מרומא לפירנצה
סוף סימסטר א`, אחרי חודש מציק של בחינות החלטתי לנסות ולשחזר את תחושת הטיול ולברוח לשבוע מהקלחת הרותחת. מצאתי טיסה זולה לרומא והחלטתי להצפין לטריאסטה, שם נמצאת דניאלה עמה טיילתי בדרום אמריקה. כבר באולם היוצאים בנתב"ג התחלתי להריח את התחושה הנפלאה הזאת של לפני טיול- הדמיון הוא הגבול והמטרה היא להנות. הטיסה הקצרה עברה בשינה ערבה ותוך שלוש שעות מצאתי את עצמי בשדה התעופה צ`מפינו שבפאתי רומא. השדה נראה כמו שדה עובדה ביום כיפור, וכדי להגיע ממנו לרומא נעזרתי בשני אוטובוסים מקומיים ובמטרו. קודם התיישבתי בבית קפה קטן ושתיתי קפוצ`ינו. אני מת על תחנות רכבות. מקום מצויין לתצפת על אנשים, חלקם ממהרים וחלקם רגועים, כל אחד בבועה שלו בדרך ליעד שלו, ובאמצע, לוח רכבות גדול עם שמות ערים בכל רחבי אירופה. מתי יהיה גם לנו גם לוח שכזה, ברכבת צפון בתל אביב, עם יעדים מחוץ לישראל שמופיעים עליו? זה כנראה עוד בטיפול...
גמרתי את הקפה והתחלתי לפלס דרך בקהל הרב ולנסות להבין איך אני מגיע אל היעד שלי. מן הון להון הסתבר לי ש: א-אף אחד לא מדבר אנגלית. צריך לאלתר בספרדית. ב-נפלתי בדיוק על שביתת רכבות של 24 שעות והאנדרלמוסיה בשיאה. ג-כבר עדיף להשתמש בעברית מאשר בספרדית הקלוקלת שלי.
אחרי סיבובים לא מעטים ודיבוב מספר פקידי מודיעין מצאתי את עצמי על רכבת לילה לפירנצה, התקווה שאולי משם תבוא הישועה. אחרי שעתיים נסיעה ברכבת מהודרת (אין ספק שזהו שיפור משמעותי מהרכבת האחרונה בהודו..) מצאתי את עצמי בפירנצה, בירת הרנסנס. אקדים ואתנצל שהסיבה שדילגתי על רומא ובהמשך גם על פירנצה היא שטיילתי ברחבי איטליה לפני כ- 6 שנים והפעם פני מועדות לצפון ולקרואטיה ולסלובניה. אך בכל זאת הסתבר לי לשמחתי כי יש לי 4 שעות חופשיות ברחבי פירנצה עד צאת הרכבת לטריאסטה. אחרי שהתקזזה מכך ½ שעה של עמידה בתור לקניית כרטיס רכבת, הפקדתי את המוצ`ילה שלי בשמירת חפצים ויצאתי בגיל ובחדווה ליום צלול ונעים בחוצות פירנצה.
פירנצה היתה כפי שזכרתי אותה- עיר יפה עם הרבה חיים, אנשים מתרוצצים וטוסטוסים. הלכתי לכיוון הדואומו, הקתדרלה ה-4 בגולדה בעולם המצופה שיש. הכנסייה שהקמתה החלה עוד בשנת 1294 היא מהאתרים הכי מרשימים בפירנצה ואפשר להבחין בה כמעט מכל פינה בעיר. לצד הקתדרלה נמצא מגדל הפעמונים שניתן לטפס (במדרגות) לראשו ולעשות תצפיתיפה על כל העיר. ממול לקתדרלה נמצא מבנה קטן המיועד להטבלה (כאן הטבילו את דנטה ועוד רבים וגדולים) וסביבו דלתות ברונזה זהובות עם תמונות מחיי התנ"ך (חלקן עתיקות משנת 1336 וחלקן שיחזור חדש יותר). אני המשכתי תוך כדי ליקוק גלידה איטלקית משובחת לכיוון Palazzo Vecchio שם מלבד הארמון המרשים של משפחת מדיצ`י אפשר לראות את העתק הפסל של מיכאלאנג`לו - דויד ולנסות להאכיל את היונים הרבות בכיכר (זהירות- אני כמעט איבדתי שם עין...). עוד אתר נחמד בפירנצה הוא Ponte Vecchio- הגשר העתיק מהמאה ה-14 שעליו נמצאות חנויות רבות של צורפים ותכשיטים. זהו הגשר היחיד ששרד את מלחמת העולם השניה והוא אחד משכיות החמדה של פירנצה.
