קטמנדו בשעת לילה מאוחרת
הגענו לנפאל עייפים ומותשים. שעה 1:30 בלילה אינה סימפטית בכל מקום שבעולם, בפרט בטאמל החשוך והעמוס במוכרי סמים בשעות הלילה המאוחרת. המונית לקחה אותנו לבקשתנו לקטמנדו גסט האוס, הממוקם למרבה הנוחות במרכז הטאמל. לאור שעת ההגעה המאוחרת תהליך חיפוש גסט-האוס היה קשה ביותר. עליך לדפוק על דלתות הגסט-האוס הסגור או לצלצל בפעמון עד שפקיד הקבלה מתעורר מחבלי השינה ומגיע לדלת. מכיוון שכך,לא חיפשנו את הגסט-האוס שיציע מחיר מחיר סביר, אלא גסט-האוס שיפתח את שעריו לתרמילאים עייפים בשעת לילה מאוחרת.
דרכינו הובילו אותנו לסימטה בה ממוקם בית חב"ד ובה מצאנו את עצמנו בשעריו של מלון קוסמיק (Cosmic Hotel). מצאנו חדר לשלושה אותו חלקנו יחד עם חברתה של דקלה, אפי, במחיר של 600 רופי נפאלי לחדר. הגסט-האוס מפנק ביותר ובעל שמיכות חמות ומזרון איכותי ביותר, זה, יחד עם חיוך מפקיד הקבלה בשעת הלילה המאוחרת היה שווה את הסכום הגבוה יחסית לתרמילאים בעלי תקציב מוגבל. כאן המקום להזכיר כי הרופי הנפאלי חלש יותר מהרופי ההודי ושווה 16 רופי נפאלי לשקל, לעומת 10 רופי הודי לשקל. למחרת בבוקר התעוררנו משנתנו הערבה וחיפשנו מקום לינה בתעריף הגיוני יותר. דרכנו גררה אותנו לגסט האוס Nana, שעלה 300 רופי לחדר זוגי, כולל מקלחת ושירותים בתוך החדר, אולם הוא בעל 2 חסרונות בולטים - הראשון - כל, אבל כל הישראלים בקטמנדו לנים שם והשני, מיקומו ליד מספר פאבים מונע משנת הלילה להיות ערבה במיוחד (חסרון שקיים בהרבה מהגסט-האוסים בטאמל).
המשכנו בתהליך ההתאקלמות בטאמל והגענו לסוכנות "סויסה"- הסוכנות של הישראלים בנפאל. הסוכנות מהווה בית חם להמון תרמילאים ישראלים ואחרים, המסתייעים בשירותיה הענפים, החל מארגון כרטיסי טיסה, פורטרים לטרקים, פעילויות אקסטרים כגון: רפטינג, בנג`י ועד ארגון נסיעות ברחבי נפאל ועוד. אחד ממנהלי הסוכנות, לקסמן, רכש את אמוננו בשניה הראשונה בה הסברנו לו כי ברצוננו להזמין דרכו פורטר וכרטיסי טיסה עבור שלושתנו לטרק המכונה EBC (אברסט בייס קמפ). לקסמן הסביר לנו כי לא משתלם לשכור שירותי פורטר לטרק זה דרכו מכיוון שעלות הטסת הפורטר הינה גבוהה ומשתלם יותר לשכור פורטר בנקודת הנחיתה בכפר ששמו לוקלה (Lukla). לכן הזמנו זוג כרטיסי טיסה ליום המחרת, רכשנו פרמיט בעלות של 1000 רופי לאדם וניגשנו למשרדי התיירות הנפאליים על מנת להוציא כרטיס Tims (רישום תייר היוצא לטרק - יש צורך להביא צילום דרכון + 2 תמונות פספורט), ארגנו את כל הציוד לו אנו זקוקים לטרק בתיק אחד גדול, את התיק השני אחסנו בסוכנות "סויסה" והתכוננו נפשית לטרק בארוחה מפנקת במסעדה ישראלית ושמה "נרגילה", הממוקמת ליד ה-Nana גסט-האוס.
יוצאים לטרק
הטרק הינו טרק מאתגר וייחודי בעצם ההגעה לנקודה הקרובה ביותר ממנה טיילים, שאינם מטפסי הרים מקצועיים, יכולים לצפות בהר האברסט (Everest) ירום הודו, מלך ההרים, או כפי שהוא מכונה בקרב המקומיים סגרמטה (Sagarmatha). אפשרות נוספת לצפות באברסט היא להזמין טיסת הרים בעלות של כ-100$ בה צופים על ההרים ממעוף הציפור. אנחנו בחרנו בדרך המרתקת של ללכת אליו, לפחות מחצית מהדרך. למחרת, בתאריך 8/3/08, בשעת בוקר מוקדמת (5:30 בבוקר) עלינו על מונית מהטאמל לכיוון שדה התעופה המקומי (Domestic Airport) בעלות של כ-200 רופי. היינו אמורים להמריא בשעה 6:30, אולם דלתות הטרמינל נפתחו בפנינו רק בשעה 6:20, סיבה לדאגה.
