נוסעים לכיוון נלסון
ושוב פזית נוטלת את מלאכת הכתיבה למספר ימים... Picton היא עיירת נמל קטנה וציורית בצפון האי הדרומי, וממנה יוצאות המעבורות לאי הצפוני. כמו כן היא נמצאת בפתחם של ה- Marlborough sounds, מיצרי ים מפותלים במיוחד. בעיירה עצמה אין הרבה מה לעשות אך היא מתוקה ושלווה ואהבנו אותה. מאחר והחלטנו להתמקד רגלית בשמורת אייבל טזמן, את המיצרים הללו אנו סוקרים בנסיעה מנקודת תצפית אחת לשניה. המראות כרגיל יפהפיים! גם אחרי 4 שבועות של מפרצים, איים והרבה ירוק וכחול, עוד לא שבענו מהמראות ולא נמאס לנו. עמית אפילו ביקשה שנצא למסלול הליכה קצר. אח! איך שהדברים משתנים... המשכנו בנסיעה לאורך המיצרים לכיוון העיר Nelson. בדרך עצרנו ליד אחד הנחלים לארוחת צהריים ביתית.נלסון נחשבת לעיר הכי קייצית בכל ניו-זילנד (יש בה הכי הרבה ימי שמש בשנה), אבל אנחנו תפסנו את אחד מאותם ימי גשם בודדים. מיד עם הגיענו לעיר נפתחו ארובות השמיים וגשם שוטף החל לרדת. התמקמנו בקמפינג, הסתגרנו בקראוון, שיחקנו, קראנו ולמיטה.
המצטיינים להיום - אבא ואמא - סתם כי לילדים נמאס להיות מצטיינים והם החליטו שגם לנו מגיע. מדהים כמה המצטיין היומי חשוב להם ומדרבן אותם להתנהג יפה (מעצמם).
גשם גשם משמיים, כל היום טיפות המים... הגשם פשוט לא הפסיק, מיום שישי ב-6 בערב ועד ליום ראשון ב-6 בבוקר. ולא הפסיק, פירושו לא הפסיק. לא הייתה אפילו דקה של הפוגה! חיפשנו מה אפשר לעשות ביום גשם בעיר שבנויה על פעילויות בחוץ והתאכזבנו. מלבד הקולנוע שנראה אטרקטיבי מתמיד אך נפסל מיידית על ידי עמית, לא היו אופציות. לכן, טיילנו קצת בעיר בגשם, בין החנויות השונות (סוף סוף עיר של ממש עם מספר רחובות של חנויות בגדים, רהיטים, צעצועים וכו`). אכלנו פלאפל, אפשרנו לילדים לשחק קצת בחנות הצעצועים, קנינו יין לסבא דני (באחד מיקבי נלסון הידועים) והמשכנו הלאה. הכיוון - מטואקה שבכניסה לשמורת אייבל טזמן, שם יש מודיעין שאמור להשלים לנו את הפרטים האחרונים לקראת הטרק.
בדרך עצרנו בעיירה קטנה, Mapua, ובקרנו באקווריום הפצפון שבה. דווקא חומד של אקווריום המיועד לילדים ומאפשר גם לגעת בדגים ובצלופחים. אנו התפעלנו במיוחד מהתמנון הגדול שהיה שם. סעדנו את ליבנו בארוחת צהריים מצויינת במסעדה קטנה ממול לאקווריום וכך יצא לנו דווקא יום נחמד! עצרנו במטואקה, אספנו את כל המידע הנחוץ, הצטיידנו במצרכים והמשכנו (בגשם) ל- Marahau, העיירה ממנה מתחיל הטרק. התחזית לימים הבאים - בהיר ויפה, כך שמחר יוצאים לטרק. כן, כן יוצאים לטרק אמיתי! היום אין מצטיין - הגשם שטף אותו.
טרק האבל טזמן
היום הזה הוא בעצם יומיים - ראשון+שני וכותרתו - "משפחת ונסובר וטרק האייבל טזמן". רקע - יש בניו-זילנד המון מסלולי הליכה. 9 מתוכם נקראים The Great Walks. טרק אייבל טזמן הוא אחד מהם. הטרק עצמו מתוכנן להתבצע ב-4 ימי הליכה ולאורכו ישנן 3 בקתות של ה-Doc (רשות שמורות הטבע הניו-זילנדית) בהן ניתן ללון (יש צורך בהרשמה מוקדמת) וכן מספר אתרים בהם מותר ללון באוהלים. הטרק עצמו הוא טרק חופים ונחשב יפה מאד אך גם קל יחסית. אחד היתרונות הגדולים של הטרק הזה הוא שניתן להגיע לנקודות רבות לאורכו באמצעות סירות הנקראות water taxi, וכך ניתן בעצם להתחיל ולסיים כמעט בכל נקודה שרוצים. בניגוד לטרקים האחרים שבהם חובה ללכת מתחילת המסלול ועד לסופו, או שיש לחזור את מה שכבר הלכת.
אנחנו החלטנו להסתפק ביומיים (כלומר, מחצית הטרק). ניסינו להזמין מקום באחת הבקתות (לא היה אכפת לנו באיזה), אבל ב-Doc צחקו עלינו. מסתבר שבטרקים פופולריים הבקתות מוזמנות כחצי שנה מראש ועל כל ביטול יש מיליון קופצים. לפיכך, נאלצנו לחפש אלטרנטיבות. אוהל לא בא בחשבון (יש גבול לקרביות שלנו) אבל גילינו שבאחד החופים יש אכסנית תרמילאים על... אוניה. למרות הזיכרונות הרעים מההפלגה האחרונה החלטנו להמר עליה. וכך בבוקר יום ראשון קמנו, הסתכלנו מהחלון וגילינו שמיים כחולים (החזאי הבטיח וקיים). הכנו אוכל לדרך, ארזנו 2 תיקים, מיקמנו את הקראוון בחניה לטווח ארוך (בתקווה לפגוש אותו בריא ושלם למחרת) ויצאנו לדרך.
המסלול המתוכנן:
ביום הראשון - הליכה מ-marahau ל- anchorage bay, מרחק 11 קילומטרים. לפי הידיעון של ה-Doc הוא אמור לקחת כ-4 שעות.
בלילה - לינה באכסניה (כולל ארוחת ערב ובוקר).
ביום השני - הליכה מ- anchorage bay ל- bark bay. מרחק 9 קילומטרים נוספים, כ-3 שעות לפי ה-doc.
יצאנו לדרך במרץ והבטחנו לילדים שאחרי כל שעת הליכה נעצור למנוחה. הלכנו, הלכנו והלכנו ואחרי שעה (כשעצרנו לנוח) גילינו שכמעט לא התקדמנו (לפי המפה). המשכנו ללכת במרץ וגם די בקצב, לדעתנו, ואחרי שעה בעצירה הבאה הגענו לשלט שאומר שמכאן יש לנו עוד... 3 שעות. בקיצור, משהוא בין הזמנים שלנו ושל ה-doc לא תואם. לא התייאשנו והמשכנו במסלול. בסופו של דבר הדרך כולה לקחה לנו 5 וחצי שעות!!! (כולל כל העצירות) והילדים, אתם שואלים? - אז ככה: עמית הלכה הכל בקלילות, בדילוגים ובשירה (באמת). רועי, לעומת זאת, שר ושר עד שנשבר וזכה לטרמפים על הידיים של אמא ועל הכתפיים של אבא. בכל מקרה, כל הכבוד להם!
הדרך עצמה אכן לא קשה ואכן מדהימה. הליכה במעלה ובמורד גבעות בתוך יער טרופי עבות המגיע ממש עד שפת הים. מכל מקום בין העצים נשקפים מי הים הכחולים והצלולים ומהגבעות יורדים נחלים (צלולים לא פחות) וזורמים לים. מדי פעם צץ לו חוף זהוב וקסום למרגלות הגבעות ואז ניתן לרדת לחוף לרבוץ על החול, לאכול ליד שולחנות פיקניק או לשחות בים. ב-5 אחר הצהריים הגענו ליעדנו, anchorage bay. מפרץ יפהפה, פסטורלי וציורי ובו ממתינה לנו הספינה/אכסניה שלנו. אבל קודם כל נחנו ונהננו מהחוף. הילדים מיד נשארו בתחתונים ופיזזו בין הים והחוף ואנחנו רבצנו על החול והתבוננו בהנאה גם בהם וגם בנוף.
