מנווטים למלון
אנחנו זוג+3 ילדים בגילאי 12 -;11 -;7 והיתה איתנו עוד משפחה עם ילדה בת 12. שתי המשפחות אוהבות לבלות יחד וידענו שיהיה מוצלח. את ההחלטה לטוס להולנד קיבלנו אחרי שיטוט בפורום בחיפוש אחרי יעד אטרקטיבי, לא היה לנו הרבה זמן להתארגנות אבל הצלחנו בעזרת סיפורים אחרים לבנות מסלול. יצאנו לטיול להולנד בחששות שיהיה לנו קשה להתרשם אחרי שחרשנו לפני שנה את ארצות הברית, אבל הופתענו לטובה. הולנד מדהימה - יעד קרוב ולא נורא יקר... ארבעה ימים לפני המועד המיועד הזמנו את הטיסות, בתי המלון והרכב. נכון, זה מעט זמן להתארגנות אבל עשינו זאת כדי להוזיל את הטיסות למחירי הדקה ה-90. את העבודה של הכנת היעד עשיתי כשבועיים-שלושה לפני. קניתי את הספר של יונית, מנהלת פורום אירופה, את המפה והתחלתי לקרוא טיפים וחומר רב בפורום משפחות. אין מה לומר זה פשוט עשה לנו את הטיול.
לאחר חיפושים מצאנו טיסה במחיר סביר (למרות שכמה ימים קודם היה יותר זול אפילו) הטיסה של ישראייר בשבת בבקר עלתה לנו 399$. הטיסה ארכה 4 שעות וחצי ואת רובה העברנו בפטפוטים ושינה (הילדים קמו בלילה ב3 לפנות בקר...). לאחר הנחיתה הלכנו להשכרת רכב ולקחנו את הרכב שהזמנו לשתי המשפחות יחד (מיני ואן) - עלה לנו לשבוע 450$ (עם הנחה מהעבודה) כולל כל הביטוחים והכל מכל...
שכרנו מכשיר GPS בשדה התעופה בחברת הרץ (התקשרנו יום לפני...)הם נתנו הסבר מהיר שהתברר כבעייתי כשנחתנו. עליזים ושמחים במכונית אנחנו מנסים להתחיל לנווט ולהגיע קודם למלון ``התוכי`` בליידן - ואין מכשיר! כלומר אין הנחיות קוליות... התברברנו כהוגן (גשם בחוץ, כולם עייפים), עצרנו בדרך הולנדים חביבים שיכולים לעזור שעות בלתת כיוונים, ואיכשהו ראינו שלט שמכוון לאמסטרדם. בו במקום החלטנו לנצל חצי יום שנראה אבוד. אני תמיד אומרת שיום טיסה הוא יום אבוד, אז אילתור המקום של חצי יום באמסטרדם נראה לנו ממש בסדר.
כאן מיד שלפתי מהזיכרון את חניון ארנה ואכן ממש לפי ההסבר הגענו לשם קיבלנו 2 כרטיסים לרכבת וירדנו 2 תחנות לפני הסוף בתחנת ווטרלו והתחלנו לטייל. מראש הצטיידנו במטריות ושכמיות ניילון (מאורלנדו...) והיינו מסודרים. מה קרה? קצת גשם - זו חוויה באוגוסט! מצד שני אני כן ממליצה לקחת מעיל גשם.אחרת נרטבים מכף רגל ועד ראש. עוד בנושא מזג האויר, בלילה היו שם 16 מעלות ולחברים שלנו ממישור החוף היה קר נורא. אנחנו ירושלמים ולכן לא נבהלנו... הבן שלי הלך בשכבות חולצה קצרה מתחת לארוכה והיה לו בסדר.
הגענו לאמסטרדם והתחלנו בטיול רגלי. הגענו לשוק פרחים, הלכנו לאורך התעלה, עשינו שייט מרחוב רוקין ואכלנו פלאפל בפלאפל מעוז. אפרופו אוכל, נראה כאילו בכל פינה יש שווארמה, ואפילו בליידן מצאנו כמה כאלה. לרגע חשבנו שאנחנו בתורכיה, אבל זה היה לא רע כשהיינו מאוד מאוד רעבים ורצינו משהו "כאן ועכשיו". אחר כך נגלה כבר כמה מסעדות יותר טובות, אבל זה בהמשך.עדיין בלי GPS, למרות כל הנסיונות, החלטנו לנסוע למלון ולהעזר במפה ובשילוט בדרך. טעינו מספר פעמים, עצרנו כמה פעמים, קיטרנו, שאלנו וכבר כמעט התייאשנו, עד שבאחת העצירות מישהו אמר שהוא נוסע לליידן וניסע אחריו. יש אלוהים!
