדם, שותה קפה וכותב את קורותינו במחשב. כשעמרי מתעורר ב8:00 הוא מודיע שהוא רעב מאד אז יצאנו לארוחת בוקר במאפיה שממול סוויסה של לחמנייה עם חביתה, ולאחר מכאן ג`חנון ב- OR2Kבצהריים- צ`יפס וספגטי, בארוחת ארבע- שלושה קרואסונים (לא יאמן כמה הילד הזה אוכל ביום) אני עם כל השמונים ק"ג שלי אוכל פחות מחצי. כל ארוחה משחקים שחמט וקלפים עד שהאוכל מגיע. בין לבין קונים איזה פליז לבקשתי או עוגיות שוקולד לבקשת עמרי. אחר הצהריים הפצרתי בעמרי (בעקביות כל כמה דקות) שאם אנחנו כבר כאן שווה לנסוע לכיכר דורבר. לאחר כמה נדנודים שלי הוא התרצה, ויצאנו לכיכר. לי היה מעניין לראות את המקדשים והשוק הצבעוני (עמרי נהנה בעיקר מהנסיעה המטורפת של נהג המונית לשם ברחובות הצרים בטאמל מול נהר של ריקשות ואנשים במהירות של 30 קמ"ש). לאחר עשרים דקות בכיכר עמרי הפציר בי בחזרה (גם בעקביות כל כמה דקות) שאם אנחנו כבר כאן וראינו אז שווה לחזור, לאחר כמה נדנודים שלו גם אני התרציתי .
ביום ראשון הקדשנו את הזמן לאריזות ולקניות אחרונות ואמרתי לעמרי שאנו יוצאים לארוחת צהריים לסיכום הטיול. עמרי שהוא לא ממש דברן, ממש שמח (דבר שדי הפתיע אותי) ובארוחה הסתבר שהוא חשב שאנחנו הולכים לאכול בארוחת הצהריים את כל מה שאכלנו בטיול , ולמרות כל ניסיונותיי לדובב אותו הוא רק מילא את פיו מים (ומיץ וצ`יפס וסלט וספגטי ושוב צ`יפס). ובכל זאת כמה מילים לסיכום: הלכנו 14 ימים בין 6 ל-8 שעות ביום ועלינו במצטבר גובה של ארבעה ק"מ. לעמרי היו רק שלשה ימים קשים (לי רק 14). לגובה היה אצלי ביטוי בעיקר בהפרעות שינה, אצל עמרי בהגברת התיאבון (וההשפעה עדיין לא חלפה, גם לאחר שלושה שבועות בארץ). כמות התרופות והחטיפים הייתה מדויקת (רק שעשרים איש נוספים לא הגיעו בסוף) והטלפון הלוויני תיפקד מצוין .
דברים שעמרי עשה בפעם הראשונה בחייו:
נשם אוויר דליל עם 50% חמצן
בילה עם אבא שלו שלושה שבועות לבד
פתח חלון של מכונית עם ידית מסתובבת (בארץ הכול חשמלי ).
לא התקלח שמונה ימים ברציפות .
וניצח אותי 4 פעמים בשחמט.
ולמדנו שנינו שוב , שבסוף הכי טוב בבית.
