תפקיד השמורה
בכניסה לחי-בר כרמל יש תצפית נוף מרהיבה לכיוון מערב - חלקו המערבי של הכרמל משתרע סביב ויורד במתינות עד לים התיכון. זה המקום שבו נפגש "ההר הירוק כל ימות השנה" עם הכחול של הים. מנקודה זו ניתן לראות את חיפה, טירת הכרמל וקיבוץ בית אורן.
בהר שלמרגלותנו חיו בעבר מינים רבים של בעלי חיים: דובים, נמרים, נשרים, איילי כרמל יחמור פרסי ועוד. האדם שבעבר חי במערות, כמו אלו אשר בשמורת הטבע נחל מערות, השתמש בטבע לצרכיו אך לא פגע בו יתר על המידה. אוכלוסייתו היתה מצומצמת וכלי הנשק שלו לא היו משוכללים.
עם חלוף השנים החל האדם לביית חיות בר, התיישב ביישובי קבע, ברא יערות ובמקומם עיבד את הקרקע בטכניקות חקלאיות שונות, פיתח כלי נשק ששימשו אותו לציד, וכן כלי רכב שבעקבותיהם התפתחו גם הדרכים. כך דחק האדם את אוכלוסיית חיות הבר, שינה את מקומות החיות של בעלי החיים, ובעזרת הנשק החם גרם להכחדת אוכלוסיות שלמות, שחלקן עוד הצליחו להתקיים עד לפני 150 שנה.
שטחים גדולים בכרמל נכללים בתוך הגן הלאומי הר הכרמל, שכן החורש הטבעי כאן הוא נכס לאומי גם בזכות העושר הביולוגי שבו וגם בזכות האפשרות שהוא מקנה לנו בני האדם לנוח בו ולהירגע. בגן הלאומי וסביבו יש שמורות טבע רבות, שכל אחת מהן שומרת על פיסה קטנה של טבע שטרם נפגע. בעבר, כשהכריזו על השמורות האלה, היה נהוג לשמור על השמורה כמו שהיא, לא להתערב בתהליכים הטבעיים. אולם שמירת טבע אינה חייבת להצטמצם רק להגנה על הקיים. שמירת טבע יכולה גם לנקוט יזמה ולנסות להחזיר את הגלגל לאחור - לשחזר נופים פגועים ולהשיב בעלי חיים נכחדים. זהו תפקידה של שמורת טבע חי-בר כרמל - השבת בעלי חיים שנכחדו לחורש הים תיכוני של צפון הארץ.
בכניסה לחי-בר נפגוש את הצבי הארץ-ישראלי. הוא עדין ומהיר, והוא אחד הסמלים היותר אופייניים לשמירת טבע בארץ. הצבי, שהוא נדיר בכרמל, הוא בעל חיים חברותי החי בעדרים של זכרים (בעיקר צעירים) ובנפרד נקבות עם עופריהן. הזכרים הבוגרים מנסים לאתר ולכבוש לעצמם טריטוריות בשטח של כ-200 דונם ויותר, ומצפים כי נקבות רבות ככל האפשר יגיעו אליהם. הזכר יודע שלא כל אחת תקבל את אהבתו ומנסה לאתר בעזרת חוש הריח שלו מי מהנקבות מצויה במצב של ייחום, ועשויה להיעתר לו. בעל טריטוריה עוקב אחר הנקבה, כשהוא מרחרח את אחוריה ומפשיל את שפתו העליונה תוך כדי שליפת לשונו. ההזדווגות קצרה ביותר. לעתים מתעוררים בתקופת החיזור סכסוכי גבול בין זכרים בעלי טריטוריות סמוכות היכולים להיות אלימים ביותר.
הריון הנקבה נמשך כשישה חודשים שבסופם היא ממליטה עופר אחד. הוא מטופל במסירות על ידי האם. אם במקרה נתקלתם בעופר עזוב לכאורה, אל תדאגו לשלומו. אמו לא זנחה אותו, היא פשוט אינה צמודה אליו כדי שלא למשוך טורפים, והיא באה להניק אותו ולטפל בו מדי פעם. לאחר כחודש מצטרף העופר לאמו ומלוה אותה. לאחר כשלושה חודשים מצטרפים שניהם לעדר הנקבות.
מהצבאים נמשיך אל הנשרים. הנשרים נוהגים לקנן וללון במושבות הנמצאות בדרך כלל בנחלים קניוניים. אצל הנשר הזוגיות "קדושה" וה"נישואים" הם לכל החיים. בני הזוג נוהגים לעוף במשותף, לסרק זה את זו בעזרת המקור, לבנות יחד קן משותף ולהתחלק בדגירה על הביצים ובהאכלת הצאצאים. הנשרים מזדווגים לרוב בקן, כנראה כאמצעי לחיזוק הקשר ביניהם. נקבות הנשרים מטילות בדרך כלל ביצה אחת בשנה, במהלך החודשים ינואר - מרס. משך הדגירה על הביצה הוא 55 ימים בממוצע. כאשר הגוזל בוקע מאכילים אותו הוריו בקן עד הגיעו לגיל ארבעה חודשים, אולם גם במהלך החודשים הבאים, שבהם הוא מתלווה להוריו המחפשים אחר מזון, הוא עדיין אינו ניזון באופן עצמאי, אלא תלוי בהוריו המסורים.
בשנתיים האחרונות היו שני ניסיונות קינון של נשרים במצוקי הכרמל. זוגות ההורים שהגיעו לשלב הדגירה שוחררו לטבע במסגרת הפרויקט "פורשים כנף על הנשרים והדורסים בישראל" המשותף לרשות הטבע והגנים, חברת החשמל והחברה להגנת הטבע. מדובר באחד ההישגים החשובים בתכנית אישוש אוכלוסיית הנשרים, מכיוון שקינון נשרים לא היה בכרמל מזה כ-50 שנה.
לתחילת הכתבה
השבת החי אל הטבע
בסמוך לכלוב הנשרים יש מכלאות גדולות של יחמורים. עונת החיזור של היחמורים היא סוף הקיץ ותחילת הסתיו. הזכרים משוטטים ומפגינים את סגולותיהם הגופניות, צווארם נפוח וצבעו כהה וקרניהם מגיעות לשיא גודלן. זה המקום להזכיר שקרני האיילים נושרות לאחר עונת הרבייה, והן גדלות כל שנה מחדש. הזכרים שמסתובבים עם קרניים מסועפות מודיעים "שלי יותר גדולות", "ראו אני מסתדר עם הקרניים האלו גם בחורש וביער - סימן שאני מוצלח". היחמורים מחזרים אחרי נקבות מיוחמות שאותן הם מאתרים באמצעות חוש הריח.
הם משמיעים קולות נהמה עמוקים ומגרשים מסביבתם זכרים אחרים. כששני זכרים בוגרים נפגשים ליד נקבה מיוחמת, עלול להתרחש קרב קרניים ביניהם. באביב ממליטות הנקבות עופרים שנראים כמו במבי בסרטו הידוע של וולט דיסני. בדומה לצביות, גם היחמורות משאירות את העופר הצעיר בגומה באדמה ובאות כמה פעמים ביום להניק אותו. יחמורים הושבו לטבע בשמורת נחל כזיב, ובעתיד מתכננים להשיבם לאתרים נוספים.
ליד מכלאות היחמורים יש סוג נוסף של איילים - אייל הכרמל. לעומת היחמורים איילי הכרמל קטנים וקרניהם קצרות. סיפור הכחדתו של אייל הכרמל מתועד בספרו של החוקר אהרוני, "זכרונות זואולוג עברי". בכרמל ניצוד הפרט האחרון בשנת 1912, אך באירופה הוא נפוץ מאוד וניצוד באלפים. לקראת האביב תוחם הזכר טריטוריה, ואז הוא תוקפני. הריון הנקבה ארוך מאוד ביחס לאיילים אחרים ונמשך כעשרה חודשים, כאשר במשך ארבעה וחצי החודשים הראשונים ההריון מושהה, ולא מתרחשות חלוקות תאים בעובר.
ברוב ההמלטות נולדים שני עופרים. הנקבה מסתתרת עם העופרים בעשרת ימי חייהם הראשונים, ולאחר מכן היא מטפלת בהם כמו נקבת הצבי או היחמור. אייל הכרמל הוא פעיל לילה, וברוב שעות היום נסתר בין השיחים. התנהגותו הססנית מאוד, וזו הסיבה שהיה קשה מאוד בתחילה לגדל איילי כרמל בחי-בר. כיום משוחררים באזור רמת הנדיב פרטים אחדים.
בסיור בחי-בר נוכל לפגוש גם עזי בר וכבשי בר. איש אינו יודע מתי נעלמו מהכרמל שני המינים האחרונים, אשר נחשבים למקור עז הבית וכבש הבית שבויתו לפני אלפי שנים. בשרפה הגדולה שהתחוללה בכרמל ב-1989 נפגע עדר העזים, פרטים אחדים זינקו וברחו אל מחוץ לחי-בר ומאז כל שנה בעונת החיזור חוזרים הזכרים אל העדר.
בעלי החיים בחי-בר הם רק חלק קטן ממגוון בעלי חיים שהיו בכרמל בתקופה הפרהיסטורית, בתקופת התנ"ך ואפילו מאלו שהיו שם לפני 150 שנה. אולי בעתיד כשנטייל בכרמל נוכל לראות במרחק של מטרים ספורים איילה עם עופר, ובשמים מעל נשרים הדואים למרחקים או גולשים לקניהם. עד אז פעולת חובבי הטבע ואנשי חי-בר כרמל עוד רבה.
בזמן הטיול בחי-בר יש לזכור שהמקום משמש לרבייה ומחקר של מיני בעלי חיים שבסופו של דבר ישובו לטבע ולכן איננו רוצים שיתרגלו לקרבת אדם. אסור להאכיל את החיות או לרדת מהשבילים לכיוון הגדרות. בכל שבת וחג מתקיימות בחי-בר הדרכות ללא תשלום נוסף על ידי מדריכי רשות הטבע והגנים. בשאר ימות השבוע הכניסה לקבוצות בלבד, בהזמנה מראש.
לתחילת הכתבה