הגענו סוף סוף! אנחנו, החמישה קבלנו סוויטה ענקית יפה ונקייה תמורת 120 יורו ללילה, ואילו השלישיה קיבלו חדר גדול תמורת 85 יורו ללילה. חדרים ממש שווים וברמה. הופתענו לטובה כי מבחוץ חשבנו שהגענו לאכסנייה. המלון עצמו מרוחק מה-Centrum, כשלושה קילומטר וככה קיבלנו חוויה של כפר ולא עיר סואנת, מה שהלהיב את הילדים שהתרוצצו בדשא. נסענו למרכז לסופר מרקט מצויין שפתוח כל יום משבע בבוקר עד תשע בערב. קנינו באגטים חמים ,גבינות, נקניק, ירקות, פירות והכנו לעצמנו קפה וחיכינו ליום שציפה לנו למחרת.... מיד כשעלינו לחדר יצרנו קשר עם חברת ההשכרה של הGPS והם התקשרו למלון ובעזרת שיחת ועידה נפתרה הבעייה והמכשיר היה מוכן לפעולה. כדי לנסות אותו יצאנו לליידן. זו היתה שבת, והעיר היתה עמוסה בפאבים ובמסעדות פתוחות. נהננו מהאווירה, העיר ממש נחמדה ומקום נחמד מאוד ליציאה לטיולים.
ליידן
יום ראשון - (אבל היום השני בעצם להגעתנו)
התעוררנו לקראת תשע (מה שלא יקרה בימים הבאים) ועד שיצאנו מהמלון היה כבר עשר וחצי... עברנו בסופר מרקט במרכז ושוב הצטיידנו במטעמים. עצרנו בליידן ליד טחנת הרוח המפורסמת ``הבז``. לאורך התעלה ישבנו בבטלה מוחלטת ועשינו פיקניק /ארוחת בקר (אל תשכחו - 4 טרמיטים רעבים לא מוותרים לנו....).יכול להיות שזה בגלל שהיה יום ראשון וכולם בחופש, אבל פשוט לא היה עומס, העיר היתה ריקה וכולה ``שלנו``. היה ממש כייף - שתינו שם קפה ולאחר מכן התחלנו לממש את התוכנית לפי הספר והמלצות הפורום. נסענו בעזרת הGPS (שבמשך הזמן ממש התאהבנו בו) למדורדם, מיני הולנד, וזו היתה פתיחה נחמדה - כל הילדים עברו בין האתרים הצטלמו וסימנו לנו מה הם רוצים לראות ``אמיתי``. היינו שם בערך שעה וחצי.
משם לא הלכנו לטיילת סכוויניגן, למרות שזה מה שהתבקש, כי רצינו לחזור אליה בערב בדרך לליידן. רוטרדם ודאן האג קרובות לליידן ותמיד הן היו בדרך שלנו. הלכנו לראות את התמונה פאנורמת מאסדק והאיש בכניסה אמרנו לנו שזה נחשב לאתר של ישראלים. רציתי להגיד לו שכולם באים עם אותו ספר על התמונה. מה יש לומר - הילדים עמדו פעורי פה. ביקשנו וקיבלנו הסבר בעברית. באמת מדהים. בהמשך הרחוב ראינו את את ארמון השלום בדרך לחנייה של האוטו.
משם נסענו לראות את בתי הקוביה מבחוץ. הילדים ראו את זה קודם במדורדם וזה היה נחמד לראות את האמיתי. התעכבנו מעט על הגשרים ברוטרדם מעל לנהר מאס - גשרים שאין כאלו בארץ. אז, לקול מצהלות וצילומי הילדים, נסענו לחפש את ספינת הפנקייק. הגענו לקראת שלוש וחצי וזה היה שומם. הייתי בטוחה שפישלתי ואיכזבתי את הילדים (בהקשר זה, כל ההודעות שהם כותבים זה בהולנדית ואין אף מילה באנגלית). כמעט הלכנו, אבל אחרי שהמתנו רבע שעה פתאום ראינו זוג הולנדי צעיר וחביב היא הסבירה לנו שיש הפלגה בארבע וחצי וזה מוקדם להגיע ותיכף יגיעו אנשים. שמחנו שלפחות נהיה ראשונים בתור... ממש לא!! כשיצא הקברניט היינו אומנם ראשונים, אבל הוא החזיק רשימה ואמר שאנחנו ראשונים רק אחרי שכל ההזמנות יכנסו. הרבה הזמנות. ליתר דיוק נכנסנו אחרונים.
