יצרן השופרות
בישוב הקטן גבעת יואב, שנמצא במערב רמת הגולן, בדרך כלל שקט, למעט רחשם של כלים חקלאיים, השקט נשמר. התושבים נהנים מהשקט, מהאוויר הטוב, בלילות כבר צונן ובערבים ממקומות מסויימים אפשר לראות פיסה של כנרת ושמים אדומים של שקיעה. אבל, לקראת תקופה החגים, ראש השנה ויום הכיפורים, משהו קורה במושב. בלי הכנה מוקדמת והרבה לפני החג נשמע קולו החזק של השופר, אחר כך קולו של שופר אחר, עתה אין לתושבים ספק, החגים מתקרבים, קולות התקיעה החזקים יוצאים ממבנה גדול שמוקף בפסלי ברזל גדולים כל תושבי המושב יודעים, שמעון קינן עורך תקיעות מבחן לשופרות החדשים, אפשר להתחיל לברך ב`שנה טובה`.
שמעון קינן, יהודי דתי, שנים רבות היה מסגר, חלק גדול מסככות הישוב הן פרי עבודתו. בשנים האחרונות זנח את הסככות ועבר לעבודות נפחות אמנותית. את שגעון השופרות רכש רק לפני כמה שנים מיהודי קשיש עושה שופרות בתל אביב. במשך שנה למד את עבודת הכנת השופרות, מדי שבוע היה נוסע מרמת הגולן לתל אביב למחצית השבוע של לימוד ועבודה. היום השופרות שלו נחשבים כטובים מאוד וכשרים בהשגחת רב הישוב. שמעון עדין לא זנח את תלבושת הנפח, לבוש בגדי עבודה כהים, לראשו כובע קסקט שמוט, כשעובר מהנפחיה לבית המלאכה לשופרות הוא נושק למזוזה.
בימים אלה ידיו של בית המלאכה הקטן מלאות בעבודה. ההלכה דורשת את השופר בעל `שיעור` (מידה) באורך מסויים, שנלקח מבהמה כשרה, במקרה זה קרן של אייל, שלא יהיה בו סדק או חור. על פי המשנה, קרן של פרה אינה כשרה, כדי לא להזכיר בחג ובמועד את חטאם של בני ישראל בעשיית עגל הזהב.
וכך לקראת החגים הנפחיה של שמעון מתמלאת עובדים, לזמן מה זונחים את עבודות הנפחות, עוברים לייצור של שופרות. הכנת השופר אינה פשוטה, כדי להגיע לצליל הראוי צריך לקחת את הקרן המסולסלת של האייל. חלקה הקרוב לראש האייל, כ-10-20 ס"מ אטום, חייבים ליישר לצורך הקדיחה. הפעולה הזאת נעשית על ידי חימום עדין, יישור ומתיחה, שהקרן בחלקה התחתון מיושרת נעשית הקדיחה, חייבת להיות מדוייקת ומושלמת, כי כאן נקבע צליל השופר. במקרה של `פיספוס` קטן השופר נפסל. אחרי הקדיחה ממשיכים ליישר ולמתוח עד לרגע בו נשמע הצליל הראשון מהשופר שמזכיר לשכנים, שאנו קרבים לימי החג. לאחר בדיקת הצליל עובר השופר ארבעה שלבים נוספים של החלקה ויישור ועוד שניים של ליטוש.
שמעון מכיר את השופר כבר מגיל צעיר, בגיל 17 כבר קיבל את התואר הנדיר `בעל תקיעה` ושימש כתוקע לפני התיבה. השופר האישי שלו מלווה אותו כבר שנים רבות, צלילו מיוחד, חד ומהיר. ליצני המושב אומרים, שכדאי להתפלל בסביבות ביתו של שמעון כי שם השמים תמיד פתוחים לקבלת התפילה.
את השופר עושים בדרך כלל מקרן אייל. בארץ אין קרני אייל ולכן מביאים את הקרנים כחומר גלם בעיקר ממדינות ערב ואפריקה. בודקים אותם, שאין בהם פגם ומתחילים להכין את השופר. התימנים הם העדה היחידה שזכו לשופר שלא מקרן אייל. השופר שלהם עשוי מקרן ארוכה של דישון, למעלה ממטר אורכה, מסולסלת ומוציאה צליל צרוד ועמום. קרן הדישון קיבלה הכשר עוד בתימן, בגלל מחסור בקרני אייל. המרוקאים צנועים יותר, משתמשים בשופר קצר, עשוי קרן אייל שטוח, לא גדול, קולו חד וברור.
