לוקארנו - להיות בשוויץ, להרגיש איטליה

"משמעות הדברים היא באופן בו אנו תופסים אותם, לא בצורה בה הם קיימים", כך טען אחד מאבות הפסיכולוגיה המודרנית, קרל גוסטב יונג השוויצרי. ואכן, בכל הנוגע לשוויץ, בחלק מהדברים זה אכן כך. זוהי אמנם מדינה אחת, אולם תחת קורתה שוכנים תושבים בני ארבע תרבויות שונות: גרמנים, צרפתים, איטלקים ומיעוט הדובר את שפת הרומאנש. המבקרים המגיעים לטיול בשוויץ אולי נמצאים בה רשמית, אבל בכל מקום ואזור אליו יגיעו, יחושו אווירה ותרבות שונות וזה מה שיפה בשוויץ והופך אותה לכה מושכת. אם תעלו בציריך על הרכבת השוויצרית הנהדרת ותרדו ממנה כעבור כשלוש שעות בעיר לוקארנו (Locarno), בחבל טיצ'ינו (Ticino) אשר באזור האיטלקי, תגלו שוויץ אחרת לחלוטין - משוחררת יותר, חמה יותר ולמעשה... קצת יותר איטליה מאשר שוויץ.

לוקארנו היא עיר יפה בת כ-15 אלף תושבים, השוכנת בקצהו הצפוני של אגם מאג'ורה (Lago Maggiore), בפני עצמו אחד מיעדי הטיול האהובים ביותר על ישראלים באזור צפון איטליה ודרום שוויץ. תולדותיה של לוקארנו (שפירוש שמה בלטינית הוא "בשר האריה") מספרים את סיפורו רצוף העליות והמורדות של חבל טיצ'ינו. עד ימי הביניים, תושבי לוקארנו וסביבותיה נהנו משגשוג כלכלי וממשטר ליברלי ביותר, אולם אז נפלה העיר תחת כיבושם של אצילי מילאנו ולפתע העתיד לא היה נראה ורוד במיוחד עבור תושבי העיר. אלו החלו נוטשים אותה אל עבר מחוזות אחרים. בעלי מקצוע וסוחרים היגרו לערים בהן ההזדמנויות העסקיות היו מפתות יותר ואילו צעירי העיר עזבו לאיטליה. התפנית הטובה בעלילה חלה בשנת 1803 - כשליטה של שוויץ, הכריז אז נפוליאון על ביטול הקונפדרציה השוויצרית והפך אותה לפדרציה של קנטונים, אחד מהם היה טיצ'ינו. זה היה הסימן להתעוררותה של לוקארנו.

המרינה של לוקארנו. צילום: איתמר ברקהמרינה של לוקארנו. צילום: איתמר ברק


 מקומה של לוקארנו לא נפקד גם מספרי ההיסטוריה העולמית - באוקטובר 1925 נערכה בעיר פגישת פסגה בין שרי החוץ של המעצמות, שם חתמו על "הסכמי לוקארנו". אלו נועדו להבטיח את מעמדן של המדינות החדשות במרכז אירופה וגבולותיהן, בעידן שלאחר מלחמת העולם הראשונה. היטלר אמנם הפר ברגל גסה את ההסכמים, אולם העיר עדין נהנית מההילה הדיפלומטית של אז ומתגאה בזה.

מה עושים בלוקארנו?

האזור המתויר של לוקארנו הוא די קומפקטי, כך שתוכלו לבלות מספר שעות עד יום שלם בעיר. מוקד העניין הראשון הוא כמובן אגם מאג'ורה וגדותיו, השני הוא העיר העתיקה, על סמטאותיה הצבעוניות והצרות והשלישי הוא מנזר מדונה דל סאסו, המשקיף על העיר ממעל. בואו נעשה סדר במה שיש לעיר להציע לכם:

הטיילת שלשפת אגם מאג'ורה: שוויץ ואיטליה חולקות ביניהן את אגם מאג'ורה. הפסטורליה המנשבת ממימי האגם בהחלט נותנת את אותותיה, לכן בלוקארנו היו "לוקארנאים" - קחו את הזמן וטיילו להנאתכם על הטיילת, המקיפה חלק ניכר מהאגם. שבו על ספסל ותיהנו מגלידה טובה או שבו בית קפה וצפו באגם והסירות העוגנות במרינה. לחובבי הצילום, מזומנות כאן זויות נהדרות על רקע ההרים, המשמשים כתפאורה ציורית. מזג האוויר חם והשמש זורחת? נצלו את ההזדמנות והיכנסו לשחיה במימי האגם. אם אתם מטיילים עם ילדים זו הזדמנות מצוינת עבורם לכייף.

מנזר מדונה דל סאסו (Santuario della Madonna del Sasso): אחד האתרים המומלצים לביקור בעיר, שוכן דווקא בפרבר מוניציפלי נפרד של לוקארנו, בשם אורסלינה (Orselina), המשקיף גבוה מצלע ההר. יש לכם שתי סיבות עיקריות לעלות לכאן: אחת היא הנוף המשגע של לוקארנו, הנשקף מהרחבה שבקדמת הכנסיה והשניה היא פנים כנסיית המנזר (שקודש בשנת 1487) - ציורי קיר ופיתוחי זהב מעטרים אותה מכל עבר. ניתן לטפס אל עבר המנזר, אולם מדובר בהליכה לא קלה של כחצי שעה, במסלול תלול. מומלץ בחום לעלות אל המנזר באמצעות פוניקולר, היוצא מתחנת הבסיס בכל רבע שעה בקיץ וחצי שעה בחורף (למרות שהמחיר אינו זול במיוחד). את הדרך למטה כדאי לעשות ברגל, בשביל המתפתל על צלע ההר, אל שיפוליו התחתונים.

  • כתובת הפוניקולר: Via Ramogna, ליד תחנת הרכבת
  • מחיר נסיעה: 4.50 פר"ש לכיוון אחד, 6.40 פר"ש הלוך חזור. הכניסה למנזר היא ללא תשלום.
  • שעות פתיחה: המנזר 06:30-18:30, הרכבל 07:00-20:00.
  • אתר אינטרנט: www.madonnadelsasso.org (איטלקית וגרמנית בלבד).
מנזר מדונה דל סאסו. צילום: איתמר ברקמנזר מדונה דל סאסו. צילום: איתמר ברק


 פיאצה גרנדה (Piazza Grande): מעיר יחסית קטנה כלוקארנו, הייתם מצפים שכיכר העיר תהיה קטנה בהתאם, אולם זו של לוקארנו בהחלט מהווה הפתעה בעניין זה. פיאצה גרנדה היא כיכר רחבת ידיים, מוקפת מבנים עתיקים צבעוניים, בתי קפה, מסעדות וקונדיטוריות עם חלונות ראווה מפתים, לצד חנויות שונות. אגב, לא מדובר כאן בחנויות יוקרה מנקרות עיניים, כך שחובבי השופינג לא צריכים לחשוש. בכיכר עצמה באים ושבים תושבי העיר והתיירים ופזורים בה אף דוכני שוק, עם תוצרת מקומית של פירות, ירקות, יינות ועוד. הכיכר הרחבה אף זכתה לתואר הנוצץ "אולם הקולנוע היפה ביותר בעולם" - על כך תוכלו לקרוא בהמשך.

מצודת ויסקונטי (Castello Visconteo): לא הרחק מפיאצה גרנדה, שוכנת טירה זו, אשר קרויה על שם משפחת האצולה ממילאנו, ששלטה באזור. כיום, משמשת המצודה כמוזיאון עירוני וארכיאולוגי, לתולדות לוקארנו וסביבתה (Museo Civico Archeologico). יסודותיה של המצודה נעוצים הרחק בשנת 998, אך חלק הארי שלה נבנה במאות ה-13, ה-15 וה-16.תולדותיה של המצודה ידועות להיסטוריונים, אולם פרט אחד נותר אפוף מסתורין: האם ייתכן שליאונרדו דה וינצ'י עצמו תרם לתכנון המצודה? על פי ממצאיו של חוקר איטלקי אחד, ביצוריה של המצודה הם פרי תכנונו של הגאון המפורסם. כך או כך, אם אתם חובבי היסטוריה וארכיאולוגיה, כדאי לבקר. ואם לאו - מבט מבחוץ יעשה את העבודה.