אולי רצוי לציין שצריך להזמין מקום מראש. מזל שניכנסנו אחרת זו היתה ממש אכזבה לילדים שכבר היה להם ריר מהסיפורים שלי. או שאולי רק בגלל שזה יום ראשון צריך להזמין? בכל אופן, השייט היה כייף. הילדים אכלו פנקייקים וגלידה מסוגים שונים ואנחנו שתינו קפה עם הפנקייק. באמת כייף. יש אפשרות עם ילדים ממש קטנים לשחק על הספינה במפלס הראשון בבריכת כדורים כמו בקיפצובה.
החלטנו לקנח במגדל היורומוסט הצמוד וקיבלנו כרטיסים חינם לילדים (דרך הספינה), עם כל הפנקייקים בבטן זו היתה חוויה מפוקפקת בעליל... מהמגדל רואים את העיר כולה והיה נחמד לראות את כל האנשים עושים פיקניק בדשא ונראים מלמעלה כמו סוכריות צבעוניות (המגדל בגובה 185 מטר). הבן שלי בן 7 אמר שכואבת לו הבטן ודרש לרדת. לגדולים זה היי אדרלנין במיטבו במיוחד, המעלית שמסתובבת כמו ספירלה. במגדל יש סנפלינג מהמגדל עצמו והיו אמיצים שעשו. כשירדנו היתה שם אחת שעשתה כי הכריחו אותה וירדה למטה מעולפת - סיפור אמיתי! כלומר, זה ממש לאמיצים.
סיימנו וחזרנו לטיילת סכוויניגן שהיתה מאוד תוססת וצבעונית מצאנו חניה מול הקזינו ,יש שם גם קומפלקס מסעדות צמוד ובכלל המון מסעדות ודוכנים לאורכה. יש שם מסעדה בשם ``מצדה`` של שני שותפים, ישראלי ותוניסאי, ומכאן השם. על המפיות מצויירת מצדה שלנו ואילו המלצר היה בכלל כורדי - בקיצור שלום במזרח התיכון. פיטפטנו איתו והוא היה חביב אלינו והזמין אותנו לבוא כל ערב. אכלנו מיקס גריל בשר, שעלה לשתי המשפחות 70 יורו. טיילנו קצת בעיר עם הבתים והרחובות המשגעים האלו ולא הפסקנו להגיד "וואו" ולהישבע שנבוא לגור פה בפנסיה עוד 25 שנה בערך. אחר כך אמרתי את זה על כל עיירה שביקרנו.... משם עייפים ומרוצים נסענו למלון. ואני חשבתי שהפנקייק יספיק להם...
פארק המים דורנייל
יום שני (יום שלישי לטיול)
בין יום ראשון (שזרחה בו השמש) ליום שני , לא היה קשר. קמנו בבקר לקול הגשם השוטף שדפק בחלון ,המומים! זה היה היום שתיכננו לבקר באפטלינג, אבל מיד הבנו שזה טיפטוף שלא ממש הולך להפסיק. זה היה ממש גשם שוטף, וניכנסנו לדיכאון קל. אחרי הקפה התעשתנו וזרקנו מספר רעיונות. הלכנו ללשכת התיירים בליידן שלצערי הרב ממש לא ידעה לעזור לנו ולא הציעה כלום אטרקטיבי, ורק ידעה להגיד שגשם כזה ``נורמלי`` בהולנד. בחדשות בערב הבנו שזה יוצא דופן - לאו דווקא בגלל שאנחנו מבינים הולנדית אלא לפי הדיווחים השוטפים בעיקר בליידן. אחר כך נגלה גם שגשם בליידן לא מצביע גם על גשם באזורים אחרים.
בקיצור נזכרתי שפארק המים דורנייל נמצא נורא קרוב אלינו ועד כמה שהבנתי (גם במיני הולנד ראינו...) הוא די מקורה, עם חלק אחד של מתקני שעשועים שהוא פתוח. זה נמצא בעיירה וואסאנאר, 5 דקות מליידן. קודם כל האתר משגע, שקוע בתוך יער ירוק עבות שכבר היה שווה. אחר כך הבתים שם - כל בית נמצא בתוך יער עם שבילי הליכה כשלא יודעים בעצם איפה הגבול של הבית והיכן מתחיל היער. בתים מדהימים ואזור יפהפה. גם שם אני רוצה לגור בפנסיה.
בעלי נכנס להתעניין ובית כזה עולה חצי מיליון יורו... תאמינו לי - שווה.