את הסיור הקצר שלי בפירנצה סיימתי עם עוד גלידה בתחנת הרכבת ואז עליתי על הרכבת עד לטריאסטה. הנסיעה עברה בכיף ואיתי בקרון היו שני חברה נחמדים מטריאסטה, שכל נסיונות השיחה שלנו הסתיימו באי הבנה בשל האיטלקית הקלוקלת שלי והאנגלית שלהם. הגעתי לטריאסטה ב-23:00 בלילה ומצאתי את דניאלה מחנה בתחנה החשוכה. השמחה היתה רבה אחרי שלא התראנו כשנה. נסענו ביחד לבית של ידיד שלה שגר בדירת סטודנטים קלאסית עם פוסטרים של צ`ה גווארה ובקבוקי יין ריקים בכל פינה, שם העברנו את הלילה בשיחה ובהשלמת פערים. בבוקר, אחרי קפוצ`ינו משובח בבר של האוניברסיטה ירדנו לנמל. טריאסטה היא עיר שבנויה מסביב לים כאשר פרברייה נמצאים על ההרים מסביב לה. עיר יפה עם תרבות ימית חזקה ועם פיאצה ראשית יפיפיה שנמשכת מבניין העירייה עד למים ומוארת בלילה בתאורה כחולה יפה. אנחנו הלכנו לאחד ההאנגרים הישנים בנמל שהוסב למרכז קניות. שם קיבלנו את "פומפה" - פיאט פונטו אפורה ששכרנו מאוויס לארבעה ימים. עוד כמה סידורים קטנים ויצאנו לדרך לעבר הגבול הסלובני.
טריאסטה נמצאת ממש על הגבול ותוך 10 דקות הגענו למעבר הגבול. המעבר הוא סימלי ביותר ולמעשה אפילו לא ביקשו לראות דרכונים, עלינו על האוטוסטאדה לכיוון לובליאנה, בירת סלובניה ונשם התחלנו להדרים לכיוון קרואטיה. סלובניה היא מדינה פיצפונת בת 2 מליון תושבים וגודלה כגודל מדינת ישראל. אנחנו לא התעכבנו בה בהלוך והעדפנו להמשיך לכיוון קרואטיה.
קרואטיה
קרואטיה, כמו סלובניה, היא אחת המדינות שפרשו מיגוסלביה עם התפרקות הגוש הקומוניסטי בתחילת שנות ה-90. בניגוד לסלובניה, הפרידה של קרואטיה מיגוסלביה הפדרלית, לא עברה בשלווה (בין היתר בשל העובדה כי היתה אוכלוסיה סרבית גדולה בקרואטיה ואוכלוסיה קרואטית גדולה בסרביה ובבוסניה). המלחמה שפרצה בשנת 1992 היתה קשה וכללה הפגזות של ערים עתיקות כמו דוברובניק והרס של כפרים רבים. המלחמה בין סרביה, בהנהגת סלובודן מילוסוביץ` (שכעת עומד למשפט בהאג על פשעי מלחמה) לבין קרואטיה הסתיימה בהתערבות נאט"ו עם חתימת הסכם דייטון ב-1955 וכיום האזור שקט והמדינה עסוקה בשיקום ובהחזרת המצב לקדמותו.
