כתבת פתיחה

משפחת חן פונה להודו

נעים להכיר, אנחנו משפחת חן, מהישוב הקהילתי צורית שבמשגב: אבי, 43, מחנך ומורה לפיזיקה בחטיבה העליונה; הילה, 40 (חגגה יומולדת 4 ימים לפני הנסיעה), מורה לתאטרון ודרמה תרפיסטית; עדי, 12, ילד חברותי מאוד, סיים בית ספר יסודי; גילעד, 9, ילד יצירתי ומלא אנרגיה, סיים כיתה ג; מיה, 4, ילדה מקסימה, מלאת שמחה וקצת מפונקת...

למה הודו?
 לפני 14 שנה טיילנו כ-5 שבועות בהודו כחלק מטיול בן 4 חודשים במזרח, טיול שפתח לנו את התיאבון. הודו הקסימה אותנו בנופיה המגוונים והמדהימים ובעיקר במפגשים עם האנשים והתרבות המרתקת. אז, הבטחנו לעצמינו שעוד נחזור לחוות אותה ולאט. הודו ניראת לנו המקום שיאפשר לנו בצורה הטובה ביותר פשוט להיות, לחוות את חווית הביחד המשפחתית וללמוד על עצמינו, הן מהמפגש עם פילוסופית חיים אחרת לגמרי ממה שאנחנו מכירים במערב, הן מבחינת הקצב והאווירה והן מבחינה כלכלית, שכן המחייה בהודו זולה, דבר המאפשר רוגע כלכלי.

למה עכשיו?
כי הרגשנו שהגענו ל"גיל שאפשר להתחיל". אני סיימתי שלוש שנות לימודיי דרמה תרפיה, אבי סיים לחנך כיתה יב אחרי שלוש שנים של חינוך, עדי סיים בית ספר יסודי, הילדים כבר מספיק גדולים ואולי עוד מעט יהיו גדולים מידיי להצטרף לסוג כזה של מסע. בנינו את בתינו במקום שאנחנו אוהבים ומרגישים שייכים אליו, יש לנו עבודות שאנחנו אוהבים, וכמובן מעגלים של אנשים יקרים, אהובים וחשובים לנו. כך שאנו מרגישים שיש לנו בסיס איתן שמזין אותנו, ונותן לנו ביטחון. אז מתנה ליום הולדת 40 קיבלתי הזדמנות פז לחוות מחדש את הערך החשוב ביותר בחיי, המשפחה.

המסע שלנו בעצם התחיל ביום שהחלטנו עליו, לפני חצי שנה. מאותו הרגע כל מה שעשינו היה מכוון לטיול. התהליך היה מלווה בבליל של רגשות: החל מסקרנות, שגרמה לנו לחקור ולקרא כתבות של משפחות מדווחות, ספרים על הפילוסופיה ההודית ועוד מקורות לשאיבת מידע (ספר מומלץ: "הודו, יומן דרכים" - עזריאל קרליבך), דרך התרגשות גדולה, חששות, לחץ, ועד לניתוק רגשי שליווה את הימים האחרונים.

בשבועיים האחרונים, בין חגיגות יום ההולדת ומסיבות הפרידה, ארזנו את החיים שלנו לתוך חדר אחד. ואת הדברים לטיול לתוך 5 תרמילים - שניים גדולים (90 ליטר) לאבי ולי, שניים קטנים (50 ליטר) לכל ילד, ועוד תרמיל 60 ליטר שבו נימצא המחשב הנייד והוא צמוד אלינו כל הדרך. אחד הדברים המופלאים שלמדתי באריזות הוא שאנחנו מחזיקים כל כך הרבה דברים מיותרים, ושאפשר, למרות שזה ניראה לי עד לאותו הרגע בלתי אפשרי, לארוז דברים לחמש נפשות, לשנה, בחמישה תרמילים נישאים על הגב. (את רשימת הציוד המלאה שלנו תמצאו בהמשך).

 השבוע העמוס של לפני הנסיעה עבר, ומצויידים בהמון אהבה, מתנות וספרון מדהים שעיצבה אחותי, שניקרא "המטען" ובו אוסף של ברכות, ואמירות חכמות על החיים כצידה לדרך, עזבנו את הארץ בדרך להודו. יוצאים למסע של חיינו. וכמו שד"ר סוס אמר, אני מאמינה ש"אם יוצאים לדרך מגיעים למקומות ניפלאים".

אז סוף סוף מתחילים...
 נחתנו בדלהי והיגענו למלון מצויין yes please cottage hotel, שהזמנו עוד מהארץ בהמלצת חברים. אומנם יקר יחסית למחירים בהודו (1500 רופי ללילה) אבל שווה כל רופי. החדר גדול, שתי מיטות זוגיות, מזגן מצויין ומאווררי תיקרה, והכי חשוב נקי. אני חושבת שהשהייה במקום כזה עוזרת מאוד לנחיתה הרכה. המלון ממוקם קרוב למיין בזאר, איזור המטיילים של הודו. במלון ישנו גם אינטרנט, עובדה שחשובה מאוד לעדי, והוא מוצא זמן לתקשר עם חברים. מזג האויר כאן חם ולח, מידי פעם יורדים גשמים. אם אין סיבה טובה, לא מומלץ להישאר בדלהי, בעיקר לא בעונה זו של השנה. אנחנו מתעכבים כאן רק על מנת לפגוש את משפחת כהנא, משפחה מצורית שטיילה כבר כשנה ושמונה חודשים בהודו. בינתיים אנחנו ניכנסים לאט לקצב ההודי, לומדים על האוכל ההודי. אין פה שום בעיה גם להשיג אוכל מערבי כגון ספגטי, ציפס, חביתה ואפילו "סלט ישראלי". המסעדה ממול המלון שלנו בעלת תפריט עשיר ומגוון, מחירים סבירים, ואוכל טעים. אחד הפרמטרים שלנו בבחירת מסעדה זה שהיא מלאה תמיד ושיושבים בה גם מקומיים. את הימים בהודו בילנו בעיקר במנוחה ומפגשים עם חברים, באחד הימים נסענו עם משפחת כהנא לשוק התבלינים שנמצא בדלהי העתיקה. שוק צפוף ססגוני ומקסים. גם שם לא יכולנו להסתובב יותר מידי בגלל הצפיפות והחום. אחרי כשעתיים שמחנו לחזור למזגן במלון.

 זהו זה מחכים כבר לטוס ללה.

לתחילת הכתבה

רשימת ציוד למסע

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

• אסיה
• הודו