הגענו לפארק עם בגדי ים בתיקים ומטריות ושכמיות עלינו. ממש מחזה, הולכים לשחות ובחוץ קר וגשום... כל הזמן המבוגרים צעקו לי שאני לא נורמלית, אבל זו היתה ההפתעה - איזה יום מוצלח - לא יאמן. כבר מההתחלה היה ברור שצדקתי: קודם כל ראינו בחנייה המון מכוניות והבנו שלא רק אנחנו משוגעים. מייד נרגעתי כי ידעתי שאם אני טועה, 7 אנשים תולים אותי ומנשלים אותי מתפקיד המדריכה. ממש סיכנתי את המוניטין שלי...הגענו לקופה בכניסה לפארק ושאלנו שאלות לגבי מה פתוח ומה סגור ואם זה מתאים ליום כזה ושאנחנו די אבודים בגשם... הקופאית אמרה שהרוב פתוח ורק חלק מהמתקנים סגורים אבל בגלל שאנחנו נחמדים הכניסה היום בשבילנו חינם על חשבון הפארק! היינו בהלם!! נכנסנו, קיבלנו לוקרים (תאים לשים את התיקים המטריות והסוודרים) ובפנים היה חם כמו בסאונה, לא היה צפוף, אבל היו המון אנשים. בחירה מוצלחת ליום אבוד: בחוץ גשם שוטף ואנחנו עם בגדי ים נהנים מיום כייף, ממש מחזה סוריאליסטי.
בפארק עצמו יש בריכה עם מגלשות (כמו שפיים) סגורה לגמרי ויש גם מגלשות ותעלות עם אבובים והכל בפנים. זה מתאים לקטנים וגם גדולים, כשהמתחם המרכזי הוא בריכות נמוכות לפעוטות ואחר כך עד גובה מטר. מסביב יש מתקנים ממש לגדולים עם מגלשות ואבובים ואני שוב רוצה להזכיר -; הכל מחומם ומקורה. כשיצאנו זרחה השמש וגם פארק השעשועים הופעל, כך שהכל היה לטובתינו. היתה שם רכבת הרים לקטנים עם דיווש של אופניים, גלגל ענק, טיפוס סנפלינג לילדים, ספינת פיראטים ומשהו כמו ``ספלאש`` בקטן, אבוב שיורד במהירות למים. ממש מקום חביב ואל תשכחו שלא שילמנו... יש שם גם חלק לקמפינג והיו אנשים עם אוהלים וקרוואנים. הילדים שכחו את אפטלינג בלי בעייה.
בערב יצאנו לטייל בליידן, והגשם קצת נרגע. אכלנו במסעדת נפוליטנה פיצה והשרות היה איטי נורא כי הפיצות לא מוכנות מראש, אלא כל פיצה נעשית במקום. הילדים טוענים שזו הפיצה הכי טעימה בהולנד והיה להם למה להשוות. נגמר היום השלישי לטיול, ציפינו לראות איך נקום בבוקר - שמש או גשם?
המוזיאון הפתוח ופארק האופניים
יום שלישי (היום הרביעי של הטיול)
ראינו שיש מזג אוויר אפרורי ואין שמש וחיכינו ליום יותר טוב לאפטלינג. החלטנו ללכת למוזיאון הפתוח בארנהם ולשלב את פארק האופניים אוחה פלואה, כי איך אפשר להיות בהולנד, לראות את כולם רוכבים ולא לעשות זאת? קמנו מוקדם, התארגנו עם סנדוויצים שתייה וחטיפים לדרך ויצאנו לדרך כי האזור הזה מרוחק מליידן. למרות שזה לא על הכביש אלא סטייה, התחלנו בבורסת הפרחים באלסמיר, אליה הגענו לקראת עשר וחצי. מאחר ובשעה זו הכל מתחיל לדעוך (צריך להגיע בתשע), שוב הורשנו להיכנס חינם (שוב מזל!!!). הילדים הספיקו לראות את כמויות הפרחים ואיך זה ``עובד`, ואילו אנחנו המבוגרים יותר נהננו. אני חייבת לציין שלא הגענו מוקדם כי המכשיר לא מצא את המקום. הכתובת בספר לא נכונה ולכן חזרנו פעמיים לאותו מקום. רק כשנכנסתי לקטגוריה של האטרקציות במכשיר מצאנו...
