ימים 11-12 : עולים על ההורטיגרוטן
היום עולים על ההורטיגרוטן (Hurtigruten) - הספינה שלנו נקראת TrollFjord והיא בין הספינות החדישות בצי (ילידת 2002). מקבלים מפתחות לשני תאים פנימיים צמודים בקומה 4 (הקבינות של העניים) והולכים לעשות סיור באוניה. תוך מספר דקות החדר של הילדים נראה כמו החדר שלהם בבית (הפוך) עד ש"הנסיכה" מחליטה לעשות סדר והם מתחברים באינפוזיה ל-DVD. בצהרי היום השני מגיעים לבודה ומחליטים לקחת סיור למערבולת סאולטמן (או איך שלא קוראים לה). הגיאות והשפל, בחיבור בין שני פיורדים, גורמים לכך שארבע פעמים ביום המים נכנסים לפיורד או יוצאים מהפיורד בזרמים אדירים, הגורמים למערבולות ענקיות. משום מה, הדגים מאוד אוהבים את האזור (ממש רואים אותם קופצים מתוך המים) ומלמעלה ריכוזי שחפים שמנים ממולאים בדגים.
נהג האוטובוס שלנו דיבר קצת יותר מדי והגענו לאניה ב-15:40 (ב-15:30 היתה אמורה לצאת מבודה). למזלנו, היא חיכתה לנו ואחד הקצינים מיהר להעמיס את כל הכבשים התועות להרים את הגיינגווי ולהפליג. בהמשך היום הפלגנו באזור איי לופוטן בין צוקים מושלגים עם "שפיצים" ולסיום, ה"שיא" של היום – מעבר ב-TrollFjord - פיורד צר ויפה שבו האנייה מתמרנת (בקושי) ב-23:30 עד 24:00. כולם על הסיפון בקור כלבים, וכאשר האניה יוצאת מהפיורד יוצאות שתי טרוליות, מקפצות בין הנוסעים ומחלקות מרק טרולים. שמש חצות לא ראינו, כי היא היתה מוסתרת מאחורי ההרים.
לתחילת הכתבה
ימים 13-14 : מגיעים לטרומסו
היום מגיעים לטרומסו ועוזבים את ההורטיגרוטן. לוקחים מונית לשדה התעופה, שם אמור להמתין לנו הרכב. מגיעים לשדה, והדלפק של Sixt סגור ונעול. מתברר שלמנהל התחנה (שהוא גם כנראה העובד היחיד בה) היו "סידורים דחופים" בעיר. לאחר כשעה של המתנה מגיע הבחור ויוצאים לדרך, הפעם במזדה 6 סטיישן.
טרומסו היא עיר יפהפיה, מוקפת בהרים מושלגים. אבל, התואר "פריז של הצפון" קצת מוגזם, בקושי רואים נפש חיה ברחובות. מגיעים לקמפינג הזוכה לתואר "המקום הגרוע ביותר בטיול" (הערת המחברת: איבד את התואר בשלב מאוחר יותר). הקמפינג צפוף, הרבה מאוד ביקתות, קרוואנים ואוהלים. אמנם הביקתה נמצאת צמוד לנחל קטן, אבל החלונות שפונים אליו הם מהשירותים וחלון קטנטן מחדר הילדים. מתארגנים, "הנסיכה" הולכת לבדוק את טמפרטורת המים בנחל (קפואים). בערב עלינו ברכבל לאחד ההרים המקיפים את טרומסו - Storsteinen, לתצפית מגבוה.
למחרת בבוקר יוצאים לפולריה - מוזיאון לנושאי הקוטב, שבו גם בריכת כלבי ים מזוקנים ומספר בריכות דגים. המבנה מאוד מעניין גם מבחוץ ולידו כמובן פסל של דב קוטב. בפנים סרט פנורמי על סבאלברד - אי של נורבגיה, כ-1000 ק"מ מצפון, שכ-60% משטחו הם קרחונים ושם חיים דובי קוטב, כלבי ים וחיות ארקטיות נוספות. לאחר מכן אנו פונים לבריכת כלבי הים, שלוש כלבות ים מזוקנות מבלות שם באימוני שחיה ושיזוף על החוף. בנוסף, יש מספר אקווריומים עם דגי קוטב, ביניהם אחד מטורף (זאב הים), שחשף שיניים, ניסה לצאת מהמים ובסוף התיז על כולם מים. בהמשך נסענו לגנים הבוטניים של הצמחים הארקטיים - פריחה מדהימה בכל הצבעים, "הצלם" צילם כל פרח בצילומי תקריב. מומלץ ביותר. את היום מסיימים בצורה תרבותית בקונצרט חצות בכנסיה הארקטית – כנסיה מדהימה בצורת משולש, וכמובן לא מוותרים על צילומים של שמש חצות.
לתחילת הכתבה
ימים 15-16: איי Vesteralen
היום נוסעים לכוון איי Vesteralen - האחים הצפוניים והפחות מפורסמים של איי לופוטן. בפעם הראשונה (והאחרונה), מאז אוסלו, פוגשים זוג ישראלים במעבורת נידחת. האיים שוממים כמעט לחלוטין - מעט מאוד יישובים וחוות בודדות. הכתובת של הביקתה לא ממש מדוייקת ולאחר שיחה עם בעלת המקום אנו מתבקשים לנסוע עוד מספר קילומטרים. בסופו של דבר מגיעים למקום המעוטר גם בסמל התרנגול, המעיד שזו חווה שקיבלה אישור שהיא מייצרת מוצרי מזון איכותיים לשימוש במקום. במקרה שלהם, מדובר בעיקר באוכמניות. לרוע המזל הגענו לפני העונה שלהם - אוגוסט (אבל בארוחת הבוקר קיבלנו ריבה ממוצרי השנה שעברה). המקום כולל מסעדה מפונפנת ומעוצבת עם צוות במדים אחידים שחיוך מודבק לו על הפרצוף, ומספר ביקתות מפוזרות בשטח. מקבלים מפתח לביקתה ומגיעים אליה - ביקתה מקסימה, לא חדשה אבל יפה ומתוחזקת בצורה מצויינת ופונה לנוף מקסים של פיורד מצד אחד והר עם דובים מהצד השני. כמו רבות מהביקתות בנורבגיה יש עשב על הגג. אתר המקום: www.andoy-friluftssenter.no.
למחרת, יוצאים לספארי לוויתנים. למזלנו קיבלנו טיפ מבעל המקום, שכדאי להצטייד בבגדים חמים כולל כובעים. למרות שמזג האויר יפה וחמים (יחסית לנורבגיה, כלומר בסביבות 18 מעלות) אנו לוקחים את הסווטשרטים, מעילי רוח, כפפות, כובעים ויוצאים לדרך. מתחילים בסיור במרכז המחקר ללוויתנים, שם מקבלים הסבר על הלוויתנים בכלל ועל סוג הלוויתנים שאנחנו אמורים לראות (ראשתנים), בפרט מפי מדריך איטלקי, שזוהי העבודה שלו לחודשי הקיץ. יש תצוגה של שלד לוויתן, שנסחף לחוף לפני מספר שנים, הקלטה של קולות לוויתנים והסבר על השימוש שלהם בגלי קול. חילקו כדורים נגד מחלת ים, אבל האמיצים שלנו (כולל זה שכמעט הקיא על הקפטן בירח דבש) סרבו לקחת. ואז הגיע הזמן לצאת לספינה. מדובר בספינת דיג, שהוסבה לספינה לאיתור לוויתנים, כולל ציוד סונאר, שמטרתו לשמוע את קולות הנקישה שהם מוציאים כאשר הם נמצאים עמוק במים (בעומק של עד קילומטר) ולדעת היכן לחכות להם כשהם עולים לנשום.
