מה צריך לדעת?
אנגדין (Engadine) הוא עמק ארוך הנמצא בקנטון גראובונדן (Graubünden) בדרום מזרח שוויץ. בעמק זורם נהר Inn. פירוש השם אנגדין בשפה המקומית הוא "עמק הנהר Inn". העמק מחולק לשני חלקים: אנגדין עליון (upper Engadine) המשתרע מהעיירה מאלויה (Maloja) ועד העיירה זרנז (Zernez) ובו העמק מתון ורחב יחסית, ואנגדין תחתון (lower Engadine) המשתרע מהעיירה זרנז ועד גבול אוסטריה שבו העמק צר ותלול יותר. אנגדין העליון מפורסם בעיירה סנט-מוריץ -; עיירת נופש שהתפרסמה בזכות אתר הסקי המעולה שלה ובעבר בזכות מרחצאות המרפא שבה. באנגדין התחתון מפורסמת העיירה סקול.
השהות בשוויץ, לינה ומזון, יקרה מאוד. לינה בחדר + ארוחת בוקר נעה בסביבת 55 פרנק שוויצרי לאדם. ניתן להשיג במחירים זולים יותר, על חשבון איכות המקום, או לוותר על ארוחת הבוקר ואז לחסוך באופן ניכר. ארוחות במסעדות ובבתי קפה יקרות מאוד וכמעט כל התקופה קנינו מזון במרכולים ואכלנו סנדויצים, פירות, ירקות וכו`. לאורך אנגדין עובר שביל מוכר ומתוחזק היטב בשם via Engiadina -; מעין "שביל ישראל". לאורך השביל פזורות עיירות כך שניתן ללון באכסניות, או בבתים פרטיים ( B&B), וכן להצטייד במזון, מה שמאוד מפשט את הלוגיסטיקה. לאורך המסלול יש מעיינות ופלגים רבים שמימיהם מצוינים לשתייה, מה שמצמצם את הצורך לנשיאת כמויות גדולות של מים. השביל כולו מסומן בשטח בצורה ברורה ביותר הן על ידי שילוט (Via Engiadina) והן על ידי סימוני לבן-אדום-לבן לאורך השביל. מדי פעם יופיע בשילוט הערכת זמן הליכה לנקודה הבאה, הערכה שהתבררה בדרך כלל כאמינה למדי.
מי שמעוניין להימנע מסחיבת כל הציוד על גבו במשך 10 ימים יכול לקבוע את הבסיס בעיירה ולדלג כל יום מנקודת הבסיס לתחילת המסלול ובסוף היום לחזור לבסיס. התחבורה נוחה למדי באמצעות רכבת או אוטובוס צהוב (של הדואר). ניתן לקבוע בסיס בעיירה סקול (Scoul) עבור חלקי המסלול שבאנגדין התחתון , ובעיירה סאמדן (Samedan) בחלק המסלול שעובר באנגדין העליון. כמובן שיש כיף גדול בלעבור ממקום למקום, וניתן לשלב בין שתי התפיסות -; כפי שאנחנו עשינו.
המסלול גמיש מאוד. ניתן במקומות רבים לשנות את המסלול, לקצרו או להאריכו על פי מצב הרוח, הכושר, מזג האוויר וכו`. נקודה חשובה במיוחד אם הקבוצה הטרוגנית מבחינת היכולת הגופנית. ניתן לדלג גם על קטעים מסוימים (ראה בהמשך) ולהעזר בשרותיה של הרכבת/ האוטובוס כדי לדלג עליהם (שוב, כפי שאנחנו עשינו). הקישו כאן לתיאור מסלול השביל כולו (בפירוט רב, אך למרבה הצער, בגרמנית), העובר מאנגדין התחתונה לאנגדין העליונה. למרות הסימון המצוין של המסלול, רצוי לרכוש מפות סימון שבילים מפורטות בקנה מידה של 50000 . ניתן לקנות ב-Tourist Information מפות זולות יחסית (upper Engadine ו lower Engadine בנפרד). זאת במקרה שרוצים לשנות את המסלול (למשל לחתוך לעיירה הקרובה, או לעלות לפסגה הנמצאת מעל המסלול) או במקרה (נדיר מאוד) כשהסימון אינו ברור.
ימים 1-3: מציריך לסנט
המסלול שעשינו בסוף אוגוסט-תחילת ספטמבר 2006 עובר לאורכה של via Engiadina עם שינויים מסוימים:
יום 1 - הגעה והתארגנות: נחתנו בציריך בשעה 11 בערך. קנינו כרטיס רכבת half price והופ, לכיוון סקול. הזדרזנו כדי להספיק להצטייד במפות וכן למצוא מקום לינה באמצעות ה tourist information. מצאנו B&B נחמד מאוד ובמחיר סביר -; מומלץ ביותר (Madelene Mayer -; לפנות דרך ה tourist information). התברר כי בעלת הבית אינה דוברת מילה אנגלית לרפואה. התקשורת התבצעה תוך שימוש בתנועות ידיים, פנטומימה, איורים בעיפרון ושימוש חוזר ונשנה בשבע המלים בגרמנית (בערך) שאני יודע. התוצאה -; קומוניקציה מעולה שלא הייתה בשום אירוח שהיינו בו בישראל. תוך שימוש באצבעות ידיים וציור של שעון הסברנו למארחת שאנו מעוניינים שארוחת הבוקר תהיה ב 6:45.
יום 2 -; מ Vinadi ל Tschlin: קמנו מוקדם, ב-6 בבוקר, כדי להספיק ולתפוס את האוטובוס הראשון היוצא לוינאדי (Vinadi) ב 7:30. נוסעים באוטובוס, אנחנו ועוד זוג נוסעים. מסתבר שלא שמנו לב שחלפנו על פני וינאדי, צומת קטן וחסר ייחוד ואנו באמצע ההרים, במרחק של כעשרים דקות נסיעה מתחילת המסלול. אני שואל את נהג האוטובוס, בחוסר אונים משהו, מה אני אמור לעשות כעת. הנהג, גבר נמרץ, יוצא מהאוטובוס ועוצר משאית הנוסעת בכיוון ההפוך, ולאחר החלפת מילים קצרה עם הנהג אנו על המשאית, מצטופפים בקבינה עם תרמילי הענק שלנו. הנהג מוריד אותנו בדיוק בפתח המסלול, ואנו מחליפים ברכות איחולים והרבה תודות Danke Schen. המסלול עולה בנוף יפהפה, צמחיה וחוצה פלגים ונחלים מקסימים. העליה ממשיכה לסירוגין לגובה של כ 1700 מטר. במקומות רבים השביל תלול, והברכיים די מתלוננות על הפתיחה המפרכת.
לאחר כ-5 שעות, שבהן לא פגשנו נפש חיה, מגיעים לעיירה צ`לין (Tschlin), עיירה קטנטנה ויפהפיה ששמרה על הצביון המיוחד של האיזור (רחובות צרים מרוצפים ובתים עתיקים). התאכסנו במלון קטנטן בשם Hotel Macun שהוא היחיד בעיירה ובו ארבעה חדרים זוגיים, כך שאם מתכננים ללון בו, רצוי מאוד להזמין מקום מראש (טלפון 081 866 3270). במלון אווירה מיוחדת מאוד. לינה וארוחת בוקר לזוג: 130 פרנק שוויצרי. המלון מנוהל על ידי בחור ממקדוניה וחברתו ההולנדית, שכפי שהתברר, הייתה כשנה בישראל ויודעת להגיד `מה נשמע` במבטא הולנדי משעשע. החלפנו עימם קפה טורקי עלית בקפה יווני. רכשנו גם מצרכים במרכול משפחתי נחמד סמוך למלון, שיתדלקו אותנו באותו ערב וכן למחרת בצהרים.