לאחר ביקורת תיקים, שקילה ובדיקה בטחונית הגענו לטרמינל עצמו. ככל אדם בבוקר חשקה נפשנו בקפה או בתה, אולם המחירים מרקיעי השחקים של כוס התה מנעה אפילו מהתיירים המגיעים ממדינות אירופה העשירות לרכוש להם כוס שתיה מהבילה. ויתרנו גם אנחנו והסתפקנו בהמתנה שבשתיקה. לאחר בירור קצר, התברר כי לאור ערפל בלוקלה וגשם בקטמנדו הטיסה נדחית לשעה לא ידועה. המתנו, המתנו והמתנו. בינתיים טיסות ההרים התחילו להמריא, האם זוהי בשורה טובה עבורינו? שאלה דקלה המנומנמת לה. לשמחתנו, התברר שכן. בשעה 9:30, שלוש שעות איחור בלבד או כפי שאפשר לכנות את ההמתנה Nepali Time, הובלנו אחר כבוד מהטרמינל למטוס. המטוס התברר כמטוס קטנטן, כ-15 נוסעים, 2 טייסים ודיילת. למה דיילת אתם שואלים לטיסה בת שעה? הנוסעים הרי זקוקים לסוכריה, ומישהו חייב לפתוח ולנעול את דלת המטוס. שעטנו קדימה לכיוון חלקו הקדמי של המטוס וזכינו בשני המושבים הקדמיים בצידו הימני של המטוס. שמחנו בחלקנו אבל התברר שקצת טעינו. מומלץ בחום לשבת בצידו השמאלי של המטוס בדרך ללוקלה, משום ששם ממוקמים ההרים, אולם גם מצידו הימני אפשר לצפות במעט נוף, שלמזלנו הרע גם כך היה מעונן למדיי.
הטיסה עברה באופן די חלק והתחלנו כבר להתכונן לנחיתה, שלמרבה הפלא הייתה קצרה ביותר. לאחר שהמטוס חנה ופתח את דלתותיו התבררה הסיבה לנחיתה הקצרה. מסלול הנחיתה בנוי בשיפוע כלפי מעלה ומסתיים בתוך צלע של גבעה. כל דרך אחרת אינה מאפשרת לנחות בגובה של כ-2800 מטר על מסלול כה קצר. לאחר שירדנו, ניגשנו לגסט האוס הראשון הממוקם מיד לאחר היציאה מהטרמינל ושמו שרפה לודג` (Sherpa Lodge). בגסט האוס שוחחנו עם בעל המקום ולאחר מיקוח קצר שכרנו את שירותיו של פמבה שרפה בעלות של 550 רופי ליום. כאן המקום לציין כי שרפה אינו שם המשפחה של פמבה אלא שמו של שבט השרפה המפורסם המאכלס את אזור האברסט ומוביל את כל המשלחות המטפסות על הר האברסט ושאר הפסגות הגבוהות סביבו. פמבה התגלה כבחור חמוד בן 22 שדאג לנו כאילו אנחנו ילדיו הקטנים, אנחנו במקביל דאגנו לו כאילו הוא אחינו הקטן, ממש מערכת יחסים לעניין.
המסלול
לאחר סיום העניינים הפורמליים התחלנו בהליכה בת כשעתיים וחצי לכפר בשם פקדינג (Phakding). בכפר לנו בגסט האוס Snowland, החדר עלה 100 רופי, מקלחת 200 רופי אך בהמשך התברר כי לא אלו המחירים היקרים, אלא עלות הארוחות שיקרה בו אף יותר מגסט-האוסים בכפרים גבוהים יותר.
למחרת התחלנו בהליכה לאורך נהר הדודי קוסי לכפר ושמו מונג`ו (Monjo), שארכה שעתיים, בו הצגנו את הפרמיט לטרק ואת כרטיס ה- TIMS. מהכפר המשכנו עוד כ-45 דקות הליכה ואז התחלנו בטיפוס קשה וארוך בן 700 מטר, שארך 4 שעות ארוכות ומתישות בהליכה איטית מאוד, לכיוון העיירה נאמצ`ה בזאר (Namche Bazar), הממוקמת בגובה 3440 מטר. בעיירה זו חייבים להישאר לפחות 2 לילות לצורך התאקלמות לגובה על מנת להקטין את הסיכוי לחלות במחלת גבהים AMS.