משם נסענו למוזיאון הפתוח בארנהיים. מיותר לציין שנהנים בכל מקרה מהדרך, מסתם נסיעה או עצירה לפיקניק עם כל הפרות והכבשים שמסתובבים שם חופשי. כל תעלה או אגם או אחו ירוק כזה עוצר נשימה ואת זה אין בארצות הברית, לכן זה היה מדהים בשבילנו. במוזיאון הפתוח הילדים הכי נהנו מהאזור של הדייג (שייט), במאפיה וכמובן באזור הילדים, שם הילדים מתנסים בשאיבת מים, כביסה וחליבה. אפשר היה לבחור אחר כך בין בישול במטבח ואכילה של מה שבישלו(הטבחית לבושה בבגדים מסורתיים) או ללכת לעבוד בחרישה ואחר כך לבוא להצטרף למטבח. בני הקטן בן השבע אמר שהוא רוצה לחזור כל יום. טוב שהוא לא ביקש שהטבחית ההולנדית תאמץ אותו - שבע שנות טיפול יומיומי מסור נעלמו כלא היו...במטבח הם הכינו פירה עם חסה וטיגנו ``האם`` (שורשיהם היהודים לא נתנו להם לטעום מהבשר). מה שיותר נחמד זה שמתוך הקבוצה של ה-10 היו לפחות 7 ישראלים. המטבח אותנטי וזה נחמד, וממש הכניס אותם לעולם של חווה הולנדית אמיתית. אנחנו שלא לקחנו צימר אלא מלון, נהננו פי כמה וכמה. גם הגדולים התנסו ונהנו, אבל הילדים מצאו את השייט אצל הדייג יותר מוצלח.
קינחנו במאפייה שיש בה ריח של קינמון מעלף... קנינו לדרך עוגיות ואכלנו פנקייקים קטנים עם אבקת סוכר. בכלל באזור הזה יש אפשרות לשבת על כוס קפה ועוגיות בזמן שהילדים רוכבים על סוגים שונים של אופניים. בזמן שהילדים בישלו, ניקו וחרשו אנחנו ישבנו עם כל ההורים הישראלים בחוץ והעברנו טיפים וחוויות להמשך הטיול. את המסלול בארנהיים מומלץ להתחיל ברכבת כדי לקבל רושם על המקום ולבחור את מה שמתאים לנו. היינו שם כמעט עד לשעת הסגירה. יצאנו מהפארק בחמש לכיוון אוחה פלואה. במודיעין בכניסה לפארק האופניים אמרו לנו ששווה לחכות כי עוד מעט המחיר יורד לחצי וחבל לשלם מלא (יפה מצידם, הגונים)ופגשנו גם שם את החבר`ה מארנהיים, וכמו כל ישראלי טוב העברנו את הטיפ הלאה וכך ניכנסנו כולנו בשש.
לקחנו אופניים שהיו בשפע, כי לא היו המון אנשים. לילד בן השבע לא היו אופניים מתאימות ולכן בעלי לקח אופניים עם אפשרות להרכיב מאחור וכך נפתרה הבעייה. וכולם התחילו לרכוב... אופס - מפות... לא לקחנו מפה ואז היה מאוחר מדי לחזור וכולם התקדמו הלאה והתרחקו בהתלהבות לרכוב סוף סוף כמו הולנדים אמיתיים. אני נשארתי עם האוטו ותפקידי בכוח היה לחפש את כולם ולאסוף את המתעייפים. ואולם, שבילי האופניים ממש לא מקבילים לכביש, רק במאה המטרים הראשונים, וככה הלכו להם לאיבוד כל רוכבי האופניים - הם יצאו ביציאה של אוטרלו ואני חיכיתי ביציאה של ארנהיים... למזלנו, כולנו בוגרי צבא ומיד העברנו קשר דרך אנשים וכך נמצאו כל הנפקדים... דרך אגב כולם סיכמו שזו היתה האטרקציה הכי הכי בטיול למרות שהיה מעייף.
בסוף הגענו לאגם שחלק מהאנשים אמרו בדרך שאין דבר כזה בפארק. אך אני, בוגרת הפורום, לא ויתרתי ונסעתי עם האוטו ואכן - יגעת ומצאת - תאמין. מקום מקסים ונהדר שחילץ אפילו מבעלי כמה קריאות וואו. מאחר והחבר`ה שרכבו התעייפו ולא הגיעו בסופו של דבר אל האגם עם האופניים, עשינו זאת ברכב ועל הדרך היינו במוזיאון קרולר מולר. מכאן יש לדעת שחובה לסכם נקודת מפגש עם רוכבי האופניים וזאת על ידי עיון במפה שלוקחים בכניסה (ואתן, כזכור, אם לא מבקשים לא מציעים -;שימו לב). את פארק הקופים פיספסנו ואני די מצטערת...
יצאנו מהפארק בערך בשמונה בערב. נסענו וראינו בדרך לליידן שילוט לאוטרכט ולמרות שלא תיכננו החלטנו להיכנס ואנחנו ממש שמחים על כך. כמו שכולם מספרים, ממש יפה שם ואם זה היה תלוי בנו כל יום היינו באים לשם. החנינו את האוטו בעיר, ממש קרוב למגדל הפעמונים, טיילנו בסמטאות ולאורך התעלה הישנה וישבנו באחד מבתי הקפה הרבים שפזורים שם. היה כבר מאוחר וחלק מהמסעדות לא הסכימו שניכנס, למרות שאנחנו דווקא נורא רצינו לשבת לאכול דווקא למטה במפלס התעלה ,כי זה יוצא דופן שהתעלה נמוכה יותר מהמדרכה ויש שם למטה המון מסעדות ובתי קפה. לבסוף אכלנו אוכל יווני במסעדת קורפו ,עלה לנו 70 יורו לשתי משפחות והזמנו מיקס גריל. היה בסדר. אוטרכט יפה ושווה עוד יום לצערינו כל יום אמרנו שנחזור ולא הספקנו...
נגמר עוד יום הפעם הגענו למלון לקראת חצות הילדים היו הרוסים אבל מלאי חיוכים וחוויות. הבטחנו להם שמחר אפטלינג ומי שיתעורר ראשון יעשה השכמה מוקדם, אבל לא הבנו כמה מוקדם הם מוכנים לקום בשביל אפטלינג...
עולים צפונה
יום רביעי (היום החמישי לטיול)
השמש מחייכת וזהו יום מתאים לאפטלינג ,אבל כולם ``תפוסים`` וצולעים מיום הרכיבה מאתמול באוחה פלואה... לא נורא, שום דבר לא ישבור את הילדים הללו. דפיקה בדלת בשבע בבקר רומזת לנו לקום כי היום הגדול הגיע! נסענו לסופר להביא פרודוקטים (וכמובן נמלי שוקולד...), התארגנו והתחלנו לנסוע. אלא שאז משהו קרה עם הGPS - משהו בכתובת כנראה קפץ ולא שמנו לב ופתאום... מצאנו את עצמנו באמסטרדם בכיוון השני! כבר היה מאוחר וכל המאמץ להגיע לאפטלינג בפתיחה התפוגג. אני נאלצתי להודיע לילדים שהתוכניות משתנות ואין אפטלינג כי אנחנו עלינו צפונה.
אתם מדמיינים מה הלך באוטו? תוך הרגעת העניינים ובהתייעצות כולל הילדים הבטחנו להם יום של כייף. ואז שוב החלפה בתוכניות, יום רביעי ברציפות, והחלטנו שאם אנחנו בצפון, נלך לוולנדאם, שייט למרקן ובמקום שוק גבינות בגאודה נלך לאדאם... וכך היה. התחלנו באדאם כדי לא לפספס את שוק הגבינות. החנינו את האוטו ברחבה הגדולה בכניסה לכפר, היתה שם חניה מסודרת והיו שם אנשים שכיוונו אותנו. החנייה מצויינת ובמרחק 5 דקות הליכה מהשוק עצמו. טיילנו ברגל בסמטאות הכפר הציורי הזה, בדרך קנינו גבינות ,תותי עץ ואוכמניות כמו כן יש חנויות למזכרות במחירים סבירים וכמובן חנויות שוקולד שנעשה בעבודת יד במגוון צורות וטעמים.
ריח הדגים והצ`יפס נישא באוויר והאווירה היתה מצויינת. ראינו את המופע והילדים נהנו, אחר כך הליכה עד למגדל וחזרה מהצד השני של השוק ודווקא בין כל הבתים שהחלונות שלהם פונים לחזית ובין התעלות שחוצות אותם. כבר התחלה טובה ומבטיחה. משם נסענו לכפרי דייגים שהיו מהנים. נסענו לוולנדאם, מצאנו חנייה בלי בעייה בסמטאות הכפר וקרוב לרחוב הראשי שנושק למים. בתחילת הרחוב יש חנות צילום ושם מצלמים את כל המשפחה בבגדים אותנטיים. תמונה כזו עולה לחמש נפשות 20-25 יורו תלוי בגודל, והיא מזכרת נהדרת. רצוי להצטלם בהתחלה ורק אחר כך לטייל כי לוקח חצי שעה עד שהיא מוכנה. וולנדאם ומרקן פשוט מדהימות. שם קנינו קצת מזכרות וחולצות של הולנד, קנינו דגים מטוגנים ברחוב וכמובן צ`יפס. בפינה יש את מסעדת קתרינה למי שרוצה לנוח ולהנות מארוחה יותר גדולה.
אחר כך תיכננו לנסוע לליילסטאד אבל היה חשוב לנו לנסוע דרך הסכר ולכן נסענו דרך אנקהוייזן, כלומר עלינו צפונה .נכון שזה האריך את הדרך, אבל היה שווה. הגענו לבטביה-;ליילסטאד בסביבות ארבע, כאשר האאוטלט נסגר בסביבות שש. בעלי שונא קניות ולכן הלך לספינה עם בני הקטן שחזר מרוגש כולו מספינה והפליג בתאורים לגביה. הגדולים התרוצצו בין החנויות ,חזרו מתלהבים על ג`ינס או תיק של אדידס או נעלי נייקי. מה אתם חושבים? היתה לי ברירה? -; קנינו! האאוטלט בהחלט זול, והיתה בו מכירת סופעונה בנוסף להנחות רגילות של אאוטלט. תאמינו לי, אין יותר זול מזה למותגים, ואני מבינה במחירים. הבילוי הזה עלה לנו ביוקר ,אבל הילדים לא הזכירו את המילה "אפטלינג" או "אכזבה" עד סוף היום.
סגרו בשש, ואנחנו שמורגלים להגיע למלון בשעות יותר מאוחרות, החלטנו לסיים עוד קצת אתרים באמסטרדם לפני ליידן. עוד סטייה קלה אבל לא נורא - ספונטנית... הגענו לכיכר דאם, היה שם מופע רחוב, עשינו עוד שייט בתעלה וראינו את הבית של אנה פראנק. היתה התלבטות לגבי הילדים אם זה יעניין אותם ואם הם מבינים, לכן החלטנו להשאיר את הבן הקטן באוטו, אבל הוא התעקש לבוא והבין במה מדובר...הילדים הפתיעו אותי אבל היה להם מאד מאד מעניין. כמובן לקחנו חוברות הסברה בעברית וגם שמענו הסבר בעברית בהתחלה, ואנחנו תוך כדי הסיור הרחבנו קצת יותר.
הילדה שלי בת 11 ניכנסה לזה ממש חזק וביקשה לקנות מעין יומן-ספר עם קטעים מקוריים מהיומן (10 יורו) והיא לא עזבה את הספר עד שהגענו לארץ. אני עצמי הרגשתי שלא היה צריך לוותר על זה. בית אנה פראנק היה בהחלט מקום שצריך להגיע אליו, לראות, להבין. אני שמחה שגם הילדים חשבו כמוני ואמרו שחשוב לראות את המקום מאחורי הסיפור.
אפטלינג
יום חמישי (היום השישי לטיול)
אחרי שכבר דחינו המון פעמים את הנסיעה, הגיע היום המיוחל - אפטלינג. מרוב המלצות נראה כאילו האתר הזה הוא Must והוא פסגת הטיול. כגודל הציפיה כך גודל האכזבה.
הגענו מוקדם כי יום לפני זה פגשנו ישראלים שאמרו שהם היו מהבקר עד תשע בערב ולא סיימו. טוב, הילדים עשו לנו השכמה מוקדמת והיינו שם בעשר - לא היו פקקים, לא היו תורים, וכל האזהרות של מי שחזר פשוט התפוגגו. חנינו ממש קרוב לכניסה וציפינו ליום מדהים למרות שבשבילי יום פארקים הוא עונש (כל הקרוסלות גורמות לי בחילה). כרטיס עלה לנו 26 יורו ולקחנו גם מפה תמורת יורו וחצי (הם לא מציעים לבד). שם התפצלנו - אנחנו עם הילד בן השבע, הבן שלי, ושני הגדולים שלי הצטרפו לחברים שיש להם בת גדולה.
לקחנו אותו לפי ההמלצות לעולם האגדות. אלא שעד 12 רק התברברתי בין השבילים והוא חיפש קרוסלות ולא היה כלום... רק אחר כך הבנו שאין שם מתקנים וזה ממש לפיצפונים - ממש שטויות, כל מיני דמויות מהאגדות, משעמם להחריד. אחר כך המשכנו והיו עוד 3 קרוסלות עם סוסים דוהרים. הוא ממש נעלב ולא הסכים לעלות. החלטנו שהכי טוב זה לשבת ולפצות עם פנקייק.
קבענו עם החברים והילדים הגדולים בשעה אחת בכיכר המרכזית, אבל הם לא הגיעו, או שלא מצאו אותנו. בכל אופן, המשכנו הלאה והיה מתקן שנקרא "הנשר" שממש לא היה בשבילו - רכבת הרים בחשיכה... הייתה שם גם ספינת פיראטים - לא לבעלי קיבה רגישה. גם פה מיצינו את מה שמתאים לו. בין לבין מצאנו את המשפחה שלנו כשהם מאוכזבים מכך שיש אולי 4-5 מתקנים שמתאימים להם: הנשר, פגסוס, פיתון (לאמיצים עם 2 לופים) והאבובים. ראינו שהשעה שתיים בצהריים והילדים מסמנים לנו שהם משתעממים, ולכן הלכנו שוב, הפעם כולנו, לאבובים. אני ניסיתי לחשב איפה הכי טוב לשבת ולצאת יבשה, אבל זה לא עזר לי במיוחד. אני חייבת להודות שהיה נחמד. בסוף קינחנו במופע פטה מורגנה שהיה מפחיד לילד הקטן .