  • כתובת: Piazza Castello 2
  • מחיר: 7 פר"ש
  • שעות פתיחה: 10:00-12:00, 14:00-17:00

העיר העתיקה (Città Vecchia): אחת מגולות הכותרת של העיירה היא הרחובות הצרים, מרוצפי האבן שבחלקה העתיקה. הרחוב הראשי (או יותר נכון הסמטה הרחבה ביותר...) הוא Via Citadella וממנו יוצאות הסמטאות. שוטטו לכם בין הסמטאות והציצו אל החצרות הפנימיים של הבתים היפים. תגלו שם פינות שקטות, מלאות קסם. אחת החצרות המקסימות נחבאת בקאזה בלריו (Casa Bellerio) בה מצויה חנות עתיקות באותו השם (Bellerio Antichita, כתובת: Via S. Antonio 11, אתר: www.bellerio-antichita.ch).

קאזה בלריו בעיר העתיקה. צילום: איתמר ברקקאזה בלריו בעיר העתיקה. צילום: איתמר ברק


הכנסיה החדשה (Chiesa Nuova): זהו אחד המבנים המעניינים ב-Via Citadella, אשר מכונה בפי המקומיים ארמון אורלי (Pallazo Orelli) וקירותיו טומנים סודות מסיפור יריבות, שבין אהבה ללא מיצרים וכוחו של האפיפיור: באמצע המאה ה-17 בחר אציל, בשנות החמישים לחייו, בשם כריסטוף אורלי (Cristoforo Orelli) להקים במקום את המבנה המהודר. אורלי התאהב באחת מבנות העיר הצעירות ועד מהרה היא עברה להתגורר בארמונו, מבלי להינשא, מנהג משוקץ בזמנו. ככל זוג צעיר, לאחר תקופת מגורים משותפת, ביקשו השניים להינשא זה לזו, אולם הכנסיה סירבה להשיא את זוג החוטאים. אורלי, שלמזלו הכיר אישית את האפיפיור, שיכנע אותו להתיר את הנישואין, תוך שהוא מתחייב לבנות בצמוד לארמונו כנסייה וכך היה. בחזית המבנה תבחינו בפסלו של סנט כריסטופר, שימו לב לכף רגלו הקטנה והמצחיקה. היכנסו אל החצר הנעימה של המבנה ומצד ימין תבחינו בכניסה אל הכנסיה היפה. הביטו אל התקרה ותבחינו בפרסקאות יפים בסגנון הבארוק, המתארים סצינות מחייה של מריה הקדושה.

  • כתובת: via Cittadella
הכנסיה החדשה. צילום: איתמר ברקהכנסיה החדשה. צילום: איתמר ברק


 כנסיית סן פרנצ'סקו (Chiesa di San Francesco): כנסיה רחבת ידיים, אשר יסודותיה נעוצים עוד במאה ה-14. לאורך ההיסטוריה עברו על הכנסיה תהפוכות שונות ומשונות (באחת מהן אף שימשה כמחסן תבואה) עד ששופצה בשנת 1583. כיום ניתן להתרשם משרידי ציורי הקיר שעל קירותיה הפנימיים, פרי יצירתם של ציירים מהעיר לוקארנו ועבודות בשיש על עמודיה של הכנסיה.

