אזור: גליל עליון, מפת סימון שבילים מספר 2.
רמת קושי: בינוני.
זמן מינימום: 4 שעות
זמן מקסימום: 6 שעות
המסלול אינו מעגלי
אורך מסלול: 5.5 ק"מ.
עונות מומלצות: כל ימות השנה.
 מה עוד בסביבה? קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, חרבת שמע, מערת הקבורה של הלל הזקן ותלמידיו במירון .

חרבת ב"ק ונחל מירון

הגעה ברכב:

לתחילת המסלול: בכביש סאסא חורפיש פונים בצמת משולט להר מירון. נוסעים עם הכביש כ-4.5 ק"מ עד לחניון הפסגה.
לסוף המסלול: בצמת מירון נפנה דרומה. כעבור 1.3 ק"מ נפנה מערבה לחניון מירון.

 נצא מחניון הפסגה בהליכה דרומה על כביש האספלט, ונפנה כעבור כמאה מטרים לדרך עפר המסומנת בכחול. בהצטלבות עם דרך עפר נוספת מימין, נפנה לדרך זו הלוקחת אותנו מערבה, לכיוון חרבת ב"ק. נפסע כ- 150 מטרים מערבה מפיצול הדרכים, עדיין על גבי סימון כחול, כשמדרום לדרך גדר. בסופה של הגדר נבחין מדרום לדרך במעין אזור שקוע ומגודר באבנים- הנראה כמו ברכה ריקה ורדודה. כאן נעזוב את דרך העפר ונפנה דרומה לעבר צלע ההר, לכיוון עצי אגוז המלך. נשב תחת אחד עצי האגוז היפהפיים, ונביט דרומה אל התצפית היפה.

הכפר הנראה בבירור הוא בית ג`אן, עדיין בתוך שמורת הרי מירון. המקום בו אנו יושבים הוא חרבת ב"ק או חרבת ג`רמק. ג`רמק היה שמו של הר מירון בעבר, וכאן היה כפר דרוזי נטוש בשם זה. במחצית הראשונה של המאה ה-19 נעשה כאן נסיון התישבות יהודי מיוחד וראוי לאזכור. נוכל להסתובב בתוך החרבה, ולאתר שקתות אבן, באר, שרידי מבנים, ועוד. בחלקה הצפוני של החרבה על גבי מדרגת סלע סמוך לגדר ניתן לאתר מבני קולומבריום ייחודיים.

מכאן נחזור על עקבותינו עם דרך העפר המסומנת כחול, ונחבור לדרך העפר ההולכת דרומה ומסומנת מכאן בירוק. נצעד על גבי דרך העפר, בתחילה בינות לצמחית חורש דלילה, ולאט לאט נלך ונכנס לתוך שטחים מעובדים חקלאית. אנו צועדים בשלב זה על קו פרשת המים הארצי - הקו שממנו המים "גולשים" למערב או למזרח. אכן נוכל להבחין שמשני עברינו גיאיות קטנים, אך אנו הולכים על שלוחה בתווך. כעבור כ- 20 דקות של הליכה נבחין בבור מכוסה רשת ברזל מצד ימין של השביל. זוהי הוטה - תופעה קארסטית, שכמוה נראה עוד בהמשך. אחרי ההוטה נמשיך עם השביל המתעקל מעבר לסלע גדול, ונרד בדרך החלקות החקלאיות - מגדלים כאן בעיקר תפוחים. בדרך נוכל להבחין בחלקה שזכתה לכינוי "חלקת המקררים", על שום הגדר הייחודית שלה העשויה... מקררים!!

 נגיע לרחבה ממנה מתפצלות שתי דרכים. השביל המסומן ממשיך בזרוע הדרך הישרה, ואילו הדרך ההולכת מעט שמאלה היא קיצור דרך ונפגוש בה מיד. נלך אם כן על גבי הדרך המסומנת, ונפנה מזרחה בעיקול הדרך. כעבור מספר דקות הליכה נגיע למשטח חשוף ורחב ידיים, שזכה לשם "יבש בקיץ" על פי סימונו במפה. אנו ניצבים כאן בפני תופעה קארסטית ייחודית נוספת- דולינה. הדולינה יבשה בקיץ ומלאה מים בחורף, אז נוצר כאן אגם קטן, וניתן להקפיץ אבנים..
סמוך לדולינה הוקמה אנדרטה לזכר חיילי צה"ל מן הכפר בית ג`אן שנפלו בלבנון. מעל האנדרטה מתנוסס בנוסף לדגל ישראל דגל העדה הדרוזית, על חמשת צבעיו.

 נמשיך עם דרך היורדת מצפון לאנדרטה לכיוון מזרח. הדרך מובילה אותנו דרך חלקות הנחרשות ומשתנות תדיר, ולכן יש לעקוב אחר הסימון. הכיוון כעת הוא הליכה צפון מזרחה. בראש ערוץ קטן, שהוא למעשה ראשיתו של נחל מירון, נראה גת יפה, בעלת בורות שיקוע. שבילנו חוצה את הערוצון והולך בגדתו הצפונית לעבר ההוטה. ההוטה נראית כבור עמוק ומוקפת גדר. זהו למעשה בור אנכי, גדול ועמוק, שנוצר כתוצאה מהמסת סלע הגיר (קארסט). הבור מגיע לעומק עשרות מטרים, וממשיך מעבר לנראה לעין בחדרים נוספים.

