בחודש פברואר 2007 יצאנו ארבעה ישראלים (מוש-35, שירן-22, מושיקו ואני לפני צבא) לטרק סובב האנאפורנה בנפאל. למרות כל האזהרות וההפחדות (מזג אוויר ערפילי, מאואיסטים, שלג קור וכו`) אני יכול לומר שבסופו של דבר היה אחלה טרק, נופים וחוויה בלתי נשכחת. בחלק הראשון אביא את סיפור הדרך ובחלק השני אתן טיפים בנושא ציוד ועוד.
יוצאים לטרק האנאפורנה? כל מה שצריך לדעת על הטרק באתר "עפתי" >>

מסלול הטרק

יום 1: מ- Besisahar ל- Bahundna
 יורדים מהאוטובוס בבסיסאהאר (Besisahar) ומתחילים ללכת על הכביש הראשי של הכפר. יש להירשם בנקודת הביקורת Acap, וממשיכים עם הכביש עד לגרם מדרגות מצד ימין (שימו לב- קל לפספס את המדרגות, הן מיד כשנגמרים הבתים) בו יורדים עד לנהר. חוצים את הנהר ומתחילים לעלות בשביל רחב (כמו דרך 4X4). יש לעבור בקתה קטנה מימין וכעבור כחצי שעה עוברים גם בית ספר מקומי מצד ימין (בתי ספר מסומנים במגן דוד ובדרך כלל גם בשלט כחול גדול). יש להמשיך עד שמצד ימין יתגלה גשר עץ עליו יש לחצות לגדה השניה (למרות שיש גם גשר חדש מברזל-יותר קצר מכאן). מעבר לגשר נמצא הכפר חודי (Khudi), פה עקרונית אמורה להימצא תחנת Acap, אך כשהגענו לא ראינו אותה. הדרך עד לנקודה זו ארכה כשעתיים (כיוון שלא היה לי שעון, זוהי רק הערכה). מחודי ממשיכים בדרך כשעה עד לבולה בולה (Bhule Bhule). בכפר הזה נחצה שוב את הנהר ונמשיך עם השביל עד הכפר נאגדי (Nagdi). עוברים גם את הכפר הזה וחוצים שוב גשר לגדה השניה של נהר המרסיאנדי. מפה מתחילה עליה ארוכה ודי קשה עד לכפר באהונדנדה (Bahundanda).

יום 2: מ Bahundanda ל Chamje
 מבאהונדנדה נצא במדרגות, שיורדות את כל ההר (ירידה ממש מדכאת כיוון שיודעים שכל מטר אותו יורדים- יש לעלות בחזרה). בהמשך הדרך, כשעה וחצי מבאהונדנדה, מגיעים למפלים גדולים וחוצים גשר תלוי לגדה השמאלית של הנהר בדרך לכפר סיאנגה (Syange). משם נמשיך לכיוון ג`אגאט (Jagat), דרך שאורכת כשעה וחצי. לאחר מכן ממשיכים בשביל עוד כשעה ומשהו עד שרואים מפל שוצף בצידו השני של העמק. מעבר לסיבוב נגיע אל הכפר צ`אמג`ה (Chamje).

יום 3: מ Chamje ל Danaqu.
במרחק 10 דקות מצ`אמג`ה חוצים את הגשר לצד ימין של המרסיאנדי וכעבור כ-40 דקות מגיעים, אחרי עליה, אל הכפר סאטארה (Sattare). משם ממשיכים בדרך האורכת כשעה וארבעים דקות עד טאל בסי (Tal Besi) בדרך המורכבת מירידה ועליה בינונית. מהכפר טאל בסי ממשיכים עוד כ-45 דקות וחוצים גשר לגדה השמאלית של המרסיאנדי. בדרך נעבור את קארטה (Karte) ונגיע בהמשך, כארבע וחצי שעות מאז שיצאנו מצ`אמג`ה, לכפר דהאראפאני (Dharapani), שנמצא בגדה השמאלית של הנהר. במרחק 15 דקות הליכה נוספות משם תבחינו בגשר, שאותו לא כדאי לחצות. אנו המשכנו בצד השמאלי של הנהר עד הכפר דאנאקו (Danaqu) שם יש שפע של גסט האוסים, ומפה השביל כבר התמלא כולו בשלג... אציין כי לאורך הדרך בין טאל בסי ודהאראפאני ישנה נקודת Acap אותה לא ראינו.

יום 4: מ- Danaqu ל- Chame
מדאנאקו ממשיכים כ-40 דקות בעליה תלולה אל תוך יער, חוצים גשר קטן מבטון וממשיכים בדרך עד הכפר טימאנג (Timang). בהמשך הדרך (האורכת כשעה וקצת) עוברים גשר קטן וממשיכים עד הכפר קיופאר (Kayupar). מרחק 20 דקות משם מגיעים לכפר צ`אמה (Chame)- כפר גדול בו יש בית חולים (אם ניתן לכנות זאת כך...) ועוד מתקנים . כדאי לעשות את מכאן את הטלפונים וסידורי האינטרנט שלכם, שכן במאנאנג (Manang), בהמשך הדרך, כבר יהיה הרבה יותר יקר (כנ``ל לגבי השלמת ציוד- בהמשך הדרך המחירים קופצים).

יום 5: מ Chame ל Upper Pisang
 יוצאים מצ`אמה ולאחר כשעה וחצי בהמשך הדרך מגיעים לבהאראטנג (Bhratang), לא לפני שחלפנו על פני הכפר טהאלקו (Thaleku). שימו לב- בהמשך, הדרך נהיית צרה ומעט מסוכנת. משם ממשיכים כ-25 דקות ומגיעים לגשר ואחריו עליה קטנה של כ-25 דקות נוספות. בהמשך הדרך תבחינו בצד ימין באגם ומעט אחריו אגם נוסף בצד שמאל. לאחר כשעה בהמשך מגיעים ללואר פיסאנג (Lower Pisang) ומשם עולים לאפר פיסאנג (Upper Pisang) בעליה של 250 מטר עם הרבה מדרגות (והרבה קללות על מי שתכנן אותן). בנקודה זו יש לשים לב לדבר חשוב ביותר- כאן כבר טיפסנו למעלה מ-3000 מטר. לכן, יש לשים לב לתסמינים של מחלת הגבהים -אל תזלזלו בזה!

יום 6: מ- Upper Pisang ל- Manang
ישנן שלוש דרכים להגיע למאנאנג: תחתית, עילית רגילה ועילית דרך גהייארו (Ghyaru). הדרך היפה והארוכה ביותר היא העילית דרך גהייארו. יוצאים מאפר פיסאנג וחוצים את הגשר לגדה השמאלית של הנהר (מרחק של כחצי שעה מאפר פיסאנג). על הגבעה מעבר לגשר תבחינו בכפר גהייארו. באותו רגע ודאי תחשבו שאין מצב שתטפסו את כל הדרך הזו. אם לא התייאשתם- התחילו לעלות בעליה ארוכה (300 מטר בגובה) שלא נגמרת וכעבור שעה עד שעה וחצי תגיעו לכפר גהייארו (השוכן בגובה 3670). זוהי נקודה ממנה נשקף אחד הנופים היפים ביותר לאורך הטרק. במרחק כשעה או שעה וחצי בהמשך הדרך, נמצא הכפר נגאוואל (Ngawal). אנחנו ירדנו משם בירידה תלולה לכיוון העיר הונגדה (Hongde). בסיום הירידה הגענו למעין עמק או שטח פתוח שהיה מכוסה כולו בשלג. עקבות לכל הכיוונים היו טבועים על השלג, כך שהיה קשה למצוא את המשך הדרך הנכונה, שהיא פשוט להמשיך ישר עם הכיוון ממנו הגענו. בהמשך יש לחצות גשר קטן וכעבור כשעה וחצי עד שעתיים מגיעים למאנאנג, לא לפני שעברתם בדרך את מונגי (Mungi) ובראגה (Braga).

יום 7 (שבת): מנוחה Manang
 מעבר לזה שהיום היה יום שבת בו בחרנו שלא ללכת, ניצלנו את היום למנוחה על מנת להתרגל לגובה אליו הגענו ולהימנע ממחלת הגבהים. בזמן שהותנו במאנאנג הכל היה סגור אך מתקיימת שם הרצאה של רופא אמריקאי על מחלת הגבהים, אליה כדאי ללכת. כמו כן, אפשר לצאת שם להרבה טיולי יום (יש בכפר שילוט והצעות לשמונה מסלולי טיול שונים) או ללכת לאגם טיליקו (Tilicho Lake)-האגם הגבוה בעולם.