  • כתובת: Via S. Francesco

טיול אל עמק באבונה - פינה חבויה בטיצ'ינו

המטיילים בחבל טיצ'ינו ובעיר לוקארנו בפרט, המעוניינים לצאת מהעיר ליום בטבע, מבצעים בדרך כלל גיחה אל עמק ורזסקה, ובצדק - מדובר בהחלט בטיול יום מומלץ. עם זאת, כדאי לגלות שכיית חמדה אחרת בטיצ'ינו, שלא זוכה למספיק תשומת לב: במרחק נסיעה של כ-40 דקות מהעיר לוקארנו, מצוי עמק באבונה (Val Bavona) היפה, אשר מסתעף מערבה מעמק מאג'יה (Val Maggia). נקודת המוצא לטיול בעמק היא בעיירה ביניאסקו (Bignasco), ממנה משתרך לכיוון מערב כביש, המתפתל בין הרים ומצוקים רבי הוד ומשמאלו זורם נהר באבונה, עליו עוברים כמה גשרי אבן ציוריים.

גשר על נהר באבונה. צילום: איתמר ברקגשר על נהר באבונה. צילום: איתמר ברק


 לאורך הדרך משובצים כפרים עתיקים, בהם בתי אבן, שבעבר שימשו את עניי האזור, אולם כיום הם בעיקר מהווים בתי נופש מקסימים. כל פינה בכפרים המיניאוטוריים הללו קורצת ולחובבי הצילום מזומנת כאן חגיגה - בתי אבן ציוריים, מרפסות עץ, אדניות פורחות, דגלוני שוויץ על רקע המצוקים הרמים וצלעות ההרים המוריקות ואת כל אלו מלווים צלילי המים, המפכפכים בערוצי הנחל. הבתים נבנו בצפיפות, על מנת לצמצם עד כמה שניתן את הפגיעה בשטחי המרעה עבור הצאן, שהיה אז מקור הפרנסה העיקרי של תושבי האזור. עבור התושבים אולי זה לא היה כיף גדול, אך דבוקת הבתים הזו והמעברים הצרים שבין בקתה לבקתה הופכים את המראה לציורי במיוחד. הכפר המעניין הראשון שתראו לאורך הדרך הוא ריטורטו (Ritorto). עצרו את הרכב, חנו לצד הכביש והיכנסו אל נבכי הכפר הפצפון. מריטורטו המשיכו הלאה, אל עבר הכפר הבא - פורוליו (Foroglio) אשר צמוד למפל הנושא את אותו השם. 80 מטרים גובהו של המפל, ממנו צונחים המים מטה, בקול תרועה רמה. אם מזג האויר מרשה זאת ויש לכם כושר ונעלי הליכה טובות, תוכלו לטפס בשביל מסודר אל ראש המפל.

הכפר ריטורטו. צילום: איתמר ברקהכפר ריטורטו. צילום: איתמר ברק


בכניסה לפורוליו, למרגלות המפל, נמצאת מסעדת La Froda, הנחשבת לאחד המקומות המתמחים בפולנטה המסורתית, האופיינית לאזור. בתפריט מוצעות מנות שונות בשילוב פולנטה (לא זול, כ-20-30 פר"ש למנה). מנה מקומית נוספת בה כדאי להתנסות במקום היא פיצוקרי (Pizzoccheri), שהיא מעין פסטה קצרה ושטוחה, המורכבת רובה ככולה מכוסמת ועשויה עם גבינה משובחת, חמאה וירקות. אגב, לאורך הדרך תבחינו פה ושם בשלטי מסעדות המתהדרים בכינוי Grotto, שבאיטלקית פירושו "מערה". בעבר היו התושבים המקומיים מנצלים מערות וחרכים בסלעים לאחסון מזון ויינות. העוברים והשבים היו לעיתים מבקשים מבעלי אותן מערות לקנות מזון וצידה לדרך וכך, עם הזמן, הפכו מערות אלו למסעדות קטנות, בהן אין תפריט אלא הוצעו בהן רק מה שבושל במטבח באותו היום. כיום, לא נותר זכר לאותן "גרוטו" אמיתיות, אלא רק הכינוי שנועד לשוות למקום אווירה וייחוד כפרי.

הכפר סונלרטו. צילום: איתמר ברקהכפר סונלרטו. צילום: איתמר ברק

לאחר פורוליו, בהמשך הדרך עומדים ישובי בתי אבן קטנים ומקסימים נוספים: רוזטו (Roseto) וסונלרטו (Sonlerto). עצרו ליד כל אחד מהם ושוטטו ברגל בנבכיהם. בכל הכפרים תבחינו כי לבקתות האבן יש מראה רעוע משהו, אך הכנסיות בעלות מראה איתן ויציב ולא בכדי - בימים בהם הכפרים היו מקום מגוריהם של פשוטי העם, הכנסיה היתה מקום המחסה היחיד מפני מפולות הסלעים, שהתרחשו לא אחת. עדות למפולות נמצאת בסונלרטו, ממש בסמוך לכביש תבחינו בסלע ענק שהדרדר לכאן, עליו אף נבנו ברבות השנים מדרגות, על מנת לאפשר לצאן לטפס עליו, כדי ללכך את העשב שצמח עליו. למרגלות הסלע האדיר הזה יוצא שביל טיול מוסדר, 59 מספרו (לא תוכלו לפספס את השלט מאיר העיניים). בשעה של הליכה נינוחה, לצד ערוצי הנחל, בין העצים ושטחי הירק, תוכלו להגיע מכאן חזרה בטיול קל אל פורוליו. משום שהמסלול אינו מעגלי, מישהו מכם יצטרך להמתין עם הרכב בפורוליו.

 איך מגיעים: אם ברשותכם GPS, כוונו אותו לעיר ביניאסקו. באופן כללי, כדי להגיע לביניאסקו, נוסעים מלוקארנו צפונה, על כביש Via Vallemaggia, העובר דרך פונטה ברולה (Ponte Brolla, כדאי לעצור לרגע בצומת זו, שם ישנה אפשרות להלך על גשר העובר מעל המים השוצפים של נהר מאג'יה), שם ממשיך הכביש צפונה ומחליף שמו ל-Via Cantonale. בהמשך עוברים בעיירה צ'ביו (Cevio), עד שמגיעים לביניאסקו. עם הגיעכם לביניאסקו, תחצו גשר קטן העובר מעל הנהר ומיד אחריו פנו שמאלה אל עבר הכביש המוביל אל העמק. תוכלו מכאן לכוון את ה-GPS לריטורטו.

עיר מהסרטים - פסטיבל הקולנוע של לוקארנו

לא רבים יודעים זאת, אך בלוקארנו מתקיים בכל חודש אוגוסט מאז 1946 אחד מפסטיבלי הקולנוע הותיקים ביותר בעולם - יחד עם זה של קרלובי וארי בצ'כיה, זהו הפסטיבל הותיק ביותר, אחרי הפסטיבלים בקאן וונציה. לאורך השנים צבר לעצמו הפסטיבל חשיבות ויוקרה ובסיומו מוענק לסרט הטוב ביותר פרס "נמר הזהב" (מקומה של ישראל לא נפקד וסרטים של יוצרים ישראליים מתקבלים בכל שנה). לבד מן ההיבט האמנותי החשוב הזה, הפסטיבל הוא סיבה נהדרת למסיבה. במשך 11 ימי הפסטיבל העיר לובשת חג ומציעה לאורחיה שלל אירועים נהדרים כשגולת הכותרת היא הפיכתה של פיאצה גרנדה ל"אולם הקולנוע היפה בעולם": מסך קולנוע עצום מימדים מוקם בקצהו ובכל ערב מוקרנים בו סרטי הפסטיבל לעיניהם של 8,000 צופים - חוויה נהדרת שאסור להחמיץ, אם אתם בעיר באותה העת.


הכתב היה אורח לשכת התיירות של שוויץ

 כתבות נוספות על שוויץ שיעניינו אותך: 

חופשה משפחתית באזור וילאר - טיול בניחוח אלפיני אינטרלאקן והיונגפראו - המלצות ורשמים מהאזור טיול בבאזל - מדריך למבקרים בעיר 

יעדי הכתבה