קרואטיה היא מדינה עם חוף ארוך בצידו המזרחי של הים האדריאטי ובו כ- 1,185 איים השייכים לקרואטיה. כמו כן לקרואטיה, חלק פנים יבשתי גדול והיא נראית כמעין חצי קשת. בחלקה הפנימי נמצא חבל הארץ הנקרא סלאבוניה ובו נמצאת גם זגרב עיר הבירה. אנחנו הדרמנו דרך העיר הקרוייה רייקה לאורך חוף הים האדריאטי. הנוף הוא של הרים מיוערים הנשפכים לתוך הים (האלפים הדינאריים). הכבישים הם חד מסלוליים ומפותלים למדי, כך שהנסיעה התקדמה לאיטה. אחרי כל מני עצירות בנקודות נוף יפות ובעיירת דייגים קטנה וחמודה בשם Krasica, שם אכלנו צהריים במסעדת דגים קטנה. הגענו עם השקיעה לגשר בטון ענק המחבר את האי Krk עם היבשה. עלינו עליו ונסענו עוד כ-20 ק"מ עד לבירת האי שבאופן מפתיע נקראת גם Krk. מדובר בעיירה קטנה וחמודה עם סמטאות קטנות ומטריפות וכיכר קטנה על הים. בין המאה ה-12 למאה ה-15 קרק הייתה נסיכות חצי עצמאית בתקוופה שבה רוב הים האדריאטי נשלט ע"י ונציה וניתן עוד לראות מבצר קטן וכנסיה חמודה בעיירה.
היינו למעשה זוג התיירים היחידים בעיירה (בעונת הקיץ, נוהרים המוני גרמנים ואוסטרים וניתן להבחין בחותם שהם השאירו ע"פ הגרמנית ששגורה בפי כל התושבים והשטרודל שמוצע למכירה בכל מאפיה) וזכינו למעט תשומת לב. כדי למצוא מקום לישון, עברנו בין מספר בתים מקומיים, שבחוץ היה תלוי שלט sobe (כלומר- צימר). מצאנו דירה חמודה עם מטבח, סלון וחדר שינה במחיר של כ- 160 קונה (שזה כ- 16$) לזוג. בערב ירדנו לנמל ומצאנו שם מספר לא קטן של דייגים זקנים שהתאספו על הרציף בדרך לגיחת הדיג הלילית שלהם. ניסינו לתקשר איתם בתקווה שנוכל להצטרף לאיזה שיט אבל לא זכינו להבניה יתרה והעדפנו להתנחם בשטרודל תפוחים חם במקום (ויתור עצמי..).
עם בוקר יצאנו לטיול רגלי קצר והגענו לאגם תכלת קטן באמצע החורש. היה מאוד מפתה להיכנס לשחייה אבל אחד החסרונות של טיול בעונה הזו הוא הקור המקפיא של המים, כך שויתרנו על זה. באותו יום נסענו עוד כשעה דרומה על החוף הקרואטי עד שהגענו אל אי נוסף בשם Rab. לאי זה כבר צריך מעבורת קצרה של 15 דקות ובו ניתן לראות עיירות דייג קטנות וחמודות ובאי אף שכן מחנה מעצר לאסירי מלחמה במהלך מלחמת העולם ה-2. בשנות המלחמה הוקם בקרואטיה משטר פרו-נאצי של תנועת האוסטאשה שהשתתפו אף הם במעצר ובגירוש של יהודים למחנות הגירוש וההשמדה בפולין. מהמחנה באי Rob לא נותר הרבה אבל המקום היפה לא מסתדר בראש עם הרעיון של מחנה מעצר.
