פרידה, כתבתנו, מגיעה לבוכרה. היא מתארחת ומתודעת לקהילה היהודית החמה בעיר, מכירה את משפחתו של לובה, חוגגת את השבת בחיק הקהילה ומתרשמת מהדקורציה הנפלאה של המבנים בעיר המשלבת כחול ותכלת במסגדים.
יושבים בחוץ ומסתכלים על החיים בכפר שעוברים לי מול העניים כמו בסרט. ככה זה כשמגיעים לאיזורים הכפריים בבנין - נשים ערומות חזה, קבלת פנים לבבית - אפריקה במיטבה.
עופר מגיע למלבורן ומנסה להבין על מה האוסטרלים מדברים. הולך למשחק פוטי ומסתובב בפאבים המקומיים. קצת לפני הסוף הוא מצליח לטעום מעט טבע ומרחבים, פוגש פינגווינים, קואלות, שדים טזמנים וכמובן קנגרואים.
כל השכונה לבשה חג, הרחובות קושטו ודגלים נתלו על הבתים, יומה הלאומי של קטלוניה. אני כאן, צופה, משתתף, אבל עדיין מן הצד, אלה לא החגיגות שלי...
"הרעיון היה לחצות הפלופונז לכיוון הים היוני Ionian Sea. רציתי להגיע אל עיר שנקראת נפליו Nafplio, ומתוארת במדריך הלונלי פלאנט כאחת הערים היפות ביוון. לאחר הרבה "ימי ים", היה לי צורך להגיע אל עיר , ולספוג קצת תרבות ואורבניזציה. מסתבר שבתקופת "סוף העונה" ששוררת עכשיו ביוון יש חסרונות ויתרונות. היתרון הוא המחירים הזולים בכל מקום, והחיסרון- הקושי בניידות"
יאיר מגיע לעמק פרוואטי ומסייר בין הכפרים בעמק במשך כמה ימים. משם הוא ממשיך לדרמסלה ולארמיצר- בירת הסיקים שבמדינת פנג`ב
מעבר בין מדינות יכול להיות תהליך מייגע, במיוחד כשמדובר על מדינות אפריקאיות עם תחבורה די מעורפלת. ענבל מבלה עוד כמה ימים בבורקינה פאסו ואז חוצה את הגבול לבנין.
אחרי ההתלבטויות נרכשים הקרוונים והמשפחה מוכנה לצאת לדרך ב - 11 בספטמבר, כשלפתע נסגרים הגבולות בעקבות פיגועי הטרור באמריקה. בינתיים מספרות שיר ועדי על טורונטו, קנדה.
תמיד הטרידה אותי השאלה למה אנשים מטפסים על הרים. יבואו פילוסופים למיניהם ויגידו ``כי הם שם``... ויש כאלה שעושים זאת בתור אתגר והתמודדות עצמית. ואני כשלעצמי? אין לי מושג. כנראה סתם כי זה כיף... הצטרפו לחווית הטיפוס על ההר סטוק קאנגרי, שמתנשא מעל לה.
קופוניסיה - אי קסום של שקט ושלווה, נקסוס שהיא כמו מבוך של סימטאות קטנות וחינניות, חופים , אוכל טוב - מה עוד צריך הבנאדם?! לו הייתי אי ירוק בים, הייתי נותנת אותי בחינם או:ענבל עוזבת את האיים הקיקלאדים.
ענבל ממשיכה לטייל באיים הקיקלאדיים - דיווח מלא מסנטוריני ומאיוס, שבהם ערים קטנות וציוריות, חופים מדליקים וחוויות חדשות.
אחד הספרים שאני הכי הכי אוהבת הוא "ה-35 במאי" של אריך קסטנר. זהו ספר, שמעבר להיותו ספר ילדים מלא הרפתקאות המתארות מסע הזוי ורווי דימיון מגרמניה לאיים הפולינזיים ב-24 שעות, הוא כוח מניע לנוע ממקום למקום באמצעות שילובים מטורפים של דמיון ומציאות.
הנסיעה לשוק בגורום גורום, בצפון בורקינה פאסו היא חוויה שללא ספק זוכרים. זה מתחל בעיר הבירה של המדינה, שאינה מאד אטרקטיבית, ממשיך בנסיעה עמוסת חוויות, אבל גם שקים תינוקות ותרנגולות, ומסתיים בשוק אותנטי ומרהיב - מושלם לצילומים. הכל בכתבה שלפניכם.
``מסע בלתי נשכח של כמעט 14 חודשים בא לקיצו אך עם זאת נפתחת גם התחלה חדשה בחיי, הרפתקה שונה לגמרי. מנטרה אחת חוזרת בראשי שוב ושוב בעודי מנסה להסריט שוב בדמיוני, ללא הצלחה, את השנה פלוס האחרונה: אני עוד אחזור.``
האיזור הצפוני של גאנה הוא ראשוני, בלתי אמצעי וכל-כך כל כך מפתה. על מפגשים עם מקומיים, כולל המלך ובניו הסחטניים, עם צורות חיים אחרות ומסעות שכדאי לצאת אליהם.