כאן תבוא אזהרה חשובה - אנחנו לא רופאים, כל מידע שמובא כאן אמנם הגיע מהרצאה של רופאה המתמחה במחלת גבהים, אולם הוא אינו מלא לחלוטין וחשוב להתייעץ עם רופא מומחה לנושא! מחלת גבהים הינה האופן בו הגוף מתמודד עם מחסור בחמצן המדלדל עם העליה בגובה ועליה בריכוז הפחמן הדו-חמצני בגוף. מחלת גבהים קלה מתבטאת בדרך כלל בכאבי ראש, בחילות, הקאות, סחרחורת, עייפות, מחסור בתאבון ועוד. חשוב לשים לב לתסמינים ולהתנהג לפי המלצות הרופא.
נאמצ`ה בזאר הינו כפר די גדול, בעל מספר רב של גסט-האוסים ובעיקר מאפיות מעולות (מומלץ סנדביץ מגבינת יאק). לנו ב- Buddha Lodge, בעלות של 100 רופי ללילה ומקלחת ב-200 רופי. הגסט-האוס נחמד מאוד אולם החסרון העיקרי הינו החימום על ידי תנור חשמלי ולא חימום באמצעות תנור עץ. בחדרים כמובן אין חימום, כמו בכל גסט-האוס לאורך הטרק. ההגעה לגובה כה גבוה הובילה לכאב ראש, הפתרון- לשתות הרבה מים, כ-3 עד 4 ליטר ליום (לא כולל תה), תה גינג`ר ומרק שום - תרופת פלא שעבדה מעולה.
"יום המנוחה" אינו יום מנוחה באמת. ביום זה יש לעלות ליום טיול למקום גבוה יותר על מנת לשפר את ההתאקלמות לגבהים ולכן למחרת עלינו לטיול יום לכיוון ה- Everest view point hotel, שנמצא בגובה 3880 מטר והינו אחד ממספר טיולי יום הקיימים באזור. הטיפוס ארך כשעה וחצי כאשר לידינו מקפצים להם בחדוה ילדים בדרכם לבית הספר, רצים מעלה ומטה, מתכוננים לבחינה וצוחקים בקול בעוד אנו מתנשפים עם כל צעד וצעד. התצפית מהמלון לכיוון האברסט הינה מדהימה, זכינו ליום עם ראות מעולה, אולם עלות כוס התה שברה אותנו לחלוטין (170 רופי לתה שחור) אז ויתרנו, ולאחר מספר צילומים של מלך ההרים חזרנו חזרה מטה.
למחרת בבוקר המשכנו בדרכנו לכיוון הכפר Dole, הממוקם בגובה 4200 מטר. ההליכה ארכה כשש שעות כאשר תחילת היום הינה במגמת עליה לכיוון הכפר Mong, בו עצרנו לכוס תה. המשכנו בירידה ארוכה של כ-45 דקות לכיוון הכפר Phortse Tenga, בו עצרנו לארוחת צהרים קלילה של מרק שום + נודלס ועלינו בעליה קשה מאוד של כ-4 שעות לכפר Dole, במהלכה הלכנו בתוך יער עם מפלי קרח אותם חצינו על גשרי עץ ונוף מהמם של פסגות מושלגות ברקע. בכפר Dole לנו ב- Namaste Lodge, שהינו הגסט האוס הראשון בכפר, לא מומלץ כלל. בעלת המקום, הדידי, חמוצת פנים, ולמרות שהיינו האורחים היחידים בגסט-האוס, היא סירבה לתת לנו שמיכות נוספות ללילה. בדיעבד, היינו נשארים ללון בכפר Phortse Tenga, מאחר והעליה בגובה מ- Namche Bazar ל- Dole הייתה משמעותית ביותר והעלתה את הסיכון לחלות במחלת גבהים.