החלטנו לעלות לכיוון זגרב בחזור ולשם כך היה עלינו לחצות את שרשרת הערים האלפים-הדינאריים שמפרידה בין החוף לפנים המדינה. התחלנו בטיפוס עם הרכב ובדרך אספנו טרמפ את ולדימיר. אחרי דיבוב קצר הסתבר לנו שהבחור הוא בחור קרואטי מסרייבו שברח ממוראות המלחמה לפני 8 שנים וכעת הוא גר ב- Josipdol, כפר קטן שעברנו בדרך. הוא אמר שאין לו שנאה לאף אחד, מלבד לסלובודאן מילוסוביץ`. אותו הוא כינה קפטן השטן. הוא סיפר לנו קצת על המלחמה ועל הקליטה מחדש שלו ושל משפחתו בקרואטיה. כשהורדנו אותו ב- Josipdol הוא הזמין אותנו לאכול איתו Burek שדומה בצורה מפתיעה לבורקס שלנו. מדובר במין מאפה שמנוני של שכבות עלי בצק ובפנים גבינה או תפוחים, זה מגיע במאפייה חם מהתנור יחד עם כוס בירה קרה ו... ההמשך ידוע.
איזור זגרב ולובליאנה
עם בטן מפוצצת מבורק המשכנו לזגרב אליה הגענו לפנות ערב. אחרי מציאת מקום לאוטו ומציאת חדר בהוסטל קטן, יצאנו לתור את המרכז העתיק של העיר. מדובר בעיר אירופאית קלאסית, עם כמיליון תושבי. מרכז העיר העתיק הוא ברובו חסום לכניסת רכבים וכולל בעיקר את הפיאצה הענקית Trg. Petra Preradovica. מצידה הימני (המזרחי- אם תרצו) ניתן לראות את קתדרלת סיינט סטפן הענקית בסיגנון גותי עם מגדלים גבוהים וסיגנון שמזכיר קצת את כנסיית המשפחה הקדושה בברצלונה. כל העיר והמבנים מוארים בלילה והמראה מלבב. ממערב לפיאצה הגדולה נמצא רובע Gradec ובו מגדל Lotrscak שממנו ניתן לעשות תצפית של 360 מעלות יפה על העיר. שם גם נמצא רחוב Tkalciceva שבו יש ריכוז ענק של בתי קפה ובארים אופנתיים וגם מועדון ריקודים. כמו כן, העיר רוויה בכנסיות ובמוזיאונים כגון המוזיאון ההיסטורי של קרואטיה, מוזיאון העיר של זאגרב ועוד.
אנחנו גילינו להפתעתינו גם מרכז קניות גדול עם בתי קפה וחנויות מתחת לתחנת הרכבת של זדרב- מקום נעים שפתוח עם מאוחר. אחרי מספר שעות הסתובבות, יצאנו למחרת לכיוון לובליאנה- בירתה של סלובניה. סלובניה נפרדה מיגוסלביה בשנת 1991 ובשל אוכלוסייתה ההומוגנית יחסית (87% סלובנים) הפרידה עברה בשלום יחסי וללא קרבות מרובים עם הצבא הפדרלי. כיום סלובניה היא המדינה המשגשגת ביותר מבין מדינות יגוסלביה לשעבר. המדינה הקטנה- בעלה כ-2 מליון תושבים מכוסה רובה ככולה ביערות ובהרים מושלגים עם מוצא קטן לים האדריאטי דרומית לטריאסטה. כלכלתה משגשגת והיא מועמדת להצטרפות לאיחוד האירופאי בשנת 2004.
לובליאנה היא עיר קטנה וחמודה במיוחד. בעיר ישנה 300,000 תושבים בלבד ומרכז העיר הוא עתיק וחמוד. הרבה סימטאות קטנות, נהר הלובליאנקה שזורם באמצע וארמון לובליאנה שניצב על גבעה מעל העיר העתיקה. בדרך, עוד לפני ההגעה ללובליאנה, עצרנו באחד מהמעיינות החנים על אם הדרך שהיו גדושים בזקנים גרמנים. המים לא היו חמים במיוחד וכל החוויה של לרבוץ בבריכה פושרת עם ערימת זקנים לא הוסיפה לי הרבה. אחרי זה התאוששנו עם פיקניק קטן לגדות נחל בדרך. עם ההגעה ללובליאנה החנינו את האוטו לצד הנהר וקפצנו קודם כל לביקור בלשכת התיירות. בלישכה פגשנו פקידה דוברת אנגלית אוקספורדית משובחת שאירגנה לנו לו"ז מדוקדק. היא שלחה אותנו קודם כל לביקור בארמון ובמוזיאון הוירטואלי לתולדות העיר שנמצא בתוכו. בהמשך, אחרי הסיור ברחובות העיר, אכילת הגלידה המסורתית (השוואה בין כל מקום שהיינו בו, כמובן שטריאסטה ניצחה) והישתתפות במיסת פרה חג הפסחא, הגענו לקונצרט חלילים שנערך בתיאטרון הראשי של לובליאנה.