מי אמר שמשעמם פה? בכלל לא. אלא שלא כל קרב מקומי בין שוטרים לגנבים זוכה כאן לגל פתוח ולדיון ציבורי הנמשך שלושה ימים. תופעת ההשתלטות על בתים נטושים זכתה השבוע לידיעה קצרצרה בטלוויזיה. שיעור ממצה בפרופורציה תקשורתית.
``זה היה עוד אחר הצהריים רגיל. עוד אחד מאותן דרכי העפר הבלתי נגמרות באאוטבק. שוב אותם צהוב, חום ואדום מכשפים 360 מעלות של שממה סביבנו רחוקים יותר מ-30 ק``מ לכל כיוון ממשהו שיכול להקרא ``עיירה``. הרוח מצליפה בעדינות בלחיי, המוזיקה מנגנת בסטריאו, הכל רגיל..
כך יעשה לקדושה שהעם חפץ בייקרה - חגיגות ``לה מרסה`` הן, לדברי העירייה, החג העיקרי של העיר ברצלונה והוא עמוס מסורות תרבותיות...
פרידה ממשיכה בדרכה- הפעם לביקור בעיר מארי ובעתיקות מרב. היא נפגשת שוב עם מאראל ומתארחת אצל אולגה ולבסוף ממשיכה הלאה, חוצה את הגבול לאוזבקיסטן בדרכה לבוכרה.
יאיר נוחת בבומבי ומגלה את פניה של הודו. המון המון אנשים, ריחות ובעלי חיים שמסתובבים ברחובות. הוא מבלה את ימיו הראשונים במדינת רג`סטן-אודייפור, ג`ייפור, פושקר ואגרה- כי איך אפשר בלי הטאג` מאהל?
הכתבה הזו תעורר את מיצי הקיבה שלכם ותגרום לכם לרצות לאכול, חבל רק שטרם ניתן להעביר דרך האינטרנט את הניחוח העולה מן המאכלים. מורה נבוכים לתועים במסעדות ספרד.
במעבורת על אגם וולטה, האגם המלאכותי הגדול ביותר בעולם, נפגשים במגוון טיפוסים. הדרך מצד אחד של האגם לצידו האחר מזמנת מפגשים מענינים, גם עם מטיפים לנצרות, והאיסלאם באפריקה, ועוד על אוכל, וכפרי החימר בדרך...
מה נראה כמו ``שילוב של מניפה סינית אלגנטית ופיתה לבנונית עצומה``? אסף יוצא בעקבות המנטה-ריי המוזרה בצלילה ב-Ningaloo Reef במערב אוסטרליה, ופוגש במעמקים גם כרישים לווייתנים יפהפיים.
למרות שאנו כל כך רוצים שלא ייגמר, אנחנו מרגישים כבר שגם השיבה היא חלק בעוצמתו של מסע ונכונים להתרגש ממנה, במפגשים עם משפחה וחברים. מסענו תם אך לא נשלם. עוד נחזור למקומות אהובים ועוד נצא לחוות מקומות חדשים.
העיר אקרה נעימה מאד לביקור, בגלל שהיא מאפשרת גם לתיירים להטמע בלי להרגיש מאד זרים. נסיעה צפונה-מזרחה לעיירה הו מפגישה אותנו עם אנשים חביבים להפליא, שמדגימים קבלת פנים כמיטב המסורת.
יאיר מסייר בקומפלקס המחנות אושוויץ ובירקנאו. הוא מאתר את הצריף שבו היה סבא שלו ומתרגש במוצאו פתק שהשאירה אחותו בצריף לפני שנתיים.
Brisbane היא העיר האוסטרלית השלישית בגודלה והיא יפה להפליא. הרחובות שוקקים, הילדים בחופשה, הרבה מופעי רחוב, שמיים כחולים, אוירה נעימה. נשארו רק עוד כמה ימים והמשפחה יוצאת לגלות את הסביבה הקרובה לעיר.
יאיר מלווה משלחת של יהודים אמריקאים בסיור שורשים וזהות יהודית בפולין. הוא מבקר בורשה, לובלין וקרקוב בין אתרים מורשת יהודיים.
אל פארק Eungella מגיעים על מנת לראות את היצור הביישן, חציו ברווז חציו בונה. לאי Great Keppel Island יוצאים לשני לילות ושנירקול אחרון במים צלולים. האי Fraser Island הוא אי החול הגדול בעולם והוא מכיל בתוכו חופי חול מדהימים ודיונות ענק.
זהו אחד המקומות בברצלונה בו האוכל הוא שילוב של יצירתיות, טריות, פשטות, מצוינות ומחיר מצחיק. לטעמי אין מקום מוצלח ממנו לארוחת צהריים או ארוחת ערב קלה.