יום 3 - מ Tschlin ל Sent: קמים מוקדם ואוכלים ארוחת בוקר נחמדה שאותה מגיש לנו הטבח של ה"מלון" שיוצא מגדרו כדי להשביע את רצוננו. בתחילת המסלול השביל עובר ביער יפהפה עם מגוון של פטריות ופרחים. שקט מאוד, קצת מעונן, ניחוח מיוחד עומד באוויר והאווירה, איך לומר, קסומה. את ארוחת הצהרים אנו עושים על אחו משובב נפש, זרוע במגוון של פרחים חמודים. והפלא ופלא, פתיתים לבנים זעירים, בגודל של מ"מ בערך מתחילים לצנוח על הדשא ועל הסנדביצים שלנו. בתחילה זה נראה כמו שלג אבל לא, זה ברד זעיר. מצאנו מחסה תחת עץ רחב עלווה וסיימנו בשמחה את הארוחה. המשכנו בדרכנו שמחים ומאוששים בשביל נחמד אך צר. כאן פגשו אותנו רוכבי אופניים שעלו מתנשפים (ברגל) בכיוון הנגדי ושאלו אותנו אם השביל הרחב יותר עוד רחוק... המסלול עובר בעיירה הזעירה ונה (Vna) וכן ליד מלון ההרים Val Sinestra. אמנם המסלול הסתיים בעיירה סנט (Sent) אך החלטנו לתפוס אוטובוס לסקול (כעשר דקות נסיעה) לחזור ללון אצל גברת הנחמדה שם התארחנו ביום הראשון. סך הכל, יום די קל של כחמש שעות הליכה, עם עליה מועטה וירידה מועטה.
ימים 4-7: מסנט עד לזרנז
יום 4 - מ Sent ל Motta Naluns (תחנת רכבל מעל Scuol): המסלול מתחיל באיזורי אחו הסמוכים לסנט, ומטפס לתוך חורש דליל יפהפה. ביום זה היה קר במידה חריגה לעונה ובמבט אל הצד השני של העמק ניתן היה לראות שלג על צמרות העצים. תוך כדי עלייה התגלו פיסות שלג קטנות שהלכו וגדלו עד כדי מרבדי שלג גדולים. לאחר כ 750 מ` עליה החל לטפטף קלות והוחלט על עצירה בצד השביל מתחת עץ אשוח לצורך כיסוי תרמיל ותדלוק קל. העניין הוא שלא כצפוי היה קר מאוד, ורעידת הולכת וגוברת של הגפיים תרמה לזירוז קצב הנגיסות ויציאה לדרך מוקדם מהמתוכנן. בהמשך הדרך נצפו עדרי כבשים ובקר רועים בשלווה באחו ובחורש עטורי שלג. לקראת סוף המסלול היו כבר מרבדי שלג רציניים והשביל לתחנת הרכבל Motta Naluns בוסס בשלג והיה מכוסה בוץ ושלוליות. ארוחת הצהרים היתה בקור מקפיא ורוח חזקה וגם אותה הזדרזנו לסיים כדי לצעוד לרכבל הבא היורד לעמק. הירידה, ברכבל פתוח, גרמה לנקישת שיניים, שעשויה היתה לגרום למפולות שלגים. בדרך חזרה לסקול (כן, החלטנו לחזור לגברת הנחמדה ואף ללון אצלה ביום שלמחרת) השיג אותנו זקן חביב בן 72. מסתבר שהוא כומר אוונגליוני בפנסיה, חובב ישראל ויהודים שעושה כאן את חופשתו. יש לו שישה ילדים ומעל עשרים נכדים והוא רץ כל בוקר חמישה ק"מ לשמור על כושר. מטייל בהרים כמו עז הרים צעירה ושמח בעולמו של הקב"ה. חוויה מרנינה בפני עצמה. הוא הדגים כיצד ללכת עם מקלות הליכה -; טכניקה שתסייע לנו מאוד בהמשך הטיול.
יום 5 - מ- Motta Naluns ל-Ardez: השביל מתחיל בירידה מתונה מתחנת הרכבל העליונה של Motta Naluns . ביום זה זרחה השמש במלוא חומה, ופיסות שלג נשארו רק במקומות המוצלים מתחת לעצים, בנקיקים וכד`. באחד הגאיות עוברת הדרך במחלבה בשם Valmala שם ניתן לרכוש משקאות קלים ומוצרי חלב עזים מצוינות לקנייה עצמית: במקום מונח מגש עם גבינות ארוזות, כל אחת מסומנת במחיר, ולצידן קופסת פח שבה יש להשאיר את הסכום המתאים ולקחת עודף אם צריך. לקחנו גבינה ושלשלנו בקופסא (שהיו בה כבר כמה שטרות) את הסכום המדויק. נדמה לי כי במזרח התיכון לא רק שהיו אוספים את הגבינות והכסף, גם את הקופסא לא היו משאירים. הדרך ממשיכה לאורך נחל נחמד ובו נצפתה תופעה מוזרה -; קרחון שקצהו מבצבץ מתחת לאחו מוריק (ראה תמונה). זה לא סלע כפי שניתן לחשוב במבט ראשון. המסלול ממשיך לרכס עם נוף מרהיב אל העמק וההרים שממול. לפני הירידה הגענו לאחו מקסים שם תכננו לעשות הפסקה מתודית (מנוחה לברכיים דואבות). אבל עדר של זבובים הצליח להבריח אותנו בריצה קלה במורד השביל בואכה ארדז (Ardez) , הניכרת במגדל האופייני.
יום 6 -; מ Ardez ל Lavin: היום מתחיל בעליה ממושכת אך מתונה מארדז למורטרה דדורה (Murtera Dadoura), בקתת הרים קטנה בגובה של 2142 מ` ממנה נשקף נוף מרהיב אל העמק וההרים סביב. מנוחה. תפוח ועיון במפה. כאן הבחנו כי מעל המסלול העיקרי נמצא אגמון קטן וכן נקודת תצפית (בקתה בשם Chamanna Cler) בגובה של כ 2476 מ` מעל המסלול הראשי. החלטנו לעלות ויהי מה. הטיפוס היה משתלם! נוף מרהיב ביותר על כל רכסי ההרים בסביבה וכן אל העמק נשקף מלמעלה. בדרך נראו מרמיטות רבות , מתחממות על הסלעים וצופות בעניין על המתרחש. לאחר שחזרנו וירדנו ל Via Engiadina השביל המשיך בגובה אחיד למדי וירד לעמק לא רחב אך יפה מאוד בשם Val Tuoi. כאן התברברנו קצת ובמקום להמשיך ולרדת במקביל לנחל שמרנו על קו גובה עד שמצאנו עצמנו בחורש דליל, ושביל `דליל` ולא אופייני.נאלצנו לחזור כרבע שעה כדי לאתר מחדש את המסלול. בהמשך הופך המסלול תלול וחלקלק ומטפס אל רכס ההר לגובה של כ 2200 מ` וממשיך בשביל יפהפה על קו גובה זה. מדי פעם נחשף נוף מדהים לעמק ולהרים שממול. היות והיה כבר בערך 6 אחה"צ והעדפנו לא להיכנס לחשכה, קיצרנו למטה בשביל מסומן שהיה אמנם תלול ולא כ"כ מתוחזק, אבל עשה את העבודה והביא אותנו ללאוין (Lavin) תוך כשעה. הגענו הביתה עייפים מאוד אך רצוצים (אבל בכל זאת עשירים בחוויות ומלאי שמחה).
יום 7 - מ Lavin ל Zernez: יציאה מלאוין עם כל הפקלאות על הגב. יום קל מאוד, מישורי. דווקא נחמד כיום מנוחה לאחר התיזוז של אתמול. הליכה של כ-3 וחצי שעות. הדרך עוברת בעיירה הציורית סוץ` (Susch). על פי המדריך זוהי העיירה היחידה שנהר ה-Inn עובר דרכה. בשביל יער נחמד, סמוך לנהר ה-Inn . מצאנו הרבה חמוציות עסיסיות ואף חגגנו עליהן. קטעים מסוימים של השביל עוברים במרחק לא רב (כמאה מטר מהכביש), וניתן לשמוע את המכוניות והאופנועים. מפני שהיה יום ראשון, וגם מזג האוויר היה נעים מאוד פגשנו על השביל הרבה רוכבי אופניים ומטיילים. סך הכל, יום נחמד אבל בהשוואה לימים האחרים במסלול -; ניתן לדלג עליו. ב-Tourist Information של זרנז מצאו לנו מלון קטן ונחמד (היו חילוקי דעות ביחס ל`נחמד`, אבל ציון `סביר` בטוח מגיע לו). אבל הרווח הגדול של יום זה היה בהמלצה מעולה שקיבלנו בTourist Information לשני הימים הבאים: לעלות לפרק הלאומי של שוויץ ולבלות שם את הלילה בבקתת הרים. הזמנו מקום (טלפון 081 856 12 35). באותו ערב ארגנו מחדש את הציוד בתרמילים. כל הפריטים שניתן היה לוותר עליהם הושארו בשקית גדולה אצל בעלי המלון. כחמישה-שישה ק"ג שחסרונם בהחלט הורגש לטובה...
ימים 8-11: מזרנז עד לסנט מוריץ
יום 8 -; מZernez ל Chamanna Cluotza: כאמור, אנחנו נפרדים ליומיים מהמסלול העיקרי של ה ViaEngiadina לטובת ביקור קצר בפרק הלאומי של שוויץ. פרק זה, ששיטחו 172 קמ"ר, מושך אליו לא רק מטיילים אלא גם מדענים החוקרים את החי והצומח בסביבתם הטבעית. יש בו כ 80 ק"מ שבילים, כך שניתן לטייל בו כמעט שבוע (ולמעשה זוג מטיילים שפגשנו עשה בדיוק את זה). העלייה מזרנז אינה קלה אך האווירה מדהימה. המסלול מסתיים ב-Chamanna Cluotza, בקתת הרים מבודדת בפרק הלאומי עם נוף נפלא אל העמק ואל ההרים ממול. יש להזמין מקום מבעוד מועד (טלפון 081 - 856 12 35). אנחנו הזמנו חדר פרטי (שתי מיטות פשוטות ותו לא) עם ארוחת ערב ובוקר. אפשר להתקמצן ולוותר על הארוחות אבל בהחלט לא מומלץ: הארוחות המשותפות באווירה החמימה מהוות רקע מושלם להכרות עם מטיילים לשמיעת סיפורים מרתקים והחלפות מידע ורשמים על מסלולי טיול באיזור. במקרה שלנו היו שם מטיילים משוויץ (לא מפתיע) מגרמניה (כנ"ל) וכן קבוצה של ציידים (שבמקרה זה באו רק לצפות בבעלי החיים הרבים בשמורה). האווירה בארוחת הערב המשותפת הייתה חמימה ונעימה מאוד והייתה חוויה נהדרת בפני עצמה. האוכל היה טעים מאוד ונבלע בכמויות. האדם שמתפעל את הבקתה, בחור נמרץ, זריז ושמח הוא חוויה בפני עצמה, מקבל את האנשים, גובה תשלום מבשל ומגיש את האוכל. בקיצור - שמחה גדולה. חדרים בסיסיים ביותר, ללא אור, מיטת קומתיים כאשר התקרה נמצאת כ-40 ס"מ מעל הדרגש העליון. העליה אליו דורשת כישורי לוליין וזריזות לא מבוטלת. מובן מאליו שמומלץ להימנע מקימה מהירה ופתאומית (למשל עקב חלום בלהות), כדי לא לקבל נשיקת לילה טוב במצח מהתקרה הנוקשה. השרותים ממוקמים בביתן אחר, עדיף לא להזדקק להם בלילה...
יום 9 -; מ-Chamanna Cluotza לZernez: קימה ב-6 בבוקר, כדי להספיק להתרחץ ולהתכונן בטרם ארוחת הבוקר ב 7:00. הארוחה פשוטה ובה ראינו פטנט נחמד: גושי חמאה צפים במים פושרים, ההופכים אותם נוחים וידידותיים למריחה. סידור נוסף שניתן לאמץ במקומותינו: כחלק מהמחיר רשאי כל מטייל למלא במימייתו ליטר של תה חמים מתוק (שהיה לו ניחוח ארומטי קל -; כנראה עשב דמוי מרווה). תה זה בהחלט אושש את נפשנו הרצוצה בעלייה הנכבדת של אותו בוקר. העלייה מהבקתה תלולה וממושכת למדי אך הנוף אל העמק ואל פסגות ההרים בהחלט שווה את המאמץ. בדרך מבחינים ביעלים על קו הרכס ובהמשך גם כמה עדרי יעלים די מקרוב. כאן ראינו לראשונה מרמיטה השורקת שריקה נוקבת כדי להזהיר את חברותיה מהולכי על שניים מתקרבים. בנקודה הגבוהה ביותר, אוכף Murter נשקף נוף פנורמי עוצר נשימה, שם עשינו שוב הפסקה מתודית (תפוח + מנוחה). כבר לא היינו מופתעים שכמה מבוגרים בני ששים-שבעים הגיעו אל האוכף מהכיוון השני (מולנו) . ושם ירידה ל Vallun Chafuol המכונה גם בכינוי החיבה P3, בהתחלה בנוף פתוח לגמרי, אחר כך בתוך חורש דליל ולבסוף ביער. ירידה ממושכת למדי (כ 1000 מטר) במהלכה עצרנו מדי פעם לטובת הברכים הדואבות ולטובת הבטן המקרקרת (פרי ושתי חבילות מרציפן). בסיומו חוצה המסלול נחל. כדי לא להפסיד את האוטובוס הקרוב, לזרנז (תדירות -; פעם בשעה) אנו עולים מהנחל עד תחנת האוטובוס ב P3 במהלך אחד, ללא מנוחות ודי מהר, מזיעים ומתנשפים כקטרים משומשים אנו מגיעים בזמן, כמונו גם האוטובוס צהוב המוביל אותנו אחר כבוד לזרנז. מוצאים מלון (זיל הזול, אבל למען האמת - די מסריח. במיוחד במקלחת, אותה לא אווררו כבר שנים רבות כנראה).
יום 10 - מ Zernez ל Samedan (ברכבת) ועליה ל Corviglia (ברגל): בסריקת החדר לפני העזיבה (תרגולת קבועה לאיתור חפצים שמנסים להישאר מאחורינו) נחשפים שלושה-ארבעה בקבוקים ריקים מתגוללים מתחת למיטה. אנו עוזבים את המקום בהקלת מה, תוך שמנסים להעריך כמה שנים נמצאים שם הבקבוקים. כנראה מתקופת מלחמת העולם השנייה. תפסנו רכבת לסאמדן שתהווה את מרכז המסלול לפחות ליומיים הבאים כיוון שלא רצינו ללון בסנט מוריץ (St Moritz) התיירותית (בדיעבד נשארנו שם עד סוף הטיול). הצלחנו למצוא דירה נחמדה, במחיר מציאה, כולל ארוחת בוקר והפלא ופלא -; עם "שרות חדרים" לפרק זמן גמיש. מעין בן-כלאיים מוזר שטרם נראה כמוהו. מיד לאחר ההתארגנות בדירה יוצאים לקטע היומי של המסלול. השביל מטפס מתונות על שביל רחב בתוך חורש אורנים שקט. לאחר כ500 מטר אנכי, מחלבה קטנה (Alp Muntatch) יפה המשמשת גם מזנון להלך העייף והצמא.
מכאן הדרך ממשיכה לטפס בשיפוע מתון. על המדרונות נראים מפעם לפעם כתמים אדומים גדולים. בהמשך עברנו ליד כתם כזה שהתברר כמורכב מצמחים נמוכים שעליהם ארגמנים-סמוקים. בהמשך מטפס השביל לקצהו העליון של רכבל Marguns (גובה 2273 מ`) וממשיך לקורביליה (Corviglia) . הצצה מהירה במפה הבהירה שהירידה ברכבל זה תאלץ אותנו לקחת רכבת או אוטובוס חזרה לסאמדן, ולכן חזרנו למארגונס (Marguns) בשביל עוקף יפה, שעובר ליד אגם הרים קטן בשם Lej Alv . מקצה לקצה, כל כולו כחמישים מטר, הקטנצ`יק, אבל הצבע טורקיז יפהפה. המים קרים (ניזון ממימי קרחון סמוך התנוסס על Piz Valleta בגובה של כ 3000 מ`). סוף דבר, התפנקנו בירידה לעמק ברכבל, ומתחתיתו דרך שדות יפים חזרה לסאמדן.
יום 11 -; מ St. Moritz ל Maloja: לאחר ארוחת בוקר דשנה, עולים על רכבת לסנט מוריץ, משם תופסים רכבל Signal לנקודה ההתחלתית של המסלול. בתחילת הדרך מטיילים לא מועטים, ביניהם מבוגרים מאוד שנהנו מזיו עולמו של הקב"ה. בצהריים, לאחר כמה שעות הליכה מתונה אנו עוצרים לחנייה בסמוך לפלג עליז. לא הרחק משם אנו חולפים מעל העיירה סילוואפלאנה (Silvaplana). האגם, המשתרע כ 300 מטר מתחתינו כחול עמוק -; נוף משמח ומהנה את העין. ממשיכים במרץ מעל אגם סילוואפלנה. כבר אחרי שלוש אחר הצהריים ועל פי ההנחיות נותרה עוד כשלוש שעות הליכה -; הסתלבטנו עד כה יותר מדי. כדי לסיים את המסלול בכבוד מבלי להיכנס לחשיכה, מגבירים קצב. בדרך אנו מפתיעים גור נחשים המתנמנם לו על השביל, ומנסה לברוח. אמנם ייתכן מאוד שהוא ארסי. בסוף הוא מתרצה ואנו מניחים לו להתחמק ולהעלם בעשב. בדרך גם ליקטנו פטל מעולה משיח מופלא שכנראה רק חיכה לנו. בירידה לאחד העמקים הציוריים נחשפת בפנינו קבוצה קטנה של בתים הלקוחים כאילו מימי הביניים. הקירות בנויים מאבנים גסות, כמעט ללא חיבור של טיח. הרעפים אף הם עשויים מאבני צפחה בלתי מסותתות. כשהתקרבנו התברר שאלו בתים מטופחים להפליא של חקלאים -; הכפר גרבסאלבאס (Grevasalvas). באיזור ציורי זה, אגב, צולם הסרט "היידי בת ההרים".
השמש כבר נעלמת מאחורי ההרים ומתחיל להיות מעונן, מגבירים קצב. עליה קלה לעיירה זעירה נוספת ( Blancua 203 מ`) ולאחר הליכה לא ארוכה במישור טובעני משהו מתחילה הירידה למאלויה (Maloja). כאן פגשנו שני מטפסי הרים, אשר בשל התראה על סופה צפויה החליטו (במהלך העלייה) לוותר ולרדת חזרה. מגיעים למאלויה בערך ב 18:20 כדי לגלות שהאוטובוס הבא יצא רק עוד כשעתיים. אישה מבוגרת וחייכנית שפירשה לנו את לוח היציאה המורכב משהו (וחוץ מזה כתוב בגרמנית שלא ממש נהירה לנו) מציעה, בתנועות ידיים, לתפוס טרמפים. העיירה כבר מנומנמת לגמרי והכביש די שומם. אבל מה כבר אפשר להפסיד? נעמדים בשולי הדרך ופושטים יד. אחרי כחצי שעה אוסף אותנו זוג מבוגר של שוייצרים, ומתפתחת שיחה ערה על שוויץ, על המצב בעולם, הסכסוך הישראלי ערבי, מלחמת לבנון וכו` וכו`. להפתעתנו מסתבר שישראל זוכה כאן לאהדה רבה. בסנט מוריץ מסיעים אותנו לתחנת הרכבת, הגבר קופץ להציץ בלוח הרכבות ומחליט להביא אותנו לתחנת האוטובוס במרכז העיירה, כדי שנגיע ליעדנו מוקדם יותר. נפרדים בחום, והרבה תודות Danke Schen. מגיעים לדירה בסאמדן אחרי שמונה בערב, עייפים ורצוצים, בדיוק כאשר מתחיל לרדת גשם. בזאת הסתיים המסלול העיקרי שלנו לאורך של עמק האנגדין. את היומיים שנותרו לנו העברנו בטיולים יפים באיזור סאמדן.