הקור המקפיא שולח אותנו ללבוש כובעים וכפפות, תוך כדי התנדנדות מסיבית של הספינה. מחלקים שקיות הקאה למי שרוצה, המצב של החברה בינתיים יחסית טוב ואין צורך. מתחילים לשמוע נקישות של לוויתנים בסונאר, הצופה של הסירה עומד במקום הגבוה ביותר עם אוזניות ומכוון לאן לנסוע והמדריכים מטפסים על סולמות על מנת לראות אם יש לוויתנים שיוצאים לנשום. סוף סוף אחד אכן יוצא לנשום! המדריך צועק "לוויתן מימין" וכולם רצים לחלק הימני של הסירה ומתחילים לצלם בטירוף. הלוויתן נמצא מספר דקות על פני המים, משפריץ קצת וכאשר מתכונן לצלילה המדריך צועק "Diving" (השד יודע איך הוא יודע) וכולם מנסים לצלם את הזנב שיוצא על פני המים והלוויתן הראשון מונצח על ידי "הצלם" בוידיאו. לאחר מספר דקות מבחינים בעוד לוויתן והפעם "הצלם" מנסה לצלם את הזנב בתמונות רצף, אבל מתחיל מוקדם מדי. משימת הצילום עוברת ל"המפונק" והזנב של הלוויתן השלישי אכן נצוד במצלמה (אמנם לא בשיא הגובה אבל בכל זאת). לאחר הלוויתן השלישי חזרנו בחזרה לחוף והקפואים קיבלו מרק חם ולחמניות.
לתחילת הכתבה
ימים 17-20: איי לופוטן
היום יוצאים לכיוון איי לופוטן. מתעוררים לגשם שוטף בחוץ, מסכן מי שיוצא היום לספארי לוויתנים. יוצאים לדרך תוך כדי גשם בלתי פוסק ומגיעים בסופו של דבר (ותודות ל"מרים") ל-Ballsatd - המקום בו אנו משתקעים לשלושת הלילות הקרובים. המקום הוא כפר דייגים קטן, למזלנו כרגע לא מייבשים דגים על מתקני הייבוש ולכן אין ריח של דגים באויר, בניגוד למקומות אחרים בלופוטן. מגיעים בעקבות השילוט לקבלה של ה-Rorbu (ביקתת דייגים) - צריף עם ריח כבד של דגים ופוחלצים של דגים, מסביב מתקנים לייבוש דגים. למזלנו מתברר שה-Rorbu לא ממש שם ונוסעים בעקבות הג'יפ של בעל המלון לאזור של ביקתות על שפת הים. כשנפתחת הדלת מתגלה בית יפה בן שתי קומות, והכי חשוב, יש מכונת כביסה ומייבש בתוך הבית. אתר המקום: www.solsiden-brygge.no.
למחרת שוב מזג אויר יפה ואין זכר לגשם של אתמול. נוסעים לאורך האיים עד הקצה הדרומי של לופוטן – הכפר A. הנופים בלופוטן הם של צוקים גבוהים ומשוננים בעלי צורות מוזרות היורדים בתלילות עד המים. בחלק מהמקומות יש עדיין שלג בפסגות ההרים. בדרך אנחנו נתקלים בחופים חוליים עם מים בצבע טורקיז, כאילו הינו באיים הקאריביים. יורדים לחוף ומגלים צדפים וקונכיות מסוגים שונים, סרטנים (חיים ומתים) ועוד. בהמשך, הדרך נתקלנו בדגים תלויים לייבוש על מתקנים מיוחדים. הריח בהתאם ומזל שאי אפשר להעבירו בצילומים. הגענו ל-A (או) - היישוב הדרומי ביותר באיי לופוטן, בעצם כפר דייגים שנשמר כפי שהיה לפני 100 ו-200 שנה.
ביום הבא יצאנו צפונה לכוון עיר הבירה של איי לופוטן - Svolvaer ול"ונציה" של איי לופוטן - Henningsvaer. כמובן שגם כאן העיטור הנפוץ על קירות הבתים הוא דגים מיובשים. התחלנו בביקור בגלריה, המציגה תמונות של ציירי צפון נורבגיה מ-200 השנה האחרונות,שבה גם מוצגת מצגת מולטימדיה יפה של צילומים מלופוטן. בהמשך ביקור אצל נפחיות זכוכית, יצרני קרמיקה וספארי נשרי ים בסירת RIB - מעין סירת גומי עם מנוע חזק. הפעם צויידנו בסרבלים מחממים, שכפי שידוע לנו כבר זה ציוד מאד חשוב כשיוצאים לים. נשרי הים סירבו לשתף פעולה. אמנם ראינו אותם חגים בהרים שם הם מקננים, אולם הם סרבו לרדת לקחת את ההרינגים שנזרקו לעברם (אולי מפני שהם היו קפואים?). בכל מקרה פוצינו בטיול סביב האיים וברכיבה על הגלים, תוך ספיגת שפריצים של מים (ושוב תודה לחליפות). "המפונק" שוב לא שומר על הפה ומסתבך בבדיחת טרולים על השבדים. בסיום הטיול כאשר הוא שואל את המדריך מהיכן הוא במקור הוא נענה "משבדיה".
