ברצלונה רוקדת סרדנה - מחזה שכדאי לראות

נופש בברצלונה יכול לחשוף אתכם לאירוע לא שגרתי - מעגלים של אנשים שרוקדים את ריקוד הסרדנה בימי שבת או ראשון. המעגל הוא סמל לאחווה, לעצמאות הדדית, לדמוקרטיה. נטילת חלק חשובה מאוד בסרדנה, יש לקבל את כל מי שמחליט להצטרף, מבלי להתחשב בכשרון הריקוד שלו או בהעדר היכרות בין חברי הקבוצה. אם אתם רוצים להיחשף לחוויה מיוחדת במינה, התחילו לנוע במעגלים...
אביב כנען
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: ברצלונה רוקדת סרדנה - מחזה שכדאי לראות
Thinkstock Imagebank ©

מעגלים של רוקדים

אם נקלעתם בצהרי יום ראשון אל מול הקתדרלה (Placa de la Catedral), שברובע הגותי בברצלונה, ודאי הבחנתם בכעשרה גברים בחליפות שחורות מתארגנים לנגינה בכלי נשיפה שונים ובעשרה כסאות, המסודרים בשתי שורות על גבי במה נמוכה. כאשר הם נוטלים את כלי הנגינה שלהם ופוצחים בנגינה, הסובבים אינם נותרים לצפות בהם, אלא מתקבצים במעגלים, משלבים ידיים, יוצרים טבעות ומתחילים לרקוד. המעגל ממשיך לנוע קלות אחורה וקדימה, אבל הוא נעדר תנועות חדות או דרמטיות, ודומה שהריקוד נמשך ונמשך ללא קץ.

רוקדים סרדנה בכיכר San Gordi בברצלונה. צילום: uayebt/Flickrרוקדים סרדנה בכיכר San Gordi בברצלונה. צילום: uayebt/Flickr

אם תישארו, תשאלו מישהו מן הקהל או תעיינו במדריך התיירים שלכם, תגלו שזהו ריקוד המכונה סרדנה (Sardana). זהו ריקוד מפורסם, שהוא סמל הזהות הקטלאנית. זהו מחול המהלל את אחדות הקבוצה. המעגל הוא סמל לאחווה, לעצמאות הדדית, לדמוקרטיה. נטילת חלק חשובה מאוד בסרדנה, יש לקבל את כל מי שמחליט להצטרף, מבלי להתחשב בכשרון הריקוד שלו או בהעדר היכרות בין חברי הקבוצה.

מקור ריקוד הסרנדה

מקור ריקוד הסרדנה לוט בערפל הדורות, שכן לא נמצאו מסמכים עתיקים דיים שיספרו את סיפורו. עם זאת, מחולות מעגליים הנרקדים בצוותא, נפוצים במקומות שונים ובחברות שלא שמעו מעולם את המילה סרדנה. הדבר המבדיל את ריקוד הסרדנה ממחולות מעגליים אחרים היא החלוקה הנומרית של הצעדים והמקצבים. בתקופות פרה-היסטוריות ניתן למצוא שריד כלשהו לסוג ריקוד זה בריקודי הכישוף הפולחניים לשיפור איכות וכמות היבולים או בכדי לגבור על האויב בקרב. יש גם מי שמוצאים דמיון בין הסרדנה לפולחן השמש, ומבססים זאת על הסמיכות הרעיונית בין מספר הצעדים ומקצבם ל- 24 שעות היממה (8 קצרים - לילה, 16 ארוכים - יום).

 לרעיון שהסרדנה מקורה בתקופה היוונית יש חסידים לא מעטים. מתיקות הקווים, רכות התנועות ועדינות המכלול של ריקוד זה, הם מאפיינים ההולמים את התרבות ההלנית. עם זאת, יש קושי להוכיח שהיו אלה היוונים, שהביאו אותו לקטלוניה. ראשית, מפני שהקשרים בין שני העמים התבססו ברובם על מסחר וגם אם היתה ליחסי תן וקח אלה השפעה כלשהי על האומנות, אין בכך די על-מנת ליצור מיזוג קרוב הדרוש, על מנת להעביר מנהגים המושרשים באופן מסורתי בעם, כמו מחולות.