יום 8: מ Manang ל Yak Kharka
היום הזה אינו קשה מבחינה פיזית וגם לא ארוך מדי (לנו ארכה ההליכה בשלג כ-4 שעות), אבל מתחילים כבר להרגיש את הקושי בנשימה- בעיקר בעליות. לכן, חשוב להרבות בשתיה ולהקפיד על הפסקות. יוצאים ממאנאנג לפי השלטים לכיוון טראונג לה (Throung La) וכעבור כ-25 דקות מגיעים לטנגי (Tengi). לאחר כשעת הליכה משם מגיעים לכפר גונסאנג (Gunsang). משם ממשיכים שעה נוספת, חוצים גשר לגדה השמאלית ולאחר שעת הליכה נוספת מגיעים ליאק חארקה (Yak Kharka), מקום נחמד. בהגיענו אל הכפר, היבחנו כי כל המים קפאו ולכן לא היו מים זורמים.

יום 9: מ Yak Kharka ל Throung Phedi
 יוצאים מיאק חארקה וכעבור כחצי שעה מגיעים ללאטאר (Lattar). משם, ממשיכים עוד כשעה בדרך, שיכולה להיות די מחליקה במידה ומושלג, עד שתגיעו לגשר. יש לחצות את הגשר לגדה השמאלית ומשם מטפסים בעליה עד בית תה (בגובה 4470 מטר). בהמשך הדרך, לאחר כחצי שעה מגיעים לטראונג פדי (Throung Phedi). יש בטראונג פדי שני בתי מלון בהם ניתן לישון. אפשרות נוספת היא לעלות ל-High Camp (עליה קשה וקורעת של שעתיים) שם יש בית מלון נוסף- חשוב לברר לפני שעולים, אם הוא פתוח או סגור. כשאנחנו עלינו לשם בדרך לפס הוא היה סגור.

יום 10: מ- Throung Phedi דרך Throung La ל- Muktinath
יוצאים לדרך עם הזריחה (קור כלבים- לא עוזרים כל הבגדים!) ומתחילים לזחול בדרך לפס. כעבור שעתיים בקצב של מטר לשעה מגיעים ל-Camp High . ממשיכים משם לפי העמודים המסומנים, עוברים גשר קטן ומגיעים לבית תה/בקתה נטושה נוספת (מרחק שעה וחצי עד שעתיים 1.5-2 מה- Camp High). משם עד לפס לוקח עוד כשעתיים וחצי בדרך שאינה נגמרת וזאת, אחרי שעוברים כמה פסים מדומים. כשמגיעים לפס כמובן שתצטלמו מחוייכים ליד השלט ומיד תרוצו למטה בגלל: הרוחות המטורפות/ קור כלבים/ נמאס כבר מכאבי ראש/ כל סיבה אחרת שתמצאו לנכון. אחרי ירידה תלולה וקורעת ברכיים של שעתיים מגיעים לבית תה קטן ועוצרים למנוחה. משם ממשיכים למוקטינאת` (Muktinath) בדרך שאורכת שעה-שעה וחצי. כשהגענו מצאנו מלון והלכנו לישון שפוכים.

יום 11: מ Muktinath ל Marpha
יוצאים מ Muktinath לכיוון ג`הארקוט (Jharkot, כ- 20 דקות הליכה) כשבדרך מלווה אותנו מימין נהר (Jhong Khola) ובקיר מהצד השני ישנן מערות חצובות בסלע. מולנו ניתן לראות שביל שמטפס על הר בזיגזג רציני (איזה כיף שלא צריך לטפס על זה!). בהמשך הדרך נגיע לפיצול: ימינה- קאגבני (Kagbeni), שמאלה -; אקולבהאטי (Eklobhatti). אנחנו נפנה שמאלה ונמשיך בדרך לכיוון מארפה (Marpha). הדרך ממשיכה במקביל לנהר ה Kali Gandaki דרך העיר ג`ומסום (Jomsom, שם יש שדה תעופה לעצלנים, עיר מסודרת ונקיה שיש בה הכל). ביציאה מג`ומסום הדרך מתעקלת ימינה ותוך כדי העיקול אנחנו נרד מהדרך הראשית דרך גשר עץ קטן שמאלה לכיוון סיאנג (Syang). נעבור גם את הכפר הזה ונגיע לעיר מארפה.