לבסוף עלינו על הספינה ומיד מקלחת חמה, כמה משחקי קלפים ואז הגיעה סוף-סוף ארוחת הערב. כל התרמילאים המורעבים התנפלו על האוכל ואפילו הילדים (בלית ברירה) אכלו נקניקיות חזיר (את כל השניצלים שהכנתי הם טרפו כבר בדרך). אחרי הארוחה רועי הודיע שהוא עייף ופשוט הלך לישון. (הילד הזה מדהים ביכולת שלו לדעת מה נכון בשבילו.) הוא ישן 12 שעות! אנחנו נותרנו על הסיפון עם עמית ועם שאר החבר`ה. דמיינו לעצמכם בטן מלאה, עייפות של אחרי פעילות גופנית + מקלחת, שקיעה, שמיים בהירים, ספינה שמתנדנדת קלות (אבל ממש ממש קלות - ללא בחילה) ולקינוח כוס בירה/יין/קפה/קולה ביד. פשוט מושלם!המצטיינת להיום ללא ספק - עמית. ושוב כל הכבוד לילדה. פשוט ילדה זהב!
היום השני המשיך מצוין. ארוחת בוקר, הכנת סנדוויצ`ים ויוצאים לדרך. המסלול היום היה לנו קל יותר ועמדנו קרוב יותר לזמנים של ה-doc. הפעם לקח לנו רק 4 שעות ושני הילדים הלכו את כל הדרך לבדם!!! הנופים דומים מאד לנופים שביום הקודם (מה שלא עושה אותם פחות יפים) והאטרקציה במסלול היום הוא גשר חבלים התלוי מעל אחד הנחלים שבדרך. אטרקציה נוספת במסלול היא... הילדים עצמם. כל מי שעובר מולנו מחייך אליהם ומתפעל מהם ומכך שהם הולכים כל כך יפה. גם באוניה שלנו התרמילאים האחרים היו מופתעים מאד שהגענו לשם בהליכה עם הילדים, וצוות האכסניה הופתע מהתנהגותם המופתית בערב.
בזמן ההליכה אנחנו שרים שירים (כל אחד בתורו מפזם שיר, האחרים מזהים אותו ואז כולם שרים), חדים לילדים חידות, מתאמנים באיות מילים ועושים פסלים. וכך מצאנו עצמנו בחוף היעד, bark bay, כבר ב-2 אחר הצהריים, שעה וחצי לפני שעת האיסוף. העברנו את הזמן על החוף בנעימים וב-3 וחצי אספה אותנו ה-water taxi שלנו בחזרה להתחלת הטרק. מצד אחד הסירה עוברת את כל הדרך בחצי שעה, אך מצד שני הופתענו לראות כמה הרבה עברנו. גאים ועייפים חזרנו ושמחנו למצוא את הקראוון ממתין לנו. מצחיק איך שהוא הפך לנו לבית של ממש וכולנו אוהבים אותו מאד! ושוב מקלחת וארוחה (הפעם ארוחה ביתית בקראוון), ויוצאים לדרך דרומה. נסענו כשעתיים עד לאגמי נלסון משם נמשיך מחר.
היום באופן מפתיע ומיוחד החלטנו שכל בני המשפחה מצטיינים! אכן היה זה יום של הרמוניה משפחתית לאורך כל הדרך (תרתי משמע).
ושוב שלום, חוזר אליכם לישורת האחרונה... היום זהו היום הלפני אחרון בניו-זילנד ואנחנו פותחים אותו בשמורת Nelson Lakes עם תצפית מרהיבה לעבר נוף אגמים והרים טיפוסי של אגמי רוטיטי ורוטורואה. פזית והילדים עוד מספיקים לעשות Track אחרון (כשעה ועשרים) וסופי, בשעה שאני נשאר לתפוס תנומת צהריים אחרונה בקרוואן. מהשמורה אנו שמים פעמינו לעבר Hammer Springs - חמת הגדר של ניו-זילנד, עיירה ציורית שנבנתה סביב מקור מעיינות מים חמים טבעיים. המקום מצדיק את הנסיעה הארוכה ומהווה קינוח מתאים לכל הטיול המדהים הזה.