פסל ריקוד הסרדנה. צילום: אימאג בנק/Thinkstockפסל ריקוד הסרדנה. צילום: אימאג בנק/Thinkstock


 בימי הביניים ידוע על קיומם של מחולות מעגליים והן מעורבים, שבשל מאפייניהם, סביר להניח שהיו מבשרי ריקוד הסרדנה. חוקרי מחול הצליחו לקבץ מספר מועט של מסמכים בהם מוזכר מחול הסרדנה, אלה הם המסמכים ההיסטורים היחידים המאזכרים את הריקוד וחובקים את התקופה הנכללת בין המאות ה-16 וה-18, כולם אגב אוסרים לרקוד אותו, אבל יש בהם כדי לשפוך אור על המחול ועל העם שרקד אותו.

  • 1552 מועצת אוניברסיטת אולוט אוסרת על ריקוד הסרדנה.
  • 1573 כנסיית ז`ירונה אוסרת על כניסת זמרים נודדים שרקדו סרדנה.
  • 1575 בשל שימושים לרעה שבוצעו במהלך חגיגות קורפוס קריסטי, נאסר לרקוד סרדנה בתחומי הכנסיות.
  • 1585 ביצירתו של לופה דה וגה "אומן המחול", מוזכר מחול הסרדנה, אף שהמחבר כנראה לא הכירו, כיוון שבמחזה הנדון רוקד אותו רקדן יחיד.
  • 1596 בעיירה וויק נאסר ריקוד הסרדנה ברחבות שלפני הכנסיות, כיוון שהרעש הנוצר על-ידי כלי הנגינה מסיח את דעתם של המתפללים.
  • 1611 סבסטיא קורוביאס ביצירתו "אוצר הלשון הספרדית", מדבר על ה- Cerdana כמחול הייחודי לאזור קטלוניה (בכל הטקסטים הספרדיים המילה Sardana מופיעה כ-Cerdana.
  • 1616 ברומן המתאר את חגיגות ה- Carnestoltes (קרנבל קטלאני מסורתי) בברצלונה מתואר הסרדנה כמחול הפתוח לכל דכפין ממש כפי שהוא כיום.
  • 1625 בחגיגות בברצלונה לרגל הולדתה של אחת מבנות המלך. נרקד מחול הסרדנה כמו גם בחגיגות סנט ג`ורדי המצוינות מעט אחר-כך. ככלל, במהלך המאה ה-17 הופך מחול הסרדנה לריקוד אופנתי בקרב האריסטוקרטיה ונרקד בחצר המלך.
  • 1717 בליל חג המולד נאסרו ריקודים מכל סוג בשל חשש לבזיון החג הקדוש.

המאבקים מהם סבלו הקטלאנים באותן מאות, הותירו את רוחם חבוטה ושפופה. הריקודים בכיכרות החלו רווחים מאוד במהלך המאה ה-19, ונטלו בהם חלק בני כל הגילים ומכל שכבות החברה. אותו זמן הפך הריקוד למחול סיום במסיבות ובנשפים והחל מאבד את צביונו כמחול עממי, המאפיין את חבל הארץ. באמצע המאה ה-19 נהגה קבוצה של אנשי רוח צעירים להתכנס לצורך קריאת שירה. מפגשים אלה זכו לכינוי "Esbartades". אחת הדמויות הבולטות במפגשים אלה היה ז'סינט ורדאגר, שיחד עם משוררים נוספים הקימו את ה-"Esbarts", שהיו התכנסויות בהן קראו שירים וניגנו רפסודיות תחת כיפת השמיים. ה-Esbart Dansaire (קבוצת המחול) הראשונה, הוקמה בשנת 1908 בשם Esbart català de Dansaires (קבוצת מחול קטלאנית).

מאפייני ריקוד הסרדנה 

לאחר ההקדמה, 8 צעדים קצרים, חוזרים שאחריהם באים 16 צעדים ארוכים. שני סבבים נוספים של 8 צעדים קצרים וסבב נוסף של 16 צעדים ארוכים. קונטרפונקט ו-16 צעדים ארוכים, קונטרפונקט שני ו-16 הצעדים האחרונים שוב. לא קיימת כל בעייה של חזרה כי כל הצעדים זהים. המנגינות בהן השתמשו הן נעימות עממיות. אין יוצרים אמיתיים של ה"סרדנה". לכל כפר היתה נעימה פרטית משלו (אשר לעתים נרקדה גם בכפרים הסמוכים).