יום 12: מ Marpha ל Kalopani. 
 ממארפה הולכים במקביל לנהר בדרך די רחבה עד שרואים לשמאלנו גשר ברזל ארוך, שחוצה את הנהר לגדה השמאלית ומטפס על גבעה. משם עומדות בפנינו שתי אפשרויות: האחת היא לחצות את הגשר וללכת דרך יער והרבה ישובים בדרך. השניה היא להמשיך בדרך בה הלכנו עד קאלופני (Kalopani), העוברת במעט מאד יישובים ודי משעממת. אנחנו ברחנו באפשרות השניה שארכה לנו 4-4.5 שעות, למרות שלדעתי האפשרות הראשונה היתה מעניינת יותר. כדאי להמשיך בדרך ולהתקדם יותר מקאלופני. אנחנו לא עשינו זאת כיוון שירד גשם זלעפות, אך אם רוצים להגיע לשבת בחזרה לפוקארה (Pokhara) חייבים להמשיך.

יום 13: מ Kalopani ל Tatopani.
כשאנחנו עברנו כאן, המקומיים חצבו בהר וניפצו סלעים לאורך השביל כך שהיינו חייבים לפלס דרכינו על ההר. הדרך לקחה לנו 6 שעות (רוב הדרך מתנהלת בירידה- לא נעים בברכיים). בטאטופאני (Tatopani) יש מעיינות חמים שהם למעשה בריכות הבנויות בסגנון מעיינות ירושלים ובהן מים חמים ומפנקים.

יום 14: Tatopani
 עצרנו בטאטופאני למנוחה.

יום 15: מ Tatopani ל Beni.
מטאטופאני יוצאים בהליכה של שעתיים עד טיפלאנג (Tiplang) בדרך עם נוף יפה. היו קטעי דרך בהם התמודדנו עם שברי סלעים (כמו ביום 13) במקביל לנהר. מטיפלאנג אפשר לתפוס ג�`יפ לבני (Beni) במחיר של עד 200 רופי. אם רוצים להמשיך ברגל זה לוקח בערך 4 שעות. ישנה שמועה שלפיה החוק מחייב לקחת פורטר. הדבר לא נכון- אנחנו יצאנו בלי פורטר וגם לא נתקלנו במאואיסטים בדרך.