הגענו ב- 6:00 בערב ל- Camping (פעם אחרונה שאנחנו ישנים באתר Camping לפחות ב- ??? שנים הבאות...) ורצנו לעבר אתר המעיינות שהוא אתר חיצוני שנבנו בו בריכות רבות מסוגים שונים (בכל אחת סוג מים חמים אחר - רגילים, תרמיים, מינרליים וכו`). הילדים היו בשיגעון ורצו מבריכה לבריכה, למרות שלא ישנו דקה במשך כל היום. החוויה היא באמת מיוחדת במינה בהתחשב בעובדה שהטמפרטורה בחוץ מקפיאה. אפילו אני התפתיתי ופשטתי בגדים לטבילה בבריכות, לשמחתן הרבה של כל התיירות והצופות במקום (או כך לפחות היה נדמה לי). בחזרה ל- Camping, התמזל מזלנו ויצא לנו לפגוש מכרים מהעבודה של פזית (משפחת עצמון) שלהם 3 ילדים בגילאים של 13, 7 ו 4 - כך שכל הילדים שמחו להיפגש ולשחק במועדון ה- Camping ואנחנו יכלנו לפנות את השטח בשעה שפזית החלה במשימה הבלתי אפשרית, של אריזת כל הציוד בחזרה למזוודות. עמית זכתה לנהל טורניר TAKI מרתוני עם הילדים הגדולים של משפחת עצמון והייתה מאושרת עד הגג. רק בסביבות השעה 12:00 בלילה הלכנו לישון - לילה אחרון בניו-זילנד. המצטיינת להיום - ללא ספק - פזית ולא רק בגלל העובדה שהיא שהצליחה להכניס את כל ערמות הבגדים ושאר הציוד ל-3 מזוודות בלבד.
ממשיכים לכרייסצ'ירץ'
זהו-זה. אומרים שלום לניו-זילנד. נוהל בוקר אחרון של הקרוואן, ואנו שמים פעמינו לשדה התעופה של Christchurch, שם אנחנו נפרדים בדמעות נרגשות מהבית שלנו בחודש האחרון שנלקח לשטיפה וטיהור על ידי בחור ניו-זילנדי צעיר. האמת שכל הדרך, ניסינו לאמוד באיזה סכום יקנסו אותנו עבור כל אותן דפיקות קטנות שבהן קשטנו (שימוש בהטיית רבים, עוזר לי לחלק את האשמה) את גוף הקארוון, אבל הבחור אפילו לא טרח לבדוק ולהסתכל. כנראה שבכל זאת, נהגתי (חזרה להטיית יחיד) בצורה מעוררת כבוד. בשדה אנחנו עולים לטיסה SQ298 של Singapore Air-Lines שלוקחת אותנו לאחר כ- 9 שעות טיסה בחזרה לסינגפור.
כרגיל, הילדים מתנהגים בטיסה למופת ומעבירים את הזמן בציורים, שינה, אכילה ומשחקים. איכשהו הטיסות ב- Singapore Air-Lines עוברות מהר יותר מהמצופה.
נחתנו בסביבות השעה 20:30 ונלקחנו באותה פרוצדורה (כמו בתחילת הטיול) למלון הקודם שלנו - River View Hotel. מעניין איך שהזמן והחיים מכניסים דברים לפרספקטיבה שונה. אותו חדר שבביקור הראשון כאן, נראה לנו בגודל של תא מעצר עם מיטות של נוער, נראה (לאחר כחודש בקארוון) בגודל של אולם, עם מיטות King Size. האמת, אני לא יודע איך נתרגל חזרה לחיים בדירה עם כמה חדרים. נראה לי שבשבוע הראשון, נתמקם כולנו בחדר אחד לשם הסתגלות... פעם אחרונה בוחרים מצטיין יומי - והפעם אין ויכוח - התואר ניתן למשפחת ונסובר כולה - על ביצוע מושלם של טיול שאת החוויות ממנו נזכור עוד לשנים רבות.
את השורות האלה אני כותב בשעות הצהריים (זמן מקומי) של ה- 4 למרץ בסינגפור. בשעה 22:00 אמורים לאסוף אותנו לשדה התעופה, שם ניקח טיסה שיוצאת ב- 1:00 לפנות בוקר לאתונה (טיסה של כ- 11 וחצי שעות) ומאתונה (לאחר המתנה של כחמש או שש שעות) חזרה לישראל ולשגרה. את הבוקר (שבגלל הפרשי השעות עם ניו זילנד החל אצלנו בערך ב- 6:30) ניצלנו לסיור רגלי בעיר. כבר הרבה זמן שלא ראינו נוף עירוני גדוש באנשים שרצים ממקום למקום (מה שגורם לנו להרהר על הצפוי לנו חזרה בישראל). ביקרנו ברובע הסיני (שם ביצענו Track הליכה אחרון בהחלט), ביקרנו ב-Down Town שלאורך גדות הנהר וחזרנו ב-Water Taxi (סירה אחרונה בטיול) למלון.