האשכנזים נהנים משני העולמות: גם שופר נוסח מרוקו וגם משופר חלק ומעובד, עם כיפוף קל, צלילו, כך אומרים המבינים, יותר חם. ילדי הגנים בסביבה נהנים מערכה מיוחדת שסובבות בגני הילדים באיזור, בהם נראים כל שלבי ההכנה של השופר, מהשלב הגולמי ועד לשופר המושלם, כל ילד מזומן לנסות את כוחו בתקיעה שבדרך כלל מסתיימת בנשיפה רכה שמזכירה (סליחה) נפיחה חרישית.
בימים קדומים שימש השופר להזעיק את הצבא, לגייס את הלוחמים במהירות מפני התקפה. כיום שימוש השופר פחות לוחמני, ומשמש ל`תקיעות` רבות בראש השנה ותקיעה אחת גדולה עם סיום התפילה ביום הכיפורים. חלק מהשופרות נמכרים כמתנת `בר מצווה` וקישוט יפה לבית, בעיקר למשפחות בחו"ל. לקראת החגים מגיעים לישוב הקטן ברמת הגולן תיירים ממדינות העולם כדי לרכוש לרכוש שופרות כמתנה או עבור הקהילה בחו"ל.
לשמעון יש גם דרך מודרנית למכירת השופרות, דרך האינטרנט, האדם שחפץ בשופר נכנס לאתר, בוחר את השופר שהוא רוצה, מצלצל לשמעון שמשמיע לו דרך הטלפון את צלילו של השופר, הקונה `מבסוט` ושמעון אורז את השופר ושולח לו בדואר. אחרי כמה ימים מתקשר האדם, אומר שהסחורה הגיעה והיא לשביעות רצונו ושולח את התשלום. שמעון קינן, מושב גבעת יואב, 04-6763307.
לתחילת הכתבה
איך לתקוע ?
האגדה מספרת על יהודי כפרי שהיה מתפלל בבית מדרשו של הבעש"ט, לאותו יהודי היה ילד מעט מוגבל, אביו נטלו עמו, לבית הכנסת כדי לשמרו שלא יאכל ביום הכיפורים. הילד, שהיה רועה צאן לקח עמו לבית הכנסת את החליל שמלווה אותו כשהוא רועה את העדר. בזמן התפילה, כשאביו לא השגיח, נתן הילד את קולו בחליל, בקול חזק וצלול. שקט נפל על בית הכנסת, האב, נכלם מבנו, הבעל שם טוב הפסיק את התפילה ואמר: תינוק זה בקול חלילו העלה כל התפילות והקל מעלי, שתינוק זה אינו יודע כלום, ומאחר שכל היום הקדוש ראה ושמע תפילת ישראל, נתלקח בו הניצוץ קדשו כמו אש ממש .... בחוזק תשוקתו חילל באמיתות נקודת לבו בלא שום פניה... ועל ידי זה העלה את כל התפילות. (מתוך ספר `החג והמועד` הוצאת עם עובד).
איך תוקעים בשופר? ובכן כל מי שחושב שזה קל מוזמן לנסות. קודם כל ממלאים את הריאות באוויר, את השפתיים מכווצים ומצמידים לקצה השופר. ואז, בבת אחת יורים את הנשיפה (במחילה, כמו יריקה הגונה), אם יצא צליל מסכן המזכיר במעט את קול הנפיחה- סימן שאתם עדין לא הגעתם לשלב מתלמדים. קול חלש, סדוק, מספר שאתם בדרך הנכונה, אלה שמצליחים להוציא צליל ארוך נותרים בדרך כלל, ללא נשימה וגם לפניהם עוד דרך ארוכה של לימוד. סדר התקיעות בבית הכנסת. תקיעה - קול ממושך. שברים ותרועה - שני קולות מרוסקים. ובתום תפילת יום הכיפורים - תקיעה גדולה, בה מראה התוקע את כוחו, אורך נשימתו, צליל השופר מלווה את את התפילות ונועל שערי שמיים.