 בסביבות שנת 1825 מופיעה ה"סרדנה הארוכה", כתוצאה מן התשוקה העממית להימנע מבעיית המרחב שהציג ריקוד הצעד הנגדי. בשלב הראשון בשינוי צורה זה הוכפל מספר הצעדים של ה"סרדנה הקצרה", אבל מבלי לשנות את המסגרת המקצבית שלו. הריקוד עצמו נמשך מבלי להציב כל בעיה בפני הרקדנים. הנגנים, לעומת זאת, החלו ליצור נעימות חדשות, כיוון שבהארכתם מילאו הריקודים את כל משך המנגינה וה"סרדנה הקצרה" נותרה ללא שימוש. רוח היצירה שברה איפוא את המחסומים ונוצרו ריקודי "סרדנה" בעלי מספר משתנה של צעדים. בשנת 1850 ראה אור המדריך הראשון להוראת ה"סרדנה הארוכה" מאת מיקל פרדאס.


 ריקוד הסרדנה, הוא מחול הנרקד במעגל ומורכב מזוגות רקדנים, זהו מחול של ידידות. המשורר ז'ואן מראגאיי כתב באחד משיריו "זהו מחול פשוט של עם שופע אהבה המושיט ידו לשלום". יש מן הצדק באידאליזציה זו, שכן יופיו של המחול הצית את דמיונם של רבים כגון: מקס יעקב, ז'ול רומן או פאבלו פיקאסו, שאצלו הופך הסרדנה לטבעת מופלאה של רקדנים המעטרים את יונת השלום. בכל מעגל יש רקדן, שתפקידו למנות ולחזור באופן מתמטי את מספרי הצעדים של כל חלק כדי להתאים את הצעדים למשפטים המוזיקליים. אוהבי סרדנה עורכים תחרויות בהן מוענק תואר הריקוד היפה ביותר ובעל הטכניקה המשובחת ביותר. הסרדנה אמורה להיות ריקוד פתוח לכולם, גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, לא נדרש כוח על מנת לרקוד אותה, רק שמחה בלב ורצון לחלוק מעגל בו כולם משלבים ידיים.

מידי שבוע בכיכר העיריה בכיכר הקתדרלה בפלאסה קטלוניה ובסיוטאדלה בימים ובשעות שונות, בעיקר בסופי שבוע ובחגים, מתרכזים המחוללים ויוצרים מעגלים לצלילי התזמורת, המהדרין נועלים נעלי בד לבנות. את ציודם האישי הם מניחים במרכז המעגל, יש מעגלים קטנים ויש גדולים, רוב הרוקדים נמנים על האוכלוסיה הבוגרת (שלא לומר קשישה) אולם כפעם בפעם מסתננים לריקוד גם צעירים. אחת מרשתות הכלבו הגדולות מארגנת מדי פעם תחרויות סרדנה בין ילדי הגנים ותלמידי בתי-הספר בפלאסה קטלוניה.

 בתחילת האלף השלישי נאבק הסרדנה לשמר את זיקתו לחברה הקטלאנית המודרנית. אף שתנועת החייאה כבר פועלת על מנת לגרום לאנשים להוקיר את ערכי תרבותם בתקופה של יחס מפקפק ובלבול, בקרב הנוער פועלים ארגונים שונים להציל את מחול הסרדנה מן השכחה והאדישות הפושות בחברה הקטלאנית ומסייעים לו למצוא את מקומו בקטלוניה בת זמננו. אחד הגופים הפעילים ביותר בתנועה זו הוא Fundació universal de la Sardana בשיתוף עמו הקרינה הטלוויזיה הקטלאנית לפני שנים אחדות תכנית שבועית שאפתנית ומוקפדת ביותר, שהציגה את מחול הסרדנה בקטלוניה ובעולם.

היכן ומתי רוקדים

  • בשבתות בשעה 18:00 ובימי ראשון בשעה 12:00 בכיכר הקתדרלה.
  • בכיכר העיריה: בימי ראשון בשעה 18:00 (לא קבוע).
  • זמני האירוע והשעות המצוינות עשויים להשתנות בהתאם ללוח זמנים עירוני, חגים ואירועים אחרים המתקיימים בכיכרות.

לתחילת הכתבה

מעוניינים במידע נוסף על נופש בברצלונה? הנה קישורים מומלצים:

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על ספרד