אחרי מנוחת הצהריים אנחנו מתכוונים לקחת את הילדים ל-Night Safari המציע התבוננות מיוחדת על חיי הלילה של חיות מסוגים שונים. האטרקציה הזו מופיעה בכל ספר טיולים ואנחנו מקווים שיהיה נחמד.
אפילוג
זהו. קשה להאמין איך טסים להם 5 שבועות. אני עדיין לא מעכל זאת, אך תם ונשלם (?!?) הפרק הניו-זילנדי של משפחת ונסובר. חשבתי רבות איך לסכם יומן זה. אבל איך מתארים 5 שבועות מדהימים שכאלה. מודה ומתוודה קשה לי. הדרך שלי לסכם את הדברים, היא לחזור ולקרוא שוב ושוב את היומן ולהיזכר שוב מחדש בכל אותן חוויות והרפתקאות להן זכינו. אבל לפני הינף המקש האחרון (איזה שפה!) אני רוצה בכל זאת כמה תודות מיוחדות: תודה לך ניו-זילנד (או לפחות לאי הדרומי של ניו-זילנד) שסיפקת לנו את הבמה והרקע לנוף בראשית טבעי ואמיתי, כמותו טרם יצא לנו לראות בעבר.
תודה לך מזג האויר על שהנעמת לנו ממזגך - ולמעט יום רצוף אחד של גשם, האיר לנו משמשו ואפשר לנו לעמוד בכל התכנונים והמסלולים. תודה לקרוואן - שאירח אותנו במשך חודש שלם וסיפק לנו חווית גיבוש משפחתית נהדרת. תודה רבה לתאטרון הקמארי ולחברי הצגת עוץ-לי-גוץ-לי שהנעימו לנו משיריהם יום אחרי יום, אחרי יום, אחרי יום... תודה רבה לרשת אורנג` - אשר סיפקה לנו כיסוי תקשורתי בחלקים נרחבים של ניו זילנד ודאגה לשמור על סבתא שרה רגועה (עד כמה שניתן להגדיר "רגוע" אצלנו במשפחה). תודה רבה למשפחה המורחבת - שתמכה ועודדה אותנו לצאת למסע הזה. תודה רבה לקרן אשר לקחה ושמרה על אפולו, למרות שהוא הקיא לה לפחות 2-3 פעמים. תודה רבה לסבתא שרה - אשר הסכימה שקרן תיקח את אפולו, למרות שהוא הקיא לה 2-3 פעמים ואשר טיפלה במסירות בכל הסידורים שהשארנו לה. תודה רבה לאפולו - שהקיא רק 2-3 פעמים.
והכי חשוב - תודה רבה לעמית ורועי - שני ילדים מדהימים שלי, שבכל רגע מהמסע הזה, התאהבתי בכם מחדש. אתם פשוט ילדים מופלאים ובטיול הזה הזדמן לי סוף סוף להיות אתכם הכי קרוב שאפשר ולחוות איך אתם מתבגרים וגדלים מרגע לרגע. אני מקווה שהקשר המיוחד שנוצר ביניכם בטיול הזה, ימשיך ויעצים. תעשו לי טובה - על תמהרו, תישארו כך כמות שאתם, בגיל שלכם, כך שתמיד תצטרכו אותי ואת אמא.
ולסיום סיומת - איך אפשר מבלי - תודה מיוחדת וגדולה ישירות מהלב האוהב - לאחת וליחידה - פזית. על שלקחה והפיקה לבדה את הבלתי נתפס - שליחתה ואריזתה של משפחת ונסובר כולה לטיול ממושך (תלוי את מי אתה שואל) לחציו השני של כדור הארץ, כנגד כל הספקנים (אני), כנגד כל המכשולים (שוב אני) וכנגד כל המקטרים למינהם (נכון - אתם כבר מנחשים לבד) וארגנה לנו טיול מדהים שכזה שדפק כמו שעון שוויצרי והיה חוויה מדהימה מהרגע שיצאנו את דלת ביתנו ועד לסופו.
כ ל - ה כ ב ו ד !
נכתב ע"י: שי ופזית ונסובר
צולם ע"י: פזית שפט (ונסובר)
לתגובות: [email protected]
לתחילת הכתבה