בהמשך הגענו לבירה סבולבאר, שם נכנסנו לראות את גלריית הקרח - אוסף של פסלים עשויים מקרח המוצג באולמות בטמפרטורה של מינוס חמש מעלות. בכניסה מצטיידים בשכמיות וכפפות ונשלחים לכפור. למתקדמים יש גם שתייה אלכוהולית, המוגשת בכוסות של קרח. לאור היום העמוס והעובדה שהרעבים שבחבורה כבר זמן רב לא אכלו במסעדה, הוחלט להסתמך על המלצתו של מדריך לונלי פלנט, לגשת למלון RICA "שם יש בופה מצויין לארוחת ערב". את המלון ראינו מרחוק על אי, אבל נאלצנו לעשות לא מעט סיבובים עד שגילינו איזה גשר מוביל אליו. הבופה התברר כאוסף של דגים חסרי טעם, תפוחי אדמה מבושלים, משהו שהיה אמור להיות בשר סיני והיה בלתי אכיל, ועוד כהנה וכהנה. הארוחה הוכתרה כארוחה הגרועה בטיול (ובמחיר מזעזע). לפחות אפשר היה להתנחם במאפין ירוק (התגלה כמאכל הכי טעים בנורבגיה) ב- Seven Eleven.
לתחילת הכתבה
ימים 21-23: חזרה לטרומסו והביתה
נפרדים מטום, בעל המקום ויוצאים לדרך הארוכה צפונה, לכיוון טרומסו. אמורים ללון בדרך שני לילות במקום שאמור להיות טוב וקצת לנוח. הילדים נשפכים במושב האחורי. מגיעים למקום בו אנו אמורים ללון - מרחוק נראה טוב, ביקתות על שפת המים ליד גשר ענק מעל פיורד. נכנסים למקום שמשמש גם מוטל ומסעדה. לוקח כמה דקות עד שמאתרים מישהו שיתייחס אלינו. מקבלים מפתח לביקתה וכשמבקשים הוראת איך להגיע אליהם נענים בתגובה "תעופו". הגענו לשורת הבקתות. הכל נראה נטוש. נכנסים לביקתה ומקבלים הלם. אין קשר בין מה שראינו באינטרנט לבין מה שרואים בשטח - שני חדרים בגודל שני מטר על מטר עם מיטות קומותיים, ובקומה למעלה מטבח סוכנות. אמנם יש טלויזית פלאזמה ו-DVD - אבל זה מרשים בעיקר את "הצלם".
חוזרים לקבלה ומבקשים לקבל את מה שראינו באתר שלהם. נענים שבאתר זו רק אחת הביקתות וכל אחת נראית אחרת. מחליטים לקבל הכסף חזרה ולעזוב. מה ששכחנו רק זה שהיום יום שבת, כל הנורבגים בכבישים עם הקייקים על הגג, המזוודות מאחורה והילדים בבגאז'. כל הביקתות בקמפינגים מלאות עד אפס מקום ו"הנסיכה" לא מסכימה לביקתה ללא שירותים צמודים. מחליטים להמשיך צפונה לכיוון טרומסו ומקווים שבסוף נמצא משהו. הילדים קצת בלחץ שאולי נישן באוטו בלילה. רואים שלט עם סמל של מלון וביקתות במקום עם נוף יפהפה. המלון מרחוק נראה טוב, ו"הנסיכה" מתלהבת ומבקשת שנשאר כאן הלילה. מגיעים למגרש החניה של המלון וזה קצת מדאיג - יש מכונית אחת וטרקטור.