למחרת היום המשכנו בעליה מ- Dole לכפר הבא - Machhermo, שגובהו 4470 מטר. העליה לא היתה רצינית כל כך ונמשכה כ-4 שעות. לנו ב- Yeti Lodge. ה- Yeti הינו חיה מיתולוגית, איש שלג אגדי, החי לפי טענת מעריציו המושבעים בהרי ההימלאיה המושלגים, מצאתם אחד, צלמו אותו ותהנו מפרס כספי ניכר. הגסט-האוס מנוהל על ידי בעל ואשה נחמדים ביותר, שאף עשו לנו הנחה על קופסת טונה וצ`אפטי (לחם נפאלי/הודי) אותם טרפנו להנאתנו. הנוף נשאר די זהה - אזור מדברי וברקע פסגות מושלגות. מומלץ להגיע מוקדם לגסט-האוס, הן על מנת להשיג חדר ושמיכות והן על מנת שלא להיתפס ברוחות או בערפל כבד המתחילים בשעות הצהריים המוקדמות. הקצנו בבוקר וגילינו להפתעתנו כי בקבוקי המים שלנו מכילים ברד ולא מי שתיה, חוויה לא נעימה ביותר.
למחרת המשכנו לכיוון Gokyo, הממוקם בגובה של 4800 מטר. יום הליכה זה היה מדהים ביופיו, הלכנו קרוב לנהר, חצינו מפל קרח (הפעם לא על גשר עץ), עברנו ליד שניים מתוך חמשת אגמי גוקיו שהיו מדהימים ביופיים - האגם הראשון, הקטן, היה מופשר לחלוטין והכיל להקת ברווזים כתומים ששרו להם, להנאתנו. האגם השני, הגדול יותר, היה קפוא ברובו והשמיע קולות של התבקעות הקרח, אשר נשמע כמו רעשי תוף הבאים ממרחק, חוויה מיוחדת במינה. בגוקיו לנו בגסט-האוס Cho-Oyu View Lodge, המכונה על שם אחת מהפסגות המדהימות המשקיפות על גוקיו. דולי, הדידי בעלת הבית, הייתה מדהימה, לא הפסיקה לדאוג לנו לשניה, לשתות, להוסיף עוד חרא של יאק לאח ועוד.
כאן המקום להכיר לכם את היאק, החיה האולטימטיבית לגובה רב - מדהימה ביופיה, חזקה, שוקלת טון ומעלה ועם זאת עדינה ואדישה לבני האדם הסובבים אותה. היאק מעורב בכל תחומי המחיה בהימלאיה הנפאלית, החל מייצור מזון (גבינת וחלב יאק), לבוש (פרווה חמה, נעימה וצפופה), נשיאת משאות ואנשים ועד חימום הבית באמצעות גללי חרא מיובש.
הגסט-האוס ממוקם על שפת האגם השלישי, שהיה קפוא לחלוטין בעת שהגענו אליו, ומכיל סולאריום- חדר אוכל בעל חלונות הפונים למזרח ולמערב, כך שנעים לשהות שם לאורך כל היום, אפילו דקלה ישבה שם בחולצה קצרה. בשעות הערב והבוקר מדליקה הדידי את האח.
יום המחרת היה יום חשוב ביותר, התחלנו מוקדם בבוקר עם ראות מדהימה לטפס לפסגת Gokyo Ri, הממוקמת לה בגובה 5360 מטר. לטיפוס יצאנו שלושתנו, דקלה, מיקי וכמובן פמבה השרפה, הפורטר האגדי שלנו שנשא עימו את התיק הקטן עם מים, מצלמה, וחצובה. למה יום חשוב אתם שואלים? התשובה תגיע במהרה. הטיפוס ארך כשעתיים ובמהלכם פגשנו עוד מספר אנשים שיצאו אף הם על מנת לצפות על האברסט מאחת מנקודות התצפית הטובות ביותר. וכאן, כתבנו מתפצלים לשני סיפורים נפרדים.
הפתעה גדולה
שלום לכם, זה מיקי כאן. אז ככה, בתיק שנשא הפורטר הייתה עוד הפתעה קטנה ויקרה, ניחשתם כבר? כי אם לא, התשובה היא טבעת קטנה ויקרה. על מנת להכין את השטח להצעה התחלתי לפתוח פער מדקלה. בדרך פגשתי ספרדי קטן ושאלתי אותו שאלה פשוטה, "האם תוכל לצלם אותי מציע נישואים לחברתי?", הספרדי לא הבין מילה, התבאסתי והמשכתי בדרכי מעלה. הגעתי למעלה יחד עם הפורטר כאשר דקלה מפגרת מאחור ב-5 דקות חשובות. העמדתי את הפורטר בנקודה הקריטית, ביצעתי צילום נסיון, והתחלתי להסביר לו כי אני רוצה שיצלם אותי ואת דקלה יחדיו על הפסגה. לאחר שדקלה הגיעה וסיימנו להתארגן, הגיעו למזלנו שלושה יפנים שהואילו בטובם לצלם אותנו (הם כמובן לא ידעו מה הולך להתרחש...). נעמדתי מול דקלה, כרעתי על ברך אחת, הצגתי לה את הטבעת ושאלתי שאלה חשובה, התחלתי ב - "דקלה...."