לתחילת הכתבה

טיפים ועצות

  • עד הפס אפשר לעשות את העסקה: ``ישנים חינם- אוכלים אצלכם`` עם בעלי הגסט האוסים (כלומר- הלינה ללא עלות, משלמים רק על הארוחות) בנוסף לזה אפשר להוציא גם הנחה מסוימת על מחירי התפריטים (אנחנו שילמנו על הלינה רק במנאנג ובפדי למרות שאם היינו משקיעים במשא ומן היינו מוצאים בחינם).
  • כדאי להשלים ציוד בצ`אמה יש שם הכל ולאחריה המחירים קופצים.
  • כנ``ל לגבי טלפונים ואינטרנט- במאנאג יש טלפון אחד שעולה 350 רופי לדקה ואין הנחה.
  • העלייה ליער אחרי דאנאקו מאד מחליקה ומסוכנת כשיש קרח- צריך להיזהר שם!
  • כשמגיעים לפיסאנג לא להתעצל אלא לעלות לעילית- משם נשקף אחד הנופים היפים ביותר בטרק.
  • כדאי ללכת בדרך העליונה למאנאנג: הסיבה הראשונה היא שיש שם אחלה נוף וסיבה נוספת היא שיש שם פחות שלג מהדרך התחתית- כמה שזה נשמע מוזר, זה נכון.
  • חובה לעלות לגהייארו! שווה להשקיע את השעה-שעה וחצי בשביל הנוף המטורף משם.
  • אם אתם הולכים כמונו ביום השישי, חשוב לשים לב טוב לדרך בסוף הירידה מנגאוואל לכיוון הונגדה כי מאד קל לטעות שם (יש שם עקבות לכל הכיוונים). אני חושב שלא חייבים לרדת משם אלא ניתן לרדת בדרך נוספת מנגאוואל למנאנג- תבררו שם.
  • אם מרגישים טוב אחרי מאנאנג, כדאי לנסות להגיע ללינה ב High Camp לפני הפס (כדאי לתכנן את יום ראשון יותר ארוך ובשני לעלות עד שם). זה יחסוך לכם שעתיים של עליה ביום של הפס- גם הרבה אנרגיות, וגם תוכלו להגיע אל הפס מוקדם יותר לפני שמתחילות הרוחות החזקות. כדאי לברר לפני אם פתוח שם המלון.
  • הנסיעה באוטובוס מבני לפוקארה אורכת 4-5 שעות (עולה 165 ר`). יש מבני גם נסיעת לילה לקטמנדו למעונינים (יוצאת ב6 בערב ועולה 350-400 רופי)
  • חובה לשים קרם שיזוף אם יש שלג! לי נשרף כל הפרצוף וזה ממש לא תענוג גדול (השלג מגביר את האפקט של השמש פי כמה). כנ``ל לגבי משקפי שמש ווזלין.
  • אם אתם יוצאים בלי שק``ש לטרק (אין בעיה, אני הייתי בלי) אל תוותרו לבעלי הגסט האוסים על שמיכות! משום מה הם ממש מתקמצנים על השמיכות וממציאים תירוצים משונים מדוע הם לא יכולים לספק לכם (``לא קר בחדר``-כן, בטח! הכל שלג בחוץ וכשאני נושף נופלות קוביות קרח). אל תאמינו להם- יש להם מלא שמיכות. נדנדו להם עד שתקבלו כמה שאתם צריכים אחרת תקפאו למוות.
  • ביום של הפס ממש קר. יש להצטייד בכפפו, גרביים וכובע טובים אחרת תקפאו.
  • הביאו איתכם הרבה נייר טואלט-המחירים קופצים ככל שעולים (כנ``ל לגבי שוקולדים ופינוקים אחרים).
  • אם הולכים בעונה המושלגת- חשוב שהנעליים יהיו עם Gore-Tex טוב, על מנת שישמור על הרגל יבשה- כך האצבעות ברגליים לא קופאות ויותר קל ללכת. יתרה מכך, הנעל לא מתייבשת כמו שצריך בקור הזה. בנוסף לזה, יש שרוולים לנעל המונעים משלג להיכנס לנעל מלמעלה וזה יתרון משמעותי.
  • אל תסחבו הרבה בגדים- זה כבד ומיותר. תתפלאו, אבל אפשר ללכת כל הטרק עם אותה חולצה תרמית ואותם מכנסיים. מה שכן, כדאי להביא מספיק בגדים חמים אפילו אם התיק יהיה קצת כבד- לא תצטערו על זה בגבהים.
  • אפשר להביא תבלינים מהבית, זה לא כבד ומפנק כשנמאס כבר מדל-באט. בקשר לתה: יש להם אחלה תה חלב, אבל אם אתם קמצנים אפשר להביא תיונים ולבקש מים חמים (בד``כ בחינם או הרבה יותר זול מתה).
  • אל תשחקו עם מחלת הגבהים, אלא אם כן אתם רוצים לקבל את ``פרס דרווין``.
  • לדתיים: אנחנו הגענו למאנאנג שניה לפני שבת ובקושי הספקנו להתארגן. המלצתי היא שביום שישי תצאו מוקדם (אנחנו יצאנו ב9:15) או שתקצרו את סיפור הדרך בשבוע הראשון. כנ``ל גם לאחר הפס (בהנחה שרוצים להגיע לפוקארה לשבת). לכו קצת יותר כל יום ואז תוכלו להגיע בנחת.
  • לכולם: בסך הכל התושבים בנפאל מאד נחמדים ואוהבים לשרת. אל תנצלו את זה יותר מדי והשאירו אצלם רושם טוב על הישראלים. זיכרו שהם בני אדם בדיוק כמוכם (במיוחד אם אתם לוקחים פורטר- אל תקרעו אותו).


יוצאים לטרק האנאפורנה? כל מה שצריך לדעת על הטרק באתר "עפתי" >>

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה