הקדמה
כל ילד טוב ירושלים בוודאי מכיר את סימני ההיכר של חג החרות, הלא הוא פסח. בכל בית בישראל נוהגות נשות ישראל להכין את בית המשפחה הכן, בכל האמור לניקיונות של הרגע האחרון, מרוק כלי האוכל או סילוקו של החמץ המיותר בבית. (בהנחה שהגברים שוב יצאו לתפילה או לשוק) מעולם לא חגגתי חג יהודי דתי בחו"ל. תמיד קרה שפשוט מצאתי את עצמי יושב סביב שולחן החג כשלצידי בני המשפחה הקרובים, מאביסים עצמם במיני מטעמים שהוכנו בעוד מועד. איש איש וטעמו המיוחד, אוכלים הם בהנאה מהמאכלים האופיניים לעדתנו הגאה, לא משאירים אפילו פרור לאליהו הנביא.
תמיד רציתי להיות נוכח בטקס יהודי כלשהו (תפילה או ארוחה) מחוץ לגבולות המולדת כשאני משמש בין השאר כשגריר של רצון טוב בקהילה. החג האחרון נזדמן לי לבקר במדריד למטרות סיקור החג היהודי בקהילה המקומית. יש להדגיש כי האוכלוסיה היהודית במדריד, זו המתגוררת בבירה הספרדית לפחות שני דורות, מונה כ- 3500 יהודים טובים וכשרים לא פחות. הוזמנתי ע"י מכר ספרדי לקחת חלק בחוויה היהודית כפי שהיא מתקיימת לה בקהילות הניכר. בית הכנסת הגדול במדריד, שוכן ברחוב balmes 3 שהוא יותר סימטה אלמונית מאשר רחוב רחב מידות. כששאלתי בדרכי את העוברים והשבים אודות הרחוב המדובר, הרי שרבים מהם אף שאלו אותי האם אני מחפש את בית הכנסת של היהודים. (ה-"jodios"). רק כשהגעתי לרחוב, מצאתי כי למעשה מלבד בית הכנסת היהודי השוכן במקום, נמצא לו גם בית קפה פינתי חביב למדי, (כן, ברור שעצרתי לקפה) שמשמש את תושבי השכונה הרדומה. לארוחת החג הגעתי כשאני לבוש בחליפה כהה ועניבה כמו גם שאר הגברים שנכחו בתפילה המקדימה לארוחה. קיבלוני בסדר פנים יפות ואף במספר מילים של שבת בשפת הקודש.
אני חייב לומר שאני בא מבית חילוני לחלוטין, אך מעולם לא חשתי התרגשות וסולידאריות יהודית עת התפללתי (גם אם אין בקיא אני בנהלים) בין שאר היהודים סביבי, מדבר ספרדית וחש צמרמורת של התרגשות בגופי. קדושת המקום וערכו ההיסטורי בין בני הקהילה משרה אוירה של חג וקדושה יהודית גם לחילוני נלהב כמוני. כנראה שהזהות היהודית הקולקטיבית מתחזקת לה ככל שמתרחקים מביתך שלך. הרב הראשי, הרב דאהן, עמד על בימת הנואמים וניהל את התפילה, כשהחזן הבכיר מפליא בשירתו המהדהדת בחלל בית הכנסת. התפילה שנתקיימה בנוסח הספרדי, הייתה כנראה מעניינת פחות מעשרות האורחים הזרים שנכחו באולם, כך שיכולתי להעיף מבט מעלה אל עזרת הנשים שהיו עסוקות כל העת, באיפור אחרון של לפני החג, מתבוננות להן בסקרנות בעשרות האורחים היהודים שנתקבצו להם יחדיו עם בני הקהילה. פגשתי אורחים מארה"ב, רוסיה, ארגנטינה ואנגליה. חלקם נזדמנו לתפילה בדרך המקרה, אך גם פגשתי מורה יהודייה מאמריקה שנכחה בין המוזמנים יחד עם הסטודנטים הצעירים שהיו בחסותה כל העת.
היסטוריה
רוב יהודי מדריד הגיעו לספרד שלא כחלק מחזרה למדינה לאחר 500 שנות גירוש, אלא מכורח הנסיבות. יש רבים מיהדות צפון אפריקה והמגרב ומעט ממדינות אחרות. הרב דאהן, הסביר לנוכחים את פשר החג ואת ההבדל המאוד ברור בין המושג חופש לחרות. משהבינו בני הקהילה את ההבדלים המשמעותיים ואף סיימו להתפלל ולברך איש את רעהו בברכת חג שמח בתוספת נשיקת לחי, ירדו רובם כמו גם אנוכי אל הקומה התחתונה, לסב אל שולחנות החג הארוכים. הכנתי מבעוד מועד יין אדום אותו הבאתי מישראל כמתנת חג וכיבדתי את אורחיי לשולחן.
קצת ציערה אותי העובדה שרבים מצעירי הקהילה העדיפו שלא לחגוג עימנו את הארוחה, אלא העדיפו לבלות בחוג משפחתי צנוע אחר. כך ראיתי למשל מכרים אישיים שלי ממדריד שמעדיפים להדיר רגליהם מארוחת החג בבית הכנסת. החלק הגסטרונומי היה מאכזב מעט יותר, ולא כלל מטעמים שגרמו לי לבקש מצוות המלצרים מנה נוספת. אמנם המזון הוגש על טהרת הכשרות, וברוח היהדות, אך ציפיתי לשולחנות גדושים ועשירים במגוון. הסדר החל כהלכתו מנוהל בקפדנות ע"י הרב שישב בראש השולחן הארוך, ממש כמו מפקד צבאי של מחנה בערב פסח צבאי אי שם באחד מבסיסנו. הפעם כאמור, הבסיס הוא בית הכנסת הגדול במדריד, עובדה שמחזקת את הציפייה החילונית הטמאה שלי לגילויים טהורים ואורתודוכסים אודות הדת הקדומה בתבל. את עשר המכות עברנו יחסית באהדה מופגנת לגינונים היהודיים ולריטואל החזרת והמרור, אך מהר מאוד גם אחרוני היהודים מבית שמאי שנכחו בסעודה נאלצו לוותר על חלום קריאת האגדה כהלכתה לטובת עוף מכובס בצלחת.
מנהגים
יכולתי להבחין סביבי בריכוזים ריכוזים של חבורות אמריקאים או אחרים שהסבו יחד לשולחן, מתלוצצים על מנהגי ספרד, ועל טעמם של המטעמים שלא הזכירו להם את טעמם של המוכרים להם מבית אשכנז. פתאום הקציצות מפראסה של אימי המוגשות להן תדיר על שולחן החג בבית הוריי, נראו לי כחלום באספאמיה, ויש להדגיש כי המקור הוא בכלל אספאנייה, הלא היא ספרד. האישה שישבה לצידי זכתה במידה לא מבוטלת של מבטי תמיהה על יכולתה לשעשע את הסועדים. לאחר כוס היין הרביעית שהיא ביקשה ממני למזוג לה, אף ידעו רוב הנוכחים בקרבתה פרטים עסיסיים יותר אודותיה, בכל האמור לעניינים של בין איש לאישה. רק כדי להבהיר את העניינים, אציין כי מדובר באישה שכבר יצאה לה לפנסיה. אני מניח שסלט גזר חריף דיו אינו מטעם שובר שיאים במדריך ה- zagat הניו יורקי בקרב קהילות ישראל. ואני בטוח שצ`יזבורגר עם קולה גדולה וצ`יפס היו עשויים להציל את הערב הקולינארי עבור האחרונים, אבל אני קצת מתבייש להודות שגם עבורי. אולי המפגש והשיחה עם עינת, מורה ישראלית לעברית, החיה במדריד ומלמדת באוניברסיטה, הוסיפו לי מעט יותר עניין רוחני ועומק. אחד מתלמידיה, נוצרי לחלוטין, אף שאל את מורתו האהודה לפשר שמו של החמין האשכנזי, הלא הוא הצ`ונט של שבת. משקיבל התלמיד הסבר קצר וענייני, חזר למקומו בקצה השולחן כשהוא שמח על הגדלת אוצר המילים שרכש. הוקל לי עד מאוד לאחר שהתחוור לי כי על מנת לזכות בליל סדר כשר ומוקפד, אין צורך להרחיק עד בירת ספרד….אפשר סתם לבקר באחת ממשפחות ישראל החיות בארץ הקודש, שגם יודעות לבשל מטעמים משובחים וגם מכירות את סדר האגדה בע"פ. אז מי שיגיע למדריד לליל הסדר, ואף ישלם את 5000 ויותר הפזטות עבור הארוחה, ואפילו יתרגש מהמאור...כדאי לו שיזהר מהקניידלך שבמרק כי הם פשוט מסוכנים...