ומכאן תמשיך לספר לכם את הסיפור הבחורה...
שלום לכם, זאת דקלה כאן. בזמן ההתארגנות עם המצלמות (וידאו וסטילס) התרגשתי מאוד מאחר שלא היו לנו הרבה תמונות ביחד מהטרק ושמחתי שיש לנו הזדמנות להצטלם ביחד ועוד על רקע הפסגות המדהימות. לפתע, מיקי כורע על ברך אחת מולי ופותח קופסא שממנה נצצה טבעת מדהימה. בשניה הזו הקור נעלם והזמן עצר מלכת, מיקי התחיל - "דקלה..." וחיכיתי. נראה היה שהזמן לא זז וכי אנחנו נמצאים באותו מצב לנצח נצחים, לבסוף לא יכולתי להחזיק את האושר בפנים עוד והתחלתי לצעוק בקולי קולות את התשובה האמיתית והיחידה, "כן, כן, כן !!!". היה נדמה שכל הפסגות מצדיעות לנו, כל העולם רק שלנו, היפנים התלהבו והחלו לשרוק ולמחוא כפיים ובאו לברך אותנו בברכה יפנית למזל-טוב. שנינו נשארנו לעמוד שם עוד כמה דקות, מול הטבע העצום והאושר הבלתי נדלה.
ושוב, אלו שנינו. הירידה למטה הייתה ארוכה ומייגעת, אבל הראש היה בעננים. הגענו לגסט-האוס בגוקיו עייפים אך מרוצים. לאחר שהגענו, התחילה סופת שלג שצבעה את כל האזור בלבן נקי וחגיגי, כאילו הטבע רצה לאחל לנו בהצלחה בדרכנו החדשה.
לצערנו, למיקי התחיל כאב ראש רציני ולכן החלטנו יחדיו לוותר על המשך הטרק, לא להמשיך לכיוון האגמים הרביעי והחמישי ממנו אמורה להיות תצפית מדהימה נוספת לכיוון האברסט ולא לחצות את מעבר ההרים צו-לה פאס לכיוון האברסט בייס קאמפ, אלא לחזור חזרה לקטמנדו. החזרה מגוקיו ללוקלה ארכה שלושה ימים: מ- Gokyo ל- Machhermo, משם ל- Namche Bazar ולבסוף חזרה ל- Lukla, בה לנו ב- Sherpa Lodge בעלות של 300 רופי לחדר וחזרנו לנו בטיסה מדהימה לקטמנדו הנעימה והמפנקת.
בכתבה הבאה- חגיגת ההולי (חג ההפגזות הנפאלי), הנסיעה לפוקרה והטרק לאראונד אנאפורנה.
טיפים
• מומלץ לקנות לקראת הטרק: ריבה, ממרח שוקולד, שקיות תה, עוגיות מתוקות ומלוחות, שוקולדים, סוללות, נייר טואלט (לנו נייר טואלט אחד הספיק ליומיים), ממחטה לאף שחוסכת שימוש בנייר טואלט, אבקת זיפ בטעמים שונים המכונה "TANG" (המשמשת להמתקת המים אותם טיהרנו באמצעות יוד- חוסך קניית מים מינרליים שיקרים מאוד בגבהים ותורם לאיכות הסביבה), קופסאות שימורי טונה, פירות יבשים ופיצוחים (טובים מאוד לאנרגיה בימים קשים) - הסיבה לרכישות אלו היא חסכון כלכלי מכיוון שככל שעולים בגובה מחירי במוצרים עולה בצורה דרסטית, לדוגמא קופסת טונה בגובה 4200 מטר עולה 200 רופי במקום 65 רופי בקטמנדו.
• מומלץ תמיד לא לישון בגסט-האוס הראשון בכל כפר מכיוון שביום המחרת עליכם לעבור את כל הכפר, בו כבר טיילתם, בטרם אתם מתחילים את יום ההליכה.
• הלינה לאורך רוב הטרק עולה בין 100 ל- 150 רופי לחדר זוגי, מקלחת בעלות ממוצעת של 200-300 רופי לדלי מים חמים.
• מחירי מחיה בממוצע: בין 1000 רופי בגובה נמוך עד לכ-2000 רופי בגבהים הגבוהים לא כולל פורטר ומקלחת.
• יש להתארגן על ציוד חורף טוב הכולל חולצה טרמית ארוכה, מעיל פליז, מעיל רוח וגשם, כפפות, כובע גרב, חם צוואר גרבי ונעלי הליכה טובות ושק"ש טוב