לסיכום, למי שהיה באורלנדו זו ממש נפילה. נכון, זה לא לונה פארק או כפר שעשועים רגיל, כי העיצוב שלו מדהים ויפה, אבל מבחינת האטרקציות זה ממש לא מלהיב. אם צריך להשוות את זה לאחד מהפארקים בדיסני אז זה ממש לא מתקרב למה שיש שם. שם בכל מתקן היינו מופתעים מכיוון אחר. אפטלינג, אני מצטערת לאכזב, אבל זה לונה פארק מאוד פשוט, שעטוף בקישוטים שעושים אותו. חצי פארק הוא בלי מתקנים בכלל (הצד השמאלי עולם האגדות) ובחצי השני אולי שתי רכבות הרים, ספינה ואבובים. בשעה שלוש היינו בחוץ. זו היתה אכזבת הטיול, הצטערנו שלא הלכנו לפארקים אחרים ולמדנו לפעם הבאה. היום הזה נגמר מוקדם והחלטנו שבגלל שכבר כמה ימים אנחנו במרוץ, הגיע הזמן ללכת מוקדם למלון ולהעביר ערב שקט בליידן. וכך עשינו.
חיטהורן
יום שישי - יום שביעי לטיול
טוב, היום הלפני אחרון הגיע והשארנו את חיטהורן לסוף. חיטהורן- הוי חיטהורן ,איזה מקום!! באמת יש מקום בעולם שאנשים חיים ככה? מה אני אגיד לכם - פשוט מקסים. הבתים יושבים על המים, על התעלות. לנו יש מכוניות ולהם יש סירות בחנייה. הבתים לקוחים מציורי אגדות, ממש מצויירים ביד. אנחנו מאוד אהבנו והילדים ששמעו כל הטיול שהם ישוטו לבד ציפו לזה. מצאנו סירה (במספר 5) ושטנו בתעלות הצרות. לקחנו סירה לשמונה שהיתה גדולה ועלתה 12 יורו לשתי המשפחות. היה קשה לתמרן איתה וראיתי איך זה שהשכיר לנו עומד מבועת על הגדה כל פעם שנתקלנו - עד שהבנו איך משיטים בלי לגרד את כל הסירות שחונות בדרך...
הגענו לאגם ואז חילקנו בין הילדים את השייט, בני בן השבע קיבל תואר "השייט המצטיין" וקיבל פיקוד עד סוף השייט. כולם נהנו והתרגשו והחלפנו בלי לקפח אף אחד. החזרנו את הסירה ובעל הסירה בדק אותה היטב היטב והניד את ראשו מצד לצד. כנראה לא תימרנו מספיק טוב... היו שפשופים קלים, אבל זה בסדר הם לוקחים זאת בחשבון. לקראת סוף השייט אף גילינו שבחילופי הפיקוד נעלם לנו משוט. מיד התנצלנו וסיפרנו למשכיר שהמשוט ``טבע`` לנו, למרות שהוא אפילו לא ידע. הצענו לו תשלום, וגמרנו בנזק של 10 יורו - הוא היה מרוצה וגם אנחנו.
הלכנו למסעדת Frateli המעולה, מסעדה איטלקית שיש בה גם פיצות וגם תפריט בשרי. המסעדה יושבת כמו כל הבתים בחיטהורן על התעלה ובין הרגליים מסתובבים ברווזים... 3 פיצות גדולות, 2 מנות של ספגטי, מיקס גריל אחד וארבע קינוחים מדהימים - עלה משהו כמו 78 יורו! מסעדה נהדרת ומומלצת.קינחנו באמסטרדם בערב לסיבוב אחרון, שלא כלל את החלונות האדומים. ישבנו בבית קפה בכיכר דאם וסתם נהננו מהאווירה. משם חזרה למלון לליידן. ארזנו תיקים כי היתה לנו טיסת בוקר ולא עזבנו את החדר כמו שמסבירים בישראייר... היינו ממושמעים וזהירים כדי שאם ישאלו ``ארזתם לבד?`` - נדע לענות.
לסיכום
איזה טיול... אני חשבתי שעוד יומיים היה יכול להיות יותר טוב, אבל לא נורא בפעם הבאה... אני מחבקת את כל מי שעזר לי ואת יונית על הספר המעולה שלה שלא מש מידינו לרגע, על העצות, ההערות, על ההרהורים - לקחתי איתי הכל ואני אהיה פה גם בטיול הבא...