מלובליאנה הקטנה והחמודה, שמזכירה מאוד את פראג אבל פחות מתויירת והרבה יותר קטנה, נסענו על הכביש המהיר במשך כשעה וחצי חזרה לטריאסטה שם החזרנו את הרכב ועברנו למוד הרגלי. בטריאסטה התברר לי שהגעתי לאירוע הגדול- סיום תואר ראשון של רנזה- חברתה הטובה של דניאלה. מסתבר שבאיטליה מדובר בחגיגה לא נורמלית שכוללת האספות של כל החברים והמשפחה לטקס עצמו שבו נואמת רנזה מול נשיא האוניברסיטה וחבר פרופסורים מכובד שכולם עטופים בגלימות שחורות באולם יפה. לאחר מכן מלבישים אותה במעין טוגה שכזו ובזר פרחים על הראש ויוצאים לסיבוב בחוצות העיר שכולם שרים לה שירים באיטלקית (מן הסתם). לבסוף מתאספים בפאב השכונתי ופותחים בקבוקי שמפניה וכמובן שבערב עושים מסיבה מטורפת עד אור הבוקר. טריאסטה היא עיר יפיפיה שעברה מיד ליד במהלך ההיסטוריה. היא היתה תחת שלטון אוסטרי, גרמני, איטלקי וגם כיום נתונה להשפעות מהגרים רבות מקרואטיה, סלובניה, אוסטריה ואיטליה. בשל כך היא עיר קוסמופוליטית עם מבחר רב של מאכלים, ארכיטקטורה מגוונת וסגנונות שונים.
אני ביקרתי במנזר סן גוסטו שמתנשא ומשקיף מעל העיר אל הנמל ובתוכו גם ניתן למצוא מוזיאון היסטורי קטן ומעניין. כק"מ מחוץ לעיר על חוף הים נמצא ארמון מירמר שנבנה על ידי קיסר אוסטריה. בארמון ניתן לראות את סיגנון החיים של משפחת המלוכה האוסטרית ומסביב ישנו פארק ענק ויפיפה שמשקיף אל הים. בפרברי טריאסטה נמצאת גם ריזיירה דה סאן סיבה. מפעל אורז ישן שהגרמנים הסבו למחנה ריכוז בעת מלחמת העולם השניה. זהו מחנה הריכוז היחיד שהוקם בשיטחי איטליה וממנו גורשו אסירים פוליטים ויהודים לפולין. במקום ניתן לראות את שרידי התאים ושרידי הקרמטריום ואף מוזיאון היסטורי קטן. בטריאסטה גם ביקרתי ביום שישי בערב בבית הכנסת המקומי שהוא גדול ומרשים. מאחד החברה שפגשתי שם הסתבר לי שיש כ-500 יהודים בטריאסטה וכי זוהי קהילה פעילה למדי.
רכבת לילה רומא
אחרי פרידה סוחטת דמעות מדניאלה, עליתי על רכבת לילה לרומא. תפסתי לי תא ריק וישנתי כמו תינוק עד שהעירו אותי ברומא. עם יציאתי מתחנת הרכבת ברומא, גיליתי יום אפרורי עם זרזיף גשם שלא מפסיק. בנוהל, זרקתי את התיק בשמירת החפצים והתיישבתי בבית קפה על מנת לנתח את המצב. כשהיה נדמה לי שמתבהר קצת, החלטתי לצאת לסיבוב קצר בעיר. יצאתי מהרכבת והלכתי לכיוון Villa Burgesn, הפארק המרכזי של רומא. זו הפעם השניה שלי ברומא ואני חייב לציין שזו עיר מטמטמת בעיני. יש בה שילוב קסום של ארכיאולוגיה ומונומנטים היסטורים אדירים יחד עם החיים של עיר מודרנית. יש המון מה לראות ברומא, ואני החלטתי להתחיל עם תצפית קטנה מ- Pincio Hill שבפארק. אחרי שאכלתי ארוחת בוקר-צהריים של לחם, גבינה, זיתים ויין...
בפארק צעדתי בין טיפות הגשם המעצבן שלפתע נתקלתי בשלט המכריז על יריד השוקולד האירופאי השלישי. הודתי לאל על מזלי הטוב ופסעתי במהירות לעבר היריד, שם התחלתי בתערוכה קטנה לתולדות השוקולד עם עטיפות שוקולד מכל העולם לאורך ה-200 שנה האחרונות. היו שם גם עטיםפות פוליטיות מהתקופה הנאצית והפשיסטית וגם מרוסיה הקומוניסטית ועוד מני קלפים מצויירים שנהגו לצרף לשוקולד במאה ה-19 וכו`. ואז שמתי לב לדוכני הטעימות הרבים שהיו מפוזרים בפארק. מסתבר שכל חברת שוקולד אירופאית שמכבדת את עצמה החל בלינדט וכלה בטובלרון ובמילקה שלחה דוכן וניתן לדגום מעט ממבחר מוצרי החברה. אין צורך לומר כי אני נהנתי מכל רגע...
המשכתי בסיור ברחובות רומא. הייתי בפיאצה ונציה המרשימה, במדרגות הספרדיות, שהיו מלאות בצעירים מכל העולם, בקולוסיאום ובפורום רומני ובשער טיטוס. קצרה היריעה מלתאר את כל המקומות המדהימים הללו שכל אחד מהם יכול למלא ספר. בשעות הצהריים מצאתי לעצמי מקום בהוסטל קטן ליד תחנת הרכבת והלכתי לישון לכמה שעות. התעוררתי מרעש מסוקים וקריאות "פלסטינה ליברה". יצאתי לרחוב ומצאתי את עצמי בתוך הפגנה של 10,000 איש למען שיחרור פלסטין. ההפגנה אורגנה ע"י התנועה הקומוניסטית האיטלקית והנוף האנושי היה מדהים. מצד אחד מגוון תנועות איסלאמיות, רעולי פנים שצועקים "איטבח אל יהוד" ומאידך, המוני סטודנטים איטלקים עם רסטות ופירסינג וכפיות סביב הצוואר. היה מגוון אדיר של כרזות ואפילו של תנועת ההומואים והלסביות שהפגינו בסיסמת: Make love not war.
אני הסתובבתי בין המפגינים וצילמתי ללא הרף. זו היתה הזדמנות מעניינת ויוצאת דופן להיות נוכח בהפגנה שאילו היתה נערכת במקום כלשהו בארץ, כנראה שלא הייתי יוצא ממנה בשלום...אחרי הצהרים ביקרתי בותיקן ובכנסיית סנט פטרוס שם הגעתי בדיוק בסיום במיסה שלפני חג הפסחא ואפילו ראיתי את האפיפיור מרחוק (נראה לי שהוא אפילו קרץ לי כשמבטינו נתקלו...). נפרדתי מאיטליה בבוקר יום ראשון אפרורי ברכבת לנמל התעופה פינמיצ`ינו. בנמל התעופה שתיתי כוס קפוצ`ינו אחרונה ומרחוק כבר שמעתי את הישראלים בתור לטיסה מתווכחים על המצב.
זהו, חוזרים הביתה, ללימודים ולחיים ואנחנו כנראה שוב נפרדים עד הפעם הבאה.