נכנסים לקבלה, הכל שומם והריח נוראי. לוחצים על הפעמון ומגיעה בלונדינית מנומנמת מאחורה, עושה את ההצגה שבודקת אם יש חדרים פנויים ו"להפתעתה" אומרת שיש. הולכים לראות את החדרים במלון ובבקתות - פשוט נורא. שואלים אותה עד מתי נימצא שם מישהו והיא אומרת שעד עשר. השעה שמונה ואנחנו מחליטים להמשיך עוד קצת לחפש מקומות אחרים. ממשיכים הלאה. מגיעים לקמפינג נוסף ומסתבר שגם שם כל הבקתות מלאות. בעל המקום נחמד ומנסה להתקשר לקמפינגים נוספים באזור, אולם הכל מלא. אנחנו מחליטים להמשיך לעוד קמפינג אותו הוא לא הצליח לתפוס טלפונית, אך מסתבר ששם בכלל אין ביקתות עם שירותים. מחליטים שאין ברירה וחוזרים למלון. לוקחים שני חדרים בביקתה ונכנסים לדיכאון. פשוט גועל נפש. אפילו תאבון לארוחת ערב אין, אוכלים כל אחד מאפין ומחליטים לשפר את מצב הרוח במשחקי טאקי וחתחתול סוערים. מצב הרוח משתפר ומחליטים להעביר את שני המזרונים מהחדר השני ולישון כולם ביחד. "המפונק" נרדם כמו תמיד בכל מקום ובכל מצב, ואנחנו רואים סרט ב-DVD.
למחרת קמים מוקדם בבוקר ומשיגים שיא בהתארגנות מהירה ויציאה מהמקום. ממשיכים בדרך צפונה ועוצרים ב-Polar Zoo. זהו גן חיות מיוחד לחיות ארקטיות (וגם פינת חיות בית כגון פרות כבשים וחזירים עבור הילדים). הגן נמצא בתוך יער עצי לבנה, כאשר כלוב נמצא בעצם בשטח טבעי גדול מאד המוקף בגדרות. הבעיה: בגלל שהשטחים בתוך הגדרות כל כך גדולים (כדי שהחיות ירגישו בטבע), ברוב הכלובים אנחנו לא מצליחים לראות כלום. מתחילים באזור של חיות הבית - "הנסיכה" מתלהבת מהכבשים ו"המפונק" נכנס לפאניקה בגלל חזיר שהתעטש עליו. אייל הצפון והסוגים האחרים של האיילים ומשהו דמוי תאו דווקא היו נחמדים והואילו להראות את עצמם, אבל חתולי הבר והשועלים הסתתרו בהצלחה מרובה. דב לבן אחד נחר בשלווה, בעוד בן זוגו מסתתר במאורה. לעומת זאת, זוג גורי הדובים, "פלפל ומלח", התגוששו ביניהם דקות ארוכות והזאב היה עסוק בשמירה על גבולות הטריטוריה.
עם סיום הסיור בגן ניצלנו את האינטרנט האלחוטי, שהיה זמין וחיפשנו מקום לינה לאותו לילה על מנת שלא נמצא את עצמנו שוב במצב מסכן. הצלחנו להשיג מקום בבית דירות באזור צפוני יותר וקיווינו שהפעם לא ניפול בפח. "המפונק" הודיע שב-16:00 הוא מבעיר את המנגל ומכין ארוחה טובה. הגענו, המקום היה סביר ביותר, המנגל דלק ב-16:00 ו"המפונק" הכין ארוחת ערב טובה. למחרת נוסעים לכיוון שדה התעופה של טרומסו - 70 ק"מ + מעבורת קצרה. מחזירים את הרכב, מפקידים את המזוודות בשמירת חפצים, ועולים על האוטובוס למלון שמחים, קלים וטובי לב.
הגענו למלון SAS, שם הזמנו לרגל הלילה האחרון של הטיול את המיני סוויטה. לאחר שלושה שבועות של מלונות זולים וביקתות בשירות עצמי, נחמד להגיע לחדר גדול עם נוף לגשר ולקתדרלה, בו המיטות מוכנות ולא צריך להתחיל לצפות כלי מיטה. יוצאים לסיבוב בעיר (ממש ממש קר) ולסעודת הסיום ב-Thai House (על אוכל נורבגי אנחנו לא בונים). ארוחה נחמדה (אמנם בג'ירף הרבה יותר טוב, אבל יחסית לנורבגיה זה בסדר) ובדרך חזרה מקנחים במאפין ירוק ב 7-11. זהו, נגמר הטיול, חוזרים הביתה. שלוש טיסות, 20 שעות בדרך ומגיעים הביתה. נתגעגע לנורבגיה, אבל לפי "הנסיכה" לא לזמן רב. היא רוצה טיול בת מצווה בנורבגיה בחורף.
לתחילת הכתבה