לתחילת הכתבה

עין זבד

מכאן נמשיך עם השביל החוצה את הערוצון לגדתו הדרומית. נלך בתוך חורש לא סבוך ובו קטלבים ואלונים. מימין נוכל להבחין בצניר מרשים- מעין צורת חצי צינור מאורכת בסלע המצוקי. כ- 10 דקות הליכה לאחר עוזבנו את ההוטה נגיע לעין זבד. זהו אחו יפהפה, שבמרכזו מעין קטן בעל שפיעה דלה בחודשי החורף. המעין נמצא תחת לעץ אלון בודד. המקום הוא מן היפים והפסטורליים שבשמורה, במיוחד בחורף ובאביב, אז מתכסה האחו בירוק ובפריחה. בימים יפים רואים מכאן את החרמון. זהו מקום מוצלח למנוחה.

מכאן נרד בזהירות בשביל המסומן כחול. הסימון הראשון על מדרגת סלע מצפון למעין. בתחילה נרד על צלע הערוץ בדרדרת אבנים, עד שנגיע לערוץ עצמו. מכאן נלך בתוך הערוץ. הירידה מעין זבד לחניון מירון אורכת כ- 45 דקות. אופי ההליכה בנחל מירון מצריך תשומת לב ועזרה הדדית, כיון שנקפץ מעל סלעים ומפלים קטנים. יש כאן שתי נקודות המהוות צואר בקבוק: אחת מהן היא קיר סלע שלצדו אגן שקוע, אותו צריך לעבור בהליכה על שביל צר של כמטר, שצמוד לקיר הסלע. כאן מומלץ להציב עוזר בתוך האגן השקוע, שיכוון את ההולכים מעל לו, ויקל על המעבר. ניתן להציב עוזר נוסף בסוף המעבר, כדי שיושיט יד לעוברים. נקודת עיכוב נוספת נמצאת בהמשך- מפל סלע בגובה של כשלושה מטרים אותו יש לעקוף עם השביל המסומן מימין, מעבר לגזע עץ האלון (בגדה הדרומית). ניתן להציב עוזר בתחתית המעקף, כיון ששם יש לקפוץ מסלע לבסיס הערוץ.

 מן המפל השביל אינו צופן בחובו עוד מעברים קשים. השביל מטפס מעל הערוץ בגדה הצפונית (מי שהולך בערוץ ומרגיש שנתקל בסבך, שיחזור מספר מטרים לאחור ויחפש את השביל העולה). כעבור מספר מטרים נעבור דרך מעבר בקר בגדר, וכעבור דקות ספורות נגיע לדרך עפר. נחבור אל דרך העפר ונמשיך במורד הערוץ עד לחניון המצוי במרחק כ- 400 מטרים מכאן. בדרך נראה מעין מבוטן, ומבנה משאבה מעליו- זהו מעין מירון. בחורף יש כאן זרימה של מה שמעבר למכסת השאיבה. בדרך לחניון נבחין בגדה הצפונית של הנחל בשביל העולה לקברו של רבי שמעון בר יוחאי, ובמערות קבורה חצובות בקיר הסלע- אלו הן מערות הלל הזקן ותלמידיו.

אפשרויות מסלול:

  • חיבור המסלול ליום הליכה מלא - מעין חוממה לחניון מירון.
  • הוספת שביל הפסגה למסלול.
  • להמשיך מחניון הפיתול לנחל עמוד.
  • לרדת מעין זבד בשביל ישראל, דרך חרבת שמע.

דגשים נוספים:

  • בחניון הפסגה ובחניון מירון (חניון הפיתול) יש ברזיה, פחי זבל ושולחנות קק"ל. יש להקפיד על השארת השטח נקי וסגירת פחי הזבל, כדי למנוע אכילת חיות בר מן הזבל.
  • לא מומלץ לרדת בנחל מירון לאחר גשם. השביל רטוב וקימת סכנת החלקה.
  • אם יש מספר קבוצות מטיילים, ההליכה בנחל מירון עשויה לקחת זמן רב בשל הוצרות צואר בקבוק. יש לנסות למנוע זאת על ידי תיאום מוקדם בין הקבוצות וירידה מדורגת לתוך הערוץ. במקרה של קבוצות רבות במסלול כדאי לחשב כ- 15 שעה לפחות בין קבוצה לקבוצה, מתוך הגיון שעדיף לבלות את הזמן בעין זבד מאשר בעמידה בתור, תוך התיחסות ליציאת הקבוצה האחרונה מהנחל לפני חשכה.
  • ניתן לישון בחורבת חוממה או בחניון מירון (חניון הפיתול).
  • בחניונים יש להזהר באש, לא להדליק אש בתוך החורשה, ולכבות כל מדורה או מקור אש בתום השימוש. בפסח שנת 96` נשרף שטח עצום מן השמורה עקב השארת אש בוערת בחניון הפיתול, על ידי חניכי תנועת נוער.


    לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה